פרק ד' - שכר השומר עיניו · ואז מגיעים לידי קדושה
בספר ''לב אליהו'' (שמות עמוד מ') מביא ביאור על הפסוק זה בשם ה''חפץ חיים'' וז''ל: בפרשת ציצית נאמר ''וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם... למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלקיכם'' (במדבר ט''ו. ל''ט.) ומדוע כפלה התורה ב' פעמים אותו פסוק?
וביאר החפץ חיים ז''ל, שבתחילה לא נאמר ''והייתם קדושים לאלקיכם'', והטעם משום שע''י לעשות את כל המצוות בלבד, עדיין לא מגיעים לידי ''והייתם קדושים לאלקיכם'', אלא צריך מקודם לקיים ''ולא תתורו אחרי לבבככם ואחרי עיניכם'';
''ואז מגיעים לידי קדושה''!!!
כי הלב והעיניים הרי הם שניהם גורמים לידי חטא ח''ו, ואם האדם זונה אחרי עיניו. ולבו לתאוה יבקש, איך יכול להיות קדוש לה', שהרי יש לו בקרבו אלהים אחרים זולתו, וכמו שאמרו חז''ל (שבת ק''ה ע''ב) איזהו אל זר שהוא בגופו של אדם, זהו יצר הרע!.
ולכך צריך האדם מקודם לעקור מדה רעה זו מלבו שלא לרדוף אחרי התאוה, ולשמור את העיניים שלא לטמאם, ואז יגיע להתקדש בקיום המצוות אשר יעשה, כמו שנאמר ''ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלקיכם'' עכ''ל.