אור ברסלב
שכרן של מצוות פרק י''א - שכרו של השומר לשונו

שכרן של מצוות

פרק י''א - שכרו של השומר לשונו

פרק י' - שכרה של כבישת התאוה

כשנפטרה עליו אשת נעוריו, נשאר הגאון רבי עקיבא איגר זצ''ל מטופל ביתומים רכים, בשהגיע בנו הגאון רבי שלמה איגר לפירקו, שאל את רעו הגאון רבי חיים דוידזון זצ''ל מורשא אולי יודע הוא שידוך הגון עבורו.

שוחח רבי חיים עס גיסו הגביר רבי ישראל הירשנזון ז''ל, שהיה בר אבהן ובר אורין, מוקיר תורה ונדיב לב, שיזכה באוצר בלום זה, להיות מחותנו של רבן של ישראל, וחותנו של בנו הגאון.

נודע הדבר לשדכנים צרי עין ורעי לב, והוציאו שם על המדוברת שהיא גבנת וכפופה, שמע רבי עקיבא איגר ואמר הן במילתא דעבידא לאגלויה לא משקרי אינשי (ראש השנה כ''ב ע''ב) וערך מכתב תרעומת לשדכן, וכך כתב ''מרעישים הדברים'':

אמנם לדידי אין זה מום, ובטוח אני כי גם בני אינו מקפיד על זה כלל, אבל הואיל ואשתי נפטרה, חושש אני שחותני יחשוב שילדי הם עלי למעמסה, עד שאני מוכן להשיאם לבעלת מום, ולכך איני מוכן.

השדכן שידע שאין זו אלא עלילת שוא, שלח את רעיתו עם הכלה לפרידלנד, בה כיהן רבי עקיבא איגר ברבנות, כשראה כי אכן קומתה דמתה לתמר ומום אין בה, שיגר לשדכן מכתב התנצלות בו כתב: לא ידעתי מדוע אינא אלוקים לידי עוון גדול כזה לצער נפשות יקרות כמותכם, יותר הייתי מקבל עלי לשכב על ערש דוי י''ב חודשים !!!

ודברים כפשוטם מוכן היה להתייסר שנה שלימה רתוק למטת חוליו ולא לצער אדם מישראל !!! (מאורן של ישראל ח''א עמוד שי''ט)

אמר הקב''ה מכל הצרות שבעולם אציל אתכם. באיזה תנאי אם ''בשוט לשון תחבא'' אם נשמור את פינו מלשון הרע. (איוב פרק ה' פסוק כ''א)

רבי ישראל מסלנט זצ''ל אמר וז''ל כדאי לאדם ללמוד מוסר כל ימיו רק אם בשביל כך ימנע מלדבר לשון הרע ולו רק פעם אחת עכ''ל.

הגאון מוילנא זצ''ל באגרתו ''עלים לתרופה'' כתב וז''ל והעיקר לזכות לעולם הבא בשמירת פיו !! (וראה שלא כתב הגאון שהעיקר לזכות לעולם הבא הוא בלימוד התורה אע''פ שלא היה באחרונים מתמיד כמותו שלא ביטל תורה כל ימי חייו אלא עשר דקות בלבד אלא כתב שהעיקר הוא בשמירת פיו) וזה יותר מכל התורה והמעשים !!!

החוסם פיו מגדיל זכויותיו עד לב השמים

הנה ידוע לנו דברי ה''חפץ חיים'' בפתיחה לספרו ''חפץ חיים'', שכתב בכמה לאוין עובר המספר לשון הרע על חברו, שהם:

שבעה עשר לאוין, וארבעה עשר עשין, ושלושה ארורין.

אולם המתבונן שם יראה, שלא בכל דיבור לשון הרע עובר האדם בכל העבירות הנ''ל, אלא בהצטרף להם כמה וכמה אופנים, כגון: אם דיבר על זקן, או על כהן, או אם דיבר בבית הכנסת, או אם דיבר שקר וכדומה.

אומנם בכל דיבור של לשון הרע, עובר האדם באחת עשר עבירות, שהם שישה לאוין וחמישה עשין, ואלו הו הלאוין: א.

לא תלך רכיל בעמך. ב. לא תשא שמע שוא. ג. השמר בנגע הצרעת. ד. לפני עיור לא תתן מכשול. ה. השמר פן תשכח את ה' אלוקיך. ו. לא תחללו את שם קודשי.

והעשין הם: א. זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים בדרך. ב. ואהבת לרעך כמוך. ג. את ה' אלוקיך תירא. ד. מצות עשה של לימוד תורה שהיא מצות עשה גמורה. ה. והלכת בדרכיו.

וחוץ מכל הנ''ל רובץ עליו עוד ארור שהוא: ''ארור מכה רעהו בסתר'' (דברים כ''ז. כ''ד.) ואמרו בגמרא בשבועות (דף ל''ו ע''א,) ארור בו נידוי, בו קללה, בו שבועה, ומי יודע אם בשמים לא נידו אותו מפני שאינו שומר את פיו.

וכל העבירות שמנינו לעיל, הם רק במילה אחת של לשון הרע, וכדברי החפץ חיים וז''ל: אל יחשוב האדם שאם דיבר לשון הרע, שהוא עובר בכל העבירות הללו וכדכתבנו בפתיחה, אלא בכל מילה ומילה עובר האדם בכל העבירות הנ''ל ועיין עוד בפתיחה לספרו.

אם כן, אדם שדיבר עשרה מילים, הוא עובר במאה ועשר עבירות ר''ל, והנה אם יתבונן האדם מה הם עשרה מילים, הרי החפץ חיים חישב ומצא, שאדם יכול לדבר בדקה אחת כמאתיים מילים, א''כ אדם שלא נשמר מלנצור את לשונו מדיבורים אסורים, מסתמא הוא מדבר לכל הפחות דקה אחת של לשון הרע בכל יום, ובפרט בטלפון.

ולפי דברנו יצא האדם ויחשוב, שמאתיים מילים של לשון הרע שכל מילה היא אחד עשרה עבירות, יוצא לנו אלפיים ומאתיים עבירות ר''ל, ואם מדבר כמה דקות ביום ה' יצילנו.

זאת ועוד.

הרי כדי לספר ענין צריכים לספר בפני עוד אחד לכל הפחות, אם כן, כשאתה מדבר לשון הרע עם חברך אתה מכשיל אותו בכל מילה של לשון הרע באחד עשרה עבירות של ''לפני עיור לא תתן מכשול'', יוצא לנו שבכל מילה היא עשרים ושנים לאוין, ואם מספר בפני עשרה יהודים יוצא לנו מאתיים ועשרים עבירות במילה אחת בלבד, וכמה יהיה בדקה אחת, ממש אין לדבר סוף וה' יצלינו מעוון זה.

וזה מה שאמרו במסכת ערכין (דף ט''ו ע''ב) וז''ל: אמר ריש לקיש כל המספר לשון הרע מגדיל עונות עד לשמים שנאמר ''שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ'' (תהילים ע''ג. ט.)

אלא שכבר הודיעונו חז''ל במסכת קידושין (דף ל''ט ע''ב) וז''ל: ישב אדם ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה.

ואם כנים אנחנו בדבר זה, כמה זכויות יכולים אנו לאסוף לעצמנו בהימנעותנו מלדבר לשון הרע על חברו, וכמו שאמרנו שאם במילה אחת יש עשרים ושתים עבירות, א''כ יש לך עשרים ושתים זכויות גדולות מאוד מאוד, וכל זה הוא רק כשחסמת פיך בפני אדם אחד, אבל אם זכית וחסמת את פיך בפני עשרה אנשים, אתה זוכה שבכל מילה ומילה שהיית יכול לדבר מאתיים ועשרים זכויות.

ולפי זה יובן המדרש ש''כל החוסם פיו מגדיל זכויותיו עד לב השמים''. וראה עוד ותבין שבשום מצוה!! לא נאמר עליה שמגדיל זכויותיו עד לב השמים.

חבל על כל מילה שנוסיף.

חסמה פיה וזכתה לבן גדול הדור

חוץ ממה שאדם אוסף לעצמו זכויות בעולם האמת, הוא מרויח גם פה בעולם הזה, וכמו שמסופר על אשה אחת שיצאה מביתה לכבס את כל הכביסה שנצטברה כל השבוע, וידוע הוא, שבזמנם לא היו להם מכונות כביסה כמו היום שאפשר להכניס את הכביסה למכונה, ולאחר כשעה הכביסה היא נקיה וצחורה, ואם יש לך עוד קצת כסף אתה קונה מיבש כביסה, ותוך חצי שעה הכביסה גם יבשה אפילו בחורף קשה.

אלא בזמנם היה יום של כביסה, ובבוקר מוקדם היו הנשים יוצאות ומכבסות בגד אחר בגד, ורק לאחר טרחה מרובה אפשר לקבל כביסה נקיה. ובימי החורף הקשים, היה כל יום של שמש מנוצל ליבוש הכביסה.

והנה האשה הנזכרת יצאה כמו שאר חברותיה לכבס את הכביסה שנצטברה כבר כמה ימים, ולאחר עמל וטרחה מרובים היתה כל הכביסה מכובסת ונקיה להפליא, וסוף סוף ניגשה לתלות את הבגדים ליבוש על חבל התליה השוכן בקרבת ביתה, וכאשר היתה הכביסה תלויה על החבל, שמה פעמיה סוף סוף לביתה, לנוח ולהינפש מהטרחה המרובה.

שכנתה שחפצה להתחמם קצת בשמש, ראתה את הצלחתה של שכנתה, ולא יכלה ''לכבוש'' את מידותיה הרעות לקחה מספריים וחתכה את חבל הכביסה. ואבוי, הבגדים המכובסים והנקיים נפלו לבוץ, וכל היופי וההדר התערבב בבוץ ובסרחון.

האשה שכיבסה את הבגדים השקיפה מלמעלה, וראתה את אשר עשתה לה שכנתה הרעה, ובאמת שחפצה להשיב לחבירתה כגמולה, אלא שפשוט ''בכוחות עליונים'' העבירה על מידותיה וניגשה לבגדים המלוכלכים ללא אומר ודברים, וחזרה על הפעולה פעם נוספת, וגם כשבא בעלה מבית המדרש לא סיפרה לו מאומה, וקיבלה את הכל באהבה.

יושב בשמים הצופה ורואה את כל מעשה בני האדם, ראה את אשר נעשה, וראה את גבורת נפשה העילאית, ואין הקב''ה מקפח שכר כל בריה, האשה הנזכרת שהיתה עקרה כחמש עשרה שנה, ''זכתה לפרי בטן'', ולאחר כתשעה חודשים נולד לה בן וכשגדל האיר ומאיר את כל העולם כולו, הלא הוא ''הרב יוסף שלום אלישיב שליט''א''.

ראה והתבונן, כמה ומה אפשר ''לזכות'' כאשר חוסמים את הפה.

אני מבטיח שלא אדבר יותר לשון הרע

לפנינו סיפור מופלא, המוכיח כאלף עדים על הרווח וההצלה הבאים כתוצאה מזהירות מלשון הרע. את המעשה שמענו ממשפחת חדד ברמת אלחנן, והוא אירע לאחד האחיינים שלהם המתגורר בטבריה. פרטי הדברים התפרסמו בגליל וגרמו לחיזוק רב בענייני שמירת הלשון.

הילד בן העשר שיחק להנאתו בחצר מאחרי ביתו. החצר ממוקמת במדרון, ובאחת ה''גלישות'' שעשה מלמעלה למטה, פגע באבן גדולה, ומעוצמת ההתדרדרות הוסטה האבן ממקומה, ואף אחד לא שם לב שבאותו רגע הגיח מן החור נחש ארסי ענק, באורך כשני מטרים והכיש את הילד. אחיו הקטן אמר לאחר מכן שהבחין ב''איזה חבל יפה המתגלגל על הריצפה''.

הילד החל להקיא, מאוחר יותר התעלף, ומצבו ''החמיר'' מרגע לרגע. המשפחה שלא ידעה שמדובר בהכשה, לא ייחסה משמעות חמורה לשינויים הבריאותיים הללו. רק אחרי שמצבו התדרדר ביותר, הובא מומחה שקבע שהילד הוכש, וצריד להבהילו ''בדחיפות'' לבית החולים.

בחדר המיון התלחשו כבר הרופאים שלא מדובר בהכשה סתמית, אלא בנחש ארסי מאוד. במשך הלילה הראשון היה הילד חסר הכרה והרופאים הביעו דאגה ממצב בריאותו.

והנה, מיד למחרת בבוקר, עם האור הראשון, פקח החולה את עיניו וקרא בקול לכל הנוכחים שעמדו סביב המיטה: ''אני מבטיח שלא אדבר יותר לשון הרע'', וסגר שוב את העיניים.

מיד לאחר מכן חל שיפור ניכר במצב הילד, עד שבתוך ימים ספורים שב לתפקד כאחד האדם. הרופאים הביעו פליאה על השיפור המהיר והצהירו, שלא נתקלו מעודם בתופעה דומה של הכשת נחש החולפת לאחר זמן כה קצר.

כל מילה מיותרת. (טובך יביעו חלק ב' עמוד צ''ו)

ביום הארבעים סגרנו את התנאים לחתונה

גודל חשיבותו של שמירת הלשון בפני בורא עולם, ולהוריד שפע של הצלחה וסיעתא דשמיא לאדם נראה מתוך מעשה שהיה וז''ל: כהורים, אשר עברו בעבר מצבים לא קלים בהשאת ילדיהם, מבקשים אנו בזאת לפרסם סגולה בדוקה ומנוסה אשר יש בכוחה לעורר רחמים במרום ולהחיש ישועה. שמענו את הענין ממשפחה שניסו הכל, הכל, הכל. ולאחר סגולה זו נושעו.

אנו כבני אדם איננו יודעים ומבינים דרכי שמים, ברם, למדנו מהם למצבנו אנו, וב''ה נושענו. יש לנו סיפור אישי בנושא, שנספרו להלן. אך ראשית כל: נבהיר את דבר הסגולה:

''לארגן ארבעים יממות רצופות של שמירת הלשון לזכות פלוני בן פלונית''.

דוגמא לחלוקת השעות, מלכתחילה יש הרוצים לקבל על עצמם את כל היממה כולה, אך עד מהרה עלולים להיווכח ש''תפסת מרובה - לא תפסת''. יש ללכת בהדרגה, משום כך כדאי לזכות עוד אנשים בעסק, לחלק את היממה לכמה וכמה אנשים, שכל אחד יקבל על עצמו להישמר בשעות הנוחות לו, כך יצטברו ארבעים יממות רצופות, 960 שעות, בהן נמנעו בני אדם מלשון הרע לזכות ישועת פלוני בן פלונית בזיווג הגון במהרה או לענין אחר.

לתועלת הציבור, נסכים לפרט כאן איך חילקנו אנו את היממה בין אחד עשר בני אדם: ראובן קיבל על עצמו לשמור פה את פיו ולשונו מלדבר לשון הרע בשעות שבהן בוודאי יוכל לקיים את הקבלה: מ-: 11:00 בלילה עד 7:00 בבוקר, כך במשך ארבעים יום רצופים. החליט כי בשעות האלה יהיה במטה, כנאמר ''אל תחטאו... אמרו בלבבכם... על משכבכם ודומו סלה''.

שמעון, המתפלל בדרך קבע בשעה 7:00, קיבל על עצמו להישמר מלה''ר מ-7:00 עד 8:30 במשך ארבעים יום. הוא הכניס בשקית התפילין שלו פתק המזכיר לו שעליו להישמר. לוי, שהינו מלמד הנמצא בכתה מ-8:30 עד 11:00 ברציפות, קיבל על עצמו לארבעים יום לנצור בשעות אלה לשונו מרע. כיון שחשש אולי בכל-זאת עלול הוא להיכשל בין מורים וילדים, ביקש מזוגתו, הנמצאת בדרך כלל אז לבד בבית, שתקבל על עצמה גם היא להישמר בשעות הללו. כך שבכל מקרה תתבצע שמירת הלשון בשעתיים וחצי הללו. יוסף, שהינו סופר סת''ם הנמצא לבדו בחדר בשעות הבוקר, קיבל על עצמו להישמר מ-11:00 בבוקר עד 13:30 בצהרים. שעתיים וחצי של שמירת הלשון לזכות זיווגו של פלוני, במשך ארבעים יום.

חלקה של סבתא, מ-13:30 עד 16:00, השעות שבהן היא נחה בדרך כלל והטלפון מנותק. מחשש שמא תשכח מכך, גם הסבא קיבל על עצמו שמירה בשעות הללו. לתזכורת כיוונו שעון מעורר בכל יום שיזכיר להם את חובת השמירה.

יהודה, מוסר שיעור מ 16:00 עד 17:30 בבית הכנסת, נטל את חלקו בענין בשעה וחצי הללו. זבולון המשתתף בשיעור דף היומי מ-17:30 עד 19:00 קבע לו את חלקו בשעה וחצי בהן עוסק הוא בתורה שמגנא ומצלא. זוגתו, אשר על פי רוב מ- 19:00 עד 20:00 עסוקה עם הילדים, בחרה לה את השעה עם הילדים לארבעים יום הבאים.

הקושי הוא מ. 20:00 עד 23:00. שלוש שעות בהן השיחות בבזק מוזלות, וכל הארץ מלאה שיחות מדן ועד באר שבע. נפתלי שקיבל על עצמו שעה אחת, מ-20:00 עד 21:00, החליט כי במהלך ארבעים הימים הקרובים, הוא פשוט מוציא את הטלפון בשעה הזאת, אין טלפונים וחסל. לכשראה שעלול לשכוח מכך - כיון את הסלקום שלו לצלצל בשעה הזו, הצלצול מזכיר לו שעליו להוציא את הטלפון.

זוגתו שהגדילה לקבל על עצמה מ-21:00 עד 22:00, החליטה כי בשעה זו, במשך ארבעים יום, היא לא פותחת את הדלת. לא נמנעה מלהסביר את הענין לשכנתה שתמהה על כך שמידי יום בשעה קבועה אינה ניגשת לדלת. השכנה היתה המומה, אף היא הצטרפה לשמירה בשעה זו.

בנימין, שקיבל על עצמו להישמר מ- 20:00 עד 23:00, החליט לקבוע שיעור בארבעים הלילות הקרובות לשעה זו. כך יוכל להיות בטוח שבע''ה ישמר וינצל. בעקבות קבלה זו נמנע מלצאת לחתונה של ידיד, עקב שחשש שמא יכשל. התנצל בפני הידיד בדברים כהוויתם, והלה הבין אותו היטב. כך היינו חבורה של אחד עשר איש, בני משפחה, גיסים ובני דודים, שהתאחדנו סביב השעון, למשך ארבעים יום.

והנה כמה עצות טובות: א. תמיד טוב לאחוז פתק בכיס, בו נאמר: ''קבלתי על עצמי להישמר בשעה זו, אנא סייע בידי שלא אכשל''. זהו פתק של תפילה לה', פתק של תזכורת. ומועיל מאד כפתק שניתן להציגו בפני חבר המשוחח עמד בשעה ''שלך''. אל תתבייש, היה גאה, הגבה לבד בדרכי ה'.

ב. בפסק הזמן שכל אחד קיבל על עצמו, בשעה הנוחה לו, יכול הוא לתכנן לעצמו גדרים וסייגים איככה לא יכשל כגון: לא לענות לטלפונים (עבור מה יש תא-קולי) ?, לא לגשת לדלת וכדו'. לקבוע שיעור או עיסוק מסוים.

ג. כדאי שכל אחד שקיבל על עצמו, ישדל עוד אדם שישמר באותן שעות מלשון הרע. כך, אף אם ח''ו נכשל - יש סיכוי שהשעות נשמרו על ידי בן הזוג.

ד. עיקר הקבלה הינה שלא ''לדבר'' לשון הרע, ושלא ''לשמוע'' לשון הרע. במקרה חריג שמישהו בסביבתך מדבר, בקש ממנו ברורות שיפסיק לבלתי תיכשל. באם אינך יכול קום והסתלק מן המקום. תגדיל לעשות אם תנסה ללמד זכות בפני המספר על זה שדבר עליו. אך אם אתה מכיר את רוע טבעו של המספר, שכל מה שתכריעהו לכף זכות, הוא יגנהו יותר, בודאי השתיקה בשעת מעשה עדיפה.

ה. יש לזכור במיוחד להישמר בשבתות וערבי שבתות שאז הסדרים של כולם משתנים, אך הקבלה צריכה להישמר בכל תוקף.

התועלת בחלוקת השעות אם קבוצת בני אדם לוקחים על עצמם את ענין שמירת הלשון ברצינות לשעות מוגדרות, אין ספק שזה משפיע עליהם היטב לשאר השעות. מצוה נחקקת בנפש. הטהרה של שמירת הלשון נספגת היטב בנשמה. וזה שזכה לשעתיים נקיות - יודע זאת היטב. מלבד זאת: זה משפיע על הסביבה. אנשים בסביבתך יודעים כי בשעות האלה הם נשמרים בסביבה שלך מלדבר לשון הרע, בכך שלא להרגיז אותך. יהי נא מורא שמים חל עליהם בעקבות מורא בשר ודם: העיקר שההרס הנורא של לשון הרע - ימנע מסביבתנו.

יתר על כן: על פי רוב, אנשים רציניים ממשיכים בשמירת הלשון גם לאחר ארבעים היממות - אחר שראו כמה הדבר משפיע עליהם לטובה. ידועה אמרתו של הרב הצדיק רבי יהודה סגל זצ''ל: ''אין לך משפחה בעולם שלא נשתנו ענייניה לטובה אחר שקבלו על עצמם להיטיב דרכם בשמירת הלשון''.

הגענו לענין זה אחר שהעניינים עם בתנו המבוגרת התנהלו בכבדות, ואחריה חיכה בננו שגם הוא הלך והתבגר. במהלך הפעם הראשונה שערכנו את ''ארבעים היממות הללו'', התחיל שידוך מסוים לקרום עור וגידים. לבנו התרונן, הודינו להשי''ת בכל לב. ביום השלושים ושמונה נערכו השלבים המכריעים, הצד השני הבטיח לענות לנו תשובה מחרתיים, ביום שבו חל יום הארבעים. היינו נדהמים, איזו שמחה תהיה לכל האחד עשר שהשתתפו - שבדיוק אחר ארבעים היממות ישמעו את הבשורה הטובה, שהם היו לה מליצי יושר בזכות שמירת הלשון.

בדיוק ביום הארבעים ''נפלה'' עלינו תשובה בסגנון הזה: ''הכל מוצא חן בעינינו. לא מצאנו כל פגם. אבל ליבנו אומר לנו שזה לא השידוך המתאים''. התשובה נפלה עלינו כרעם, בדיוק ביום הזה. ראינו בכך אות ורמז משמים שארבעים היממות הללו לא התנהלו כפי הקבלה, כנראה היו זלזולים. איננו מבינים דרכי שמים, אולם זו היתה התחושה שלנו. התקשרנו אל כל האחד עשר, סיפרנו להם את שקרה, ואכן שמענו שהיו כמה ששכחו כמעט מכל הענין. מיד התחדשנו והתחזקנו מחדש; ''אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם''. הפעם ביתר שאת. התחלנו מחדש.

אחרי ימים ספורים בלבד, עלתה הצעה שהתחילה להתקדם יפה. ביום העשרים ושמונה זכינו בסיעתא דשמיא לשדך את הבת המבוגרת בשעה טובה ומוצלחת. החבורה הנלהבת; שהיתה נרגשת כולה, החליטה אחר מספר ימים כי ימשיכו הלאה ובזכות שמירת הלשון יעזור השי''ת גם עם הבן הבוגר המחכה.

התחלנו מחדש באותו ענין ובאותן שעות, היו ניסיונות ''אך באנו להיטהר'' וסייעו בידנו. אחר עשרה ימים מיום ההתחלה, התחילו עניינים להתקדם. ביום השלושים - שבועות ספורים בלבד אחר שידוך הבת - זכינו ובננו שיחי' היה לחתן.

מאז, המלצנו את הענין לכל מכרנו, תוך שאנו מוסיפים כי אנו מוכנים להשתתף וליטול חלק בשעות. מה נאמר ומה נדבר? רואים נסים ונפלאות בכך, ממש ישועות כהרף עין - זאת רק באם הקבלה נלקחת ברצינות ונשמרת היטב. יש לכך עשרות עדים. כנראה שכח שמירת הלשון עצום במרומים. (ספר סם החיים בסופו)

להימנע מלדבר לשון הרע ולו רק פעם אחת

רבי ישראל מסלנט זצ''ל אמר וז''ל: כדאי לאדם ללמוד מוסר כל ימיו רק אם בשביל כך ימנע מלדבר לשון הרע ולו רק פעם אחת עכ''ל. והנה אם נתבונן בדברי צדיק יסוד עולם זה, נבין ונתאר לעצמנו שכיום בישיבות ובכוללים נוהגים ללמוד חצי שעה של לימוד מוסר, (אע''פ שר''י מסלנט התכוון ליותר)

אם נכפיל חצי שעה כל יום למשך שבוע, נקבל שלוש וחצי שעות. כפול ארבעה שבועות חודש נקבל ארבע עשרה שעות בממוצע. נכפיל ב-12 חודש שנה נקבל 168 שעות. נכפיל שוב ב- 70 שנות חיי האדם, נקבל 11760 שעות. נחלק אותם לימים של 24 שעות נקבל 490 ימים.

זאת אומרת: שנה שלימה ועוד 125 ימים שלמים!!! יום ולילה, כיפור ותשעה באב, סוכות ופסח, לימוד ללא הפסקה אפילו לא לרגע אחד.

כל זה כדאי לאדם ללמוד אומר רבי ישראל מסלנט כדי שרק פעם אחת ינצל מאיסור לשון הרע.

כדאית כל הטרחה

ועוד סופר על אותו צדיק (רבי ישראל מסלנט) ש''החפץ חיים'' פנה אליו בצער, באומרו לו שרבים מאוד רוצים לקנות את כל ספריו, אבל את הספר ''חפץ חיים'' על שמירת הלשון רק מעטים מאוד רוצים לקנות, מכיון שעד היום דיבר כל אחד כפי שרצה, פתאום בא יהודי בשם ה''חפץ חיים'' וכותב שאסור לדבר לשון הרע ומי שמדבר אין לו חלק לעולם הבא, ולכן מעטים מאוד קונים ספר זה.

אמר לו רבי ישראל מסלנט אפילו אם כל טרחתך היתה רק בשביל להוציא אנחה מלבו של יהודי בזה שאינו שומר את פיו, כדאית כל הטרחה.

והנה אותו אדם יוציא מלבו אנחה על שאינו שומר פיו, ואפילו שמחר הוא ידבר לשון הרע, כדאית כל הטרחה של החפץ חיים.

ראה והבן כמה חשוב בעיני בורא כל העולמות שמירת הלשון, ואפילו רק פעם אחת או אפילו בשביל אנחה אחת.

העיקר לזכות לעולם הבא

הגאון מוילנא זצ''ל באגרתו ''עלים לתרופה'' כתב וז''ל: והעיקר לזכות לעולם הבא בשמירת פיו!! ( וראה שלא כתב הגאון שהעיקר לזכות לעולם הבא הוא בלימוד התורה, אע''פ שלא היה באחרונים מתמיד כמותו, שלא ביטל תורה כל ימי חייו אלא עשר דקות בלבד!!! אלא כתב שהעיקר הוא בשמירת פיו )

וזה יותר מכל התורה והמעשים!!!

מבהיל ביותר!!!

הפה קודש קודשים

כי הפה קודש קודשים, ועד יום מותו צריך האדם להתייסר ולא בתעניות וסיגופים, אלא רק ברסן פיו ובתאוותיו וזוהי התשובה, וזה כל פרי העולם הבא, וזה יותר מכל התעניות וסיגופים בעולם, ובזה יכופר לו כל עוון, וניצול משאול תחתית.

מקבל שכר גם שלא היה לו חשק לדבר לשון הרע

וכתב שם עוד בשם המדרש: שעל כל רגע ורגע שחוסם פיו, זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער.

והנה למי שקשה לו לנצור את פיו ובכל זאת עשה מאמצים וקיים את ציוויו של האלוקים ולא דיבר לשון הרע. שהרי על מה הוא מקבל שכר? לא על כל החודש, לא על כל היום, אלא על כל רגע ורגע. ואפילו אם לא היתה לו הזדמנות לדבר, וגם אם לא עמדו ניסיונות בפניו, הרי הוא מקבל שכר על שתיקתו.

משל למה הדבר דומה? לאדם שמינוהו שומר על מקום פלוני והרי הוא יושב ושומר ומקבל שכר על השמירה. תאמר, הרי בכל העת שישב על משמרתו לא היה אפילו ניסיון גניבה אחד, אם כן למה יקבל שכרו? הרי שלא כך הדבר. אלא הוא את שכרו מקבל בכל מקרה, על ישיבתו.

כך האדם השומר פתחי פיו, מקבל שכר גם על אותן שעות בהן לא היה לו עם מי לדבר ולא נתקף בחשק לדבר לשון הרע. רק משום שקיבל על עצמו את חובת השמירה!.

הסגולה הטובה מכל הסגולות שבעולם

כתב החפץ חיים בספרו ''חובת השמירה'' פרק ו': ''מי האיש החפץ חיים בעולם הבא אוהב ימים לראות טוב (בעולם הזה) נצור לשונך מרע וכו'. (תהילים ל''ד י''ג)

וסגולה זו היא טובה מכל הסגולות שמחפשים אנשים להצלחה.

מכל הצרות שבעולם אציל אתכם

בעולם המסחר ידוע על מקצועות שלעוסק בהם יש סיכוי להתעשר. כך הוא מקצוע שמירת הלשון, כפי שמבטיח הח''ח. הוא מוכיח זאת מתוך העובדה שאדם המוצא חן בעיני הקב''ה מזמנים לו מן שמיא עניינים שיש בהם תיקונים רבים למעשיו, ובגללם זוכה להגיע לעוה''ב, כמו שנאמר (משלי, פרק ח' פסוק כ''א) ''להנחיל אוהבי יש''.

והעוסק בשמירת הלשון הוא הוא המוצא חן בעיני הקב''ה בכך שמסיר קטרוג מבניו. מידותיו של הקב''ה הו חסד ורחמים, הוא אוהב אותנו ורוצה לזכותנו בדין ולחפות על כל פשעינו, ומי שמנסה להפריע הוא השטן שמקטרג ומפריע. היש דרך לסתום את פי המקטרג?

כן.

יש ''פטנט'' מצויין לסתום את הפה המקטרג עלי אדמות. חז''ל אמרו שבעל לשון הרע הוא הנותן כוח למקטרג העליון, כמו שנאמר (תהילים, פרק ע''ג פסוק ט'): ''שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ''. שתו בשמים פיהם. זה המקטרג בשמים, הפותח פיו ע''י הלשון הרעה המתהלכת בארץ.

לאור האמור לעיל ניתו להבין את הבטחת הקב''ה: מכל הצרות שבעולם אציל אתכם. באיזה תנאי? אם ''בשוט לשון תחבא''. (איוב, פרק ה' פסוק כ''א.)

יש לנו פתקה, ''קוויטל'', מהקב''ה בעצמו ובכבודו, המבטיח להצילנו מכל צרות שבעולם, אם נחביא עצמנו מלשון הרע. היש לנו דרך יעילה מזו לסתום את פיו של המקטרג ולהינצל מכל הצרות המאיימות עלינו?

האפשר שלא להתאמץ ולמסור את הנפש בעד פתקה שכזו? רק על פי הדברים האמורים לעיל ניתן להבין מה שאומר הח''ח שמי שאומר שקשה לו לקיים מצוה זו, אזי או שחסר דעה הוא, או שמפקפק ח''ו בדרשות חז''ל ואינו מאמין לדבריהם.

מה מוטל עלינו לתקן לאחר אסונות קשים

נשים ירושלמיות פנו אל עמוד ההלכה מרן הגרי''ש אלישיב שליט''א ושאלה בפיהן: ''מה מוטל עלינו לתקן לאחר אסונות קשים שהתבטאו בעיקר בפטירת נשים צעירות רח''ל''?

תשובת מרן שליט''א היתה: ''יש לתקן את עניין שמירת הלשון, ולארגן שיעורים ללימוד ההלכות.

כי הצרות באות על ביזוי ת''ח, וע''י החיזוק בשמירת הלשון לא יגיעו לידי כך''.

מרן הגאון שליט''א קבע בפסקנות: ''הקב''ה לא סובל את זה!

והוסיף: ''גם אצל נשים שייך חטא זה, כיון שאינן מכבדות דיין את בעליהן''.

חטא הלשון נורא מאוד

בהקדמה לספר ''כוכבי אור'', מהדורא תנינא, מובאת איגרת מהג''ר חיים ברלין זצ''ל, בה הוא מספר מה שאירע לאחר פטירת רבי יצחק בלאזר זצ''ל וזה לשונו:

והוא ציווה בצוואתו שלא להספידו כלל. ואמנם רוח הבריות היתה נוחה הימנו בפי כל חכמי העיר (ירושלים) ולומדיה, וגם בפי כל העם שהקיפוני כולם שלא להשמע לצוואתו, כמו שלא שמע ה''נודע ביהודה'' זצ''ל לצוואת ''הפני יהושע'' זצ''ל. אך הגאון מרא דאתרא הר''ש סלאנט החזיק בדבר ופסק, שלא לזוז מצוואתו.

ואנכי הייתי מפשר בזה והספדתיו הספד גדול בפניו. ואמרתי בהספדי, שהגם שציווה שלא להספידו, אמנם מצינו בתורה במותה של שרה אמנו, ''שהספד'' ''ובכי'' הם שני ענינים, כלשון הכתוב ''לספוד לשרה ולבכותה''. ובכי הוא על העדר והאבידה שהגיע לנו במיתתו, ומצוות הספד הוא על תלמיד חכם. נאמר בתורה על נדב ואביהוא בלשון: ''ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה''', ולא נאמר יספידו.

על כן אם ציווה המנוח שלא להספידו נשמע אליו בזה שלא לספר שבחו כלל, אולם על שלא נבכה על העדר לא ציווה כלל. ולאשר בחייו היה מעורר את העם למוסר ולבכי גם עלינו לקיים היום מצוות בכיה ולא הספד, והארכתי עוד בדברי מוסר עד שגעו כל העם בבכיה.

וזה היה ביום י''א מנחם אב. ויהי בליל שבת קדש שלאחריו סמוך לאור הבוקר, בא המנוח אצלי בחלום ואמר לי: ''יישר כח'' על שלא הגדת עלי שבח. ושאלתי ממנו ''מה נעשה בדינו בעולם ההוא''. ואמר לי שדין של מעלה חמור מאד שאי אפשר לשום אדם בעולם הזה לשער כלל. ''וביחוד מקפידים על דיבורים האסורים שנדברו שלא כהוגן''.

ושאלתי עוד, איך עלה בדינו, והשיבני, שכל ימות החול לא הניחו לבוא אלי בחלום ולתת לי ''יישר כח'' עד יום השבת, שנתנו לו מנוחה והניחוהו הראות אלי בחלום. יותר לא דבר מאומה ונעלם ממני, חלף הלך לו ולא ראיתיו עוד, והקיצותי וכו'.

חתן הגר''י בלאזר זצ''ל, הג''ר חזקיהו יוסף מישקובסקי זצ''ל הוסיף על דברי האיגרת הזאת, כי שמע בעל פה מהגר''ח ברלין זצ''ל שאחרי שאמרו לו בחלום, שדין של מעלה חמור מאד וכו' והוסיף ואמר:

''אמנם על תלמיד חכם יש הרבה מליצי יושר, אולם מקפידים מאד על חטא הלשון! עכ''ד.

תלמידי מו''ר הגר''א לאפיאן זצ''ל בישיבת ''כנסת חזקיהו'' זוכרים ברטט כיצד היה מו''ר זצ''ל מספר מעשה זה בהתרגשות שיצאה ממעמקי הלב ושואג כארי: ''אבל חטא הלשון נורא מאוד!!!'' וחוזר ואומר ''חטא הלשון נורא מאד!!!''

נורא מאד חטא הלשון.

אף אחד אינו בא להגן ולסנגר על החוטאים בחטא זה!!!

והיו הדברים מרטיטים את לב השומעים, והכל עמדו נפעמים לנוכח חרדת הדין ויראת החטא אשר השתקפו בהזדעזעותו הגדולה ובהתרגשותו הרבה של רבינו זצ''ל.

אכך, מה נורא הוא חטא הלשון. (ילקוט לקח טוב פרשת מצורע)

תפילה לשמירת הדיבור

ריבונו של עולם, יהי רצון מלפניך שתזכני היום ובכל יום ויום לשמור את עצמי ובני ביתי מלספר ומלקבל מלשמוע ומלקרוא לשון הרע ורכילות, אפילו על איש יחידי, וכל שכן מלהתרעם על מדותיו של הקב''ה, ונזהר מלדבר ומלשמוע דברי שקר, חנופה, ליצנות, אונאת דברים, הלבנת פנים, גאוה מחלוקת וכל דיבורים אסורים. וזכנו שלא לדבר כי אם דבר הצריך לענייני גופנו ונפשנו ושיהיו כל מעשינו ודיבורינו לשם שמים.

תוכן העניינים

שכרן של מצוות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה