אור ברסלב
שכרן של מצוות פרק ט' - שכרו הגדול של תלמוד תורה › יכנסו דברי תורה באוזן ואזי תבא הקדושה

שכרן של מצוות

פרק ט' - שכרו הגדול של תלמוד תורה · יכנסו דברי תורה באוזן ואזי תבא הקדושה

עיקר בריאת האדם

שמעתי מפי עדים נאמנים בשם ''בעל שם טוב'' שאמר לתלמידיו, בחצות הלילה בשעה שהוא היה עולה בכוונות עמוקות למעלה, ראה את הרב הקדוש רבנו ''חיים בן עטר'' ז''ל שכבר היה גומר את היחוד ויורד, ואמר ש''כל'' המעלה הזו באה לרבי חיים ''מטהרה יתירה'' שנוהג בגופו.

ומספרים מעשה ''נורא'' על בעל שם טוב בעצמו, בפעם הראשונה שניתן לו רשות מן השמים לקדש שם קודשא בריך הוא בין העמים.

הוא היה בתוך יער אחד בהתבודדות, ופתאום בא איש אחד לפניו, ומתחנן ואמר לו: שהוא ממרחק גדול מעיר ''קוצי'', והוא עשיר מופלג, ולא יועיל לו כל הטוב אשר בידו, כיון שזה זמן מה שבתו יחידתו נשתגעה פתאום, ולא עזב דבר שלא עשה אפילו בהוצאות מרובות, ולא עולה בידו להציל אותה, ולכן מבקש מכבוד הרב שלא ימנע טוב ממנו, והוא מאמין באמונה שלימה שעל ידו יהיה רפואה לבתו. הבעש''ט נתרצה ללכת עמו, והלכו שניהם יחדיו, ולפנות ערב הגיעו לעיר גדולה שקורין ''פרסתין''.

ויהי בחצות הלילה ''פתאום'' הרגישו בהלה וצעקות בכל העיר, והשמשים מכריזים כרוז בקול חזק: כל יהודי שנגע יראת שמים בלבו, כולם יקומו ויכנסו בבתי כנסיות, לצעוק לאבינו שבשמים אולי ירחם על עמו ישראל.

הבעל שם טוב ז''ל שאל מאחד השמשים מה קרה פתאום? אמר לו כי בצרה גדולה אנחנו, בת המלך נשתגעה פתאום זה שלשה ימים, כיון שלא עלה בידם לרפאותה, גזרו על ישראל, שאם במשך עוד שבוע ימים לא תתרפא יעשו כליה בכל שונאי ישראל ח''ו.

אמר לו בעל שם טוב ז''ל, לכו אצל המלך, ואמרו לו, כי יש חכם אחד בישראל והוא יבא בעז''ה וירפא אותה, ולא תצטערו אף אחד מכם.

אף שהמלך היה שונא ישראל, ולא רצה ששום יהודי ידרוך על מפתן הפלטין שלו, אבל בעל כרחו שלא בטובתו נתן רשות להבעש''ט להיכנס. ויהי בבקר והנה הרב בא, ויאמר למלך אדוני המלך צוה נא שמאותו החדר שבתך נמצאת, יוציאו כל מיני שתי וערב, וכל מיני עבודה זרה, וכל מיני צורה ותמונה, וגם שום בן אדם לא ימצא שם, ויקשרו את המשוגעת בשני מוטות עבים, וישכיבו אותה בצדה השמאלית, אזי יוכל להכנס לרפותה, ותיכף פקד המלך כמו שאמר הרב.

הבעש''ט עצמו לקח מטפחת גדולה לפני המלך והכומרים, וכיסה ראשו וזקנו וצורתו, והשאיר לו רק מקום לשני עיניו, וכל הכומרים הנמצאים שמה רצו לבלוע אותו חי, כי הרגישו שכל מה שעושה הרב הוא נגד דתם ונגד רצונם, אבל מפני פחד השעה, נאלצו לשתוק ולהמתין לראות מה יעשה הרב.

והרב כשהגיע לחדר, קודם שנתן רגלו על מפתן החדר, צעק ואמר: מהר תוציאו את האיש שמתחבא בחדר, אמרו לו כולם אדוני הרב אין אף אחד בחדר חוץ מהילדה, אמר להם אני מרגיש שיש מי שהוא פה, חפשו ומצאו כומר אחד שנתחבא תחת מיטתה של המשוגעת, והוציאו אותו בחרפה.

שאלו ממנו למה נחבאת? אמר להם הכומר, רציתי לראות מה שהחכם רצה לעשות לבת המלך, בכדי ללמוד ממנו חכמה.

בנתיים הרב נכנס, ונגע באוזן הימנית של המשוגעת ואמר בלחש: בתי די לך מה שעשית, כיון שמלאת תפקידך צאי נא מבת המלך, כדי שיהיה רפואה לכל ישראל.

ויצא החוצה, ואמר למלך אדוני המלך בתך אין לה שום מחלה, והלך ממנה הרוח רעה, רק שנשארה חלשה. הדבר היה לפלא גדול בעיני כל בני העיר, ובפרט בעיני הכומרים, והמלך חבק ונשק אותו ובקש לתת לו מתנה כיד המלך, והוא לא קבל מאומה.

ומשם נסע עם הגביר לעירו, וכשהגיע לביתו של העשיר, אמר בעל שם טוב ז''ל פה יכולים לרפאות בעזר ה' את הילדה לאט לאט, ולא כמו שעשינו לבת המלך, ששם היו כל ישראל בסכנה ח''ו, ופקד הרב, שיכניסו את הילדה החולה בתוך חדרו בשעת התפלה ולמוד תורה, והיא רק תשב ותשמע, וע''י שיכנסו דברי תורה באזנה ''יבא הקדושה'' ותתרחק הרוח הרעה, ובמשך כמה ימים גם זו נתרפאה והלך לדרכו.

והוא מבהיל מה כוחו של ''לימוד תורה'' לסלק כל מיני פחדים ורוחות רעות, ה' יצילנו. (אהבת חיים פרשת בראשית)

תוכן העניינים

שכרן של מצוות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה