אור ברסלב
שכרן של מצוות פרק י' - שכרה של כבישת התאוה › רוחניות אינה נמדדת בכמות אלא באיכות

שכרן של מצוות

פרק י' - שכרה של כבישת התאוה · רוחניות אינה נמדדת בכמות אלא באיכות

אכילה לשם שמים של יהודי פשוט

''כי נזר אלקיו על ראשו'' (במדבר ו', ז') נזר אלקיו - היינו כתר ה' יתברך, אומר הגר'''ל חסמן זצ''ל בספרו ''אור יהל'' (ח''ג עמ' קפ''ה.) נאמר כאן שמן השמים ''ממליכים'' את הנזיר.

נשאלת, אם כן, השאלה היתכן שעבור הנזרות משתיית יין במשך שלושים יום יזכה האדם לכתר נפלא זה? הרי ישנם בני אדם רבים הנמנעים מלשתות יין ומגדלים שער ראשם ויחד עם זה נשארים בשפלותם?

ונראה לומר שעיקר מעלת הנזיר היא במחשבה שקדמה לנדרו. ההחלטה לקבל נזירות באה כתוצאה מהתבוננות מעמיקה אשר מסקנותיה האירו את עיני הנזיר. הוא הבין שהעולם לא נברא למטרות נבובות מתוכן, ושימי האדם עלי חלד קצרים הם. כדי להינתק מן הדביקות בחומר החליט לנדור לקבל עליו נזירות. במחשבה נעלה זו וברצונו הכן הופרש הנזיר והתקדש יותר מכל באי עולם.

מכאן נוכל ללמוד עד כמה גדול כוחה של מחשבה מקודשת. בזכות פרישה מועטת זו זוכה הנזיר לכבוד גדול, שכן לא קלה היא ההתנזרות לאדם אפילו אינו נדרש לוותר הרבה מתאוות העולם הזה. ''קשה יצר הרע שאפילו יוצרו קראו רע'' קידושיו ל'.

ולמעשה אין לך מלחמה גדולה ממלחמת האדם עם עצמו, לפיכך מה נאה ומשובח גיבור זה שידע לנצח במלחמה הגדולה וכבש את יצרו. מעתה יובן דבר נוסף:

רוחניות אינה נמדדת בכמות אלא באיכות.

בניגוד לעניני החומר שבהם עדיפותו של אחד על חברו נמדדת בכמות החומר שבידו, הרי שבעניינים הרוחניים האיכות קובעת את המדרגה, וכאשר ישנה תוספת כלשהי במידת איכותה של מעלה רוחנית של האחד כלפי חברו, אין זו תוספת גרידא אלא סוג שונה לחלוטין.

דומה הדבר לשני בני אדם שהאחד סומא והשני פיקח. איש לא יעלה על דעתו לומר שעדיפותו של הפיקח ביחס לעיוור מתבטאת בשתי חתיכות בשר קטנות שהם העיניים.

הוא הדין כאן, האיש אשר לא השכיל להינזר מתאוות העולם הזה, עבד גמור הוא לחומר גופו ולתאוות רצונו, לעומתו הנזיר אף אם הזיר עצמו אך ורק משתית יין ומתספורת במשך שלושים יום הרי הוא מלך על עצמו ונזר אלוקיו על ראשו.

וכך כותב ה''אבן עזרא'' על הנזיר: ''יפליא יפריש או יעשה דבר פלא, כי רוב העולם הולכים אחרי תאוותם. ויש אומרים כי מילת נזיר מגיזרת ''נזר'', והעד ''כי נזר אלקיו על ראשו'', ואינו רחוק. ודע כי כל בני האדם עבדי תאוות העולם, והמלך באמת שיש לו נזר ועטרת מלכות בראשו כל מי שהוא חפשי מן התאוות''.

והוא אשר נתבאר כאן, שגם אם נראה האדם מלך בשר ודם על כל כבודו ועושרו והמון עם הכורעים ברך לפניו, עם כל זאת עבד עבדים הוא לתאוותיו. אסיר שפל הוא לתאות השלטון, הממון, הכבוד וכדומה, רק דמיונו משלה אותו כי מלך הוא, אך באמת עבד עולם הוא, כאמור. שונה ממנו המושל ביצרו המשחרר עצמו מכבלי תאות החומר החשוך והגס.

הוא המלך האמיתי!

ואין לך בן חורין גדול ממנו. כי הוא לוחם מלחמת רוחו עם כח עפרו - המלחמה הגדולה אשר רוב בני אדם אינם יכולים לה. הוא הולך וכובש, נלחם ומנצח, לו נאה עטרת המלכות!

איזהו גיבור - הכובש את יצרו! (לקח טוב ח''ד ס''ו)

תוכן העניינים

שכרן של מצוות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה