פרק ו' - שכרה של תפילה בציבור · שאזכה לומר פעם אחת שמע ישראל
הגאון רבי שמואל בראך זצ''ל, רבה של ''נירמדא'', עלה לבקר את רבו ''המהר''ם שיק'' זצ''ל, רבה של ''חוסט'', בחליו האחרון, מצאו מתיסר בייסורים וכל אבריו נפוחים ר''ל, קרא אוי לי רבי שראיתיך בכך.
נענה רבו ואמר, מתחנן אני לפני בורא עולם שיאריך את חיי, ואפילו יהא נגזר עלי להמשיך ולהתייסר ביסורים אלו כל חיי, ואהיה מוטל כך במיטה כאבן שאין לב הופכים, ולא אוכל לעשות מאומה, ובלבד!!! שאזכה לומר ''פעם אחת'' ביום, שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד.
לולא היית אומר שמע ישראל אזי...
ידוע המעשה של ר' ישראל החסיד תלמידו של המגיד ''מפרימישלן'', מקומו מאוסטריא (מעיר מסילקולי) כל שנה היה הולך ''להונגריה'' (לעיר דיברוצין) היה קונה סחורות משם, ובשנת תר''ח אמר לו הרבי שהשנה לא כדאי לנסוע, אבל הוא היה מוכרח מפני כמה סיבות, ונסע.
ופתאום פרצה מלחמה בין אוסטריה ובין הונגריה, וצבא אוסטריה הקיף את עיר ''דיברוצין'' ונשאר גם ר' ישראל החסיד במצור, כל יום היה יושב בבהכנ''ס ולומד תהלים ובלילה היה הולך למלון.
והנה פעם בלילה כשהיה הולך למלון לישון, תפסו אותו שוטרי העיר, ובקשו ממנו תעודת זהות, וראו שהוא נתין אוסטריה חשבו אותו למרגל, ושמוהו בבית סוהר, אחר יומיים יצא דינו למות, כי בשעת חירום לא מדקדקים הרבה ולא מרבים בבירור, מאחר שהנתפס היה מצד האוייב, וזה היה יום חמישי והוצאה לפועל קבעו ליום שבת, ושני ימים האלה ר' ישראל היה בתענית ולומד תהלים ובוכה.
וביום שבת בבוקר באו החיילים קשרו אותו, ולקחוהו למקום המיועד לככר הגרדום, ובדרך הליכתם פגשו בפרש קצין גבוה אשר הכיר את היהודי, שאל ממנו ישראל מה קרה לך? אמרו החיילים חייב תליה, שאל הקצין למה? סיפרו לו שזה מרגל.
אמר להם אני מכיר שיהודי זה תם וישר, לכן להחזיר אותו לבית כלא, ונראה מה נעשה אתו, השיבו לו החיילים שאין ברשותם לעשות כן, כיון שהם נצטוו לתלות אותו.
אמר להם הקצין אם כן המתינו כאן עם האסיר, עד שאביא לכם פקודה חדשה, החיילים קיבלו בקשתו, והמתינו עד שבא הקצין והביא פקודה ממקום הדרוש, להחזיר את היהודי לבית הסוהר.
והנה לא הספיקו להכניס אותו לבית הכלא, וצבא אוסטריה כבש את העיר, וראו את ר' ישראל, הכירו אותו שאלו ממנו מה אתה עושה כאן? א''ל שנתפס כמרגל לטובת המלכות, שמחו שמחת גדולה, ומיד שחררו והתיחסו אתו בכבוד.
שאלו מה בקשתך ונעשה, אמר להם אני רוצה, שתשלחו אותי לאשתי ובני, שהדרכים היו בחזקת סכנה בגלל המלחמה וכן עשו אתו.
וכשבא לעירו הלך ראשונה, לנשק את ידי רבו הצדיק ר' מאיר מפירימשלן, ולספר מה שעבר עליו, אבל רבו הקדים ואמר לו ישראל ישראל אתה יודע כמה שהטרחתי בשבילך להצילך? תדע לך שהצומות, והבכיות, ולימוד התהלים והדמעות שירד ממך בבית הסוהר, עזר לי הרבה, עד שהרעשתי עולמות העליונים, והרשו לאביך ובא בדמות קצין צבא ועשה מה שעשה.
והצער הזה, היה לך ''תיקון'' על גלגול הקודם, שהיית בו ישיבה ועזבת הלימודים, והלכת אחרי הפיתוי של חברים בדרך חפשי, ולמדת שפות זרות והצלחת להיות קצין הצבא, ובמלחמות שהיה ביו גרמניה לפולין נפלת חלל בשדה הקרב.
''לולא'' היית אומר ''שמע ישראל'' היה עוזר לך, לא היית צריך לבוא בגלגול זה, ולסבול, אבל חכמות זרות שלמדת נשכח ממך וראית אלקי אביך המביא במשפט על כל נעלם, ועתה תהיה נאמן לתורה ולעמך ישראל.