שלום דוד חלק א· רבי דוד ב"ר משה הכהן מג'רבה
ספר שלום דוד · מערכת הגימל ע' גלות
א) גרות מצרים היה משום דאדם קדמאה נעבד היה ולע"ז אין תיקון כ"א שריפה ועלינו אנו בני אדם קדמאה לתקן המכשלה הזאת דאדם לגבי צאצאיו יוצאי יריכו לגבי ישראל דינו כע"ז של ישראל ולגבי אוה"ע דינו כע"ז של גוי דבביטול בעלמא סגי אבל של ישראל צריך שריפה ומחוייב שריפה נחש מכישו ולכן ירדו ישראל לגלות מצרים כי מצרים כנחש קולו ופרעה נחש בריח נחש עקלתון ובזה נטהרו מזוהמת ע"ז דנתקיים בהם פסילי אלהיהם תשרפון באש אבל פרעה סבר דע"ז של ישראל מטיל לים המלח לכן גזר כל הבן הילוד וכו' וכל הבת תחיון מטעם דאדם נעבד היה ולא חוה ומשום דכל הזכרים היו תלוים באיפתו של אדם ולכן עליהם לתקן חטא אדם וכל הנקבות היו באיפתה של חוה ולכן הבת תחיון הנ"ב מצות כ"א סי' א' ב':
ולפי הטעם הזה נלע"ד לפרש מ"ש ברש"י על פסוק ויאמר כי אהיה עמך וכו' וז"ל וששאלת מה זכות יש להם וכו' שהרי עתידים לקבל התורה ע"כ דלכאורא למה דווקא זכות התורה ועוד מה יועיל זכות התורה הלא צריך לקיים פסילי אלהיהם וכו' אכן עפיה"א א"ש והוא במ"ש עוד הנ"ב מצות ק"ל סי' כ"א דע"י התורה שהיא אש דת יתקיים שפיר פסילי אלהיהם תשרפון באש שלהובא דאורייתא ומזה נטהר זוהמת אדה"ר שהיה נעבד ולכן חירות משע"מ ע"כ וע' במע' האלף אות י"ד והשתא א"ש דכיון דכל עיקר גלות מצרים לקיים פסילי אלהיהם וכו' לכן ע"י התורה שהיא אש מקיים זה שפיר:
ב) גלות. טעם ב' לגלות מצרים כי אדם בא על חוה בנדתה ואז הבנים מתיסרים בנגעים לכן גלו במצרים כי פרעה נחש עקלתון ונחש מצורע מוחלט הוא וכל אשר תחת ממשלתו לוקה בנגעים ולכן הובאו למצרים להתיסר בנגעים לסבול חטאת אביהם הקדום וכל שאר האומות דלא נאסר להו נדה לא מיקרי לגבי דידהו בעילת אדם וחוה בנדתה חטא דלתענשו עליה לכן פרעה שרצה שלא יתוקן אותו עון ולא יצאו מתחת ידו עמד וקלקלן שאחז להם המים שלא יטבלו מנדתן אבל הקב"ה צירף מחשבתן למעשה זכו דכל דור המדבר לא ראו נשותיהם נדות ומה"ט ירד הקב"ה בכבודו ובעצמו להוציאם ממצרים אחר שנטהרו מטומאת מצורע דטהרת מצורע צריך דווקא ע"י כהן והקב"ה כהן אבל בסנה שאמר משה הנני לכהונה נאמר לו ראיתי את עני וכו' וארד וכו' דטהרת מצורע צריך ע"י כהן יעתה שאמרת הנני לכהונה לכה ואשלחך דגם אתה כהן אכן טעם זה הוא דווקא אם אמרי' דב"נ הולדות נמשכות אחר אמותם אבל אם נאחזים לבית אבותם לא יכון זה שם סי' ג' ד' ה' ח' עש"ב התליה זה בזה:
ואפשר דמטעם זה כשסירב מרע"ה ניטלה ממנו הכהונה כנודע שהוא מדה כנגד מדה דאם הלך בשליחות לטהר המצורע הורה על עצמו שהוא כהן איכו השתא שלא רצה לילך גילה דעתו שאינו כהן ולכן ניטלה ממנו הכהונה:
ובזה נלע"ד לפרש מאמר תמוה וז"ל ואת גדלך זה אהרן ע"כ הובא לה' מטע"ה ז"ל ח"ה סי' תרס"ו בהקדים עוד מ"ש בח"ד סי' תקנ"ד הטעם שלא נכנס מרע"ה לארץ בעון שסירב בשליחות ע"כ וזהו שטען מרע"ה ואת גדלך זה אהרן שהוא כהן גדול ור"ל שהוא הכהן וראוי לטהר המצורע ולא אני ושפיר אמרתי שלח נא ביד תשלח שהוא אהרן כפירש"י ז"ל ולכן אעברה נא:
ולפי ב' הטעמים אלה יובן לי כוונת מ"ר סדר בהר וז"ל ויקם מלך חדש על מצרים כבעל חוב ושטרו בידו ע"כ הובא בילקוט ראובני בפ' שמות והוא תמוה דהגזרה היתה בארץ לא להם ומי הכניסו בתגר זה לאמר אני אעבוד בישראל והיכן שט"ח שיש בידו אכן עפ"י הטעמים הנז' דפרעה שהוא נחש הוא מעותד לזה ולא אחר ולכן נדמה כב"ח ושטרו בידו לקיים פסילי אלהיהם תשרפון באש א"נ לייסרם בנגעים וכאמור:
בקנס דפטור דכתיב המצא תמצא בידו הגנבה המצא בעדים תמצא בדיינים פרט למרשיע את עצמו דפטור ע"כ ולכן אמר שלח נא ביד רע"ק דדריש כפל דקרא וא"כ מודה בקנס פטור דכתיב אם המצא תמצא וא"כ התשובה שעשו ישראל יש בה מועיל להוציאם קודם זמנם וז"ש נמי נטה את ידך על הים וכאמור לעיל ובזה יובן ועתה לכה ואשלחך ר"ל ע"י ועתה שהיא התשובה שעשו ישראל ראוים ליגאל קודם זמנם לכן לכה וכו':
ובז"י מאז"ל הבה נתחכמה לו מכאן שרצו לבטל מהם את השבת ע"כ תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה אותה לא כתיב אלא בה שרצו לבטל מהם את השבת ע"כ הובאו להקו"י ז"ל בהקדים עוד מ"ש הנח"ק ז"ל בפ' בראשית דהתשובה לא תועיל רק בצירוף שמירת שבת דבשמירתה יזכה לניצוץ קדוש ויגרש כח הטמאה מפנימיותה ע"כ ולכן רצה לבטל מהם השבת שלא תועיל תשובתם ולא יצאו קוה"ז ולכן מרע"ה תיקן לישראל במצרים לשמור יום השבת כנודע (א"ה ע' למורי המחבר הי"ו במע' השי"ן אות ג' ודו"ק על"ה ח"ח ס"ט):
א"נ לפרש מאמר שלח נא וכולי וקרא נטה ידך וכולי עפימ"ש ה' מאיר בת עין על מס' ברכות דף י"ג דיש מחלוקת בענין חפזון דראב"ע סבר חפזון דמצרים הכוונה דכיון שראו המצריים שיצאו הערב רב שהיו ניצוצותיו של מרע"ה כמ"ש האר"י ז"ל אז אמרו שאם יעכבו עוד יוציאו שאר ניצוצות שנשארו שם דס"ל לראב"ע שנשארו ניצוצות במצרים ורע"ק אמר בחפזון דישראל דס"ל שעשאוה כמצולה שאין בה דגים שלא נשארו ניצוצות במצרים ואם היו מעכבים עוד היו גורמים גלות השכינה על מגן ולכן יצאו בחפזון ע"כ וז"ש שלח נא ביד רע"ק שדעתו שנשלמו כל הניצוצות וראוים לצאת לא כן אני עמדי שסובר כראב"ע שנשארו איזה ניצוצות וצריכים להתעכב עוד להוציאם כנ"ל:
ובזה פי' ידי"ן החה"ש כמוה"ר ר' רחמים חורי זצ"ל כוונת מאמרם ז"ל אעבר"ה נא ר"ת ר' אלעזר בן עזריה הנשיא ע"כ הובא להכ"ן ז"ל דהנה נודע דמרע"ה לא נכנס לארץ בשביל שסירב בשליחות ולכן יצא לטעון טען ורמז בתפלתו ראב"ע לומר דכדין סירבתי דס"ל כראב"ע שנשארו ניצוצות במצרים וצריכים להתעכב להוציאם עכ"ד הי"ו:
א"נ שלח נא ביד רע"ק וקרא נטה ידך וכולי בהקדים מ"ש הש"י ז"ל דאי א"י אינה מוחזקת מאבות מנינן הגלות מיצחק דהוי שפיר בארץ לא להם ע"כ וכתב הרב בגדי אהרן ז"ל תאומים בפ' בראשית דאי אמרינן יש אם למסורת אם כן מוכח שא"י מ"מ אך א"א יש אם למקרא נוכל לומר דא"י אינה מוחזקת מאבות עש"ב טעמו ונימוקו עמו ובקידושין דף ח"י רע"ק סבר יש אם למקרא ע"כ ולכן אמר שלח נא בידו דלדידיה נוכל לומר דא"י אמ"מ והתחיל הגלות מיצחק ונשלם הזמן:
ועפי"ז אפ"ל ילקוט הובא לה' דרוש שמואל ז"ל בפ' לך לך ידוע תדע ידוע שאני מפזרן תדע שאני מכנסן ידוע שאני משעבדן תדע שאני גואלן כי גר יהיה זרעך משתראה לך זרע ת' שנה ע"כ ולכאורא ק' דהגיעני כפול ובמלות שונות ולפיה"א איש בהקדי' עוד מ"ש ה' שארית יעקב ז"ל שהמרגלי' שאמרו נתנה ראש ונשובה מצרים כוונתם הוא משום דסברי שעדיין לא נשלם זמן שעבודם במצרים ע"כ ונודע שבעון המרגלים הוקבעה בכיה לדורות ונחרב בהמ"ק והשתא יובן ידוע שאני מפזרן זה קאי על חרבן בהמ"ק שאז נתפזרו בד' רוחות העולם בעון המרגלים וק' והא שפיר אמרו המרגלים להשלים שיעבודם במצרים לזה אמר ידוע שאני משעבדן במצרים דכתיב ועבדום וכו' תדע שאני גואלן כי גר וכו' משתראה וכו' ר"ל דהגלות נחשב משראה אברהם את זרעו שהוא יצחק ושפיר נשלם הזמן ושלא כדין אמרו המרגלים נתנה ראש וכו':
ולדרך זו אלך להבין מאמר תמוה אמר משה אם אעברה נא מוטב ואם לאו הכשר סוכה של שלש דפנות הובא להקו"י ז"ל בפ' ואתחנן ע"ש בהקדים עוד מ"ש במס' סוכה דף ו' דא"א יש אם למקרא בעינן בסוכה ג' דפנות שלימים ורביעית אפי' טפח וא"א יש אם למסורת אז שתי' כהלכתן וג' אפי' טפח ע"ש ונודע דמרע"ה לא נכנס לארץ בעון שסירב בשליחות וזהו אומרו אם אעברה נא מוטב ואם לאו בעון שסירב בשליחות ק' הלא כדין סירבתי דעדין לא נשלם הזמן וצ"ל דהתחיל הגלות מיצחק דא"י אמ"מ א"כ אמרינן דיש אם למקרא וא"כ הכשר סוכה של שלש דפנות שלימי' וד' אפי' טפח ולא סגי בשתים וג' טפח (א"ה ע' במע' האלף אות ל"ח בד"ה ואל זה פונה ודוק. גם בזה יפורש מד' כשראה איוב סוכה בשתי דפנות נתקררה דעתו הביאו מורי הי"ו באות כ"ט ממע' האלף דהיינו דממנה מוכח דיש אם למסורת וא"כ א"י מוחזקת ויש עון ביד יעקב אע"ה שנשא ב' אחיות ושפיר נתייסר איוב לייסר חטאו שהוא גילגולו וע' באות ל"ו במע' הנז' תלמידו על"ה ח"ח ס"ט):
א"נ בפרש מאמר שלח נא וקרא נטה ידך וכולי בהקדים מה ששמעתי מהרב המובהק החה"ש הדה"מ כמוה"ר ר' נסים שיסי כהן תנצב"ה ומטי בה משמיה דגברא רבא ה' חוזה דוד ז"ל דמחלוקת השבטי' עם יוסף הוא בקרא דהוכיח תוכיח דהשבטי' דרשי הכפל לרבות תלמיד לרב וא"כ הי"ל להוכיחם ולא להוציא עליהם דבה ולכן מכרוהו אבל יוסף סבר דיברה תורה כלשון ב"א ואינו יכול להוכיחם כי הוא הצעיר ע"כ ונודע דקהי"ש היה בעון מכ"י כמ"ש התו' בשבת ע"כ וא"כ לרע"ק דדריש הכפל שפיר עבוד השבטים ואין צורך לקוה"ש לכפר עון מכ"י ויועיל קוה"ש להשלים הזמן ולכן אמר שלח נא בידו וכאמור:
ואל זה אביט כוונת מד' הובא להכ"ן ז"ל בפ' שמות כי בנים זרים ילדו וכו' ללמדך שכשמת יוסף הפרו ברית מילה ע"כ והק' הוא ז"ל למה דוקא כשמת יוסף וישב על הבא"ר דכשמת יוסף התחיל הגלות ונעשו הפקר והפקר פטור ממעשר והמילה היא מטעם מעשר ולכן ביטלו המילה ע"כ ואיתא בילקוט עשר תעשר אין לי אלא תבואה מנין לרבות כל דבר ת"ל עשר תעשר ונודע דגלות מצרים היה בעון מכ"י ע' לה' דבש לפי ז"ל דף ב' ע"ש ולכן כשמת יוסף התחיל הגלות וידעו כי הגלות היה בעון מכ"י וש"מ דהוכיח תוכיח דברה תורה כלב"א וא"כ עשר תעשר נמי ד"ת כב"א ולכן ביטלו המילה שהיא מתורת מעשר שאין לי אלא תבואה בלבד כנז' (א"ה בלא תעשר קרא מפורש וביום השמיני ימול אלא דהדרשא תדרש וא"מ על הדרשן תלמידו על"ה ח"ח ס"ט):
ז) גאולה. ע"י שיוסף נמכר לעבד נתכפר גזיר' ועבדום וענו אותם ה' חומ"א ז"ל בפ' מקץ ופירש בזה כוונת מהר"א מגרמיזא ז"ל שרמז מק"ץ שנתי"ם קרי ביה קץ מת' שנים עש"ב וע' להנח״ק ז"ל בפ' ויגש ויחי:
ובזה יפורש קרא אשר לא ידע את יוסף ר״ל שלא ידע שיוסף כפר ורוצה לעשות בישראל עבדות ועינוי גם בזה יובן מאמרם ז"ל הובא לה' דברים אחדים ז"ל דף מ"ו וז"ל אמר הקב"ה עכשיו אשר לא ידע את יוסף ולמחר לא ידעתי את ה' ר"ל מפני שלא ידע שיוסף כפר מזה נמשך שאמר לא ידעתי את ה':
ובעיקר רמז מהר"א מגרמיזא ז"ל אפ"ל במ"ש הכ"ן ז"ל בפ' מקץ דעל שהוציא דיבה על עשרה אחיו נגזר עליו עשר שנים בבית האסורי' ושתי שנים היו בשביל ששם בטחונו בשר המשקים ע"כ ונודע דיש אומרים דקוה"ש להשלים הזמן וי"א שהוא בעון מכ"י וכתב הרב בעה"ט ז"ל ויהי מקץ נאמר כאן מקץ ונאמר להלן מקץ עשר שנים ור"ל ויהי מקץ עשר שנים ועוד שנתים ע"כ והשתא א״ש כי נרמז בכאן שהיה אסור עשר שנים על שהוציא דיבה על עשרה אחיו ועוד שתי שנים על שבטח בשר המשקים וא"כ מוכח דשלא כדין הוציא דיבה על אחיו ושפיר מכרוהו וא"כ קוה"ש יועיל להשלים הזמן ולא ישבו כ"א רד"ו ולכן נרמז ק"ץ מת' שנים כנז"ל:
ח) גאולה בשביל שבת ומילה ששמרו ישראל במצרים נגאלו וזה רמוז בקרא ישראל הבאים ר"ת וס"ת מילה א"ת יעק"ב איש ס"ת שבת הבעה"ט ז"ל בפ' שמות.
ט) גאולה פי' בזוה"ק איש וביתו הם המלאכי' שבאו למצרים להשלים החשבון ה' פני דוד ז"ל בפ' שמות:
י) גאולה. היתה ברד"ו מפני ריבוי הבנים וזהו רמוז בקרא ובני ישראל פרו וכו' ה' הנז' שם ואפ' שזה רמז קרא ואתם פרו ורבו ומלאו את הארץ ורד'ו בה נוטריקון ועבדו רד"ו:
ובאה הדברים יפו' סמיכות הפרשה דלעיל כתיב פקו"ד יפקד ופי' הבעה"ט ז"ל כמנין פקו"ד יחסר ע"ש וכת' באיזה זכות לזה ס"ל ואלה שמות וכו' ישראל וכו' שם רמז שלשה המה מיטיבי סע"ד מילה שבת וריבוי הבנים כאמור.
ובזה יפורש אומרם ז"ל שרצו לבטל מהם השבת והמילה ע' לה' כף הכהן ז"ל בפרשת שמות שטעמו כדי שלא יצאו קודם זמנם מכחם ולכן מרע"ה תיקן להם לשמור יום השבת.
ואפשר לתת טעם להריב"ה ז"ל במ"ש ה' ראש דוד ז"ל פ' שמות דקוה"ש שהשלים מדין בנים ונודע דשבת ומילה מדין בנים ע' לה' מטע"ה ז"ל חלק ה' דף ח' ולכן כששמרו שבת ומילה שעל ידיהם הם בנים למקום ב"ה יצאו ממצרים קודם זמנם דהשתא קוה"ש יועיל להשלים:
א"נ טעם שרצה לבטל מהם השבת במ"ש ה' ילקוט ראובני ז"ל משם הציוני בזכות השבת נכנס הקב"ה עם ישראל למצרים שנא' א"ת יעק"ב אי"ש ס"ת שבת ונודע שהשכינה השלימה המנין ולכן רצו לבטל השבת שלא יגרום השראת שכינה על ישראל וליכא השלמת המנין וכל קבל דנא מרע"ה תקן להם לשמור יום השבת כנודע:
ועפי"ז יפורש סמיכות הפרשה ואוסיף עוד מ"ש ה' חומת אנך ז"ל בפירוש הכתוב ואלה שמות ר"ל הנשמות כי שם רומז לנשמה בני ישראל את יעקב שכלם באו בתחלת השיעבוד להצטער בצערם ולהגן עליהם כמ"ש בזוה"ק מצרימ"ה גי' שכינה ע"כ וז"ש פקו"ד שיחסר כמנין פקוד וכ"ת באיזה זכות לז"א שמות בנ"י הם נשמות השבטי' את יעקב אחד מהאבות ועוד מצרימה גי' שכינה וזה מכח א"ת יעק"ב אי"ש ס"ת שבת ומזה יצאנו קודם הזמן:
ובזה יפורש מאז"ל התחיל פרעה צוח וי ואמר תורה היכן היא א"ל משה לה' הארץ ומלאה ע"כ הובא להקי"ע ז"ל דהיינו תורה היכן היא אייתו ס"ת ובואו חשבון ותראו שעדיין לא נשלם הזמן א"ל משה לה' הארץ ר"ל כי השכינה אתם בארץ והיא השלימה המנין:
יא) גאולה. סמך פ' תפלין ליצי"מ לומר שבשביל מצות תפלין המורה על יחודו ית' יצאו ממצרים כו לא הוציאם כי אם שיחדו שמו וגם ע"מ לקבל התורה הרב סמוכים לעד ז"ל ע"ש.
ואפ' שזה כוונת הכתוב בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים וכ"ת באיזה זכות לזה אמר והיה לאות וכו' ועוד למען תהיה תורת ה' בפיך ואפ' שזה כוונת אומרם ז"ל והמים להם חומה מימינם זו תורה ומשמאלם אלו תפלין ואפ' שלזה תקנו ד' כוסות נגד ד' פרשיות של תפלין:
יב) גאולה קוה"ש השלים המנין והוא מדין בנים ולכן ירד הקב"ה למצרים מקום טומאה כדין הכהן המטמא לבנו ומזה נתברר לכל דחביבין ישראל שנקראו בנים למקום וקוה"ש יועיל להשלים ה' ראש דוד ז"ל פ' שמות:
ובזה יפורש קרא כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני וכו' זכור תזכור וכולי דהנה נודע דטענת רובא ליתא בהיות דישראל בנים ודינא הוא דהבן הולך אחרי אביו וז"ש כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני ובאים עלי בטע"ר איכה אוכל להורישם מזה לז"א זכור וכולי שירד בכבודו ובעצמו למקום טומאה וקודם הזמן וזה יורה שאתם בנים ובטלה טענת רובא ובזה יפורשו כמה קראי דסמכי אלהותו יתברך עם יצי"מ:
ובזה יובן כוונת המגיד עבדים היינו וכו' בהקדי' מ"ש מהר"ם אלשיך ז"ל לדרכו עבדים היינו לפרעה ולא עבדי ה' לרמוז שהיו עע"ז הובאו דבריו לה' מגדנות נתן ז"ל בדרושיו ואפ' דהיינו דקאמר עבדים היינו לפרעה ולא עבדי ה' שהיינו עע"ז בטענת רובא אבל השתא ויוציאנו ה' אלהינו בכבודו ובעצמו קודם הזמן ומזה יורה דאנו בנים למקום ואין לנו ללכת בטע"ר ואלו לא וכו' להורות שאנו בנים א"כ עדיין משועבדים לפרעה ר"ל לעע"ז בטע"ר דאין מוכח שאנו בנים:
ובזה יובן מאז"ל גאלתי אתכם ממצרים ואין אתם נותנים לי תרומה ע"כ במ"ש עוד הנח"ק ז"ל בפרשת תרומה דתרומה כולל ג"כ על הצדקה והצדקה מדין בנים כנודע וזהו אומרו גאלתי אתכם ממצרים בכבודי קוה"ז וזה יורה שאתם בנים ואין אתם נותנים לי תרומה אתמהא:
יג) גאולה היתה בזכות המשכן מ"ר ס' במדבר הובא להזר"ב ח"ב בפ' וארא:
ובזה יובן מסרה העשוי לכם במצרים כל הזהב העשוי למלאכה ע"כ וע' להבעה"ט ז"ל ואתה תבאר (א"ה ובז"י גאלתי אתכם ממצרים ואין וכולי גם עפ"י פי' מורי הי"ו במאמר גאלתי וכו' יפורש כוונת המסרה ופשוט ע"ה שכ"ד ס"ט):
יד) גאולה. הא דקוה"ש השלי' המנין זה דווקא אם אמרי' דדיבור אינו נחשב כמעשה דאל"ך לא יועיל כלל דהא קוה"ש צריך בשביל יהודה שצעק ולקול צעקתו הפיל פיתום ולכן נגזר על ישראל לבנותה ה' כסף נבחר ז"ל בפ' בלק:
טו) גאולה. טעם שנגאלו ברד"ו הוא שעתידין להשלים ת' שנה בשאר גליות ה' כסף נבחר ז"ל בפ' שמות:
ובזה יובן מ"ש ה' פני דוד ז"ל בשם ר"א ז"ל ע"ל פ"י גי' קץ ע"כ דהנה נודע מ"ש רש"י ז"ל המשכן משכן שנתמשכן ב' פעמים והיה טעמו לחרבן למה לזה אמר אשר פקד לשון חסרון שנחסר מגלות מצרים כמנין על פי:
טז) גאולה ידוע דקוה"ש בעון מכ"י והנה נודע דיוסף גילגול אליעזר עבד אברהם לכך לעבד נמכר יוסף וקי"ל הגונב את העבד פטור אמנם אברהם פעם אחת גער באליעזר ומיראתו הפיל שינו ואם כן אם דיבור כמעשה אליעזר יצא לחירות וא"כ חייבים השבטים על מכ"י דלאו עבד הוא הכ"ן ז"ל בפ' שמות:
ועפי"ז אפ"ל מאמרם ז"ל ואת ידך החזקה זו יציאת מצרים ע"כ הובא להקוי"ע ז"ל בפרשת ואתחנן בהקדים עוד מ"ש האר"י ז"ל דמרע"ה לא נכנס לארץ בשביל שהרג את המצרי וזה דווקא אם דיבור כמעשה דמרע"ה הרגו בשם המפורש כמ"ש הכ"ן ז"ל בפרשת שמות וזהו אומרו זו יצי"מ שיצא לטעון דמיצי"מ קוה"ז מפני קוה"ש מוכח דדיבור לאו כמעשה דאל"ך הא צריך קוה"ש בשביל יהודה שהפיל פיתום בצעקתו א"נ בשביל שמכרו יוסף גם שהוא גילגול אליעזר הרי יצא לחירות בעבור אברהם שהפיל לו שינו בגערתו וא"כ אעברה נא דכיון דדיבור לאו כמעשה פטיר ועטיר בהריגת המצרי:
יז) גאולה העתידה היא בזכות ג' דברים שמירת שבת כאומרם אילו שמרו ישראל ב' שבתות מיד הוו נגאלין תורה כדכתיב גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם עוד ע"י האחדו' החיד"א ז"ל בספריו הקדושים:
ובזה אפ"ל נפל אש"ת בל חזו שמש אשת נוט' אחדות שבת תורה כאשר נפלו וביטלו שלשתם אז בל חזו שמש היא הגאולה הדומה ליום כמשז"ל:
ואל זה ירמוז ויקהל משה וכו' בהקדים מ"ש ה' מענה לשון ז"ל דיבור כינוי לתורה וזהו ויקהל משה שעשאם בקהלה ובאחדות אחד ועוד בה א"ל אלה הדברים וכו' שצוה אותם ללמוד בתורה לשמור ולעשות מצות ה' ב"ה וזהו אשר צוה ה' לעשות אותם ועוד אחרת ששת וכו' דמוטב תלתא יתגלה משיח צדקנו ויבנה בהמ"ק ולכן מחתינהו בחדא מחתא.
א) דינה ענין דינה שנתענית ביד שכם הוא בשביל שאיחר נדרו וזה דווקא אם דין ישראל י"ל דאז נענש על בל יחל אבל אם דין ב"נ י"ל אז אינם מצוים על בל יחל ואינם נענשים עליו ה' פ"ד ז"ל דרך האתרים דרוש שלישי דף יו"ד:
ב) דינה. עיקר רוגזיהו דשבטי יה מה שעשו משפט חרוץ בשכם הוא משום ההיא דאמרינן רב מנגיד אמאן דמקדש בביאה כיון דבישראל איכא קידושי כסף ושטר וזהו כי נבלה עשה בישראל דייקא כלומר בדין ישראל עשה נבלה לשכב את בת יעקב לקדש בביאה ומחייב נגידא משום שלא קידשה בכספא או בשטרא וב"ן הזהרתן זו היא מיתתן וזה גרם הריגת שכם וזה דווקא אי דינן של האבות כדין ישראל דשייכי בקידושי כסף ושטר משא"כ אם דין ב"נ י"ל אז הותר להם לקדש בביאה דב"ן בקידושי ביאה תליא מילתא א"כ שלא כדין הרגו את שכם הרב מטה"מ ז"ל חלק חמישי דע"ה:
ועפ"י הדברים האלה אפ"ל מ"ד בפ' מקץ ויאמר יהודה מה נאמר לאדוני במעשה תמר מה נדבר בבלהה ומה נצטדק בדינה מה נאמר לאבא שבארץ כנען ביוסף מה נדבר בשמעון ומה נצטדק בבנימן ולכאורא קשה מה ענין לקיחת בנימין לדברי' האלו ולפיה"א יובן רק אקדמה פניך עוד מש"ה בגדי אהרן תאומים ז"ל בפ' מקץ הנה איתה במס' שבועות אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן אבל אם הוחזק לגנב מחזיקין אותו לגנב והנה בבנימין לא הוחזק אבל מאחר שדין ב"נ י"ל והבן מתייחס אחר אמו א"כ השתא בנימין הוחזק לגנב מצד אמו רחל שגנבה התרפים דב"ן מתייחס אחר אמו א"כ מחזקינן השתא שבנימין הוא שגנב את הגביע ולא עלילה ע"כ ואקדים עוד מש"ה טירת כסף ז"ל בפ' וישב משם רז"ל יהודה עשה כעין יבום בתמר כלתו דהראשוני' היו מייבמין את קרוביהן וכתב קו"י ז"ל דזה דווקא אם דין ישראל י"ל דמצות יבום אינה נוהגת אלא בישראל דווקא ולא באוה"ע ע"כ וה"ן עוד נביא מש"ה התנא פ"ד ז"ל דרך האתרים דרוש א' דף ב' הנה מודעת זאת דפילגשים הם בלא קידושין וא"כ בלהה שהיתה פילגש יעקב לא חשיבה אשת יעקב מאחר שלא קידשה ומשנה שלימה שנינו נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו וה"ה פילגש אביו וכל זה הוא בישראל דווקא אבל בב"נ דלית בהו קידושין אלא בבעילה תליא מילתא דפשיטא היא שחייב על פילגש אביו משום אשת אב ומשום א"א ע"כ וכתב עוד שם דף ד' מחלוקת השבטים עם יוסף הוא כי השבטים סברו שיצאו מכלל ב"נ לגמרי אף להקל ולכן היו אוכלים מפרכסת משום דלגבי ישראל בשחיטה תליא מילתא אבל יוסף מרוב חסידותו היה סובר שלא יצאו מכלל ב"ן לגמרי ולעולם חייבים בחומרות ב"נ ובחומרות ישראל ולכן היה אוסר מפרכסת דאסירא לב"נ דלדידהו במיתה תליא מילתא ע"כ וכ' עוד שם דף ה' אם דין ב"נ י"ל אז הגניבה לא ניתן להישבון דקיי"ל ב"נ נהרג אף על פחות משוה פרוטה וא"כ יתחייב בנימין ח"ו למות על גניבת הגביע ולא מהני ליה תשלומין אבל אם דין ישראל י"ל אין חייב הגנב מיתה אלא תשלומין ע"כ עש"ב והשתא א"ש כאשר ראה יהודה שיוסף החזיק לבנימין לגנב בענין הגביע וקשה הלא אחזוקי בגנבי לא מחזיקנן אלא צ"ל דהוחזק בנימין לגנב מצד אמו שגנבה התרפים ובהוחזק לגנב מחזקינן ליה בגנבי א"כ מזה מוכח כי סובר דין ב"נ י"ל וב"נ מתייחס אחר אמו ולא כן בישראל מעתה מצאה הקפידה מקום לנוח ויאמר יהודה מה נאמר במעשה תמר שבאתי עליה באיסור ביאה דאין זה כעין יבום דהיבום אינו נוהג אלא בישראל ולא בב"נ ועוד בה ג"כ א"כ שיש לנו דין ב"נ מעתה מה נדבר בבלהה דהשתא חל איסור אשת אב וא"א על ראובן אחי בענין בלהה דבדיני ב"נ דלית להו קידושין ובבעילה תליא מילתא א"כ חייב על פלגש אביו ועוד א"כ דנקטינן דדין ב"נ י"ל כנ"ז מעתה אני מתפלא ומה נצטדק בדינה איך אירע ענין דינה שנתענית ביד שכם אי משום חטא אבי יעקב שאיחר נדרו והלא ב"נ אינו מוזהר על בל יחל ולמה נענש ועוד בה ג"כ מה נאמר לאבא שבארץ כנען ביוסף כיון דהשתא מוכח דדין ב"נ י"ל כנז' מעתה אזלא השיטה כסברת יוסף דמפרכסת אסורה לב"נ דלדידהו במיתה תליא מילתא ושלא כדין מכרנו אותו ועוד מעתה ג"כ מה נדבר בשמעון שהרג את שכם כדפירש ה' שתי ידות ז"ל לפי"ד ע"ש ולדרכנו יובן דכיון דדין ב"נ י"ל א"כ מה נדבר בשמעון שהרג את שכם על שבא על דינה והלא לב"נ עיקר הקידושין בביאה תליא מילתא זאת ועוד אחרת מה נצטדק בבנימין דהשתא דדין ב"נ י"ל מעתה הגניבה לא ניתנה להישבון דב"ן נהרג אפי' על פחות משוה פרוטה כי ליתיה בתשלומין ומעתה יתחייב ח"ו בנימן מיתה ולא מהני התשלומין משא"כ אם דין ישראל י"ל יתפשטו כל הקמטים וליכא שום צער כנז':
ועפ"י קצת מהאמור אפ"ל מדרש תנחומא הובא לה' זרע ברך ז"ל שני בפ' ויגש וז"ל אמר יהודה לייסף מה נאמר לאבא א"ל אמור לאביך הלך החבל אחר הדלי א"ל יהודה דין שקר אתה דן אותנו א"ל אין לך דין שקר במכ"י אחיכם א"ל יהודה נורא דשכם דליק בלבאי א"ל יוסף נורא דתמר כלתך אנא מטפי ע"כ והוא תמוה ולהבין את זה נקדים מש"ה זר"ב הנז"ל אם בנימן ודאי גנב הגביע לא היה ליעקב על יהודה שים טענה ותביעה כלל דאחריות דעלמא קיבל עליו אבל אחריות דבנימין שלא יגרום הזיק לנפשיה במעשיו ודאי לא קיבל עליו אבל אם בנימין לא גנב הגביע רק באו עליו בעלילה א"כ הוי אחריות דעלמא והוי בכלל הערבות שקיבל יהודה ועליה דידיה רמיא ע"ש וה"ן עוד נביא מש"ה מטה"מ ז"ל ח"ה דע"ט הטעם למה שהיו השבטים שונאים את יוסף כ"ך לפי שע"י חלומותיו היה מגלה דעתו כי רוצה למליך וה"ל כמורד במלכות בית דוד וכל המורד במלכות בית דוד חייב מיתה וזה ניחא אם דין ב"נ י"ל דב"ן נידון על המחשבה רעה כמעשה אבל אם דין ישראל י"ל אין המחשבה רעה מצרפה למעשה ולא היה מן הדין ראוי לשנואתו ע"כ ע"ש ואקדמה פניך עוד מש"ה פ"ד ז"ל דף ד' אם דין ישראל י"ל אז יש אשמה במעשה יהודה ותמר שבא על כלתו דבישראל קונה בביאה בין כדרכה בין שלא כדרכה וא"כ ער ואונן אף שבאו עליה שלא כדרכה קנו אותה לאשה והוי כלתו של יהודה ממש ואסורה עליו משא"כ אם דין ב"נ י"ל ער ואונן לא קנו תמר לאשה באשר באו עליה שלא כדרכה וב"נ שבא על אשתו שלא כדרכה חייב מיתה שנא' ודבק באשתו ולא שלא כדרכה ואזהרתן זו היא מיתתן ולכן ער ואונן ששמשו בתמר שלא כדרכה לא קנו אותה לאשה מאחר שבאותה ביאה נתחייבו מיתה דומיא דלדידן אין קידושין תופסין בחייבי מיתה וא"כ לא היתה אשת ער ואונן ולא חשיבא כלתו של יהודה ולכן שפיר בא עליה וגם תמר נתרצית וגרמה זה הענין כיון דליכא איסור ביאה בדין ב"נ ע"כ ע"ש והשתא א"ש וויכוח של יהודה עם יוסף ויאמר יהודה מה נאמר לאבא בענין בנימין כי אני ערב בו ומה פ"פ יש לי לדבר אי משום אחריות דעלמא קיבלתי ולא אחריות דנפשיה שהוא גרם היזק לעצמו במה שגנב הגביע אי לזאת אין זה תשובה דהא אחזוק בגנבי לא מחזיקנן רק מי שהוחזק מקודם ובנימן אחי לא הוחזק לגנב מקדמת דנא וא"כ אין זה גניבה אלא עלילה בעלמא וא"כ הוי כאחריות דעלמא ובכלל ערבות הוא שקבלתי עלי ומעתה אני אומר מה נאמר לאבא אז א"ל יוסף אמור לאביך הלך החבל אחד הדלי ר"ל עדיין יש לך מענה להשיב אל אביך כי אתה נקי מהערבות וזה באשר בנימין גרם לעצמו ההיזק ע"י גניבתו שגנב הגביע ומחזקינן ליה לגנב באשר הוחזק לגנב מצד אמו רחל שגנבה התרפים באשר השיטה אזלא דדין ב"נ י"ל וב"נ מתייחס אחר אמי וזה אומרו הלך החבל שהוא בנימן אחר הדלי שהיא רחל אמו שגנבה התרפים כדפירש ה' ז"ב ז"ל הנז"ל לפי"ד ע"ש וא"כ הוחזק לגנב מצד אמו וא"כ אחריות דנפשיה לא קבילת עליך ומעתה לכו לשלום אל אביבם ואין לך חשש מהערבות ויען יהודה ויאמר דין שקר אתה דן אותנו ר"ל מה שאתה תופס השיטה כי דין ב"נ י"ל ולכן בנימין הוחזק לגנב מצד אמו כנז' זה דין שקר הוא כי האמת הוא דין ישראל י"ל וא"כ בנימין לא הוחזק לגנב באשר אינו מתייחס אחר אמו וא"כ גניבה זה עלילה בעלמא והויא כאחריו' דעלמא שהוא בכלל הערבות שקיבלתי עלי ועדין אני אומר מה נאמר לאבא אז א"ל יוסף אין לך דין שקר במכ"י אחיכם ר"ל אחר שאתם סוברים כי דין ישראל י"ל א"כ שלא כדין מכרתם את יוסף על מחשבתו שחשב למלוך עליכם ומרד במלכות ב"ד דהא מחשבה רעה אינה מצטרפת למעשה יפטור יוסף על מחשבתו אז א"ל יהודה נורא דשכם דליק עלי ר"ל מענין נקמת שכם שעשו שמעון ולוי משם באר"ה כי דין ישראל י"ל ובישראל המקדש בביאה חייב נגידה וענין מכ"י הוא מזה הטעם באשר היה סובר כי דין ב"נ י"ל ואוסר לנו המפרכסת וע"י בזיון זה דמשווי אותנו כדין ב"נ הסכמנו ומכרנו אותו באשר אנו סוברים כי דין ישראל י"ל ואינו מטעם המחשבה רעה ומעתה עדין אני מצטער מה נאמר לאבא בבנימין דהא לא הוחזק לגנב כנז' לזה השיב לו יוסף נורא דתמר כלתך אנא מטפי ר"ל מאחר שאתה סובר כי דין ישראל י"ל מעתה חל חובת איסור ביאה עם תמר דהוי כלתך באשר קנו אותה ער ואינן לאשה אף שבאו עליה שלא כדרכה וא"כ חשיבה כלתו של יהודה ממש ויש בה איסור ביאת כלתו אם אמרינן דין ישראל י"ל כנז':
ועפ"י האמור אפ"ל סמיכות ואתם עלו לשלום אל אביכם ויגש אליו יהודה ר"ל דאין לכם פחד מאביכם ולא אתם לבד שאין בידכם הערבות אלא גם יהודה שקבל עליו הערבות בעד בנימין אפי"ה יגש אליו ר"ל אל יעקב אביו עמכם ואין לו חשש כלל מאביו בשביל הערבות וכ"ז הוא מטעם שסובר יוסף כי דין ב"נ י"ל וא"כ בנימין הוחזק לגנב מצד אמו באשר ב"נ מתייחס אחר אמו וא"כ ודאי הוא שגנב הגביע ולא עלילה והוי אחריות דנפשיה שהוא גרם היזק לעצמו ע"י גניבתו וכגון זה אחריות דנפשיה לא קיבל עליו יהודה ולכן יוסף אומר להם ואתם עלו לשלום אל אביכם וג"כ ויגש אליו יהודה עמכם אל אביו בשלום כי נקי הוא מהערבות כנז':
ומן האמור לעיל אפ"ל קרא ועתה שני בניך הנולדי' לך וכו' לי הם אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי וכו' ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בדרך וכו' בהקדים עוד מש"ה פ"ד ז"ל דף יו"ד כי איתה במד' בפ' בחוקתי רבנן אמרי כל מי שנודר ומשהא נדריו קובר את אשתו שנא' ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל ואיתה בירושלמי דנזיר ישראל מצווה על בל יחל וב"נ אינו מצווה על ב"י ע"כ ע"ש וז"ש ועתה שני בניך וכו' אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ומאז נצטער יוסף לדמות ולהשוות את בניו להיותם כראובן ושמעון שיש בידם שני עונות ראובן על מעשה בלהה אם דין ב"נ י"ל דאז בלהה פילגש יעקב הוי אשת אב וא"א דהגם שהיא בלא קידושין מ"מ לב"נ בבעילה תליא מילתא ולא בקידושין ושמעןן ג"כ יש בידו עון הריגת שכם דשכם בא על דינה בלא קידושי כסף ושטר דב"נ בביאה תליא מילתא ולא מחייב אנגידא לזה בא יע"א ע"ה יביע אומר ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל וכו' להורות דדין ישראל י"ל ובזה ראובן ושמעון נקיים מעון ומעתה יפה דמיתי אפרים ומנשה כראובן ושמעון דארבעתן יחד כולהו צדיקים גמורים תדע לך דדין ישראל י"ל הרי ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל וטעם מיתתה הוא בעון שאיחרתי נדרי וכמו שרמז ה' ראש דוד ז"ל בתיבת עלי ע"ל ל"א יאח"ר ויקשה לבך למה מתה והלא ב"נ אינן מוזהרין על לא יאחר אלא צ"ל דין ישראל י"ל ואנו מצוים על לא יאחר ולכן מתה רחל בעון איחור נדרים וכיון שדין ישראל י"ל א"כ נקיים ראובן ושמעון:
ועוד לקרא ועתה שני בניך וכו' קרוב לאופן הראשון בהקדים עוד מש"ה פ"ד ז"ל דף א' אאע"ה קנה את הארץ בחזקה ע"י הילוך שהלך בה לארכה ולרחבה וזה דווקא אם דין ישראל י"ל דישראל קונה בחזקה אבל אם דין ב"נ י"ל לא קנה אאע"ה את הארץ בחזקה כי אין הגוי קונה בחזקה א"כ אם דין ישראל יש לאבות אז א"י היא מוחזקת מאבות ואי דין ב"נ י"ל א"י אינה מוחזקת מאבות ע"כ וה"ן עוד נביא מש"ה ראש דוד בפ' ויחי יעקב אע"ה זכה בארץ שהרי קבר את רחל בדרך אפרת ובני המדינה אינם מניחים לקבור מתים בדרך אלא מעני שידעו כי לו הארץ לא עכבו עליו ע"כ וז"ש אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ולכאורא קשה מה השבח הזה שהשביח יע"א ע"ה אפרים ומנשה לדמותם כראובן ושמעון שיש בידם שני חטאים ראובן על מעשה בלהה ושמעון בהריגת שכם אי אמרינן דדין ב"נ י"ל כנז"ל לז"א ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל וכו' ואקברה שם בדרך אפרת ויקשה לבך איך לא עכבו אותי בני המדינה כמנהגם שאינם מניחים לקבור מתים בדרך אלא צ"ל משום כי הארץ היא לי כי מוחזקת היא מאבות ולכן לא עכבו אותי מזה מוכיח כי דין ישראל י"ל ולכן אאע"ה קנה את הארץ בחזקה ומאחר עלות כי דין ישראל י"ל אז יהיו ראובן ושמעון נקיים מעון כנז"ל ולכן יפה שבחתי ודמיתי אפרים ומנשה כראובן ושמעון כי ארבעתן יחד צדיקים נינהו:
ג) דינה כל הצרות שבאו ליעקב מן דינה ויוסף כולם באו מטע' שלא יתגאה יעקב על עשו אחיו ילקוט ראובני בפרשת וישלח משם גלי רזייא.
ועפי"ז אפ"ל מד' שמעון ולוי אחים אחים בדינה ולא אחים ביוסף ע"כ והכוונה אחים בדינה שהצילוה ונקמו את נקמתה וקשה למה עשו כן והלא סיבה מאת ה' כדי שלא יתגאה יעקב על עשו אלא צ"ל דס"ל לשבטים דלא חיישינן שיתגאה א"כ למה לא אחים ביוסף שמכרוהו ולא נהגו בו מנהג אחוה והלא כל עיקר מכירתו הוא בסיבות עשויה שלא יתגאה יעקב על עשו ואתם לא כן עמכם שאין חוששין לזה וראיה ממעשה דינה כנז' א"כ אחים בדינה ולא אחים ביוסף אתמהא:
ד) דינה יעקב אע"ה היה ירא שמא חטא בלקיחת ש"א וכתב בתרגום המותס ליונתן ב"ע ואתחלפו עובדייא דלאה היתה מעוברת מיוסף ורחל מדינה וע"י תפלת לאה יוסף הלך ברחל ודינה בלאה וכאשר אירע נס מופלא הזה נחה דעתו של יעקב אע"ה דזה מופת חותך כי רחל ולאה תרין דאינון חד וכחד גופא חשיב ה' חומת אנך בפ' וישב:
ה) דינה. איתה במד' למה נענש יעקב בדינה בשביל שלא השיאה לעשו והסתירה ממנו דאילו נשאה עשו היתה מחזירתו למוטב אכן יש דיעה לומר דמעשה דינה לא היתה באשמתו של יעקב שהסתירה ממנו אלא מה שאירע לדינה הוא בשביל שהיתה יצאנית ומה שהיתה היה בסיבת שנתחלפה במעי אמו כי רחל היתה מעוברת מדינה ולאה מיוסף וע"י תפלת לאה נתחלפו הולדות וא"כ בשביל שדינה באה למעי לאה במקום שהיה מונח זכר ולכן היתה יצאנית כמו זכר א"כ זה גרם מעשה דינה וא"כ יקשה למה נמכר יוסף דאיתה בילקוט שיעקב אמר בשעה שנמכר אוי לי שנשאתי ב' אחיות דחשב יע"א ע"ה בשביל שנשא ש"א באיסור ח"ו לכך נאבד דאתי ח"ו מאיסור ש"א והוא איסור ביאה אכן לפום זה דיוסף היה תחילה במעי לאה היה ממש בנה של לאה א"כ לאו מאיסור ביאה בא ואין ראוי לימכר הרב כ"ן ז"ל בפ' וישלח:
ועפי"ז אפ"ל מאמר אחים בדינה ולא ביוסף הנז"ל ר"ל אחים בדינה שעשיתם נקמה בשכם והצלתם אותה וקשה למה והלא בעון שהעלימה יעקב מעשו נענש בזה אלא צ"ל בסיבת שהייתה יצאנית והטעם לזה מפני שנתחלפו כנז' א"כ לא אחים ביוסף אתמהא דלמה לא נהגו אחוה ביוסף אחיהם ומכרוהו דהשתא לל"מ בשביל שבא מאיסור ביאה של ש"א ח"ו דהא השתא מוכח מענין דינה שיוסף היה במעי לאה תחילה וא"כ לאו מאיסור ביאה קאתי ועוד ג"כ ליכא איסור ש"א כלל דכאשר אירע נס מופלא כזה שנתחלפו הולדות א"כ לאה ורחל כחד גופא חשיב ואין עון איסור ש"א למה מכרו את יוסף אחיהם באשר הם עצמם נהגו אחוה בדינה מוכח מה שאירע לה הוא מסיבת שהיתה יצאנית:
ו) דינה. יעקב אע"ה נענש על שלא נתן דינה לעשו וא"ת והלא כל השבטים נולדו עמם נקבות וא"כ למה לא נענש על שלא נתן אחת מאלה שנולדו עם השבטים אבל הענין הוא שלאה ראויה לינשא לעשו רק בדמעותיה התפללה על זאת כדאיתה ברז"ל לכך יצא הגזר דין בדינה דדבר הנגזר במרום אינו חוזר ריקם ולכן בן חמור החוי שר של עשו מתדבק בה הרב וילקט יוסף מע' ד' סי' ל"ה:
ואפשר בזה יובן פשוטו של מקרא ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב וכו' דלכאורא יתו"ר נפי"ש הוא דאטו לא ידעינן דדינה היא בת לאה אשר ילדה ליעקב ולפיה"א יובן דבא הכתוב ליתן טעם למה יצאת דינה לתקלה ביד שכם ונענש עליה יעקב שלא נתנה לעשו ולא נענש על שאר תאומות לז"א בת לאה שהיתה ראויה לינשא לעשו רק בדמעותיה ובתפלתה נשאת ליעקב וילדה לו בת שהיא דינה ודבר הנגזר במרום אינו חוזר ריקם ולכן אירע לה ענין שכם בן חמור החיי שר של עשו כאמור:
ז) דוד דע דגם הנקבות מואביות היו אסורות עד דוד המע"ה וא"כ נמצא באמת חטאו מחלון וכליון לישא להם נשים מואביות כי לא היתרו רק מביעז ואילך משום כבוד דוד המע"ה וכך הוא רצונו יתברך ולכן גם אברהם ויצחק לא פנו אל בנות לוט משום דידעו רצין הקב"ה שהם אסורות עד בועז אכן מכאן ואילך שרותן נינהי ונחה רוח חכמה על בועז והסנהדרין לדרוש מואבי ולא מואבית כי אז חפץ למען צדקו בעבור דוד להתירם אך כל עוד שרצה הקב"ה שיהיו אסורות גם הסנהדרין שנות דור ודור כך סברו דאיסורא נינהו ולא נתעוררו לדקדק ולדרוש הכתוב להתיר הנקבות ולכן תראה מפלאות תמים דעים כי אשה זאת רות הנשאת למחלון באיסור היא בעצמה תשתרי אח"ך והדברים עתיקים ה' שמחת הרגל במגילת רות דף ט"ו עש"ב:
ועפי"ז יובן לענ"ד מאמז"ל הובא לה' שמה"ר הנז"ל ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה אמר ר' חסא אשר באת לחסות תחת כנפיו ע"כ. וז"ש ישלם ה' פעלך וכו' וקשיא ליה לר' חסא מה צורך לתפלה זו וכי הקב"ה מקפח שכר כל בריה ובודאי ישלם לה פעלה לזה תריץ יתיב בתוך הפסיק אמר ר' חסא אשר באת לחסות תחת כנפיו כי בועז הוצרך לתפלה זו מטעם שהיתה גיורת ממואב והייתה אסורה מקדמת דנא וע"ז מדבר בתפלה ישלם ה' פעלך דמעתה ליכא שום ערעור דברצות ה' הותרה לבועז כנז':
או באופן אחר קרוב לזה ע"פ פשטיה דגמרא יבמות דף ע"ו דדואג רצה לפסול את דוד מלבא בקהל דכתיב לא יבא עמון ומואבי בקהל ה' עד שבא עמשא בן יתר ואמר כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית ע"ש וז"ש ישלם ה' פעלך וכו' וק"ל למה צריך בועז להתפלל וכי חשיד קב"ה שיקפח שכר כל בריה ח"ו לז"א ר' חסא אשר באת לחסות תחת כנפיו ירצה דבועז גילה דעתו דהא שהוצרך לתפלה זו הוא משום היותה גיורת ממואב ובא לאשמיעי' דלא כסברת דואג:
או כלך לדרך זה בהקדים מש"ה נח"ק ז"ל בפ' נח מ"ש רז"ל על פסוק מי הקדימני ואשלם עתידה בת קיל להיות מתפוצצת בראש ההרים ולומר מי מל ולא נתתי לו בן מי עשה ציצית ולא נתתי לו בגד וכו' נמצא שאין לאדם אצל הבורא כלום ומיהו כתבו המפ' ז"ל שמי שהוא עושה המצות בזריזות וחשק אינו בסיג מי הקדימני ואשלם וסימניך זריזים מקדימי"ן למצות ע"כ והנה במס' יבמות דף מ"ח כתב רש"י ז"ל על פסיק אשר באת לחסית וכו' וז"ל אשר באת שמיהרת ולא איחרת וכן כתבו התוס' שם ע"ש וז"ש ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה וכו' וקשה דאיך בירכה בועז שתהי משכירתה שלמה והלא יש ט' מי הקדימני ואשלם לזה בה ר' חסא וישם שמו הטוב בפסוק ואמר אשר באת לחסית שמיהרה להתגייר ולכן יש לה שכר מישלם בזכות זהירות והמהירו' דאין בסיג מי הקדימני וכו' ולכן שפיר אמר ותהי משכורתך שלמה וכו':
ח) דוד הנה כתבי בזוה"ק אדה"ר נתן לדוד $$ציור בספר$$ המע"ה ע' שנה מחייו וגם מבואר שם דאאע"ה ויוסף ויעקב אע"ה נתנו לדוד ע' שנה ולפי"ז היה ראוי שיחיה ק"מ שנה אמנם יען דוד המע"ה לא טעם טעמא דמותא ואיקרי חי א"כ מדת ימיו עולים לו בכפילה כי לא נהג בדרך בני אדם והוא ל"ו שונ"ה וחי איקרי גם בלילה לא ישכב לבו והיו חייו בין ימים בין לילות ק"מ שנה הרב שמה"ר ז"ל דל"ג וכן הרב לקט שמואל ערך מלכים דכ"ח מש"ה נחלת בנימן ז"ל:
ובזה אפ' לרמוז בקרא ויקרבו ימי דוד למות כי תיבת למו"ת גי' לילות שם רמז כי בגלל הלילות שלא היה ישן בהם והיה לומד בהם התורה א"כ נחשבו לו ימים עם לילות בצירוף שתיהן ק"מ וזה גרמא למות כי הגיע זמנו כנז"ל.
ט) דוד. צוה לשלמה בנו להרוג את יואב שהוא בן אחותו של דהמע"ה ורצה לקרבו ולזכותו לעוה"ב הרב כלי יקר ז"ל.
ואפשר שזה רמז הכתוב ועשית כחכמתך ולא תורד ר"ת עהכ"ו גי' זכות שם רמז דבזה הצוואה נתכוון לזכות את יואב לעוה"ב ע"י שנהרג:
י) דוד. כשהרג שלמה לשמעי הרגו בשם המפורש באשר הוא חטא בדברים הרב לקט שמואל ז"ל ערך מלכים דנ"ח משם זוהר שמות:
ובזה אפ"ל קרא ועתה אל תנקהו כי איש חכם אתה דלכאורא קשה מאי נ"מ אם חכם אם לאו ולפיה"א א"ש ועתה אל תנקהו והרוג אותו בשם המפורש בחטאו שחטא בדברים כי איש חכם אתה ובקי בשם המפורש ע"כ עשה כאשר צויתיך:
א"נ במ"ש ה' פ"ד ז"ל דף ג' דאיתה במד' כל הנושא אשה הגונה הקב"ה מוציא מהם בעלי הוראה א"כ מזה מוכח דרות היתה מותרת לבועז וג"כ בת שבע ראויה ומותרת לדוד ואין כאן שום דופי והראיה מן הבנים שיצאו מאותו הזיווג כולם צדיקי' וחכמי' א"כ בודאי זיווגם היה כשר ונאה ע"כ:
עוד איתה במס' שבת דק"ה והוא קללני קללה נמרצת נוט' נואף מואבי רוצח צורר תועבה וכ' ה' כלי יקר ז"ל נואף מבת שבע מואבי פשוט רוצח מאוריה וכו' ע"ש וז"ש ועתה אל תנקהו לשמעי על שקללני קללה נמרצת וכ"ת שמא הדין עמו שקילל באשר איכא איסור זיווג בת שבע וגם ענין שבאתי מרות המואביה והיטב אשר דיבר לז"א כי איש חכם אתה א"כ מזה יורה דזיווגי כשר וראויה לי ב"ש וגם ענין רות המואביה לית ביה משום מיחוש דאילו יש נדנוד איסור בזיווגי לא היה זרעי צדיקים וחכמים ושו"ר שכן פי' הרב חומ"ת אנ"ך ז"ל וששתי כעל כל הון:
א"נ במ"ש ה' אדרת אליהו ז"ל משם ה' יערת דבש ז"ל דיש ראיה לדוד המע"ה שלא חטא בב"ש והוא כי דוד חי ע' שנה דווקא וא"כ נמצא שבשעת שנעשה ענין ב"ש כבר עברו רוב שנותיו והנה ידוע מ"ש רז"ל כיון שעברו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב לא יחטא דכתיב רגלי חסידיו ישמור ואם ענין ב"ש הוא חטא איך חטא אחר רוב שנותיו אלא ודאי שלא חטא כלל דמאחר שלא חי כ"א ע' שנה נמצא למפרע בעת שנעשה ענין ב"ש כבר עברו רוב שנותיו א"כ ודאי לא חטא. וז"ש ועתה אל תנקהו ר"ל ועתה שהגעתי לע' שנה והגיע זמני ליפטר מן העולם אז יש הוכחה שלא חטאתי בב"ש כי בעת שנעשה ענין ב"ש היה בזמן שעברו רוב שנותי לפי חשבון ע' שנה ולכן אל תנקהו לשמעי על שקללני קללה נמרצת שר"ת שלה נואף הוא וכו' על ענין ב"ש דהא השתא מוכח שלא חטאתי ושלא כדין דיבר שמעי:
א"נ במ"ש ה' אדרת אליהו ז"ל שם דנודע מ"ש בגמ' שאם נתחייב אדם חנק טובע בנהר והנה אם ח"ו דהמע"ה חטא בב"ש שהוא איסור א"א אז היה מן הראוי לטבוע בנהר כנגד החנק שנתחייב על א"א ומאחר שנפטר בדרך כל הארץ ולא מיתה משונה מוכח דאין לו עון בב"ש כלל וז"ש ועתה אל תנקהו ר"ל ועתה שאני רואה הולך בדרך כל הארץ מת על מטתי ולא מיתה משונה מיתת חנק מזה מוכח שלא חטאתי בב"ש ושלא כדין חירף אותי שמעי ולכן אל תנקהו:
יא) דוד. אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע הודיעני ה' קצי א"ל גזרה היא מלפני שאין מודיעין קצו של אדם וכו' ואדעה מה חדל אני א"ל בשבת תמות אמות באחד בשבת א"ל כבר הגיע שלמה בנך למלוך ואין המלכות נוגעת בחברתה אפי' כמלא נימא אמות בע"ש א"ל כי טוב יום בחציריך מאלף בחרתי טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח כל יומא דשבתא של כל שבתות השנה הוה יתיב וגריס כל ההוא יומא כדי שלא יקרב אליו מה"מ שהתורה מגינה ממות ההוא יומא דבעי למינח נפשיה קם מלה"מ קמיה ולא יכיל ליה דלא הוה פסיק פומיה מגירסא אמר מאי אעביד ליה הו"ל ההוא בוסתנא אחורי ביתיה אתא מלה"מ סליק ובחיש באילני ומנענעם נפק למיחזי הוה סליק בדרגא איפחית דרגא מתותיה אשתיק ונח נפשיה גמרא דף ל' ע"ש וברש"י ז"ל:
ובזו אפ"ל קרא שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך שלום רב לאהבי תורתך וכו' הכוונה בזה שהיה דהמע"ה אומר שביום השביעי שהוא שבת קודש הללתיך ירצה שהייתי יושב ועוסק בתורה ובשירו' ותשבחות וזה אומרו שבע ביום ר"ל ביום השביעי שהוא ש"ק הללתיך בלימוד תורה והטעם לזה על משפטי צדקך ועשיתי כל זה כדי להנצל מהמות כי שלום רב לאהבי ואין להם פחד ממה"מ בעת עסקם בתורה כי התורה מגינא ומצלא מהמיתה ועפי"ז סיים עלה מר חביבא החה"ש והכולל כמוה"ר רבי משה עידאן זצוק"ל סיום קרא ואין למו מכשול עפ"י מ"ש במס' סוכה דף יצה"ר נקרא מכשול ויצה"ר הוא מלה"מ וז"ש ואין למו מכשול ר"ל אוהבי התורה ולומדיה אין עליהם שליטה ממה"מ שהוא יצה"ר הנקרא מכשול כנז' עכ"ד ז"ל:
וחוזה הוית לה' מטעה"מ ז"ל ח"ד דף ב' הטעם למה שאל דוד למות בע"ש לפי ששנותיו היו קצובים מאדה"ד כנודע ואדה"ד נברא בע"ש וכיון שהקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום יפה שאל למות בע"ש שהוא יום שנברא בו אדה"ר אך ק"ק דא"כ הוא באמת למה מת ביום אחר הלא כדין שאל למות בע"ש כנז' והניח בקושי ע"ש ואני הדל בהורמנתיה דמלכא נלע"ד לתרץ ע"פ מ"ש מר ניהו גופיה שם דף כ"ט הטעם למה שהקב"ה ממלא שמותי"ן של צדיקים מיום ליום כתבו המפ' ז"ל ע"פ מה שכבר ידוע כי יציאת צדיק מן המקום עושה רושם דהיינו פנה זיוה פנה הודה ואם כן אם ימות ביום שנולד לא יהיה פקודתו רעה דכיון שנולד באותו היום ונהיה באותו יום סימן טוב לעולם בבואו גם שיפקד בו ביום לא יהיה סימן רע ואוקי הא כלפי הא דהיינו לידתו כנגד מיתתו דטבא לא הוי בישא וכתב עוד שם כתבו רז"ל דאם השאיר הצדיק אחריו זרע ברך אין מיתתו עושה רושם וא"כ הא דאמרי' דקפיד רחמנא שימות בעת שנולד הוא באין לו בנים דביש לו בנים הא בלא"ה אין מיתהו עושה רושם אם כן דוד הע"ה שיש לו בנים ומה גם שלמה המע"ה שממלא מקום אביו וישב על כסאו של המלכות א"כ ודאי אין מיתתו עושה רושם ולהכי לא קפיד רחמנא שימות בע"ש ביום שנברא אדה"ר דא"צ לזה ולכן מת ביום ש"ק זיע"א:
ובזה אפ' לרמוז בקרא וישכב דוד עם אבותיו וכו' והימים אשר מלך דוד וכו' ושלמה ישב על כסא דוד אביו וכו' ונקדים עוד מש"ה לקט שמואל ז"ל ערך המלכים דף כ"ט דוד מלך ונמשח ומת על מיטתו ובניו ירשו את מקומו נאמר בו שכיבה ע"כ וז"ש וישכב דוד עם אבותיו תיבת ע"ם גי' בשבת במ"ק וכ"ת למה לא מת אלא בשבת והלא כדין שאל למות בע"ש כנז"ל ועוד למה נאמר בו לשון שכיבה ויהי כמשי"ב אשר מלך דוד ושלמה ישב על כסא דוד אביו וכו' ר"ל כיון שיש לו בנים זרע ברך וממלאים מקומו וישב על כסא מלכותו אין צריך למות ביום שנולד בו כיון שאינו עושה רושם ולכן מת ביום ש"ק שפיר נאמר בו שכיבה:
יב) דוד יש לו תירוץ על ב"ש שלקחה בהיתר משום דקדושי אוריה באונס ה' זרע ברך ג':
ולפי"ז יובן לענ"ד מד' כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה אמר שלמה כל התורה כולה למדתי כיון שהגעתי לפר' פרה אדומה הייתי חוקר בה ודורש בה ושואל אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני עכל"ה הובא לה' בגדי אהרן אשכנזי ז"ל בפ' קורח אכן צריך אני להקדים מ"ש רז"ל דבשעת קבלת תורה כפה הקב"ה עליהם ההר כגגית וגם כתב ה' בגדי אהרן הנז' שם מש"ה מ"י ז"ל מפני מה כל הקרבנו' באים זכרים והפרה באה נקבה דתבא האם ותקנח צואת בנה ועוד כתב ז"ל שם דאי דוד לקח ב"ש באיסור לא היה שלמה ראוי לכל חיתה חכמה והביא ראיה מהזוהר ע"ש ומעתה יבא על נכון אמר שלמה כל התורה כולה למדתי והייתי חכם א"כ מזה מוכח דדוד לא לקח ב"ש באיסור והיי"ט משום דאוריה קדושיו באונס היו א"כ לפי"ז גם ישראל כשקבלו התורה באונס הדין נותן שאין להם עון במעשה העגל כמשז"ל מכאן מודעה רבה לאורייתא וכיון שהגעתי לפ' פרה הייתי חוקר וכולי ר"ל דהיינו למה כל הקרבנות באים זכרים וזה נקבה דתו ליכא למימר דבאה לקנח צואת בנה דהא באונס היו ולכן והיא דייקא שהיא נקבה רחוקה ממני דלא ידע טעמא מאי וכמדובר:
א"נ במ"ש ה' בית דוד ז"ל חדר ב' סימן ע"א דדוד שבא על ב"ש היא עבירה לשמה להורות תשובה וכן ישראל במעשה העגל היא עבירה לשמה להורות תשובה וז"ש אמרתי אחכמה וכו' הכוונה הוא דקאמר שלמה כל התורה כולה למדתי ואין לדוד חטא בב"ש דעבירה לשמה למצוה תחשב א"כ אין לישראל חטא בעשיית העגל שגם הם להורות תשובה והויא עבירה לשמה למצוה תחשב ולכן הייתי חוקר וכו' והיא וכו' כמבואר:
יג) דוד ראויה הייתה ב"ש לדוד כי דוד היה גלגול של אדה"ר ובת שבע מחוה אלא שנטלה בלא זמנה וכן היה גבי יעקב אע"ה בענין לקיחת רחל ולאה כי שלו נטל בעבור שיעקב היה שופרא דאדה"ר רחל ולאה היו מטפין דאדם קדמאה שנזרעו בלבן א"כ באמת לא היה ליעקב חטא בש"א כי שלו נטל לתקן הטפין אלא שנטלם בלא זמנם וזה פירוש הכתובים כי שמעתי דבת רבים וכו' בידך עתותי הצילני וכו' הכוונה הם דברי יע"א ע"ה שאמר שמעתי דבת רבים שהיו אומרים שחטאתי בב' אחיות ובאמת לא חטאתי אך שלא ידעתי העת וז"ש בידך עתותי שאתה יודע העת לא כן אני ולכן הצילני וכו' ה' בגדי אהרן תאומים ז"ל בפ' מקץ:
ואפשר יתפרש הקרא כי שמעתי דבת רבים וכו' על דוד בעצמו שאמר שמעתי דבת רבים שאומרים אני חטאתי בב"ש ובאמת לא חטאתי כי היא ראויה היתה לי אך ורק שלא ידעתי העת ונטלתי בלא זמנו ולז"א בידך עתותי שאתה יודע את העת ולא אני יודע עת מה לכן אני אומר הצילני מיד אויבי וכו' והוא כדרך הנז':
ובזה אפ"ל הלשון שאמרו רז"ל במס' שבת כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה ע"כ הא דנקטו בלשון זה שהוא לשון שלילה ולא אמרו בהדיא דוד לא חטא הכוונה בזה כל האומר דוד חטא אינו ר"ל מי שאומר דוד חטא בענין ב"ש אינו כדבריו שבאמ' לא חטא באשר שלו נטל אלא טועה ר"ל אלא דוד טעה בעת והזמן כי לא ידע העת ונטלה שלא בזמנה זה אלא טועה קאי על דוד הע"ה:
ולפי"ז יובן דברי רש"י ז"ל בדברי הימים בני יצחק עשו וישראל מפני כבודו של דוד כתיב ישראל ולא יעקב ע"ש וז"ש בני יצחק עשו וישראל מפני כבודו של דוד כתיב ישראל ר"ל מפני כבודו של דוד להורות שלא חטא בב"ש באשר היתה ראויה לו וכאמור לכן כתיב ישראל להורות שלא חטא בש"א כי שלו נטל כנז' והגם שנטלם שלא בזמנם מ"מ לא ידע העת ופטור הוא לכך נקרא בשם ישראל ושניהם יעקב ודוד דמיה"ם בם ונקיים.
יד) דוד אדוניה ראה מעשה כי אבישג יפה מאד והמלך לא ידעה ודין גרמ"א כי דן אדוניה בדעתו שחטא דוד בב"ש וזה תיקונו לכבוש את יצרו מאבישג ולזה מוכרח להתייחד עמה ולכבוש את תאותו כי זה תקנתו ומזה הוליד כי שלמה אינו ראוי למלוכה כי הוא בן בת שבע והיא אסורה לו זאת היתה כי הוא מתנשא למלוך ובא הכתוב בקשר אמיץ והמלך לא ידעה ודי"ן גרמ"א ואדוניה מתנשא לאמר אני אמלוך ואפ' דלאמר רמז לג"ע כאומז"ל וז"ש ואדוניה מתנשא בעבור לאמר שחטא בג"ע עם ב"ש שהיא ערוה א"כ שלמה בנו אינו ראוי למלכות לכן אדונינו דהע"ה שהבין דעת אדוניהו לכן בא לאפוקי סברתו אמר קראו לי לב"ש ובא עליה כמשז"ל דקנחה בי"ג מפות להורות דהיא אשתו ומותרת לו דאי ס"ד עושה היה באבישג תיקון לב"ש שהיא אסורה לו לא היה מפסיד הכל וחוזר לאסורו ח"ו א"ו מותרת היא לו ה' צוארי שלל ז"ל הפטרת חיי שרה:
ולדרך זה יובן לענ"ד קראי ויאמר נתן אל ב"ש אם שלמה לאמר הלא שמעת כי מלך אדוניהו בן חגית ואדונינו דוד לא ידע וכו' עד והייתי אני ובני שלמה חטאים וכו' ע"כ הדקדוקים בהם רבים חדא מאי הלשון אומר ואדונינו לא ידע הול"ל לא שמע ועוד מאי אומר לכי ובואי אל המלך לכי אל המלך מבע"ל ועוד מאי אומרו ומלטי את נפשך מה נוגע לנפש דבר זה ועוד אמאי הפסיק בענין ואמר ואבישג השונמית משרת את המלך ועוד דקאמר אני ובני שלמה חטאים מי הכניס חטא בענין המלוכה ועפיה"א לעיל ניחא ויאמר נתן אל ב"ש אם שלמה כי מכח לאמר שהוא רמז אל ג"ע הלא שמעת כי מלך אדוניהו בחושבו ששלמה בנך אינו ראוי למלוכה באשר בא באיסור ערוה והוכחתי היא מאשר ואדונינו דוד לא ידע אבישג השונמית ומזה דן בדעתו דכל זה הוא בא דוד לתקן חטא ב"ש ע"י שכובש את יצרו באבישג אבל לכי איעצך ומלטי את נפשך מחשד עון הנוגע לנפש והעצה היעוצה היא לכי ובואי אל המלך ובוא"י דייקא שיעשה בך ביאה כדי להורות שלא יש ממש בדבריו כלום אלא מותרת את וראויה לדוד ואין שום חשש איסור כנז"ל ואז ותבא ב"ש על עסקי ביאה באה אל המלך החדרה ונתן הכתוב הטעם לזה כי אבישג השונמית משרת את המלך שירות ועבודה בלא תשמיש מזה יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר שזה צורך תיקון עון בת שבע ולכן הוצרכו לביאת אורו לאפוקי סברתו וזה אומרו והיה בשכב אדוני וכו' והייתי אני ובני שלמה חטאים שיאמרו יש לו איסור חטא א"א ומדרך מוסר תלתא בה ובבנה ולא במלך כמ"ש רז"ל ודוד שמע אליה שבא עליה להורות לכל שהיא מותרת לו דאל"כ היה מפסיד הכל ח"ו כנז' וג"כ המליך את שלמה:
טו) דוד. ואין שלטון ביום המות בדוד כתיב והמלך דוד זקן וכיון שנטה למות מה כתיב בו ויקרבו ימי דוד למות המלך דוד לא כתיב כאן אלא ויקרבו ימי דוד ואף יעקב כיון שנטה למות התחיל משפיל עצמו לפני יוסף ואמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך אימתי כשקרב למות שנא' ויקרבו ימי ישראל למות מד"ר בפ' ויחי פ' צ"ו:
ובזה אפ"ל מסרה הובאה לה' בעה"ט ז"ל ויקרבו שנים ויקרבו ימי ישראל ויקרבו ימי דוד למות ע"כ הכוונה בזה כי יעקב ודוד שניהם דמיהם בם כי בשעת הקרבתם למיתה הושפלו שניהם כי יע"א ע"ה השפיל עצמו לפני יוסף בנו ודוד לא נאמר בו מלך וכ"ז לקיים אין שלטון ביום המות ולכן בחדא מחתא מחתינהו במסרה ויקרבו שנים כנז' (א"ה עי' לעיל באות י"ג תלמידו ח"ח ס"ט):
טז) דוד. אברהם אע"ה היה תלוי בצוארו של אדה"ר ואיוב בשערו ודוד בזקנו ילקוט ראובני ד' מ"ה:
ואפשר שזה רמז קרא והמלך זקן מאד ר"ל והמלך שהוא דוד זקן שקרי ביה זקן בקמץ מאד אותיות אדם שהיה תלוי בזקן אדה"ד:
יז) דוד. הגם כי לא היו לדוד המע"ה כי אם שבעים שנה ובאותו פרק עדיין נמצא מי שחי עוד הרבה שנים ולא יתואר זקן כ"א המופלג בזקנה עכ"ז נקרא דוד זקן והטעם הוא כי הנה דוד חי ע' שנה שנתן לו אדה"ר שהיה לו לחיות אלף שנים ומהם נתן לו ע' שנה ועתה נשלם לאדה"ר אלף שנה הרב נחל שורק ז"ל בהפטרת חיי שרה משם הרב זרע ברך ז"ל:
ועפי"ז ג"כ אפ"ל רמזו קרא והמלך זקן וכ"ת דעדיין לא יתואר בשם זקן כנז' לז"א מא"ד אותיות אדם כי בהצטרפות שנות אדה"ר עם שנותיו של דוד יעלו למספר גדול ולכן שפיר יתואר עליו שם זקן:
יח) דוד. המע"ה חטא במחשבה באביגיל ובסיבה זו לא נתקן המלבוש שלו לגמרי כי הקב"ה מדקדק עם חסידיו וכו' וזהו לא יח"ם גי' נ"ח שלא נח לו בבגד הנשמה שהיא נגד המחשבה ולתקן זה יעצוהו לכבוש יצרו באבישג ותהי למלך סכנת שהיה בסכנה בכל רגע הרב צוארי שלל ז"ל בהפטרת חיי שרה משם ליקוטי גורי האר"י זצ"ל:
ואפשר שזהו כוונת פשט הכתוב והמלך דוד זקן בא בימים שכל ימיו מתוקנים בקדושה ובטהרה כמ"ש ה' נחל שורק ז"ל משם הזוה"ק ולהיותו קדוש וחסיד ע"כ נחשב לו לחטא מה שחטא במחשבה ועי"ז ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו דהקב"ה מדקדק עם חסידיו כנז"ל: