פרק ו' - שכרה של תפילה בציבור · אומר שמע ישראל וצועק
מעשה ביהודי אחד הדיוט שהיה כפרי ולא למד תורה מקטנותו, אבל היה בעל אמונה, והיתה לו עגלה שפעם בשבוע היה מביא בה ירקות מהכפר לעיר.
והנה פעם אחת בא לעיר כרגיל ומצא כל החנויות סגורות, ואפילו ילד אחד לא נמצא ברחובות, ולא ידע מה קרה? רק שמע קולות של בכיות, הלך באותו כיוון וראה בית הכנסת גדולה, מלא מפה לפה וכולם בוכים.
שאל מאחד מה קרה! אמר לו אין אתה יודע? הלא ששני ימים כל ישראל בתענית, ומבקשים מהקב''ה שיבטל מעלינו הגזירה הזאת.
והגזירה כך היתה, שבאותה העיר היה כומר רשע גדול, ורצה לנקום מישראל ע''י עלילות דברים, ובא לפני המלך וביקש ממנו הרבה שיוציא המלך כרוז כזה, בעוד שבוע ימים, אם יש חכם בישראל צריך שיעמוד לפני המלך ביום פלוני, ובשעה פלונית.
ושם ע''י המלך, עומד כומר אחד, שרוצה לשאול שלשה שאלות, אבל בלי דיבור רק ברמזים בלבד, והעונה גם כן צריך להשיב לו ברמזים, ואם לא יצליחו היהודים, סכנת גירוש מרחפת עליהם וזהו צרה גדולה.
כששמע הכפרי הדברים האלה, רץ אל הרב הקדוש הזקן בתוך בית הכנסת שהיה מעוטף בטלית ומוכתר בתפילין ופניו ממש על הרצפה, ויורד ממנו דמעות כמים, אמר לו אדוני הרב למה אתם כל כך מצטערים? ב''ה אני הולך תיכף ומיד אל המלך, ואני אשיב לכומר, אתם תפסיקו הבכיות ותלכו הביתה.
הרב וכל הציבור, כששמעו את דבריו חשבו אותו למשוגע.
אבל הכפרי נסע בעגלה שלו ישר אל המלך, באמצע הדרך מצא יהודי אחד. אמר לו תעשה לי טובה תמכור לי חתיכה גבינה כשרה בגלל שאני רעב, היהודי ההוא נתן לו ככר גבינה לבנה שם בחיקו והלך.
מה אתה רוצה יהודי
ומכיון שהוא היה לבוש כדיוט, הכירו בו שהוא בעצמו הדיוט, ולא נתנו לו להיכנס לפני גדולי המלכות. והיה ביו השומרים ובינו צעקות, אותו הרגע נכנס אותו הכומר, ושאל ממנו מה אתה רוצה יהודי? אמר לו שהוא בא לתת תשובות, הוא מוכן להשיב על כל החכמות, צחק הכומר, ואמר לו אם אתה חכם ונבון איפוא הכבוד שלך, הלא הבגדים מכבדים את האדם, ענה לו זה לא עסקך, בין היהודים כך הוא.
תיכף הודיעו למלך שבא עגלון יהודי, ורוצה להשיב על השאלות, אבל לא נאה להכניס את היהודי הזה בבגדים סרוחים. שלח לו המלך בגדים נקיים והכניסוהו למרחץ וילבשם ויבא, אולם לא קבל היהודי את הבגדים בשום אופן, המלך עלה בדעתו שיכול להיות שבאמת הוא פקח גדול, רק שמראה את עצמו כטיפש.
המלך נתן לו להיכנס עד הפתח ולא יותר, כי לא כבוד למלכות להכניס אותו כמו שהוא, והכומר והמלך עמדו מרחוק עם כל גדולי המלכות שהתאספו באותו שעה, לראות מה השאלה ומה התשובה, כשנכנס היהודי עד הפתח, וזה את הכומר עומד ע''י המלך בגאוה ועוז, אמר לו היהודי דע מה למעלה ממך.
עכשיו בא לשאלה הראשונה: הכומר הוציא שני אצבעות ממול היהודי. והיהודי הוציא אצבע אחד ממולו, נשתנו הפנים של הכומר, השביע המלך לכומר, שלא ישקר תגיד לי את האמת מה שאלת ומה ענה לך? אני אמרתי לו שיש שני אלוה בעולם, והוא ענה לי, שיש אלוה אחד בעולם, זוהי שאלה ראשונה ופתרונה.
שאלה שניה: הכומר הראה ליהודי חמש אצבעות פרודות אחת מהשניה, והיהודי הראה לו אגרוף, אמר לו המלך מה זה? אמר הכומר למלך, רמזתי לו אתם אומרים שיש אלוה אחד בעולם למה אתם מפוזרים? ענה לי שעתידים להקבץ על מקום אחד זהו האגרוף.
שאלה השלישית: לקח הכומר בקבוק יין אדום הראה ליהודי מרחוק, כשראה היהודי את היין האדום, תיכף הוציא מכיסו את ככר גבינה הלבנה והראה לו, ראה המלך שהכומר הולך ומתעלף, אמר לו המלך שמע אנכי הרשיתי לך על מה שבקשת ממני, עכשיו תגיד לי מה זה היין והגבינה.
אמר לו הכומר אדוני המלך יין אדום זה דם, אמרתי לו אתם שפכתם דם נביא שלכם בתוך בהמ''ק, ואיך תתקבצו כמו שאתה אומר? והוא הראה לי גבינה לבינה, כתוב בתורת ישראל אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. (ישעיה א'. י''ח).
אותו הרגע שמח המלך ביהודי, ונתן לו מתנה הגונה ושלח אותו. למחרת והנה בעיתונות יצא דבר המלך, המעשה שהיה אתמול ופתאום בא אחד ועתון בידו ואמר להרב: אדוני הרב, העגלון שהיה פה אתמול נכון שהלך ועמד לפני המלך והכומר וזה פלא.
הנה כתוב בעתון שאלה ראשונה כך וכך, והשניה, והשלישית, והוציא כרוז מהמלך שהיהודים זכו, ונתבטלה הגזירה. תיכף הפסיקו את תעניתם. שלח הרב אחרי הכפרי שיבוא ובא.
התחילו כולם לצחוק
סביב להרב התאספו כעשרים רבנים מגדולי התורה, כדי לראות את הכפרי, ולשמוע ממנו, נתנו לכפרי כסא לשבת על יד הרב ושאל ממנו.
ידידי תגיד לי שאלה ראשונה מהכומר, מה היתה? אמר לו: הוא הראה לי שתי אצבעות. אני הבנתי שרוצה להוציא ממני שתי עיניים, ואני הראיתי לו אצבע אחת. כלומר, באצבע אחת אני מוציא את שתי עיניו. התחילו כולם לצחוק. כך לא היה כתוב בעתון. הבינו שזה היה באמת נס.
המשיך, תגיד לי מה היתה השאלה השניה? הראה לי חמש אצבעות, רוצה לומר, רצה לתת לי סטירה, ואני הראיתי לו אגרוף. אם רצה לתת לי סטירה באגרוף שלי אני אוציא את השיניים שלו. ונתמלא כל החדר צחוק.
אמר הרב: טוב, השאלה השלישית מה היתה? אמר לו הכפרי: כמדומה לי שפחד ממני, הלך והביא בקבוק יין. אני ידעתי שרוצה לפייס אותי, ואני נתתי לו גבינה לעשות שלום בינינו. קם הרב ונשק את מצחו. הבינו כל הרבנים שנעשה נס על ידו.
שאלו אותו, למדת תורה? מניח תפילין כל יום? אמר להם שאינו יודע כלום. רק מניח טלית ותפילין ואומר ''שמע ישראל'' וצועק ואומר ''דע'' מה למעלה ממך וממנו אני ירא. כך למד מבית אביו. (אהבת חיים ח''ב במדבר עמוד י''ג)
חשיבותה של ברכת כהנים