פרק ט' - שכרו הגדול של תלמוד תורה · ונכנס בלבו חשק גדול ללמוד תורה
מעשה בחכם אחד שהיה דורש על פסוק, ''ופתח אוהל מועד תשבו יומם ולילה'' והיה מבאר להם פסוק זה בשבעים פנים, מה זה פתח אוהל מועד? ומה זה תשבו יומם ולילה? למה נתן זמן שבעת ימים? והיה מסביר להם הענין בהתלהבות כזו, שכולם היו בוכים מחסרונם בתורה, שלא היה מקיימים כהוגן.
היה שם עשיר מופלג, וידוע כי הדברים ''היוצאים מהלב נכנסים ללב'', ונכנס בלב העשיר הזה ''חשק גדול'' ללמוד תורה, אבל אי אפשר לו לקיים, כי היה לו הרבה עסקים ומעורב עם הבריות, ועם הסוחרים שבעיר ומחוץ לעיר.
מה עשה העשיר הזה? ביום ראשון בבוקר קם והלך לישיבה הגדולה לחפש תלמיד חכם ירא שמים בתכלית, ומצא ת''ח אחד יושב ולומד, וגלימתו בלויה וקרועה, שאל ממנו כמה ילדים יש לך? אמר לו ששה, אמר לו וכיצד היא פרנסתך? אמר לו בצער גדול, אמר לו העשיר רצונך שתשתתף אתי מהיום והלאה בתורה שאתה לומד ביום ובלילה, ואני אפרנסך ואמלא כל חסרונך בעז''ה ולא תדאג במשך כל ימי חייך? ענה לן כן יהי כדבריך, ועשו ביניהם שטר הסכם, כי מהיום והלאה יהיו כיששכר וזבולון.
תיכף ומיד העביר אותו לביתו, נתן לו 4 חדרים מרוהטים, הלביש אותו ואת בני ביתו בבגדי כבוד, אשר לא ראו מימיהם וציוה למשרתיו שישרתו לפניהם. ולדאוג לכל צרכיהם, ומאכליהם, בוקר צהרים, וערב, מאכלים ערבים וטובים שלא אכלו מימיהם, אפילו בימים טובים, ושמח התלמיד חכם שמחה גדולה על העשיר אשר ידו פתוחה לרוחה, וכך המשיכו עד פורים, וביום פורים נתן להם העשיר מתנות רבות וחשובות, וכן גם בפסח, נתן להם צרכיהם בשפע.
ובחודש סיון מת פתאום החכם, והעשיר הצטער הרבה וסידר שבע ימי אבילות בביתו עם משמרות, ללמוד לע''נ החכם גם ביום וגם בלילה, רצוף, בלי הפסקה כל שבעת הימים, ובלילה האחרון, גמרו לימוד ''תיקון כרת'' בהשתתפות כל רבני העיר, ועשו לו כבוד גדול, כאילו היה רב גדול ומפורסם, וכל העיר היו משבחים את העשיר הזה, שעלה לו כל כך ביוקר לכבד את הנפטר.
והנה לא עברו שלושים יום, ופתאום מת גם העשיר ועלתה נשמתו למעלה, ופגשה את נשמתו של החכם, ושאל ממנו מה שלומך? ותיכף החכם ברח ממנו, רדף אחריו העשיר עד שתפס אותו, ושאל אותו למה אתה בורח ממני בעולם האמת? ומה ראית בי? ענה לו האמת כי אתה צדיק, אבל אני לא אתן לך מאומה מכל התורה שלי, ומיד התחילו לריב ביניהם. והלכו לבית דין.
טען העשיר כי כך וכך היה המעשה, וסמכתי עליו, ויש לי ממני שטר הסכמה, ששייך לי חצי מכל לימודיו בתורה, וכעת הוא מסרב ומי יגן בעדי? שאלו בית דין את החכם ומה אתה אומר על זה? התחיל לגמגם.
אמרו לו בית דין אתם צריכים לגשת לבית דין העליון לפני הקב''ה, עם פסק דין שלנו, מסרו הפסק דין עם שמש ושלחו אותם לבית דין העליון, באו לפני הקב''ה, אמר להם ברוכים הבאים בני מה יש ביניכם? ומי התובע? ענה העשיר ואמר:
רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שמאותו השבת ששמעתי מפי הדרשן כך וכך, קבלתי על עצמי להשתתף ולהיות בלומדי תורתך, וכך וכך גמרתי אתו, וכך וכך כבוד אחרון עשיתי, שבזבזבתי כל כך ממון, עד שנתפלאו כל העיר, ולבסוף באתי לכאן ואינו רוצה לתת לי מאומה, אמר לו הקב'''ה בני דבריו נכונים? ומדוע אתה לא רוצה לתת לו חצי לימודיך? אמר לו רבונו של עולם, למדן הייתי ובעוני גדול הייתי לומד, אבל לא ידעתי עד היכן ''כוחה וגדולתה'' של ''אות אחת'' בעולם הזה.
וכשבאתי לכאן ואני רואה כל כך אושר, על כל ''אות'' ''ואות'' מן התורה הייתי מת ברעב, ולא הייתי נהנה ממנו בשום פרוטה, ולא הייתי נותן אות אחת מן התורה, ואני מתחרט חרטה גמורה, אמר לו הקב''ה להעשיר הלא ידעת שכתוב ש''י עולמות לכל צדיק אל תקרא ש''י אלא י''ש, יש לי אוצר מיוחד עבור אנשים כמוך, שלא תצטרך לקחת ממנו, ותיכף שמע קול מאחורי הפרגוד אומר ''זה השער לה'''. (עצום!!!)