פרק ט' - שכרו הגדול של תלמוד תורה
הדבר העיקרי שבדורנו אומר ר' אלחנן וסרמן הי''ד: באמת, היינו צריכים לצאת למלחמה ממש, כנגד הגזירות הרוחניות, ואפילו שיהרגו מאתנו רבים... אלא שאין מי שינהל את המלחמה, יתומים אנחנו.
וממשיך ר' אלחנן:
אעפ''כ, אפשר לנהל את המלחמה בעקיפין, ואיך ''עיקר כוחו של עמלק, הוא ברפיון ידנו בתורה''! וככתוב: ''וילחם עם ישראל ברפידים'' ואמרו חז''ל: שרפו ידיהם מן התורה. ולכן, והיה אם נתרפה מהתורה וגבר כוחו של עמלק, ואם נתחזק בלימוד התורה, יחלש כוחו של עמלק.
וא''כ עלינו להתאמץ בכל עוז להפיץ לימוד התורה, הן בלימוד לעצמו, והן ללמד לאחרים, ולגדל בניו לת''ת, ולהחזיק ידי הלומדים. וזהו חיצי מוותר לעמלק!
ואף שהדבר אינו מורגש לעיני בשר, אבל הלא אין לנו הכלים והחושים לתפוס דברים רוחניים, ולכן לא נדע מעצמינו מאומה, זולתי המקובל בידינו מחז'''ל בתורה שבכתב ושבע''פ.
וכל אדם מישראל הלומד תורה או מחזקה, מחליש במדה ידועה את כוחו של עמלק !! ויש לו חלק במצות מחיית עמלק!
ואין אלו דברי דרוש - כי צריכין אנו להאמין בפירושי חז''ל להמקראות שהם דברים כהוייתן ממש. (קובץ מאמרים צ''ה)
וכתב החזון איש וז''ל:
ובימים אלו ''המתחזק'' בלימוד התורה, הוא עושה חסד עם כל ישראל, להוסיף זכות מגן וצינה. (חזון איש באגרותיו ח''א אגרת פ''ג)
מרגלא בפומיה דהגאון רבי חיים פנחס שיינברג שליט''א ראש ישיבת ''תורה אור'', הכותל המערבי הוא קודש, אבל ''הסטנדר'' הוא קודש קודשים !!!
אמר החפץ חיים זצ''ל, גאולת העתיד נמשלה לחתונה, כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך, כשם שלחתונה מגיעים לאחר הכנות רבות, כך יש להתכונן לעתיד של ישיש עליך אלוקיך, ובמה? על ידי ''לימוד התורה'' ! (מכתבי החפץ חיים עמוד ל''ו)
למען ייטב לך לעולם שכולו טוב
אחת מן התרי''ג מצוות שקיימות בתורה, נקראת ''שילוח הקן''. ''כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ, אפרוחים או ביצים, והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, לא תקח האם על הבנים, שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, למען ייטב לך והארכת ימים''.
והמדרש אומר: למען ייטב לך, לעולם שכולו טוב. והארכת ימים, לעולם שכולו ארוך.
וכן הגמרא במסכת חולין (דף קמ''ב ע''א) אומרת: ומה מצוה קלה זו, שאין בה לא חסרון ממון ולא טורח, אמרה בה התורה למען ייטב לך והארכת ימים, קל וחומר למצוות החמורות שבתורה.
והנה המשנה באבות (פרק רביעי משנה כ''ב) אומרת: ''יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא ''מכל'' חיי העולם הזה''. ופירושו, ש''קורת רוח'' היא הדרגה הכי נמוכה בעולם הבא. והוא משל לעני המריח את ריח הבישול של שכנו העשיר, וזה הקורת רוח שוה את ''כל'' העולם הזה.
ופירש ה''מכתב מאליהו'' זצ''ל, שאם יתנו לאדם את כל ההנאות שהיו מבריאת העולם ועד סופו, ויצמצמו לו אותם לשעה אחת, הקורת רוח של העולם הבא עדיפה. וכל זה הוא רק הקורת רוח שהיא הדרגה הנמוכה, וכל שכן לדרגה הגבוהה.
אם כן נתבונן ונראה, אם מקיימים כאן מצוה קלה שאמרו בה חכמים שאין בה לא טורח ולא הפסד ממון, ושכרה, שזוכה בה לאריכות ימים בעולם הבא, שעליו נאמר שרק הקורת רוח שוה את כל העולם הזה, אם כן קל וחומר למצוות החמורות שבתורה.
וקל וחומר בן בנו של קל וחומר, למצוות תלמוד תורה, שנאמר עליה: ''יקרה היא מפנינים וכל חפציה לא ישוו בה'' ואפילו חפצי שמים, שהם המצוות, לא ישוו לדבר אחד מן התורה.
וכבר כתב הגר''א בשם הירושלמי דפאה, שכל ''מילה'' בתורה, היא מצוות עשה בפני עצמה, שעליה נאמר ש''כל חפציה לא ישוו בה''.
אם כן כמה זוכים כאשר לומדים יום שלם של תורה!!!
וזהו מה שהגמרא אומרת בסנהדרין, כל הנביאים לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם, ולעושה פרקמטיא עם תלמיד חכם. אבל תלמיד חכם ''עצמו'' עין לא ראתה אלוקים זולתך יעשה למחכה לו.
רק התורה תעמוד לכם לנצח נצחים
סיפר הגר''י זיכרמן, רבה של ''אחוזת ברכפלד'': בהיותי ילד למדתי בבתי אבות שליד ישיבת פוניבז', וזכיתי לשמוע כמה פעמים דברי חיזוק מהגאב''ד דפוניבז', רבי יוסף שלמה כהנמן זצ''ל, שתיאר בפני הילדים את ''אפסיותו'' של העולם הזה מחד, ואת ''נצח הנצחים'' של העולם הבא מאידך.
וזאת יש לדעת, הוסיף הרב זיכרמן, שמעולם לא ניכנס הרב זצ''ל אל הילדים בשעת השיעור או בעת הסדרים שהיו מיועדים להכנת השיעורים, כי אם בזמן הסעודות בחדר האוכל, או כאשר היינו הולכים לישון. בשעה היעודה לכיבוי האורות, היה הרב ניגש לכל ילד, מנשק אותו בחיבה גדולה, ומשפיע עליו שפע של דברי חיזוק.
פעם, בעת אחת הסעודות, ניכנס הרב לחדר האוכל, וכל הילדים קמו לכבודו. הס מוחלט הושלך במקום. והנה פותח הגאון כדרכו בדברי חיבה והערכה לילדים, ואחר כך מודיע בשער בת רבים שברצונו ''לשאול'' אותנו דבר מה.
עשינו אוזנינו כאפרכסת.
אימרו נא לי ילדיי היקרים, אמר הרב. האם כל אחד מכם יודע מה הפסוק המרמז על שמו הפרטי, אותו צריך לומר בגמר תפילת שמונה עשרה?
הילדים השיבו בחיוב.
ולאחר ששמע מכל ילד את ''פסוקו'', פתח ושאל: האם יודעים אתם מה ''מקורו'' של מנהג זה באמירת הפסוק?
אחד הילדים השיב, שרבותיו לימדוהו שהמקור הוא ''בשל''ה הקדוש'', הכותב שזו היא סגולה שתעזור לאדם לא לשכוח את שמו, בעת שיעמוד לדין בפני בית דין של מעלה, לאחר מאה ועשרים שנותיו.
הרב הינהן בראשו לאות הסכמה, והמשיך בדבריו, תוך שהוא ניגש לאחד הילדים, מסלסל בפיאותיו בחיבה, ושואלו: אמור לי, מוישהלה שלי, כמה פעמים במשך היום הינך שומע את שמך מפי רבותיך וחבריך? הלא זה קורה עשרות פעמים ביום! ואם כן, בואו ונחשוב יחדיו, כיצד ייתכן שאת שמך זה המוזכר כל כך הרבה פעמים ביום, אתה עלול ''לשכוח'' ביום הדין, ואילו את הפסוק שאתה אומר ''רק'' שלוש פעמים ביום, לא תשכח?!
על שאלה זו, לא ידעו הילדים להשיב.
ואז ביקש מהם הרב להאזין היטב לדברי ''החיזוק'' שהוא עומד להשמיע בפניהם, ואמר: שמעו נא ילדים חביבים, חרדת הדין היא נוראה ואיומה, והיא גורמת לאדם לשכוח אפילו את שמו. שומו שמים!
הדבר היחיד שנחרט בליבו או במוחו של האדם, הם ''רק'' דברי התורה שלמד בימי חייו, שהרי תורת ישראל תורה ניצחית היא! והרי גם הפסוקים שהינכם אומרים בגמר השמונה עשרה, ''תורה הם'', ולכן אפילו שתשכחו את שמכם, תוכלו לזכור את הפסוק ההוא שאמרתם בימי חייכם, ובאמצעות הפסוק תזכרו את שמכם, ''גם באימת הדין''.
הרב זיכרמן סיפר שדבריו של הרב מפוניבז' עשו ''רושם אדיר'' על הילדים, אבל הוא, הגאון זצ''ל, שליבו היה כל כך קרוב לליבם של הילדים, לא סיים בזאת, והמשיך ואמר: דעו לכם ילדים, כל הצעצועים שיש לכם כאן במוסד הזה, וכל חפצי השעשועים שנועדו למשחקיכם, כולם הבל הבלים!
''רק'' התורה היא זו שתעמוד לכם לנצח נצחים, ותשמור אתכם מכל פגע רע! לימדו נא בחשק ובשמחה, שננו את דברי התורה, וזיכרו אותם. או אז תחיו לנצח, סיים הרב מפוניבז' את דבריו.
כמה גדולה ועצומה התורה הקדושה!!!
מעלת לומדי התורה לפני בורא כל העולמים.
הדבר היה לפני כמה שנים, ילדתו החמודה של אחד האברכים, התלוננה על כאבי בטן, ההורים לא הוטרדו. זה יעבור לך כך השיבו לה, ופנו לעיסוקיהם.
אלא שלתדהמתם, בתוך זמן קצר החלה הבטן להתנפח! התופעה היתה ''מוזרה'', הילדה מתפקדת כרגיל אבל הבטן שלה נפוחה מאד. ההורים הנבוכים פנו לרופא, והלה הפנה אותם ''בדאגה'' לבית החולים הדסה עין כרם.
כאן החלו ההורים המתוחים בסידרת בדיקות והתרוצצויות, ממקום למקום וממחלקה למחלקה, עד אשר נאמרה באזניהם המילה הנוראה ''וילמס'', ילדה חמודה מאד בת שנתיים וחצי עם ''וילמס''.
''וילמס'' זה שמו של גידול סרטן מסוכן ואכזרי, התוקף לפעמים בבטן החולה, וגורם לו יסורים קשים במשך איזו תקופה, בדרך כלל עד שממיתו.
עולמם של ההורים ''חרב'' עליהם, הם החלו להתעסק עם ילדתם בטיפולים רפואיים שונים, החלו סדרות כדורים ותרופות, החלו סדרות הקרנות, החלו סדרות טיפולים כימותרפיים, ימים ולילות שהו ההורים במחלקה האונקולוגית בהדסה. כבר התרגלו לא לישון, או לישון על כסא.
מצבה של הילדה ''הלך והתדרדר'', היא כבר בת יותר משלש, אבל רזה ומפחידה מאד. צלם של עצמות, וגוף שרוף מהקרנות. השמחה פנתה ויצאה לה מביתה של משפחה זו, הילדה טופלה על ידי המומחה העולמי פרופסור ש... אך לא הועיל, כמה דמעות שפכו ההורים בשנה זו. כמה תפילות ותחנונים ביקשו מה'. אבל ''שערי שמים'' כאילו נסגרו.
מצבה הלך והתדרדר מאד. כמעט שנה כבר עברה, יום אחרי יום של צער נורא, של יגון ודאגה, עצביהם של ההורים נתרופפו מאד, כבר לא עסקו בשום דבר בחייהם פרט לטיפול בילדתם זו.
ימים ולילות שהו בבית החולים, קראו תהילים, ''פרצו בבכי'' פעמים רבות, התחננו אל ה', ביקשו מצדיקים להתפלל עבור הילדה, שיפרו את מעשיהם, נתנו צדקות, וה' הסתיר את פניו כאילו אינו שומע.
היא מוגדרת כמתה
המצב הוסיף להתדרדר, הילדה הועברה למחלקת טיפול נמרץ, היא כבר חדלה לאכול בכוחות עצמה מאפיסת כוחות, היא אף חדלה לנשום בכוחות עצמה מאפיסת כוחות. חיברוה למכונת נשימה ולעוד צינורות שונים ומסובכים.
מצבה ''הלך ושקע'', היא נכנסה לחוסר הכרה מוחלט, דופק לבה עלה לקצב מטורף של 240 פעימות בדקה!!!. בשלב מסויים, כבר לא הורשו ההורים לשהות בחדרה, הם ישבו בחוץ על ספסל, קוראים תהילים ובוכים.
לאחר כמה שעות, יצא הפרופסור אל ההורים. אתם יודעים שה''מצב רע'' הוא אמר להם. מה פירוש - הגיבו ההורים - בודאי שאנו יודעים. ''רע מאד'' - חזר הפרופסור ואמר, ונעץ את עיניו באבא. האבא מרגיש שהוא קורס תחתיו, מה כוונתך? - הוא שואל. הפרופסור משיב לו שלש מילים, שלש מילים קשות מנשוא: ''היא מוגדרת כמתה''.
הפרופסור מסביר לאבא, כי כרגע הילדה עוד נושמת בעזרת המכונה, אבל כבר לא יקח הרבה זמן.
אפילו חרב חדה מונחת אל ימנע עצמו מן הרחמים
האבא מרגיש את ''הבכי חונק אותו'', אבל הוא אינו מאבד זמן, הוא נזכר במה שאמרו חכמינו ז''ל (ברכות דף י' ע''א): ''אפילו חרב ''חדה'' מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים''. האבא היינו קרוב משפחתו של הראשון לציון מרן הגאון רבי עובדיה יוסף שליט''א, הוא מצלצל אליו, ושופך את בכיו המר לתוך השפופרת. הרב שליט''א השיב: ''אני בא עכשיו'', הוא בא.
הרופאים לא הרשו לו להכנס, הפעילו לחץ, הרב שליט''א רחץ ידיו במים וסבון, לבש חלוק לבן ונכנס לבדו, אחרי דקה יצא. איש אינו יודע מה עשה שם. ''ה' יעזור'' כך הפטיר כאשר יצא.
הרופאים נכנסו שוב, ויצאו חזרה לקרוא לאבא ''רגעים אחרונים'' - כך הוגדר המצבי האבא הביט בבתו האהובה, לבו נקרע לגזרים, עמד וחיכה מתי ישמע את מילת האיוב מפי הרופאים.
''והנה הילדה זזה'' הרופאים הביטו בה בחוסר אימון, אבל הסבירו לאבא ''שלפעמים'' זה קורה, על כל פנים אין זה משנה את מצבה של הילדה, לפעמים הגוף זז מעט לפני הסוף. האבא השבור לא היה יכול להמשיך להסתכל, מבטו נע מן הילדה, ונתקע בצג האלקטרוני המורה את פעימות הלב, הוא לא יכל לעצור צעקה שפרצה מפיו: ''הדופק ירד ל-160 פעימות בדקה''! הפרופסור ''קפא'' על עמדו בהשתוממות, ''הרב שלך עזר'' אמר לו.
ראו שהוא בוכה
אמנם המצב עדיין חמור מאד והיא בסכנת מוות ממשי, אבל יותר טוב ממקודם. לשאלת האבא השיב, כי אם תמשיך כך ההשתפרות, הילדה תקום על רגליה בתוך חודש וחצי, האבא העביר את הדברים להגאון רבי עובדיה יוסף שליט''א, הוא השיב שיבא מחר שוב, כשבא למחרת נתקבל ביראת כבוד. הרופאים והאבא נכנסו עמו. הרב שליט''א אמר פרקי תהילים, ''ראו שהוא בוכה'', בירך את הילדה ויצא.
הדופק ממשיך לרדת. והנה תפנית חדה: הילדה פתחה את עיניה ''וקרעה'' את צינור ההנשמה מעל אפה! מיד קפץ הפרופסור להשיב את הצינור (כדי שלא יהיה מעבר קיצוני שכזה), אך הפרופסור הבכיר עצר בעדו: ''בתוך כמה שניות היא לא תמות'' אמר לו, ''נחכה טיפה לראות את התגובה''. עברו כמה שניות, הילדה המשיכה לשכב ולהסתכל עליהם באופן בוהה, נושמת באפה ''בחופשיות'' כדרך שאר בני אדם...
הרופאים המהוללים הקשוחים בוכים
באותה שעה עמדו בחדר, הפרופסור העולמי המהולל, הפרופסור השני והד''ר. ''השתררה דומיה'', כולם הרגישו שאינם יכולים לדבר, ''הם בוכים'', האחות הראשית נכנסה. וקטעה את הליכתה באחת: שלושת הרופאים המהוללים הקשוחים מרוב מקרים קשים ''בוכים''! ''מה קרה''? - היא שאלה.
איש לא היה ''מסוגל'' לענות הדממה נמשכה עוד כחצי דקה, הילדה הזיזה כבר את העינים והביטה באופן ישיר, הפרופסור הראשי התעשת הראשון ואמר לאחות: ''אם לא ראית אף פעם תחיית המתים תסתכלי עכשיו''. באותה המחלקה כבר מתו ''הרבה'' ילדים רח''ל ממחלה זו. הפרופסורים לא זוכרים ''מקרה אחד'' של מצב כמו הילדה שנותרה בחיים.
הדופק של הילדה המשיך לרדת. עבר שבוע, גם הטיפולים הכימותרפיים נגמרו ידיו של הפרופסור הראשי רעדו כאשר חתם על ''תעודת השחרור'', גם ''דמעה'' אחת הכתימה אותה. היום הילדה חננית, מלאה ובריאה, יעזור ה' ויזכו הוריה לרוות ממנה נחת לאורך ימים ושנים (ילקוט אברך תשנ''ב עמוד שס''ח)
לימוד התורה השכיח את הניתוח
ד''ר קוק היה רופא כירורגי ידוע בירושלים, והוא סיפר בהתפעלות על מה שקרה לו עם הגה''צ רבי אהרן כהן זצ''ל, אחד מראשי הישיבה בישיבת ''חברון''. פעם נוצר לו לרבי אהרן פצע עמוק בכתפו, עד שצריכים היו לנתחו.
ברם, אדם חלש היה רבי אהרן, רזה עד מאוד וכולו עור ועצמות. חשש מאוד ד''ר קוק מה וכיצד לעשות בזמן הניתוח, אם ירדים אותו - הרי ישנה ''סכנה'' שמרוב חולשה לא יצליח להתעורר מן התרדמה, ואם לא ירדים - הרי שיסבול יסורים קשים מחמת הניתוח.
לאחר ששח לו את ספקותיו, השיב רבי אהרן, אין צורך בהרדמה, אתה רק תאמר לי מתי מתחיל הניתוח, והכל יהיה בסדר. סיפר ד''ר קוק: ''אמרתי לו כאשר התחלתי את הניתוח, ניתחתי כל מה שהיה דרוש, ואחר כך הוא שאל אותי אם גמרתי...
עד היום אני לא יכול להאמין כיצד מסוגל ''בן אדם'' לעמוד ביסורים כאלה בלי להגיב בכלל. שאלתי אותו איך יכול היה, והוא אמר:
שחשב בדברי תורה וכל כך היה ''שקוע'' בלימוד, עד שצריך היה לשאול אם הניתוח נגמר''!...
אם אין לך ידיעה בתורה
רגיל היה הגאון הצדיק רבי אליהו לופיאן זצ''ל המשגיח של ''כנסת חזקיהו'' לקרא את דברי ''הזהר הקדוש'' על הפסוק הזה בקול גדול לאמר: ''אם לא תדעי לך'', אם אין לך ידיעה בתורה, ''היפה בנשים'' אפילו אם יש לך מעשים טובים למכביר, ''צאי לך'' צאי ממחיצתי.
והיו הדברים ''מזעזעים'' לב השומעים.
הסטנדר הוא קודש קודשים
מרגלא בפומיה דהגאון רבי חיים פנחס שינברג שליט''א, ראש ישיבה ''תורה אור'', הכתל המערבי הוא קודש. אבל ''הסטנדר'' הוא קודש קודשים.
כך יש להתכונן לעתיד
אמר ה''חפץ חיים'' זצ''ל גאולת העתיד נמשלה לחתונה, ''כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך'' כשם שלחתונה מגיעים לאחר הכנות רבות, כך יש להתכונן לעתיד של ישיש עליך אלוקיך, ובמה?
על ידי לימוד התורה! (מכתבי החפץ חיים עמוד ל''ו)
על משכבי בלילות
מקפיד היה הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ''ל ראש ישיבת ''תורה ודעת'' שהאורות בבית המדרש יכבו בשעה סבירה, ובני הישיבה ישנו דיים.
ואמר, מצינו במדרש ''שוחר טוב'' (ע''ט) שחזקיהו המלך אמר שאין בו כח לרדוף את אויביו, אלא אני ישן על מטתי, ואתה עושה לי נס, הרי שגם השינה יכולה להיות עבודת ה' שבגינה יעשה הנס. (רבי יעקב עמוד רל''ז)
יהיו לך אלף פעמים ש''ס
הרב ר' אברהם קלמנוביץ ז''ל, היה ראש ישיבה ידוע באמריקה, וסיפרו בו, כי היה ה''חפץ חיים'' שדחף אותו למעשה המבורך של פתיחת ישיבה.
והנימוק שהיה בפי ה''חפץ חיים'' להרב קלמנוביץ: אם תשב ותלמד לבדך, כמה תספיק ללמוד בימי חייך? תלמד עשר פעמים ש''ס, או עשרים פעמים. אבל אם תפתח ישיבה, יהיו לך אלף פעמים ש''ס, כי אין שום אפשרות להספיק לעשות בחיים מצוות כה רבות כמו מי שמזכה את הרבים!
משל למה הדבר דומה הוסיף ואמר לו ה''חפץ חיים'' לסנדלר, כמה זוגות נעלים מסוגל הסנדלר לייצר בשבוע? אבל אם בא מישהו ופותח ''בית חרושת'' לנעלים, הריהו מייצר בשבוע אחד, מה שהסנדלר לא מספיק לייצר בכמה וכמה שנים.
כך הדבר, אם מישהו פותח ישיבה, אזי הוא מזכה את הרבים, מקים עולה של תורה ומעמיד תלמידים הרבה, והש''ס נלמד עשרות ומאות פעמים, ומכל זה גדולות ורבות הן הזכויות של מקים הישיבה!...
הנאה ביותר לספרי התורה
כאשר הגאון רבי אליעזר מטלז זצ''ל כהן ברבנות ''קלם'' וכראש ישיבתה, ארע שנלקחו שנים מבחורי הישיבה לצבא, והיה צורך בסכומי כסף גדולים לפדותם, לא הסס רבי אליעזר ומשכן את ''עטרות הכסף'' של ספרי תורה בשל כך. התרעמו כנגדו גבאי בית הכנסת, קרא להם רבי אליעזר ואמר, ''העטרה הנאה ביותר לספרי התורה'' היא: לימוד התורה של שני הבחורים המשוחררים. (תנועת המוסר ח''ב עמוד 435)
חצי שעה של לימוד תורה
במדרש ויקרא רבה (ל. א.) שבפטירת רבי יוחנן היה דורו קורא עליו את המקרא ''אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה'' שאהב רבי יוחנן את התורה בוז יבוזו לו.
באמת אמרו, שמקרא זה יכול היה להדרש על ''אהבת התורה'' המופלגת של הרב מפונוביז' הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ''ל ולהבנת הענין נתבונן, אם יתן איש את כל הוו ביתו, בכמה הון מדובר?
באהבה שאהב הרב את התורה, האם מדובר בתורתו דוקא, או גם בתורת אחרים? האם מדובר בחיי תורה בשנה של לימוד? או בפחות מכך? על כל אלו ישיב הסיפור הבא.
הרב הגיע לגיל שיבה, חלה ואושפז לא אחת, כליתו אחת נכרתה, הרופאים צוואו לנוח, למתן את פעילותו, אבל הוא לא ידע מנוחה, מכתת היה רגליו לפתחי נדיבים וכנסי התרמה, מתמודד עם הגירעון התופח של הישיבה הגדולה, והישיבה הקטנה, בתי אבות, והמוסד לנערות, וכולל האברכים עליו היו כלנה.
בתוך כך, נצת בו רעיון חדש להקים בשפולי גבעת הישיבה ''בית מלון'' ברמה גבוהה, שיציע לאורחיו ''קיט'' בשילוב שיעורי תורה.
תמה בנו הגאון רבי אברהם שליט''א, הן מתמודד אתה עם חובות עצומים ומעיקים כל כך, כיצד תיטול על עצמך מעמסה נוספת, מלבד ההון הרב הכרוך בהקמת המלון, וציודו, הן רבות כל כך הוצאות תפעולו, ואין סיכוי להעמידו על בסיס רוחי, מה לך ולצרה הזאת?.
והרב ענה בהתרגשות עצורה, ''כדאי'' לי הסיכון ושוה לי הטרחה, ''דע'' לך שכדאי לי להוציא ''שני מליון דולר'' במושגים של אותה תקופה, אם יתגלגל הדבר ונזכה, שאפילו ''יהודי אחד'' יוסיף בגללו, ''חצי שעה'' של לימוד תורה. (הרב מפונוביז' חי''ג עמוד מ''ו)
נחשב לו כאלו למד כל היום
בימי מלחמת העולם הראשונה, גיסו השלטונות את כולם, ''מלבד'' בעלי מלאכה שעבדו בשביל הצבא.
הסנדלרים שיצרו נעליים בשביל החיילים, החייטים שתפרו עבורם מדים, וספקי מזון.
כאשר סיפרו על כך ל''חפץ חיים'' זצ''ל נענה ואמר: אמנם כן כמלכותא דארעא כעין מלכותא דשמיא, אף ברוחניות כן הוא, הכל חייבים ''להתגייס'' לצבאו של הקב''ה וללמוד תורה, שואלים לסנדלר מדוע אינך לומד תורה? הרי הוא עונה, עובד אני כדי לפרנס את משפחתי, ולחנך את ילדי, ולשלוח את בני לישיבות ללמוד תורה, ותומך אני בלומדי תורה, ''נחשב'' הוא למגויס, כאלו הוא לומד ''בעצמו''.
ואף בן ישיבה כך הוא, הוא אוכל וישן כדי שיהיה לו כח ללמוד תורה, ואז נחשב לו כאלו למד ''כל היום''.
והביא לכך ראיה, הלא בגמרא כתוב שהמלאך המות לא יכול להתקרב לרב חסדא להמיתו, משום שעסק כל היום בתורה, וקשה האם רב חסדא לא אכל ולא ישן? אלא שאם אכל וישו כדי שיהיה לו כוח ללמוד, ''נחשבות'' לו אך שעות אלו ללימוד. (מכתבי החפץ חיים עמוד מ''ד)
מזכי הרבים הגדולים ביותר
פעם אחת, בסיום שיעורו הקבוע בישיבת ''סלבודקה'', פנה הג''ר יחזקאל אברמסקי זצ''ל (מובא בספר ''פניני רבינו יחזקאל עמ' י''ב) אל תלמידי הישיבה ואמר: ''דעו לכם שאתם, לומדי התורה בלי שום עיסוקים אחרים, הנכם ''מזכי הרבים'' הגדולים ביותר בכלל ישראל. עליכם העולם עומד, אתם הנותנים את הבטחון לעם ישראל, והנכם בדרגה הגבוהה ביותר בעם ישראל!
דבר זה, המשיך ואמר, אמר משה רבנו (הדברים נאמרו ביום ג' לפרשת קרח) לבני קרח: ''רב לכם בני לוי'' - אתם בני לוי, יש לכם יותר מאשר לכל אחד מישראל! ועוד אמר להם משה: ''המעט מכם כי הבדיל ה' אלקי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו.
כלומר, מדוע אינכם מעריכים כראוי את גודל מעלתכם הכבירה?! מדוע זה ''מעט מכם'' הוסיף הגרי''א ושאל את תלמידיו, מדוע אתם ממעיטים בעיני עצמכם, את גודל מעלתכם.
''ובקשתם גם כהונה'' דהיינו: מחפשים אתם עוד משרות וכיבודים וכמובן תפקידים ועסקנות ציבורית, הרי עבודת ה' שנתנה בידכם ''גדולה'' היא ''מכל'' התפקידים והעסקנויות שבעולם! אפילו יותר מכהונה!!!, שהרי כתר תורה עולה על כל הכתרים!
את דבריו הנרגשים, סיים הרב אברמסקי במלים: ''הנני מבקש מכם שלא תשכחו ולא תסיחו דעת מזאת''
עיקר בריאת האדם
להלן נביא קטעים מתוך מכתבו של מרן הגר''י קניבסקי זצ''ל, המתפרסם בראש הספר ''עמלה של תורה'' וזו לשונו הטהורה:
הן מודעת זאת כי ''עיקר'' בריאת האדם וירידתו לעולם הזה השפל, הוא, בשביל ''יגיעת'' התורה, כמו שאמרו חז''ל על הפסוק ''כי אדם לעמל יולד'' (איוב ה') - איני יודע אם לעמל תורה, אם לעמל שיחה, כשהוא אומר ''לא ימוש ספר התורה זה מפיך'' (יהושע א') הוי אומר לעמל תורה נברא. (סנהדרין צ''ט ע''ב).
וכל ''קיום'' העולם הוא על ידי תלמידי חכמים, העוסקים בתורה, כמו שאמרו חז''ל (פסחים ס''ה) על הפסוק ''אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי''. ואמרו חז''ל (סנהדרין צ''ט) שמי ''שאינו מאמין'' בזה ואומר מאי אהנו לן רבנן, הרי הוא בכלל אפיקורס ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה ר''ל.
ואמרו חז''ל: מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב''ה בעולמו ''אלא'' ד' אמות של הלכה בלבד (ברכות ח.) היינו ''שעיקר'' השראת השכינה בישראל, אינו אלא על ידי לימוד התורה.
כתיב ''כל חפציך לא ישוו בה'' ואמרו חז''ל בירושלמי ריש פאה: כל העולם ''כולו'' אינו שווה לדבר ''אחד'' מן התורה, ואפילו ''כל'' המצוות אינם שווין לדבר אחד מן התורה, היינו ששכרה כנגד כולן.
ומבואר במגילה (דף ט''ז) דגדול תלמוד תורה ''יותר'' מהצלת נפשות, ו''יותר'' מכיבוד אב ואם ו''יותר'' מבנין בית המקדש עיין שם. וגדול תלמוד תורה ''יותר'' מהקרבת קורבנות, כמו שאמרו חז''ל על דבית עלי ''בזבח ומנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בדברי תורה'' (ראש השנה דף י''ח.)
ו''אי אפשר'' בשום אופן לנצח את היצר הרע המתגבר ומתחדש בכל יום, ''אלא'' על ידי עסק התורה, כמו שאמרו חז''ל בבבא בתרא (דף ט''ז) בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, ובקדושין (דף ל') אם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, אם אבן הוא נימוח. ע''ש.
ואינם זוכים לתחיית המתים ''אלא'' על ידי עסק התורה, ולגבי שאר עמא, מצאו חז''ל תקנה, על ידי שהם מחזיקים לומדי תורה (עיין כתובות דף קי''א) וכן אמרו (ברכות דף י''ז) נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו וכו' ונטרי לגברייהו. פירוש - שהן ''מסייעות'' ללימוד התורה דבניהן ובעליהן.
ושכר תלמוד תורה ''אין לשער'' אמרו חז''ל בברכות (דף ל''ד) כל הנביאים לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם, ''אבל'' תלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה.
וכל ''קיום היהדות'' מימות עולם, הוא על פי השפעתם והדרכתם של גדולי התורה, משוש דור ודור, והם הרביצו תורה לעדרים, והרבו פעלים שלא תשתכח תורה מישראל.
וחסד ה' יתברך גבר עלינו שלא פסקו ''מעולם'' ישיבות, וקבוצות לומדי תורה ושוחריה והוגיה, בהדרכת ''אדירי התורה'' שבכל דור ודור''. (ילקוט לקח טוב חלק ד' עמוד קע''ה)
יכנסו דברי תורה באוזן ואזי תבא הקדושה
שמעתי מפי עדים נאמנים בשם ''בעל שם טוב'' שאמר לתלמידיו, בחצות הלילה בשעה שהוא היה עולה בכוונות עמוקות למעלה, ראה את הרב הקדוש רבנו ''חיים בן עטר'' ז''ל שכבר היה גומר את היחוד ויורד, ואמר ש''כל'' המעלה הזו באה לרבי חיים ''מטהרה יתירה'' שנוהג בגופו.
ומספרים מעשה ''נורא'' על בעל שם טוב בעצמו, בפעם הראשונה שניתן לו רשות מן השמים לקדש שם קודשא בריך הוא בין העמים.
הוא היה בתוך יער אחד בהתבודדות, ופתאום בא איש אחד לפניו, ומתחנן ואמר לו: שהוא ממרחק גדול מעיר ''קוצי'', והוא עשיר מופלג, ולא יועיל לו כל הטוב אשר בידו, כיון שזה זמן מה שבתו יחידתו נשתגעה פתאום, ולא עזב דבר שלא עשה אפילו בהוצאות מרובות, ולא עולה בידו להציל אותה, ולכן מבקש מכבוד הרב שלא ימנע טוב ממנו, והוא מאמין באמונה שלימה שעל ידו יהיה רפואה לבתו. הבעש''ט נתרצה ללכת עמו, והלכו שניהם יחדיו, ולפנות ערב הגיעו לעיר גדולה שקורין ''פרסתין''.
ויהי בחצות הלילה ''פתאום'' הרגישו בהלה וצעקות בכל העיר, והשמשים מכריזים כרוז בקול חזק: כל יהודי שנגע יראת שמים בלבו, כולם יקומו ויכנסו בבתי כנסיות, לצעוק לאבינו שבשמים אולי ירחם על עמו ישראל.
הבעל שם טוב ז''ל שאל מאחד השמשים מה קרה פתאום? אמר לו כי בצרה גדולה אנחנו, בת המלך נשתגעה פתאום זה שלשה ימים, כיון שלא עלה בידם לרפאותה, גזרו על ישראל, שאם במשך עוד שבוע ימים לא תתרפא יעשו כליה בכל שונאי ישראל ח''ו.
אמר לו בעל שם טוב ז''ל, לכו אצל המלך, ואמרו לו, כי יש חכם אחד בישראל והוא יבא בעז''ה וירפא אותה, ולא תצטערו אף אחד מכם.
אף שהמלך היה שונא ישראל, ולא רצה ששום יהודי ידרוך על מפתן הפלטין שלו, אבל בעל כרחו שלא בטובתו נתן רשות להבעש''ט להיכנס. ויהי בבקר והנה הרב בא, ויאמר למלך אדוני המלך צוה נא שמאותו החדר שבתך נמצאת, יוציאו כל מיני שתי וערב, וכל מיני עבודה זרה, וכל מיני צורה ותמונה, וגם שום בן אדם לא ימצא שם, ויקשרו את המשוגעת בשני מוטות עבים, וישכיבו אותה בצדה השמאלית, אזי יוכל להכנס לרפותה, ותיכף פקד המלך כמו שאמר הרב.
הבעש''ט עצמו לקח מטפחת גדולה לפני המלך והכומרים, וכיסה ראשו וזקנו וצורתו, והשאיר לו רק מקום לשני עיניו, וכל הכומרים הנמצאים שמה רצו לבלוע אותו חי, כי הרגישו שכל מה שעושה הרב הוא נגד דתם ונגד רצונם, אבל מפני פחד השעה, נאלצו לשתוק ולהמתין לראות מה יעשה הרב.
והרב כשהגיע לחדר, קודם שנתן רגלו על מפתן החדר, צעק ואמר: מהר תוציאו את האיש שמתחבא בחדר, אמרו לו כולם אדוני הרב אין אף אחד בחדר חוץ מהילדה, אמר להם אני מרגיש שיש מי שהוא פה, חפשו ומצאו כומר אחד שנתחבא תחת מיטתה של המשוגעת, והוציאו אותו בחרפה.
שאלו ממנו למה נחבאת? אמר להם הכומר, רציתי לראות מה שהחכם רצה לעשות לבת המלך, בכדי ללמוד ממנו חכמה.
בנתיים הרב נכנס, ונגע באוזן הימנית של המשוגעת ואמר בלחש: בתי די לך מה שעשית, כיון שמלאת תפקידך צאי נא מבת המלך, כדי שיהיה רפואה לכל ישראל.
ויצא החוצה, ואמר למלך אדוני המלך בתך אין לה שום מחלה, והלך ממנה הרוח רעה, רק שנשארה חלשה. הדבר היה לפלא גדול בעיני כל בני העיר, ובפרט בעיני הכומרים, והמלך חבק ונשק אותו ובקש לתת לו מתנה כיד המלך, והוא לא קבל מאומה.
ומשם נסע עם הגביר לעירו, וכשהגיע לביתו של העשיר, אמר בעל שם טוב ז''ל פה יכולים לרפאות בעזר ה' את הילדה לאט לאט, ולא כמו שעשינו לבת המלך, ששם היו כל ישראל בסכנה ח''ו, ופקד הרב, שיכניסו את הילדה החולה בתוך חדרו בשעת התפלה ולמוד תורה, והיא רק תשב ותשמע, וע''י שיכנסו דברי תורה באזנה ''יבא הקדושה'' ותתרחק הרוח הרעה, ובמשך כמה ימים גם זו נתרפאה והלך לדרכו.
והוא מבהיל מה כוחו של ''לימוד תורה'' לסלק כל מיני פחדים ורוחות רעות, ה' יצילנו. (אהבת חיים פרשת בראשית)
ונכנס בלבו חשק גדול ללמוד תורה
מעשה בחכם אחד שהיה דורש על פסוק, ''ופתח אוהל מועד תשבו יומם ולילה'' והיה מבאר להם פסוק זה בשבעים פנים, מה זה פתח אוהל מועד? ומה זה תשבו יומם ולילה? למה נתן זמן שבעת ימים? והיה מסביר להם הענין בהתלהבות כזו, שכולם היו בוכים מחסרונם בתורה, שלא היה מקיימים כהוגן.
היה שם עשיר מופלג, וידוע כי הדברים ''היוצאים מהלב נכנסים ללב'', ונכנס בלב העשיר הזה ''חשק גדול'' ללמוד תורה, אבל אי אפשר לו לקיים, כי היה לו הרבה עסקים ומעורב עם הבריות, ועם הסוחרים שבעיר ומחוץ לעיר.
מה עשה העשיר הזה? ביום ראשון בבוקר קם והלך לישיבה הגדולה לחפש תלמיד חכם ירא שמים בתכלית, ומצא ת''ח אחד יושב ולומד, וגלימתו בלויה וקרועה, שאל ממנו כמה ילדים יש לך? אמר לו ששה, אמר לו וכיצד היא פרנסתך? אמר לו בצער גדול, אמר לו העשיר רצונך שתשתתף אתי מהיום והלאה בתורה שאתה לומד ביום ובלילה, ואני אפרנסך ואמלא כל חסרונך בעז''ה ולא תדאג במשך כל ימי חייך? ענה לן כן יהי כדבריך, ועשו ביניהם שטר הסכם, כי מהיום והלאה יהיו כיששכר וזבולון.
תיכף ומיד העביר אותו לביתו, נתן לו 4 חדרים מרוהטים, הלביש אותו ואת בני ביתו בבגדי כבוד, אשר לא ראו מימיהם וציוה למשרתיו שישרתו לפניהם. ולדאוג לכל צרכיהם, ומאכליהם, בוקר צהרים, וערב, מאכלים ערבים וטובים שלא אכלו מימיהם, אפילו בימים טובים, ושמח התלמיד חכם שמחה גדולה על העשיר אשר ידו פתוחה לרוחה, וכך המשיכו עד פורים, וביום פורים נתן להם העשיר מתנות רבות וחשובות, וכן גם בפסח, נתן להם צרכיהם בשפע.
ובחודש סיון מת פתאום החכם, והעשיר הצטער הרבה וסידר שבע ימי אבילות בביתו עם משמרות, ללמוד לע''נ החכם גם ביום וגם בלילה, רצוף, בלי הפסקה כל שבעת הימים, ובלילה האחרון, גמרו לימוד ''תיקון כרת'' בהשתתפות כל רבני העיר, ועשו לו כבוד גדול, כאילו היה רב גדול ומפורסם, וכל העיר היו משבחים את העשיר הזה, שעלה לו כל כך ביוקר לכבד את הנפטר.
והנה לא עברו שלושים יום, ופתאום מת גם העשיר ועלתה נשמתו למעלה, ופגשה את נשמתו של החכם, ושאל ממנו מה שלומך? ותיכף החכם ברח ממנו, רדף אחריו העשיר עד שתפס אותו, ושאל אותו למה אתה בורח ממני בעולם האמת? ומה ראית בי? ענה לו האמת כי אתה צדיק, אבל אני לא אתן לך מאומה מכל התורה שלי, ומיד התחילו לריב ביניהם. והלכו לבית דין.
טען העשיר כי כך וכך היה המעשה, וסמכתי עליו, ויש לי ממני שטר הסכמה, ששייך לי חצי מכל לימודיו בתורה, וכעת הוא מסרב ומי יגן בעדי? שאלו בית דין את החכם ומה אתה אומר על זה? התחיל לגמגם.
אמרו לו בית דין אתם צריכים לגשת לבית דין העליון לפני הקב''ה, עם פסק דין שלנו, מסרו הפסק דין עם שמש ושלחו אותם לבית דין העליון, באו לפני הקב''ה, אמר להם ברוכים הבאים בני מה יש ביניכם? ומי התובע? ענה העשיר ואמר:
רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שמאותו השבת ששמעתי מפי הדרשן כך וכך, קבלתי על עצמי להשתתף ולהיות בלומדי תורתך, וכך וכך גמרתי אתו, וכך וכך כבוד אחרון עשיתי, שבזבזבתי כל כך ממון, עד שנתפלאו כל העיר, ולבסוף באתי לכאן ואינו רוצה לתת לי מאומה, אמר לו הקב'''ה בני דבריו נכונים? ומדוע אתה לא רוצה לתת לו חצי לימודיך? אמר לו רבונו של עולם, למדן הייתי ובעוני גדול הייתי לומד, אבל לא ידעתי עד היכן ''כוחה וגדולתה'' של ''אות אחת'' בעולם הזה.
וכשבאתי לכאן ואני רואה כל כך אושר, על כל ''אות'' ''ואות'' מן התורה הייתי מת ברעב, ולא הייתי נהנה ממנו בשום פרוטה, ולא הייתי נותן אות אחת מן התורה, ואני מתחרט חרטה גמורה, אמר לו הקב''ה להעשיר הלא ידעת שכתוב ש''י עולמות לכל צדיק אל תקרא ש''י אלא י''ש, יש לי אוצר מיוחד עבור אנשים כמוך, שלא תצטרך לקחת ממנו, ותיכף שמע קול מאחורי הפרגוד אומר ''זה השער לה'''. (עצום!!!)
מתיקות חיי התורה
''ונס אל אחת מן הערים האל וחי'' (דברים מ''ב) תלמיד שגלה לעיר מקלט מגלים רבו עמו, שנאמר ''ונס אל אחת מן הערים האל וחי'' עשה לו כדי שיחיה, וחיי בעלי חכמה ומבקשיה בלא תורה ''כמיתה'' הם חשובים (רמב''ם הלכות רוצח ז. א.) דברי הרמב''ם אומר הג''ר יחזקאל פייוויל זצ''ל בספרו ''תולדות אדם'' (עמ' מ''ז), יורדים ''חדרי בטן'', כי החיים המתוקים והנעימים המה חיי התורה והחכמה.
המרגישים בחיים האלו, יבוזו לכל מחמדי תבל ומקריו, מפני שאור התורה מכהה את כל מקרי העולם הזה ומחמדיו. יקרה היא בעיני החכמים, והעושר כאין נגדה, וכל אבני יקרות אפס לערכה. הכסף עדה לסיגים והזהב לאפר ייחשב. וכן איננו ירא עוד מפחד פתאום, ולא משואת רשעים ומצרות עין, הן בייסורי הגוף, או טרדת האשה והבנים, והוא יכול לעמול בתורה בששון ושמחת לבב אף בעת צרה, וכל שכן כשהוא במרחב.
וכבר אמר חכם אחד כי ''הסימן'' המובהק לקנין אהבת התורה והחכמה בשלמות, הוא, בהיותו פועל אותה בשמחה וטוב לבב בלי עצב, אף בעת צר לו מאד.
והמשיל את האיש המאושר הזה אשר הכניע והשפיל התפעלויות נפשו והשיבן אל מדרגה הלזו, לגוף מעוקב כעצם הקוביא (קוביה מרובעת), אשר מסגולותיה היא שלכל פינות שהיא פונה, ולכל צד ומקום שתיפול שם תנוח ותשקוט, בל נמוטו פעמיה. כן המאושר הלז, אשר השביח שאון גלי התפעלויות יצרו בכל מחמדי תבל שהוא, ישכון בטח בדד מן הפגעים כולם.
כי גם בכל עצב וצרה שיקרו לו בעניני עולם הזה, לא יתפעל מהם, ואהבת התורה והחכמה אשר בלבו מגדלת ומרוממת אותו, על ''כל'' מקרי העולם הזה כמאמר המשורר ''נחלתי עדותיך לעולם, כי ששון לבי המה'' (תהלים קי''ט). עכ''ל
התורה היא חיי האדם
כהמשך לדברים הנ''ל מובא שם בספר, שראויים דברים אלו ''להאמר'' על הג''ר שלמה זלמן מוולאזין זצ''ל (אחיו של הגר''ח מוולאזין זצ''ל) כי בימי עלומיו הרגיש שהתורה והחכמה היא חיי האדם, וכי מתוקה היא לנפש מדבש ונופת צופים. ובאהבתה היה חושב כל צר ומצוק אשר מצאוהו, כמוץ הרים לפני רוח. ואף שסבבוהו פעמים תלאות, עם כל זה לא מש מאהלה של תורה, ולא מנע עצמו מלעמול בה יומם ולילה.
גם התורה הצהיבה לו פניה לגלות לו מצפוני סודותיה, ולפתוח לו אוצרות חכמתה. כי תורת אל חי, היא, כ''אשת חיל'' אשר בטח בה לב בעלה, אם תבקשנה - תמצאנה.
כאשר היה הגאון האמיתי ר' זלמן כבן עשרים וארבע!!! היו חרותים על לבו, ושגורים על לשונו בעל פה! ''כל'' ספרי התנ''ך מראשם ועד סופם, ''עם'' שלושת התרגומים - אונקלוס, יונתן בן עוזיאל, ותרגום על כתובים, ותרגום על דברי הימים, אשר לא בא בדפוס עם המקראות, ותרגום ירושלמי הנקרא בכינויו יונתן בן עוזיאל. וכן ש''ס בבלי, ירושלמי, ספרא, ספרי, מכילתא, אלפסי, רמב''ם, טורים, ילקוט שמעוני, סדר עולם, זוהר ותיקונים. והגר''א היה ''משתבח בו'' תמיד.
אין טוב אלא תורה
מרן ה''חזון איש'' בקובץ אגרות (איגרת ט') כתב וז''ל: רצוני בזה לבקשך להודיעני משלומך הטוב, כמובן אין טוב ''אלא'' תורה.
יש בחינות הרבה בחשקי האדם ותאוותיו, כי דברים ערבים מרגישים את גוף האדם וצבא איבריו להנאה מדומה, ומשמחים במידה מסוימת את נפשו. אבל הנאה זו אין בכחה ''להתחרות'' עם העונג האציל של עמל החכמה, אשר נשמת האדם מתרוממת מעל ''המיית'' העולם עד שמי השמים, ונהנים מזיו החכמה העליונה. וזו הטובה ''הגדולה'' והיתרה שניתנה להאדם תחת השמש.