פרק י''א - שכרו של השומר לשונו · ביום הארבעים סגרנו את התנאים לחתונה
גודל חשיבותו של שמירת הלשון בפני בורא עולם, ולהוריד שפע של הצלחה וסיעתא דשמיא לאדם נראה מתוך מעשה שהיה וז''ל: כהורים, אשר עברו בעבר מצבים לא קלים בהשאת ילדיהם, מבקשים אנו בזאת לפרסם סגולה בדוקה ומנוסה אשר יש בכוחה לעורר רחמים במרום ולהחיש ישועה. שמענו את הענין ממשפחה שניסו הכל, הכל, הכל. ולאחר סגולה זו נושעו.
אנו כבני אדם איננו יודעים ומבינים דרכי שמים, ברם, למדנו מהם למצבנו אנו, וב''ה נושענו. יש לנו סיפור אישי בנושא, שנספרו להלן. אך ראשית כל: נבהיר את דבר הסגולה:
''לארגן ארבעים יממות רצופות של שמירת הלשון לזכות פלוני בן פלונית''.
דוגמא לחלוקת השעות, מלכתחילה יש הרוצים לקבל על עצמם את כל היממה כולה, אך עד מהרה עלולים להיווכח ש''תפסת מרובה - לא תפסת''. יש ללכת בהדרגה, משום כך כדאי לזכות עוד אנשים בעסק, לחלק את היממה לכמה וכמה אנשים, שכל אחד יקבל על עצמו להישמר בשעות הנוחות לו, כך יצטברו ארבעים יממות רצופות, 960 שעות, בהן נמנעו בני אדם מלשון הרע לזכות ישועת פלוני בן פלונית בזיווג הגון במהרה או לענין אחר.
לתועלת הציבור, נסכים לפרט כאן איך חילקנו אנו את היממה בין אחד עשר בני אדם: ראובן קיבל על עצמו לשמור פה את פיו ולשונו מלדבר לשון הרע בשעות שבהן בוודאי יוכל לקיים את הקבלה: מ-: 11:00 בלילה עד 7:00 בבוקר, כך במשך ארבעים יום רצופים. החליט כי בשעות האלה יהיה במטה, כנאמר ''אל תחטאו... אמרו בלבבכם... על משכבכם ודומו סלה''.
שמעון, המתפלל בדרך קבע בשעה 7:00, קיבל על עצמו להישמר מלה''ר מ-7:00 עד 8:30 במשך ארבעים יום. הוא הכניס בשקית התפילין שלו פתק המזכיר לו שעליו להישמר. לוי, שהינו מלמד הנמצא בכתה מ-8:30 עד 11:00 ברציפות, קיבל על עצמו לארבעים יום לנצור בשעות אלה לשונו מרע. כיון שחשש אולי בכל-זאת עלול הוא להיכשל בין מורים וילדים, ביקש מזוגתו, הנמצאת בדרך כלל אז לבד בבית, שתקבל על עצמה גם היא להישמר בשעות הללו. כך שבכל מקרה תתבצע שמירת הלשון בשעתיים וחצי הללו. יוסף, שהינו סופר סת''ם הנמצא לבדו בחדר בשעות הבוקר, קיבל על עצמו להישמר מ-11:00 בבוקר עד 13:30 בצהרים. שעתיים וחצי של שמירת הלשון לזכות זיווגו של פלוני, במשך ארבעים יום.
חלקה של סבתא, מ-13:30 עד 16:00, השעות שבהן היא נחה בדרך כלל והטלפון מנותק. מחשש שמא תשכח מכך, גם הסבא קיבל על עצמו שמירה בשעות הללו. לתזכורת כיוונו שעון מעורר בכל יום שיזכיר להם את חובת השמירה.
יהודה, מוסר שיעור מ 16:00 עד 17:30 בבית הכנסת, נטל את חלקו בענין בשעה וחצי הללו. זבולון המשתתף בשיעור דף היומי מ-17:30 עד 19:00 קבע לו את חלקו בשעה וחצי בהן עוסק הוא בתורה שמגנא ומצלא. זוגתו, אשר על פי רוב מ- 19:00 עד 20:00 עסוקה עם הילדים, בחרה לה את השעה עם הילדים לארבעים יום הבאים.
הקושי הוא מ. 20:00 עד 23:00. שלוש שעות בהן השיחות בבזק מוזלות, וכל הארץ מלאה שיחות מדן ועד באר שבע. נפתלי שקיבל על עצמו שעה אחת, מ-20:00 עד 21:00, החליט כי במהלך ארבעים הימים הקרובים, הוא פשוט מוציא את הטלפון בשעה הזאת, אין טלפונים וחסל. לכשראה שעלול לשכוח מכך - כיון את הסלקום שלו לצלצל בשעה הזו, הצלצול מזכיר לו שעליו להוציא את הטלפון.
זוגתו שהגדילה לקבל על עצמה מ-21:00 עד 22:00, החליטה כי בשעה זו, במשך ארבעים יום, היא לא פותחת את הדלת. לא נמנעה מלהסביר את הענין לשכנתה שתמהה על כך שמידי יום בשעה קבועה אינה ניגשת לדלת. השכנה היתה המומה, אף היא הצטרפה לשמירה בשעה זו.
בנימין, שקיבל על עצמו להישמר מ- 20:00 עד 23:00, החליט לקבוע שיעור בארבעים הלילות הקרובות לשעה זו. כך יוכל להיות בטוח שבע''ה ישמר וינצל. בעקבות קבלה זו נמנע מלצאת לחתונה של ידיד, עקב שחשש שמא יכשל. התנצל בפני הידיד בדברים כהוויתם, והלה הבין אותו היטב. כך היינו חבורה של אחד עשר איש, בני משפחה, גיסים ובני דודים, שהתאחדנו סביב השעון, למשך ארבעים יום.
והנה כמה עצות טובות: א. תמיד טוב לאחוז פתק בכיס, בו נאמר: ''קבלתי על עצמי להישמר בשעה זו, אנא סייע בידי שלא אכשל''. זהו פתק של תפילה לה', פתק של תזכורת. ומועיל מאד כפתק שניתן להציגו בפני חבר המשוחח עמד בשעה ''שלך''. אל תתבייש, היה גאה, הגבה לבד בדרכי ה'.
ב. בפסק הזמן שכל אחד קיבל על עצמו, בשעה הנוחה לו, יכול הוא לתכנן לעצמו גדרים וסייגים איככה לא יכשל כגון: לא לענות לטלפונים (עבור מה יש תא-קולי) ?, לא לגשת לדלת וכדו'. לקבוע שיעור או עיסוק מסוים.
ג. כדאי שכל אחד שקיבל על עצמו, ישדל עוד אדם שישמר באותן שעות מלשון הרע. כך, אף אם ח''ו נכשל - יש סיכוי שהשעות נשמרו על ידי בן הזוג.
ד. עיקר הקבלה הינה שלא ''לדבר'' לשון הרע, ושלא ''לשמוע'' לשון הרע. במקרה חריג שמישהו בסביבתך מדבר, בקש ממנו ברורות שיפסיק לבלתי תיכשל. באם אינך יכול קום והסתלק מן המקום. תגדיל לעשות אם תנסה ללמד זכות בפני המספר על זה שדבר עליו. אך אם אתה מכיר את רוע טבעו של המספר, שכל מה שתכריעהו לכף זכות, הוא יגנהו יותר, בודאי השתיקה בשעת מעשה עדיפה.
ה. יש לזכור במיוחד להישמר בשבתות וערבי שבתות שאז הסדרים של כולם משתנים, אך הקבלה צריכה להישמר בכל תוקף.
התועלת בחלוקת השעות אם קבוצת בני אדם לוקחים על עצמם את ענין שמירת הלשון ברצינות לשעות מוגדרות, אין ספק שזה משפיע עליהם היטב לשאר השעות. מצוה נחקקת בנפש. הטהרה של שמירת הלשון נספגת היטב בנשמה. וזה שזכה לשעתיים נקיות - יודע זאת היטב. מלבד זאת: זה משפיע על הסביבה. אנשים בסביבתך יודעים כי בשעות האלה הם נשמרים בסביבה שלך מלדבר לשון הרע, בכך שלא להרגיז אותך. יהי נא מורא שמים חל עליהם בעקבות מורא בשר ודם: העיקר שההרס הנורא של לשון הרע - ימנע מסביבתנו.
יתר על כן: על פי רוב, אנשים רציניים ממשיכים בשמירת הלשון גם לאחר ארבעים היממות - אחר שראו כמה הדבר משפיע עליהם לטובה. ידועה אמרתו של הרב הצדיק רבי יהודה סגל זצ''ל: ''אין לך משפחה בעולם שלא נשתנו ענייניה לטובה אחר שקבלו על עצמם להיטיב דרכם בשמירת הלשון''.
הגענו לענין זה אחר שהעניינים עם בתנו המבוגרת התנהלו בכבדות, ואחריה חיכה בננו שגם הוא הלך והתבגר. במהלך הפעם הראשונה שערכנו את ''ארבעים היממות הללו'', התחיל שידוך מסוים לקרום עור וגידים. לבנו התרונן, הודינו להשי''ת בכל לב. ביום השלושים ושמונה נערכו השלבים המכריעים, הצד השני הבטיח לענות לנו תשובה מחרתיים, ביום שבו חל יום הארבעים. היינו נדהמים, איזו שמחה תהיה לכל האחד עשר שהשתתפו - שבדיוק אחר ארבעים היממות ישמעו את הבשורה הטובה, שהם היו לה מליצי יושר בזכות שמירת הלשון.
בדיוק ביום הארבעים ''נפלה'' עלינו תשובה בסגנון הזה: ''הכל מוצא חן בעינינו. לא מצאנו כל פגם. אבל ליבנו אומר לנו שזה לא השידוך המתאים''. התשובה נפלה עלינו כרעם, בדיוק ביום הזה. ראינו בכך אות ורמז משמים שארבעים היממות הללו לא התנהלו כפי הקבלה, כנראה היו זלזולים. איננו מבינים דרכי שמים, אולם זו היתה התחושה שלנו. התקשרנו אל כל האחד עשר, סיפרנו להם את שקרה, ואכן שמענו שהיו כמה ששכחו כמעט מכל הענין. מיד התחדשנו והתחזקנו מחדש; ''אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם''. הפעם ביתר שאת. התחלנו מחדש.
אחרי ימים ספורים בלבד, עלתה הצעה שהתחילה להתקדם יפה. ביום העשרים ושמונה זכינו בסיעתא דשמיא לשדך את הבת המבוגרת בשעה טובה ומוצלחת. החבורה הנלהבת; שהיתה נרגשת כולה, החליטה אחר מספר ימים כי ימשיכו הלאה ובזכות שמירת הלשון יעזור השי''ת גם עם הבן הבוגר המחכה.
התחלנו מחדש באותו ענין ובאותן שעות, היו ניסיונות ''אך באנו להיטהר'' וסייעו בידנו. אחר עשרה ימים מיום ההתחלה, התחילו עניינים להתקדם. ביום השלושים - שבועות ספורים בלבד אחר שידוך הבת - זכינו ובננו שיחי' היה לחתן.
מאז, המלצנו את הענין לכל מכרנו, תוך שאנו מוסיפים כי אנו מוכנים להשתתף וליטול חלק בשעות. מה נאמר ומה נדבר? רואים נסים ונפלאות בכך, ממש ישועות כהרף עין - זאת רק באם הקבלה נלקחת ברצינות ונשמרת היטב. יש לכך עשרות עדים. כנראה שכח שמירת הלשון עצום במרומים. (ספר סם החיים בסופו)