אור ברסלב
שכרן של מצוות פרק ד' - שכר השומר עיניו

שכרן של מצוות

פרק ד' - שכר השומר עיניו

פרק ג' - שכרה של עניית אמן

רבי ירוחם זצ''ל ''המשגיח במיר'' סיפר לבני ישיבתו כשביקר בעיר הגדולה ''וילנא'' התארח אצל אדם חשוב, והציץ פעם דרך החלון לראות את העיר וילנא, והנה הוא רואה שמעבר לרחוב יש בית ספר גמנסיא, שלמדו שם בתערובת בנים ובנות בני שש עשרה, ושבע עשרה, ושמונה עשרה, גויים וחילונים, הוא רואה אותם באים בבוקר ללימודים תוך פריצות, קלות דעת, קלות ראש, ליצנות, ניבול פה, ונכנסים לתוך הבנין.

אמר רבי ירוחם נתישבתי וחשבתי, הלא הם לומדים משהו, שומעים הרצאות, שואלים שאלות, מסבירים להם, הם חוזרים על החומר, עוברים מבחנים, מסיימים, ומקבלים תואר, והם יודעים את המקצוע.

שאלתי לעצמי האם בבית המדרש של ישיבה קדושה, בין ארבע מאות בחורים ואברכים שיושבים ולומדים, היה קורה ח''ו שבחורה או אישה ''אחת'' היתה נכנסת לבית המדרש, האם היינו יכולים להמשיך ללמוד, הלא דבר זה היה מזיק לכולנו, זה היה מפריע לגמרי את הלימוד.

אם כן איך אצלכם, יושבים יחד בערובביא ולומדים את המקצוע, איך זה יתכן שזה בכלל לא מפריע להם?

אומר רבי ירוחם זה ''אות ומופת'' על קדושת תורתנו הקדושה.

קדושה אינה סובלת טומאה.

ולכן ''הרהור אחד'' יכול להפריע לישיבה שלמה, אולם בלימודי חול וחכמת חיצוניות יש בהם טומאה וטומאה סובלת טומאה טומאה אוהבת טומאה, בין טומאה קלה לטומאה חמורה האחת עוזרת לחברתה, זה מופת נפלא על קדושת תורתנו הקדושה, לגויים לא מפריע להם שום דבר, שום ניבול פה לא מפריע להם בלימודיהם, כי הם טובלים בנבלה כל ימי חייהם, וא''כ למה זה יפריע להם, אבל אצלנו כל הרהור מפריע, ומפסיק אותנו, ''זה סימן'' שאנו לומדים את התורה הקדושה. (שיחות הגאון רבי שלמה ברעודא שליט''א)

בעל ה''שומר אמונים'' זצ''ל אמר שכשאדם הולך ברחוב ונזדמן לפניו הסתכלות אסורה, ומתגבר על יצרו ועוצם עיניו מראות ברע, ואינו מסתכל, ''אז הוא שעת רצון בשמים'', וכל מה שהאדם ההוא יתפלל אז ויבקש מאת השי''ת, ''סגולה שתפלתו תתקבל לרצון'' ! (קדושת העיניים עמוד ק''ע)

אם עוצם עיניו מראות ברע אזי נתכפרו לו ''כל עוונותיו''. (עטרת ישועה יום ב' דפסח)

אני ערב שלא ישלוט בו יצר הרע

מעשה ברבי מתיא בן חרש שהיה יושב בבית המדרש ועוסק בתורה, והיה זיו פניו דומות לחמה, וקלסתר פניו דומות למלאכי השרת, ''שמימיו'' לא נשא עיניו לאשה בעולם.

פעם אחד עבר השטן ונתקנא בו, אמר אפשר אדם כמו זה ''לא חטא'', אמר לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם, רבי מתיא בן חרש מה הוא לפניך, אמר לו, ''צדיק גמור הוא'', אמר לפניו, תן לי רשות ואסיתנו, אמר לו, אין את יכול לו, אף על פי כן אמר לו לך.

נדמה לו כאשה יפה שלא היתה כדמותה מעולם מימות נעמה אחות תובל קין שטעו בה מלאכי השרת, שנאמר ''ויראו בני האלקים את בנות האדם כי טבת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו'' (בראשית פרק ו' פסוק ב') עמד לפניו כיון שראה אותה הפך פניו ונתן לאחריו, שוב בא ועמד לו על צד שמאלו הפך פניו לצד ימין, והיתה מתהפכת לו מכל צד.

אמר מתירא אני ''שמא'' יתגבר עלי יצר הרע ויחטיאני, מה עשה אותו צדיק קרא לאותו תלמיד שהיה משרת לפניו, אמר לו, לך והבא לי אש ומסמרין, הביא לו מסמרין ונתנם בעיניו, כיון שראה השטן כך נזדעזע ונפל לאחוריו.

באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא לרפאל אמר לו, לך לרפא את רבי מתיא בן חרש, בא ועמד לפניו, אמר לו מי אתה, אמר לו, אני הוא רפאל ששלחני הקב''ה לרפאות את עיניך, אמר לו הניחני, מה שהיה היה. חזר לפני הקב''ה אמר לפניו רבונו של עולם כך וכך אמר לי מתיא, אמר לו לך ואמור לו אני ערב שלא ישלוט בו יצר הרע. מיד רפא אותו, מכאן אמרו חכמים כל מי שאינו מסתכל בנשים ועל אחת כמה וכמה באשת חבירו, ''אין יצר הרע שולט בו'' עכ''ל. (ילקוט פרשת ויחי סימן קס''א)

תקנות החפץ חיים

בעשרת ימי התשובה של שנת תרצ''א, נשא הגה''ק בעל ה''חפץ חיים'' דברי כיבושין, לפני מנין אברכי כולל ''קדשים'' המפורסם בגדולי התורה שלמדו בו, לאחר דברי הכיבושין כתב ה''חפץ חיים'' עשר תקנות מעשיות, תשע תקנות עוסקות בנושא עליו מסר הח''ח את נפשו כל ימי חייו, נושא גדרי שמירת הדיבור, ''התקנה העשירית'' והאחרונה היא, שלא לתור אחרי העיניים בענייני ההסתכלות, לקיים מה שאמר הכתוב ''ולא תתורו אחרי עיניכם'' (במדבר פרק ט''ו פסוק ל''ט) חברי כולל ''קדשים'' חתמו על תקנות אלו, וקבלו על עצמם לעסוק במשך כל השנה בשמירת התקנות, ולהתאסף כל שבת בבית ה''חפץ חיים'' כדי להתחזק בשמירת התקנות.

מלבד זאת קבלו על עצמם להתבונן בעניינים אלו, בארבעת זמני התשובה הידועים: א. בכל לילה לפני השינה. ב. בכל ערב שבת. ג. בכל ערב ראש חודש. ד. בערב יום הכיפורים. (מכתבי הח''ח ח''ב עמ' קפ''ז)

סגולה להינצל מעין הרע

מבואר בתרגום ירושלמי פר' ויחי, שיוסף הצדיק ''זכה'' שיתחלק לשני שבטים, ושלא תשלוט בזרעו עין הרע, בשביל ששמר על עיניו בשעה שיצא למלוך על מצרים, והיו בנות מצרים עומדות בחומה, וכל אחת זרקה עליו אבנים טובות ומרגליות כדי שיסתכל בה, והוא לא נשא עיניו למעלה, ועל זה זכה לדורי דורות!!! שזרעו יפרו וירבו כדגים ולא תשלוט בהם עין הרע לנצח.

הרי לנו שבשביל נסיון של ''שעה אחת'' זכה להתברך לדורי דורות שזרעו יהיה מבורך מכל השבטים. ואילו ח''ו לא היה עומד בנסיון של שעה זו, הרי מלבד מה שהיה פוגם את עיניו, ובנוסף לזה גם היה מפסיד ברכה זו לדורי דורות.

ושכר זה הוא רק מהפירות שאדם אוכל בעולם הזה, וכל שכן שהקרן קיימת לו לעולם הבא, ששכרו יהיה בכפל כפליים כאשר יזכה ויקבל פני השכינה, וכדכתיב ''ועוצם עיניו מראות ברע... הוא מרומים ישכן'' (ישעיה ל''ג ט''ז.)

מקיים כל העולם בזכותו

כתב בספר הקדוש ''ראשית חכמה'' שער הקדושה פ''ח וז''ל: מאחר שהעין רומזת כל השמות הקדושים האמורים וכל שיעור הקומה וכל העולם, מי שישמור עיניו מחטוא בהן, שומר כל גופו ומקיים העולם בזכותו. ואם ח''ו פוגם בראיה, פוגם בכל האמור.

ולכן ראוי הוא שלא יסתכל אדם בעיניו למקום ערוה, וכלל הפגם הוא בקב''ה ושכינתיה שפוגם הראות הקדוש מת''ת היוצא מבת עין שהיא השכינה עכ''ל. (ראשית חכמה שער הקדושה פ''ח)

הכיר על כלי שנקנה מגויים אם נטבל

בירושלים היו מרבים לספר על כוחו של ר' זונדל סלנט זצ''ל שיכול להכיר על כלי שנקנה מן הנכרים ''בראיה'' אם נטבל או לא. וכאשר נשאל על טיבה של ראיה זו, ענה בפשטות, כי כל הנזהר מראיה אסורה יכול להשיג זאת ''בקלות''. (ירושלים של מעלה כרך ב')

תיכף ומיד זוכה ומקבל פני השכינה

ידוע לנו מדברי חז''ל ומהמפרשים שבכל הסתכלות שמסתכל בנשים עובר על לאו ''ולא תתורו אחרי עיניכם'' והוא מן הלאוין ''החמורים שבחמורים'' שהוא אביזרייהו דגילוי עריות.

ודרשו חז''ל במסכת דרך ארץ פרק א' רב מיישא בר בריה דרב יהושע בן לוי אומר: כל הרואה דבר ערוה ואינו זן את עיניו ממנו זוכה ומקבל פני השכינה שנאמר ''ועוצם עיניו מראות ברע'' מה כתיב בתריה ''הוא מרומים ישכון'' (ישעיה ל''ג ט''ז) וכתיב ''מלך ביפיו תחזינה עיניך'' (שם פסוק י''ז.)

והנה חז''ל אמרו: ''זוכה ומקבל'' ולא אמרו יזכה ויקבל וכו', כלומר תיכף ומיד זוכה ומקבל פני השכינה כי בזה הרגע ממשיך על נפשו קדושה גדולה ויתרה עד שנשמתו תיכף באותו רגע מקבלת פני השכינה הגם שגופו אינו מרגיש, ולעתיד לבא יזכה גם כן גוף הגשמי לראות פני שכינת כבודו יתברך, ועל כל פעם שעמד בנסיון מלהסתכל, מספר במספר יזכה לראות פני זיו השכינה ואשרי לילוד אשה שיזכה לזה. (טהרת הקודש ח''ב)

ישפיע גם כן לאחרים לשמור עיניהם

''ושח עיניים יושיע, ימלט אי נקי'' (איוב כ''ב כ''ט ל'), מפסוק זה אנו למדים שצריך לילך בשחות עיניים, והנה קשה למה אמר לשון יושיע שהוא לשון יושיע לאחרים, אלא כמו שכתב אחר כך ימלט אי נקי, שזה השח עיניים ימלט גם למי שאינו נקי בראות עיניו, וזה הקדוש ימלט גם אותו, כי בזכותו ישפיע גם כן לאחרים לשמור עיניהם. (טהרת הקודש מאמר קדושת עיניים פ''ד)

ועוד כתב וז''ל: תדע אחי אהובי כהיום הזה אם אדם עומד בנסיון בקדושת עיניים, בפרט בדור פרוץ כזה בעוה''ר, אשר לא היה זאת מימות המבול, לכן נדמה כמעט ברור כי ''כל הצרות'' המה רק בשביל פגם היסוד ח''ו.

ואם אדם ''זוכה'' לשבר מלתעות רשע לא להשגיח על פתויי היצר שמפתה אותו לראות ולהסתכל, אז לא די בזה לאלו המעלות הנאמרים לעיל, רק הוא זוכה לשבר כוחות הרשע ממאות אנשים אחרים מישראל, שזוכים בזכותו להיות שומרי עיניים. (טהרת הקודש מאמר שמירת עינים פ''ה)

עקבתי אחריו סיפר בעל התשובה

ההשפעה הכבירה שיש ''לכל מעשה'' של האדם, גם אם כל עצמו של מעשה זה לא היה כרוך אלא בהשפלת עיניים לקרקע... אלמלא היה הסיפור מסופר על ידי בעל המעשה בעצמו, אי אפשר היה להאמין שהוא התרחש במציאות.

הפעם מדובר באברך בן תורה ששמר על עיניו בלכתו ברחוב, וכתוצאה ישירה מכך גרם לבעל עבירה גמור, לחזור בתשובה שלימה לאלוקיו, ולהפוך לבן תורה אמיתי. הרב נשרי מספר שהיתה לו זכות להימנות על חבורה נפלאה, שהיתה לצידו של אברך יקר ומובחר, בעת שלקה במחלה הידועה רח''ל עד שניפטר בדמי ימיו.

אברך זה, כתינוק שנישבה, העביר חלק ניכר מחייו הקצרים בחיי חולין וניכור, תוך שהוא מנותק לחלוטין מכל קשר לתורה ואמונה. ואולם מהרגע שבו זכה להארה השמימית שהבהירה לו שיש חיים אחרים, ועולם אחר של מושגים הבאים לידי ביטוי נאדר של קדושה וטהרה, חיים של עמל התורה וקיום מצוות ''תוך התגברות על ניסיונות'', מאותו רגע שב בתשובה שלימה, ועבד את בוראו עד כלות הנפש, עד יציאת נשמתו...

על הרגע שבו החליט לחפש את הדרך האחרת, ומצאה, סיפר הוא בעצמו סיפור מדהים המחייב את כולנו, את כל אחד ואחד, לשים לב על דרכיו, ולדעת שיש בכוחו של מעשה אחד, לפעול גדולות ונצורות עד כדי החזרתם בתשובה של אחינו בני ישראל, והבאתם אל בית המדרש, הם ובניהם ובני בניהם, עד סוף כל הדורות.

הסיפור הושמע כאמור על ידי בעל המעשה בעצמו, ושוחזר לפני קהל עם ועדה על ידי אחד מגדולי המוסר והיראה בעת ההלוויה הגדולה, שנערכה לבעל התשובה באחת מקהילות החרדים בצפון.

האח. המספיד, שהנפטר היה מקורב אליו ביותר, סיפר, שבראשית דרכו היה המנוח בעל עבירה גדול, ופעם אחת שהה במקום שהיה מלא וגדוש במראות אסורים ובדברי כיעור. הוא, שלא היה עדיין שומר מצוות, לא התגבר על עצמו והניח לעיניו להביט לכל עבר, רח''ל.

לפתע הוא מבחין באברך בן תורה המתקרב למקום, אך ראה זה פלא, ברגע שהגיע האברך לפינה שבה שהה הצעיר החילוני, השפיל הלה את עיניו כלפי מטה, ולא העיף ולו מבט קל לעבר המראות שהיו שם;

''עקבתי אחריו, סיפר בעל התשובה מאוחר יותר, והייתי המום להיווכח, כיצד הוא עובר את כל הרחוב מבלי להרים את העיניים. זה עשה עלי רושם כביר, בל יימחה''.

נו, להרבה אנשים שאינם שומרי מצוות מזדמן להיתקל בדברים כאלה, אבל איזה מסקנות הם מסיקים מכך? לא כלום. אבל מיודענו זה החליט בו במקום שאם שומר מצוות מסוגל לשלוט על יצרו בצורה כזו ולהתגבר על ניסיונות קשים שכאלה, ולא להביט בדברים אסורים, ''אות מובהק הוא שהוא חי בפלנטה אחרת, שהוא נושם סוג חיים שונה לחלוטין'', חיים של אושר וסיפוק רוחני, המעניקים לו מעיין מים חיים של הנאות אמיתיות שאינן מותירות למים הדלוחים, שאני ושכמותי שותים מהם, אפשרות לחדור ללב, וממילא אין לו, לאברך ההוא, משיכה אל הדברים המושכים אותי...

מסקנה זו לא נתנה לו מנוח עד שכמה ימים לאחר שחזה במו עיניו בכוחו הרוחני של האברך שהשפיל את עיניו, קם ונסע לישיבת ''אור שמח'' כדי לעמוד על מקורם ומהותם של החיים האמיתיים, עד שזכה לשוב בתשובה שלימה.

הבה נתבונן נפלאות. האברך הזה יגיע לאחר מאה ועשרים שנותיו לבית דין של מעלה, ואז יציגו בפניו עדרים עדרים של בני תורה ותלמידי חכמים ויודיעו לו חגיגית שכל הצאן קדשים הזה הם תלמידיו...

האברך לא יידע בתחילה על מה מדברים שם, וכיוון שבעולם האמת עסקינן, הוא ''יכחיש'' את הדברים ויאמר שאינו מכיר את האנשים הללו.

או אז יגלו לו שתלמידים אלה נוצרו ובאו לעולם בקדושה ובטהרה וגדלו על ברכי תלמידי חכמים בשל ''מעשה אחד ויחיד'' שלו, אותה השפלת עיניים ברחוב, שבזכותה חזר הצעיר החילוני בתשובה והעמיד עם אשתו, תבדל לחיים, דור ישרים יבורך.

אין חיות יכולות להזיק לו

כתוב בספר ''סמא דחיי'' על שני אחים אחד מהם היה סנדלר בעיר, והשני הוא איש כפרי והיה נמצא רחוק מאד מהעיר במקום שמם, והוא היה צדיק גדול ואף פעם לא ידע מה זה הרהורים רעים.

וידוע שמי שיש לו צאן ובקר בכפרים יש לו כלבים ששומרים על העדר, וזה האיש במקום כלבים היו לו ''אריות'', והיה חושב שכך הוא דרך העולם, ואף פעם לא נכנס לעיר, ולא הכיר שום בני אדם חוץ מאשתו.

ואחיו הסנדלר היה הולך פעם בשנה אל אחיו אשר במדבר לבקר אותו, ולא היה פוחד מן האריות.

פעם אחת נזדמן שהאיש הכפרי רכב על אריה אחד כדרכו במדבר ובא אצל אחיו לעיר, וכאשר ראה אותו אחיו מרחוק פתח לו את דלתות החצר, והכניסו לחצר והוציא את כל אנשי ביתו מהצד השני של הבית, כדי שלא יקרה שום סכנה ח''ו ע''י הארי, והחנות של הסנדלר היה על יד ביתו, ואחיו נכנס לתוך החנות כדי לראות דברים, שעוד לא ראה אותם מעולם, כי מימיו לא ידע מה זה נעליים.

והנה נכנסה אישה אחת לחנות כדי לקנות איזה סנדלים ויסתכל בה האיש הכפרי, ובאותו רגע נכנס הרהור בלבו, ותיכף הארי שהיה קשור בחצר ''נתק את כבליו'', ורצה לטרוף את בעליו, ואז נשמעה צעקה נוראה, תיכף רץ אחיו הסנדלר ותפש את הארי ופייסו, ואמר לאחיו הכפרי תסתלק מכאן, כי אסור לך להיות בעיר מעורב יחד עם הבריות, אז הבין הכפרי מה זה הרהורים רעים, ואמר שאחיו הסנדלר היה צדיק יותר ממני.

ממעשה זה רואים אנו ''שהכל'' תלוי במחשבה, וזהו מה שאמרו חז''ל מיום שאכל אדם הראשון מעץ הדעת, כל באי עולם מעורבים בטוב ורע, ולכן ''התקון הגדול'' הוא לטהר את המחשבה, ומאין המחשבה הרעה מגיעה לו לאדם בלבו אם אין הוא רואה תחילה כמו שאמרו חז''ל עין רואה וכו'.

ואז מגיעים לידי קדושה

בספר ''לב אליהו'' (שמות עמוד מ') מביא ביאור על הפסוק זה בשם ה''חפץ חיים'' וז''ל: בפרשת ציצית נאמר ''וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם... למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלקיכם'' (במדבר ט''ו. ל''ט.) ומדוע כפלה התורה ב' פעמים אותו פסוק?

וביאר החפץ חיים ז''ל, שבתחילה לא נאמר ''והייתם קדושים לאלקיכם'', והטעם משום שע''י לעשות את כל המצוות בלבד, עדיין לא מגיעים לידי ''והייתם קדושים לאלקיכם'', אלא צריך מקודם לקיים ''ולא תתורו אחרי לבבככם ואחרי עיניכם'';

''ואז מגיעים לידי קדושה''!!!

כי הלב והעיניים הרי הם שניהם גורמים לידי חטא ח''ו, ואם האדם זונה אחרי עיניו. ולבו לתאוה יבקש, איך יכול להיות קדוש לה', שהרי יש לו בקרבו אלהים אחרים זולתו, וכמו שאמרו חז''ל (שבת ק''ה ע''ב) איזהו אל זר שהוא בגופו של אדם, זהו יצר הרע!.

ולכך צריך האדם מקודם לעקור מדה רעה זו מלבו שלא לרדוף אחרי התאוה, ולשמור את העיניים שלא לטמאם, ואז יגיע להתקדש בקיום המצוות אשר יעשה, כמו שנאמר ''ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלקיכם'' עכ''ל.

חמישים או מאה מצוות של לא תתורו

הוא היה אומר ''החשבון פשוט, אדם הולך ברחוב לעסקיו, או שיצבור לו חמישים או מאה לאוין של לא תתורו או להיפך שאם ימנע יחשבו לו כמצוות''. (מרשימות הרב רבי שלום כהן שליט''א על אביו זצ''ל)

עיור לנצח נצחים

ונמצא שאם לא נזהר בעודו בחייו בזה העולם בכח הראיה שלו והיה ''הפקר'' אצלו להביט במה שאסרה תורה הן המתכוין להביט בנשים וכו' שמטמא בזה את עיניו, והן המביט בספרי אפיקורסים וליצנים ואפילו אם אין קוראים בפיו, על כל פנים הוא מטמא בזה את עיניו ואת מחשבות לבו.

ועל זה אמר הכתוב ''ולא תתורו אחרי לבבכם'' וגו', ואמרו חז''ל ''אחרי לבבכם'' זו מינות, ובפרט הקורא בהם, בודאי הוא בכלל קורא בספרים חיצוניים, ועיין בסנהדרין בתחילת פרק חלק דאיתא שם: כל הקורא בספרים חיצוניים אין לו חלק לעולם הבא ידע בבירור כי לעתיד לבוא יהיה כמו סומא, ולא יוכל להביט באור ה' ודוגמת מי שהוא חולה בעיניו ואינו יכול לראות באור השמש, והנה ערד הקלקול בעיניו תלוי לפי ערך הפקרו.

וכמה יתמרמר האדם על זה לבסוף שתחת ''רגע אחד'' של הנאה בכל פעם שהלעיטו היצר בפיתויו, השחית את עיניו והחשיכם במה שהמשיך בכל פעם את רוח הטומאה של רוח זנונים עליהם עכ''ל. (החפץ חיים שמירת הלשוו ח''ב פ''ל)

מכניע בזה את היצר הרע

השומר ראית העיניים מכניע בזה את היצר הרע שהוא סמא''ל לילית גימטריא ראית עיניים (ראש דוד ד''ה וזה אפשר)

סגולה שלא ישכח את תלמודו

ולכן עיניים ל''ב מספרם רב''י כי על ידי קדושתם ''יזכה'' האדם להקרא רבי בתורת ה' ותבטל קליפת רי''ב שהיא משכת התלמוד כמו שכתב רבינו שמשון ז''ל במאמר רבי אלעזר בן ערך ששכח תלמודו וקרא החרש היה לבם שהחליף אותיות דז''ך באותיות רי''ב (בן איש חי הלכות שנה א' פרשת בא)

מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה

תנו רבנן ''והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה''' ודרשו על זה חז''ל אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה, אדם שמקדש עצמו מלמטה, מקדשין אותו מלמעלה. אדם שמקדש עצמו בעוה''ז מקדשין אותו בעוה''ב. (מסכת יומא ל''ט)

שיקדים תפילה לצרה

כתב בכתר ראש להגר''ח מוואלוזין (באות ע''ג) תרופה לכעס ודברים בטלים והסתכלות בעריות ושיחתן, שיקדים תפילה לצרה וקודם לכתו בדרך או בבוקר או השכם יאמר:

רבש''ע הנני הולך בגיא צלמות ומקום מסוכן הושיעני מיצה''ר ומחטאים ומעוונות ובפרט שלא אכשל במראות אסורות. אמן

וירבה בזה מקירות לבו ויושיעהו ה' עכ''ל.

תוכן העניינים

שכרן של מצוות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה