פרק ד' - שכר השומר עיניו · אין חיות יכולות להזיק לו
כתוב בספר ''סמא דחיי'' על שני אחים אחד מהם היה סנדלר בעיר, והשני הוא איש כפרי והיה נמצא רחוק מאד מהעיר במקום שמם, והוא היה צדיק גדול ואף פעם לא ידע מה זה הרהורים רעים.
וידוע שמי שיש לו צאן ובקר בכפרים יש לו כלבים ששומרים על העדר, וזה האיש במקום כלבים היו לו ''אריות'', והיה חושב שכך הוא דרך העולם, ואף פעם לא נכנס לעיר, ולא הכיר שום בני אדם חוץ מאשתו.
ואחיו הסנדלר היה הולך פעם בשנה אל אחיו אשר במדבר לבקר אותו, ולא היה פוחד מן האריות.
פעם אחת נזדמן שהאיש הכפרי רכב על אריה אחד כדרכו במדבר ובא אצל אחיו לעיר, וכאשר ראה אותו אחיו מרחוק פתח לו את דלתות החצר, והכניסו לחצר והוציא את כל אנשי ביתו מהצד השני של הבית, כדי שלא יקרה שום סכנה ח''ו ע''י הארי, והחנות של הסנדלר היה על יד ביתו, ואחיו נכנס לתוך החנות כדי לראות דברים, שעוד לא ראה אותם מעולם, כי מימיו לא ידע מה זה נעליים.
והנה נכנסה אישה אחת לחנות כדי לקנות איזה סנדלים ויסתכל בה האיש הכפרי, ובאותו רגע נכנס הרהור בלבו, ותיכף הארי שהיה קשור בחצר ''נתק את כבליו'', ורצה לטרוף את בעליו, ואז נשמעה צעקה נוראה, תיכף רץ אחיו הסנדלר ותפש את הארי ופייסו, ואמר לאחיו הכפרי תסתלק מכאן, כי אסור לך להיות בעיר מעורב יחד עם הבריות, אז הבין הכפרי מה זה הרהורים רעים, ואמר שאחיו הסנדלר היה צדיק יותר ממני.
ממעשה זה רואים אנו ''שהכל'' תלוי במחשבה, וזהו מה שאמרו חז''ל מיום שאכל אדם הראשון מעץ הדעת, כל באי עולם מעורבים בטוב ורע, ולכן ''התקון הגדול'' הוא לטהר את המחשבה, ומאין המחשבה הרעה מגיעה לו לאדם בלבו אם אין הוא רואה תחילה כמו שאמרו חז''ל עין רואה וכו'.