פרק ט' - שכרו הגדול של תלמוד תורה · מתיקות חיי התורה
''ונס אל אחת מן הערים האל וחי'' (דברים מ''ב) תלמיד שגלה לעיר מקלט מגלים רבו עמו, שנאמר ''ונס אל אחת מן הערים האל וחי'' עשה לו כדי שיחיה, וחיי בעלי חכמה ומבקשיה בלא תורה ''כמיתה'' הם חשובים (רמב''ם הלכות רוצח ז. א.) דברי הרמב''ם אומר הג''ר יחזקאל פייוויל זצ''ל בספרו ''תולדות אדם'' (עמ' מ''ז), יורדים ''חדרי בטן'', כי החיים המתוקים והנעימים המה חיי התורה והחכמה.
המרגישים בחיים האלו, יבוזו לכל מחמדי תבל ומקריו, מפני שאור התורה מכהה את כל מקרי העולם הזה ומחמדיו. יקרה היא בעיני החכמים, והעושר כאין נגדה, וכל אבני יקרות אפס לערכה. הכסף עדה לסיגים והזהב לאפר ייחשב. וכן איננו ירא עוד מפחד פתאום, ולא משואת רשעים ומצרות עין, הן בייסורי הגוף, או טרדת האשה והבנים, והוא יכול לעמול בתורה בששון ושמחת לבב אף בעת צרה, וכל שכן כשהוא במרחב.
וכבר אמר חכם אחד כי ''הסימן'' המובהק לקנין אהבת התורה והחכמה בשלמות, הוא, בהיותו פועל אותה בשמחה וטוב לבב בלי עצב, אף בעת צר לו מאד.
והמשיל את האיש המאושר הזה אשר הכניע והשפיל התפעלויות נפשו והשיבן אל מדרגה הלזו, לגוף מעוקב כעצם הקוביא (קוביה מרובעת), אשר מסגולותיה היא שלכל פינות שהיא פונה, ולכל צד ומקום שתיפול שם תנוח ותשקוט, בל נמוטו פעמיה. כן המאושר הלז, אשר השביח שאון גלי התפעלויות יצרו בכל מחמדי תבל שהוא, ישכון בטח בדד מן הפגעים כולם.
כי גם בכל עצב וצרה שיקרו לו בעניני עולם הזה, לא יתפעל מהם, ואהבת התורה והחכמה אשר בלבו מגדלת ומרוממת אותו, על ''כל'' מקרי העולם הזה כמאמר המשורר ''נחלתי עדותיך לעולם, כי ששון לבי המה'' (תהלים קי''ט). עכ''ל