אור ברסלב
שכרן של מצוות פרק ז' - כוחו הענק של הדיבור › לא להיות בור ברשות הרבים

שכרן של מצוות

פרק ז' - כוחו הענק של הדיבור · לא להיות בור ברשות הרבים

מצוות פדיון שבויים בדורינו

איתא באבות דר' נתן: המקבל את חבירו בסבר פנים יפות אפילו לא נתן לו ''כלום'', מעלה עליו הכתוב כאילו נתן לו ''כל'' מתנות שבעולם. ''חכלילי עינים מיין ולבן שנים מחלב'' (בראשית מ'. י''ט), אמר ר' יוחנן טוב המלבין שיניים לחבירו ''יותר'' ממשקהו חלב שנאמר ''ולבן שנים מחלב'' אל תקרי ''לבן שיניים'' אלא ''לבון שניים''.

ואמר הגרי''ל חסמן זצ''ל ''נצייר'' לעצמינו באדם בעל חסד נפלא, שהעמיד בכל בתי הכנסת שבעיר קנקנים מלאים חלב חם, וכל מי שעובר שם לאחר התפלה בבוקר, מתכבד בכוס חלב חם מתוק, לחזק את לבו, וכן הוא נוהג בכל יום ויום זה זמן רב, הרי בודאי שכל העיר יזכרו לטובה את אותו בעל חסד נפלא, שהשכיל להרבות חסדו לכל העיר בבת אחת, ועל זה אמר ר' יוחנן ''שגדול'' המלבין שינים לחבירו ''יותר'' ממשקהו חלב, שאותם בני אדם המשכילים לקבל פני חבריהם בחיוך לבבי ושמח, הרי מעשה זה גדול הוא יותר, מאותו בעל חסד גדול שמשקה חלב לכל בני העיר.

הסבא מסלבודקה היה אומר: ''גורם חשוב'' להנעים לזולת ולקירוב הלבבות בין איש לאחיו להראות סבר פנים יפות.

והגר''י סרנא זצ''ל היה אומר: שפניו של אדם הרי הן ''בור'' ברשות הרבים!!! וכשפניו נופלות הרי הוא משרה עצבות על סביבתו, וכשפניו שמחות הרי הוא משרה שמחה על סביבתו.

ומצינו בחז''ל ''והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות'', כיצד? מלמד שאם נתן אדם לחבירו כל מתנות טובות שבעולם, ופניו זעומות וכבושות בארץ, מעלה עליו הכתוב כאילו לא נתן לו כלום! אבל המקבל את חבירו בסבר פנים יפות, אפילו לא נתן לו כלום, מעלה עליו הכתוב כאילו נתן לו כל מתנות טובות שבעולם! (אבות דרבי נתן פרק י''ג). ר' ישמעאל אומר וכו' והוי מקבל את כל האדם ''בשמחה'' (אבות פרק ג'), ופירש רש''י שם עם כל אדם יהיו דבריך נעימים.

וברמב''ם פירש שם וזה לשונו: אבל צריך שתקבל כל אדם קטן וגדול, בן חורין ועבד, כל איש ממין האדם בשמחה.

זכינו בדורינו וב''ה נתרבו הגמחי''ם למיניהם, בכל פינה ופינה ובכל שכונה ושכונה בישראל מצוי גמחי''ם לרוב, הן במתן הלואות והן בהשאלת כלים מכלים שונים, או בעזרה לחולים וכדומה, כרגיל כאשר רוצים לייסד גמ''ח, צריכים להשקיע ממון וזמן רב וזיעת אפיים, ולפעמים אף כרוך בעגמת נפש וטרדות שונות, כמו כן בדרך כלל בכל גמ''ח ישנם זמני קבלת קהל בימים מסויימים, ובשעות מסוימות, ואחרי הכל כשמזמינים הלואה ואפילו הלואה קטנה, צריך המבקש להמתין בתור שיכנס כסף לגמ''ח, והגמ''ח הוא מוגבל למספר מסויים של מבקשים, ולסכום מסויים של מבקשים, וכשמגיע זמנו של המבקש צריך להחתים ערבים, וכאשר הכל מוכן אז מקבל ההלואה לזמן מסויים בתור הלואה ולא במתנה, וצריך להחזיר למלוה את ההלואה כשמגיע הזמן.

רצה הקב''ה לזכות את ישראל, והזמין בידינו מצוה של גמילות חסדים תמידית, אשר אין צורך להשקיע כסף וזמן בגמ''ח זה, ואין גמ''ח זה כרוך בצער ועגמת נפש, ואין זמנים מיוחדים לקבלת קהל, ואין המבקש צריך להמתין בתור, ולא להחתים ערבים, ואין צורך להחזיר את ההלואה לאחר זמן, אלא מקבלו במתנה גמורה, וגמ''ח זה אפשר לקיים בכל עת ובכל שעה, ללא הגבלת מספר אנשים מצומצם, אלא לכל אחד ואחד לעשרות ולמאות, ומהו הגמ''ח הכמוס הזה: לקבל את כל אדם בסבר פנים יפות ושמחות, ולהנעים לזולתם. ''ומצוה מיוחדת'' היא לשמח ולהרנין לב הנדכאים, ולשוחח עמם בלבביות ובנעימות, לעודדם ולשמחם וכל שכן שלא לגרום להם עגמת נפש, ועיין במסכת תענית (דף כ''ב. ע''א.) באותם שני אחים שאליהו הנביא אמר עליהם שהם ''בני עולם הבא'' והלכו ושאלו אותם מה מעשיהם, ועל כך ענו: שהם אנשים ''שמחים ומשמחים'' בני אדם. משמחים את הנדכאים, וכשהיו רואים שני בני אדם שיש קטטה ביניהם היו טורחים ועושים שלום ביניהם.

כמו כן ידוע שהסבא מסלבודקה זצ''ל כשהלך לפתוח את ישיבתו נסע לרבי ישראל מסלנט זצ''ל ושאל אותו על איזה ''יסוד'' פותחים ישיבה קדושה, להפתעתו ענה לו שהיסוד בישיבה צריך להיות על הבסיס ''להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים''. (לשכנו תדרשו מזקנים אתבונן עמוד כ''ג)

תוכן העניינים

שכרן של מצוות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה