פרק ד' - שכר השומר עיניו · עקבתי אחריו סיפר בעל התשובה
ההשפעה הכבירה שיש ''לכל מעשה'' של האדם, גם אם כל עצמו של מעשה זה לא היה כרוך אלא בהשפלת עיניים לקרקע... אלמלא היה הסיפור מסופר על ידי בעל המעשה בעצמו, אי אפשר היה להאמין שהוא התרחש במציאות.
הפעם מדובר באברך בן תורה ששמר על עיניו בלכתו ברחוב, וכתוצאה ישירה מכך גרם לבעל עבירה גמור, לחזור בתשובה שלימה לאלוקיו, ולהפוך לבן תורה אמיתי. הרב נשרי מספר שהיתה לו זכות להימנות על חבורה נפלאה, שהיתה לצידו של אברך יקר ומובחר, בעת שלקה במחלה הידועה רח''ל עד שניפטר בדמי ימיו.
אברך זה, כתינוק שנישבה, העביר חלק ניכר מחייו הקצרים בחיי חולין וניכור, תוך שהוא מנותק לחלוטין מכל קשר לתורה ואמונה. ואולם מהרגע שבו זכה להארה השמימית שהבהירה לו שיש חיים אחרים, ועולם אחר של מושגים הבאים לידי ביטוי נאדר של קדושה וטהרה, חיים של עמל התורה וקיום מצוות ''תוך התגברות על ניסיונות'', מאותו רגע שב בתשובה שלימה, ועבד את בוראו עד כלות הנפש, עד יציאת נשמתו...
על הרגע שבו החליט לחפש את הדרך האחרת, ומצאה, סיפר הוא בעצמו סיפור מדהים המחייב את כולנו, את כל אחד ואחד, לשים לב על דרכיו, ולדעת שיש בכוחו של מעשה אחד, לפעול גדולות ונצורות עד כדי החזרתם בתשובה של אחינו בני ישראל, והבאתם אל בית המדרש, הם ובניהם ובני בניהם, עד סוף כל הדורות.
הסיפור הושמע כאמור על ידי בעל המעשה בעצמו, ושוחזר לפני קהל עם ועדה על ידי אחד מגדולי המוסר והיראה בעת ההלוויה הגדולה, שנערכה לבעל התשובה באחת מקהילות החרדים בצפון.
האח. המספיד, שהנפטר היה מקורב אליו ביותר, סיפר, שבראשית דרכו היה המנוח בעל עבירה גדול, ופעם אחת שהה במקום שהיה מלא וגדוש במראות אסורים ובדברי כיעור. הוא, שלא היה עדיין שומר מצוות, לא התגבר על עצמו והניח לעיניו להביט לכל עבר, רח''ל.
לפתע הוא מבחין באברך בן תורה המתקרב למקום, אך ראה זה פלא, ברגע שהגיע האברך לפינה שבה שהה הצעיר החילוני, השפיל הלה את עיניו כלפי מטה, ולא העיף ולו מבט קל לעבר המראות שהיו שם;
''עקבתי אחריו, סיפר בעל התשובה מאוחר יותר, והייתי המום להיווכח, כיצד הוא עובר את כל הרחוב מבלי להרים את העיניים. זה עשה עלי רושם כביר, בל יימחה''.
נו, להרבה אנשים שאינם שומרי מצוות מזדמן להיתקל בדברים כאלה, אבל איזה מסקנות הם מסיקים מכך? לא כלום. אבל מיודענו זה החליט בו במקום שאם שומר מצוות מסוגל לשלוט על יצרו בצורה כזו ולהתגבר על ניסיונות קשים שכאלה, ולא להביט בדברים אסורים, ''אות מובהק הוא שהוא חי בפלנטה אחרת, שהוא נושם סוג חיים שונה לחלוטין'', חיים של אושר וסיפוק רוחני, המעניקים לו מעיין מים חיים של הנאות אמיתיות שאינן מותירות למים הדלוחים, שאני ושכמותי שותים מהם, אפשרות לחדור ללב, וממילא אין לו, לאברך ההוא, משיכה אל הדברים המושכים אותי...
מסקנה זו לא נתנה לו מנוח עד שכמה ימים לאחר שחזה במו עיניו בכוחו הרוחני של האברך שהשפיל את עיניו, קם ונסע לישיבת ''אור שמח'' כדי לעמוד על מקורם ומהותם של החיים האמיתיים, עד שזכה לשוב בתשובה שלימה.
הבה נתבונן נפלאות. האברך הזה יגיע לאחר מאה ועשרים שנותיו לבית דין של מעלה, ואז יציגו בפניו עדרים עדרים של בני תורה ותלמידי חכמים ויודיעו לו חגיגית שכל הצאן קדשים הזה הם תלמידיו...
האברך לא יידע בתחילה על מה מדברים שם, וכיוון שבעולם האמת עסקינן, הוא ''יכחיש'' את הדברים ויאמר שאינו מכיר את האנשים הללו.
או אז יגלו לו שתלמידים אלה נוצרו ובאו לעולם בקדושה ובטהרה וגדלו על ברכי תלמידי חכמים בשל ''מעשה אחד ויחיד'' שלו, אותה השפלת עיניים ברחוב, שבזכותה חזר הצעיר החילוני בתשובה והעמיד עם אשתו, תבדל לחיים, דור ישרים יבורך.