אור ברסלב
שכרן של מצוות פרק ז' - כוחו הענק של הדיבור › לדעת איך לדבר

שכרן של מצוות

פרק ז' - כוחו הענק של הדיבור · לדעת איך לדבר

זה החיה אותי

בתקופה ש''החפץ חיים'' היה נודד למכור את ספריו, ראה פעם באכסניא שבוילנא יהודי חסון ומגושם, עושה רושם של ''סבל'' הנכנס מתישב ליד השולחן, ופוקד על המשרתת שתגיש לו נתח אווז צלוי וכוס משקה חריף. בלי ברכה ''חוטף'' הוא בתאוותנות את נתח האווז, ''מקנח'' במשקה ומתיחס אל המשרתת בצורה בלתי הוגנת.

ה''חפץ חיים'' עומד בפינה אחרת של הבית כשהוא ''נדהם ממש'' מהמחזה, ועומד לעשות נסיון, לגשת אל הזולל כדי ''להעיר'' לו על קלות דעתו.

ברם בעל האכסניה ''מקדים'' את עצמו, מתקרב אל אורחו החשוב ה''חפץ חיים'', כדי למונעו מצעד זה. פשוט חושש הוא מפני שערוריה. המדובר בחייל ניקולאיני לשעבר, הדיוט, הוא יחרפהו ועלול אף להרים ידו על הצדיק.

''אנא רבי הנח לו'', אין אל מי לדבר, הריהו מגושם מדי, בור ממש, לא למד אחרת. משהיה בן שבע שנים נחטף יחד עם ילדים אחרים, ''קנטוניסטים'', ונסחב לסיביר. עד גיל שמונה עשרה גדל בין איכרי המקום, ואחר עבד את ניקולאי עשרים וחמש שנה. ב''חדרים'' כאלה היכול היה ללמוד משהו יותר טוב? היש פלא שגדל כה מגושם פרא והדיוט, לאחר שקרוב לארבעים שנה לא היה מצוי בסביבה יהודית, לא למד אות אחת מן התורה, יהדות היתה זרה לו, לא ראה פרצוף יהודי? מוטב, רבי שלא תתחיל עמו. כבודך יקר מדי בעיני!

חיוך שליו, מסביר וחביב, נגלה על פניו המאירים של ה''חפץ חיים''. ואז אמר: ''כך! יהודי שכזה! אל תחשוב, כבר אדע היאך לשוחח עמו ומקוויני שתצמח מכך טובה!

ה''חפץ חיים'' ניגש אליו, הושיט לו ''שלום עליכם'' ובנעימה לבבית וידידותית פתח: ''האמת הדבר ששמעתי עליך, שבתור ילד קטן נחטפת ויחד עם ילדים אחרים נסחבת לסיביר הרחוקה, גדלת בין גויים, לא זכית ללמוד אפילו אות אחת מן התורה. עברת את הגהינום בעולם הזה. סיוט, צרות, רדיפות איומות, עינויים נוראים! הרשעים אמרו לא פעם ''להעבירך'' על דתך, אלצוך לאכול חזיר, נבילות וטריפות, ''ואף על פי כן'' נשארת יהודי, לא השתמדת!

''מאושר הייתי לו היו לי זכויות כשלך'' והייתי בן עולם הבא כמותך. מקומך בעולם האמת הרי יהיה בין הצדיקים וגאוני עולם. אטו מילתא זוטרתא היא מסירות נפש שכזו, לסבול יסורים שכאלה למען היהדות, למען כבוד שמים, שלשים וכמה שנים רצופות? הרי זה נסיון ''גדול יותר'' משל חנניה מישאל ועזריה''

דמעות נתקשרו בעיניו האפורות של החייל הניקולאיני לשעבר, הוא נזדעזע מהמילים הרציניות, הלבביות והחמות, שזרמו ממעין טהור חי, שליטפו והחיו את נשמתו המיוגעת.

משנודע לו מיהו העומד בפניו, פרץ ''בבכי עז'' והחל לנשק את ה''חפץ חיים''.

ו''החפץ חיים'' מוסיף לדבר אליו: ''אדם שכמותך, שזכה להחשב בין הקדושים שמוסרים את נפשם על קדושת השם, לו קבלת על עצמך לחיות מעתה את שארית ימיך כ''יהודי כשר'', לא היה מאושר כמוך בארץ!.

היהודי שוב ''לא עזב'' את החפץ חיים, עד שהפך ל''בעל תשובה'' אמיתי וצדיק גמור. (החפץ חיים ופעולו ח''א עמוד קע''ד. קע''ה.)

כוחה של תנועה קלה

תוכן העניינים

שכרן של מצוות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה