אור ברסלב
שכרן של מצוות פרק ג' - שכרה של עניית אמן

שכרן של מצוות

פרק ג' - שכרה של עניית אמן

פרק ב' - שכרה של ברכת הנהנין

ומי שמכוין לכל ברכה וברכה היוצאת מפי המברך, ועונה אמן בכוונה וכדינו, גורם למעלה קדושה הרבה מאוד, ''ושפע רב'' לכל העולמות, כי הוא פותח המקור העליון מקור מים חיים, כמו שפותח המעיין להשקות לכל הצריכים השקיה.

והקול יורד בשמים ממעל ומודיע, שכל הטובה ושמחה ''גרם'' פלוני זה עבד המלך הקדוש, וכשישראל נתונים בצרות ומתפללים, הכרוז יוצא בכל העולמות, ''פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים'' כמו שהם פותחים שערי הברכות והשפע מלמעלה ותקובל תפלתם. (השל''ה הקדוש בשם הזוהר)

ומה היא הכוונה, שצריך לכוין בעניית האמן?

אמן שעונים על כל ברכות הנהנין, ברכות המצוות, פירושו: אמת.

אמן שעונים על אמירת קדיש פירושו: כן יהי רצון שיתקיים הדבר,

במחשבה קצרה הוא: הלואי.

אמן שעונים על תפילת החזרה של שמונה עשרה, כך הוא:

שלוש הברכות הראשונות הם אמת.

כל הברכות האמצעיות וכן המחזיר שכינתו לציון, וכך המברך את עמו

ישראל וכו', הם כן יהי רצון, יש אומרים שיכוין גם אמת, ולכן טוב שיכוין את שני הכוונות כאחד.

אולם הטוב שמך ולך נאה להודות, פירושו: אמת.

אתמר, קטן מאימתי בא לעולם הבא? תנא משום רבי מאיר משעה שיאמר אמן, שנאמר ''פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים'' (ישעיה כ''ו ב') אל תקרי שומר אמונ!ם אלא שאומר אמן. (מסכת סנהדרין דף ק''י ע''ב)

וילמד לבניו הקטנים שיענו אמן, כי מיד שהתינוק עונה אמן, יש לו חלק לעולם הבא. (רמ''א בסימן קכ''ד סעיף ז')

שערי גן עדן פתוחים

במסכת שבת (דף קי''ט ע''ב) נאמר: אמר ריש לקיש כל העונה אמן בכל כוחו פותחים לו ''שערי גן עדן'', שנאמר ''פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים'' (ישעיה כ''ו. ב') אל תיקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן.

לראות מה נעשה בגן עדן

פעם ישב הגאון בעל ''ברוך טעם'' זצ''ל מליפניק בסעודת ברית מילה, ולפתע נתחייך, שאלוהו לסיבת השחוק וענה סתומות שראה מה שראה בגן עדן העליון.

העז אחד המסובין ושאל, אף אני רוצה לראות מה נעשה בגן עדן, השיבו הגאון ומי מפריע בעדך, הלא חז''ל אמרו שהעונה אמן בכל כוחו פותחין לו שערי גן עדן, ענה איפה אמן בכוונה ותוכל ''גם אתה'' לראות. (אהל ברוך אות מ''ז)

ללא כרטיס אין כניסה

הגאון רבי ליפא זילברמן שליט''א משגיח בת''ת ''קמניץ'', נועד עם הגאון רבי משה אהרון שטרן זצ''ל המשגיח דישיבת קמניץ, לטקס עצה, כיצד להשריש בלב הנערים חשיבות עניית אמן בכוונה.

הביא המשגיח מדרשים שונים במעלת האמן, ושבח העונה, ונענה כבר הבאתי לפניהם מדרשים אלו, ולא פעלו פעולותם.

הרהר המשגיח רגע קט ואמר, יש לי רעיון שימחיש להם חשיבות הענין.

פעם בהיותי בחוץ לארץ קבלתי הזמנה לחתונת בני ידידים, אליו מצורף ''פתק'' בו עלי להודיע על השתתפותי, לא הייתי רגיל לפתקים אלו ולא יחסתי להם חשיבות, החלטי לבוא וזהו.

בבואי עמד משרת בפתח האולם הסגור, ובידו רשימת המוזמנים שאישרו את השתתפותם, ''שמי נפקד מן הרשימה'' ולא הורשתי להכנס לאולם, לשווא טענתי שהוזמנתי, הודעתי שאני חברם הטוב של ההורים, אמרתי שמדובר בשכחה גרידא, בקשתי רשות להיכנס למספר דקות לומר ''מזל טוב'' ותו לא, הסברתי שעשיתי דרך רחוקה עד לכאן, והתחננתי שלא תהא לשוא, ודברי נפלו על אוזנים ערלות.

בלא אישור השתתפות אין כניסה! ונאלצתי לחזור על עיקבותי.

ובמה דברים אמורים: כמה סובל האדם בעולם הזה, דוחק פרנסה ומדווי חולי, צער גידול בנים, ומאורעות שונים ומשונים, אומר הוא לעצמו העולם הזה בר חלוף הוא, ''פרוזדור לעולם הנצחי'', עולה הוא למרום למסור דין וחשבון, וכף העוונות אינה ריקה, יש למרקם בגהינום.

מועבר הוא ממדור למדור, סובל הוא יסורי תופת ואומר לעצמו, משפט רשעים בגהינום שנים עשר חודש יעבור הזמו ואזכה לעולם הנצחי.

והנה סוף סוף עולה הוא ממעמקי השאול, ומגיע לשערי גו עדן בו ימצא ניחומים, והשערים סגורים, מלאך עומד בשער ומבקש כרטיס כניסה.

כרטיס כניסה תמה האיש, הלא בית הדין של מעלה פסקו דיני שכאשר יתמרקו עוונותי בגיהינום אנחל גן עדן, ואקבל שכר עבור תורתי ומצוותי.

ודאי, עונה המלאך, מקומך שמור לך, אבל כדי להכנס זקוק אתה לכרטיס כניסה, איהו?

אדרבא, עונה האדם, השמיעני נא כרטיס כניסה זה, מהו?

והמלאך אומר: פסוק מפורש הוא, ''פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים'', (ישעיהו כ''ו ב.) ודרשו בגמרא אל תקרי שומר אמונים אלא שעונים אמנים. (סנהדרין דף ק''ח ע''א)

מי שעונה אמן בכוונה נפתחים לו שערי גן עדן, ובלא זה נשארים השערים ''סגורים''.

מתי קטן זוכה לעולם הבא

במסכת סנהדרין (דף ק''י ע''ב) נאמר: אתמר, קטן מאימתי בא לעולם הבא? תנא משום רבי מאיר משעה שיאמר אמן, שנאמר ''פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים'' (ישעיה כ''ו ב') אל תקרי שומר אמונים אלא שאומר אמן.

וכתב הרמ''א (בסימן קכ''ד סעיף ז') וז''ל: וילמד לבניו הקטנים שיענו אמן, כי ''מיד'' שהתינוק עונה אמן, יש לו חלק לעולם הבא.

סגולה להינצל מכישוף

כל האומר תשעים פעמים אמן בכל יום אין המכשפות יכולות להזיק לו.

כך שמעה אישה אחת מהשדה ברוש''א ששלחוה חברותיה ליקח הילד החי, והיתה היא ישנה, והשיבה הברו''שא שאינה יכולה לקחתו, שאמו ענתה תשעים פעם אמן, ונתעוררה האישה ושמעה הדיבורים האלה; (''מדבר קדמות'' להרב החיד''א ז''ל מערכת א' אות ל''ג)

העונה אמן חשוב יותר

במסכת ברכות (דף נ''ג ע''ב,) ובמסכת נזיר (דף ס''ו ע''ב) נאמר: תניא ר' יוסי אומר: גדול העונה אמן יותר מהמברך, אמר ליה ר' נהוראי השמים כן הוא, (פירש רש''י. השמים כך הוא בשבועה, על שם וירם ימינו אל השמים וישבע בחי העולם, (דניאל י''ב) שהעונה אמן גדול מן המברך, תדע שהרי גוליירין יורדין ומתגרין במלחמה, וגבורים יורדין ומנצחין. (ופירש רש''י שהרי גוליירין - חלשין מתגרין במלחמה תחלה, ואחר כך גבורים באין ונוצחין, אף כאן העונה אמן בא לאחר המברך ומנצח, לומר שהעונה אמן משובח מן המברך.)

וכתב על זה רבינו בחיי (פרשת בשלח) על הפסוק ''ויאמינו בה''' וזה לשונו: ועל זה אמרו גדול העונה אמן יותר מן המברך, וביאור הענין, כי המברך מעיד בברכתו שהקב''ה הוא ''מקור הברכה'', והעונה אמן הוא מקיים השטר, והוא העיקר, שאין קיום העדות בעד אחד אלא בעד שני, שהעדות נגמר על ידו.

והעונה אמן הוא העד השני, וצריך הוא שיצטרף עם העד הראשון שהוא המברך, כי עמו העדות קיים, וזה הוא המכבד את השם יתברך באמת, אשר עליו אמר הכתוב ''כי מכבדי אכבד''.

וכתב הרוקח סימן ש''ל וז''ל: אמן גימטריא כמו אדנ''י הוי''ה כאילו הזכיר ב' שמות, ולכן אמרו חז''ל גדול העונה אמן יותר מן המברך.

מוסיף כח וגבורה בפמליא של מעלה

ובספר הגן (יום כ''ט) כתב שם וזה לשונו: באתי להזהיר ולהזכיר גודל השכר של עניית אמן שהוא יותר מהמברך, שבזה הוא מוסיף כח וגבורה בפמליא של מעלה.

ואין לך ''גדול'' לפני הקב''ה כעניית אמן כמבואר במדרש רבה ריש פרשת תבוא.

גורם על ידי זה להימלט מכל צרה

הובא בזוה''ק פרשת וילך שכמה טובות משתכחין בכל העולמות על ידי ''המשכת אורות ושפע'' בעניית אמן, וגורמים על ידי זה למלטם מכל צרה, בעלמא הדין ובעלמא דאתי, וקול הכרוז יוצא בכל העולמות ''פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים''.

וצריך להזהיר להמון עם שלא יאמרו תהילים או מעמדות ושאר תחנונים בשעת חזרת הש''ץ התפלה, כי בוודאי אי אפשר לכוין כראוי ועונים אמן קטופה, חטופה, יתומה, ואין זה מברך אלא מנאץ עכ''ל.

אליהו הנביא מגיע לענות אמן

לרבי חיים מוואלוזין היה גדר, שלא לברך ברכה בלי שיהיה לידו מי שיענה אמן אחריה, והוא עפ''י מה שאיתא בזוה''ק, כי מי שמברך ברכה ואין מי שיענה אמן, הרי זה כמו ''איגרתא דלא פתיחא'', כלומר: כמכתב שלא נפתח.

והנה קרה לו פעם בשעה שלאחר חצות הלילה, שהיה מאוד צמא וביקש לשתות, אבל כולם כבר ישנו והוא לא היה מוכן להעיר מישהו משנתו. כך יושב הוא ומתייסר בצימאונו.

ולפתע הקיש מישהו בדלת וכשהוא אומר לו לבוא נכנס אחד מבחורי הישיבה. שמח רבי חיים עד מאוד. הבחור בא לשאול על איזה פשט בגמרא. רבי חיים בירך ברכת שהכל, שתה לצמאו ובירך בורא נפשות, ואחרי זה דיבר עם הבחור בלימוד ונפרד ממנו לשלום.

הדבר הסב לרבי חיים שמחה גדולה, שמבוקשו ניתן לו, שיכל לברך והיה מי שיענה אחריו אמן, וכמובן שנתן לבחור יישר כח גדול על שגרם לו לרוות צימאונו ולברך להשי''ת.

למחרת בבוקר, משנכנס לישיבה, ניגש אל הבחור והודה לו עוד פעם על כך שאיפשר לו לברך ברכה בעניית אמן שלו, אבל הבחור התבונן ברבו ותמה תמיהה גדולה, מתי באתי לרב בלילה, איפה באתי? הוא לא ידע דבר וחצי דבר מכל הסיפור... והיה הענין לפלא גדול.

אלא שההסבר הפשוט הוא, כאשר רבי חיים היה צמא והוא ''שומר על גדרו'' שלא לברך ברכה בלי שיהיה מי שיענה אמן, אזי זימנו לו משמים מישהו שיענה אחריו. אפשר שזה היה אליהו או שליח אחר משמים, שהתחפש בדמותו של בחור מן הישיבה.

ומזה אנו יכולים ללמוד, כי גם הבחור היה כלי מפואר, כי אם בחרו בדמות שלו כדי להתחפש בשליח משמים, בודאי שלא היה בחור פשוט.

ואכן רבי חיים היה נוהג בו כבוד גדול, כי אם משמים באו רק בדמותו, משמע שיש בו מעלה מיוחדת שאין בשאר הבחורים. ( דרך אגב אומרים שלכן אומרים בסוף קריאת המגילה ''וגם חרבונא זכור לטוב'' ולמה לא אומרים או ארור או ברור כמו שאומרים על השאר ברוך מרדכי או ארור המן אבל לפי הסיפור דלעיל מובן שלעולם חרבונא הוא ארור שהרי אף הוא היה באותה עצה אלא שאם בחר אליהו הנביא לבוא ''בדמותו של חרבונא'' סימן שיש לו קצת זכות ולכן ברוך הוא לא, וגם ארור הוא לא, אבל מ''מ הוא זכור לטוב )

לפתע ראיתי שני אנשים משונים ונוראים במראם

הגאון הקדוש הרבי ר' שמלקא מניקלשבורג זצ''ל מקפיד היה שלא לומר ברכה, אלא כאשר יש מי שיענה עליה אמן, ואמר: כי על ידי הברכה נברא מלאך, ואין יצירתו מושלמת אלא כשעונים אחריה אמן, שהוא רוחניות המלאך.

וכתב הגאון רבי צבי יחזקאל מיכלזון זצ''ל רבה של ''פלונסק'', ששמע מפי הגאון רבי מנחם מנדל מרגליות זצ''ל רבה של ''איטליה'', ששמע מפי הגאון רבי אברהם מינץ זצ''ל ''מבריוה'', ששמע מזקנו רבי ליב זצ''ל רבה של ''טורנא'', ששמע מהגאון רבי מרדכי בנאט זצ''ל, שלפני פטירתו סיפר הגאון רבי שמלקא מניקלשבורג זצ''ל, וכך אמר:

זה מכבר רציתי לספר לכם מעשה שהיה, אך חששתי שהשומעים יפקפקו ויענשו על חוסר אמונתם, אך כעט שאני עומד להסתלק מן העולם, ''ודאי'' יאמינו לדברי.

פעם שלח אחרי בעל אחוזה שאהיה סנדק במילת בנו, בדרך הוצרכתי להתפנות, מצאתי מעיין מפכה ורחצתי ידי, אך לא היה מי שיענה אמן על ברכתי, לפתע ראיתי שני אנשים משונים במראם ונוראים, בסמוך לי ממש, ברכתי ברכת אשר יצר, והם ענו אמן ''במתיקות ובהתלהבות'', ומיד פרחו ונעלמו, שבתי לעגלה והבנתי כי היו אלו מלאכי השרת, שנגלו לי כדמות אנשים.

ועלה בדעתי שזה הפירוש הפסוק (איוב כ''ג י''ג) ''והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש נורא מרום וקדוש'', והיינו: שהוא באחד כשמוצא עצמו יחידי, ומי ישיבנו אין מי שיענה אחריו וישיב אמן על ברכתו, ונפשו אותה, הוא משתוקק שתהא הברכה בשלמות, אזי ויעש נורא, הקב''ה עושה עמו נפלאות, ומזמן לו מרום וקדוש מלאכי השרת.

ונתנמנמתי מעט בדרך, וגילו לי מן השמים כי ''יפה אמרתי'', היו אלו שני מלאכי מרום, ורפאל היה אחד מהם. (אהל יצחק עמוד נ')

עונים אמן ואומרים מאמינים אנו

הובא במדרש אגדת בראשית (אות ע''ט) ''ומדברך נאוה'' (שיר השירים ד') ג' המדבר שבכם נאה לפני, על אחת כמה וכמה מיושב שבכם, ואיזה הוא המדבר, אלו עמי הארץ שאינן יודעים, לא לקרות, ולא לשנות, ולא לדרוש, כמדבר שאינו מגדל פירות, והן נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומברכים ברוך יוצר המאורות ומחיה המתים, שהוא ברא המאורות והוא מחיה המתים והם עונים אחריו אמן, ואומרים מאמינים אנו שהוא מחיה מתים, והוא ברא את העולם, אפילו אין בידן אלא שכר אמן זה דיים.

לכך ישעיה הנביא נותן שבח לפני הקב''ה (ישעיה כ''ה) ''ה' אלקי אתה ארוממך אודה שמך'', אילו אין בידינו אלא הודיה שאנו מודים לך דיינו, ''כי עשית פלא'', פלאי מעשי ידך גדלת ואתה מדקדק עמם כל כך, למה כדי ליתן להם שכר.

היית אומר שיטלו שכר על התרומה, ועל המעשרות, ועל חלה, ועל מילה, ותפילין, ושבת ומועדות, ועל המזוזה ועל הציצית, אבל על האמן הזה שהם אומרים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין אתה נותן שכר.

''עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן''. לכך לך נאה לשבח ולרומם, שאין אתה מאבד שכר מצוה בין קטנה בין גדולה, פירוש שנותנים שכר על עניית אמן.

אין גדול לפני הקב''ה יותר

במדרש רבה (ריש פרשת תבא) כתוב וז''ל: שאין גדול לפני הקב''ה ''יותר'' מאמן שישראל עונים.

ראה נא הקורא היקר ''כמה חשוב'' בעיני הקב''ה אמן שעונים אחר הברכות אפילו שזה נראה לנו ''דברים פשוטים'' אבל הם עומדים ברומו של עולם.

עיקר עניית אמן הוא הכוונה

כתב הטור (סימן קכ''ד) וזה לשונו: אמרו חז''ל מאי דכתיב ''שומר אמונים''אלו שאומרים אמנים באמונה, אמר ר' שמעון כל העונה אמן בכל כוחו, פירוש כוונתו, פותחין לו שערי גן עדן שנאמר''פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים'' אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן.

הרי מבואר בדברי חז''ל ''שעיקר עניית אמן'' הוא הכונה שבה ולא עניית התיבה בלבד אלא שיכוין לבו.

והכונה של אמן הוא כמו שמבואר במחבר (סעיף ו') וזה לשונו: ובכונה שיכוין בלבו אמת היא הברכה שבירך המברך ואני מאמין בזה.

אמן בגימטריא מלאך

כתוב''בספרי מוסר'' בעניית אמן על כל ברכה יכוין שהמלאכים שומעין הברכה או הקדיש ועונים אמן, כי ''אמן בגימטריא מלאך'', ואם אינו עונה אמן בכונה מקדימין הקליפות לנשמתו ומוליכים אותה לחדרי חושך, ויזהר כל אדם אף בביתו שיאמר הברכות בקול רם, והשומעים יענו ברוך הוא וברוך שמו, וידקדקו בעניית אמן.

ומי שמדקדק בעניית אמן, זוכה ועונה אמן לעולם הבא.

ובשני אמנים ''יזהר ביותר'' לענותם, אחד אחר המחזיר שכינתו לציון, ואחד אחר ופרוס עלינו בליל שבת ויום טוב.

וכתב בספר ''בית אהרן'' (בהסדר היום באות ג') וזה לשונו: יזהר כל אחד שישמע מחבירו כל הברכה שהוא צריך לאומרה בכדי שיענה אמן, כי איתא בכתבי האר''י ז''ל שהיה שומע ברכת השחר אפילו ממאה אנשים, אף על פי שהיה יכול ברגע אחד ליחד כל העולמות, אפילו הכי לא השגיח על זה ולא היה מתעצל לשמוע אפילו ''מאה פעמים'' הנותן לשכוי בינה וכל הברכות עד כאן לשונו.

השכר הגדול

הובא במדרש אמר רבי יודן כל מי שעונה אמן בעולם הזה, זוכה לענות אמן לעתיד לבוא.

כתב בספר ''הגן'' (ביום י''א) בדיבור המתחיל ועתה אכתוב סוד של עשרה קדישים וכתב שם באמצע המאמר וז''ל: שבעניית אמן יהא שמיה רבא בכח הוא ''תיקון גדול'' להעון המר של זרע לבטלה רחמנא ליצלן עכ''ל.

כן יש למעלה ש''ע נהורין דמאירין בש''ע עולמות, וכל העונה אמן בכונה זוכה לש''ע נהורין דמאירין בש''ע עולמות, ולהיפוך ח''ו מקדימין לנשמתו ש''ע קליפות ומוליכין אותו לחדרי גיהנום של חושך.

כל המאריך באמן ''מאריכין'' לו ימיו ושנותיו.

שכר אמן בעוה''ז הוא עשרה זהובים

מעשה שהיה: ''בבגדאד'' בימי הרב בו איש חי זצ''ל. היו שני אנשים שמלאכתם היה לקנות בגדים ודברים ישנים. פעם אחת שמעו שיש אצל משפחה אחת מן הגוים לקנות כמה חפצים ישנים, התוועדו ביניהם והלכו יחד כדי לקנות שמה.

בהיותם בדרך עברו ע''י קהל מתפללים שהיה חסר להם עשירי למנין עבור קדיש, והנה אחד מהם השיב שהוא אין לו זמן וממהר ללכת למקום המיועד, ונפרד מחברו. השני שם בטחונו בה, ואמר ''מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה'', ונכנס להשלים את המנין, ענה אמנים לקדיש ויצא גם הוא לאותו מקום.

בהגיעו שמה ראה שחברו כבר קנה את כל החפצים זולת כמה סמרטוטים פחותי ערך, ומרוב שהיו בלויים לא חפץ חברו לקנותם בשום אופן, מפני טורח משא.

בראותו כך, בכדי שלא ילך בידים ריקניות, קנה את כל הסמרטוטים ונשא אותם על שכמו לביתו. בהיותו ממיין את הסמרטוטים, מצא בתוכם כר אחד בלוי, פתח את הכר כדי להציל את הנוצות, מצא בתוכם מרגלית אחת, הלך אצל סוחר מרגליות, הסוחר העריך את המרגלית בחמשים זהובים, ונתן לו את הסכום במזומן, קרא על עצמו את הפסוק ''לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר'' (שמות ט''ז י''ח.)

בבואו לביתו, אשתו כששמעה שהסוחר נתן עבור המרגלית חמשים זהובים במזומן, התחילה לבלבל את מוח בעלה שילך לערער ויקח את המרגלית בחזרה. החסיד לא ידע מה לעשות, היה בין הפטיש של אשתו ובין הסדן של מצפונו, באומרו מה שעשה עשוי ואיני חפץ לשנות בדיבורי.

אבל מרוב הפצרותיה של אשתו החליט לשאול בעצת ''הרב בן איש חי'' ע''ה זיע''א, הרב כששמע את כל המעשה ענה ואמר: אתה ענית אמן על חצי קדיש שהם חמשה אמנים, וחז''ל אמרו שכר אמן בעוה''ז הוא עשרה זהובים חמש פעמים עשר, הרי נתנו לך חמשים זהובים במזומן בעוה''ז, והקרן קיימת לך לעוה''ב. החסיד יצא שמח ומרוצה.

למדנו מכאן כמה גדול שכר העונה אמו שיורד לו ''השפע ברכה בלי טורח''.

מיד מתגלגלין רחמיו של הקב''ה עליהם ביותר

''פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים'' (ישעיה כ''ו) אל תקרי שומר אמונים אלא שומר אמנים, שבשביל אמן שעונין רשעים מתוך גיהנם ניצולים מגיהנם.

כיצד, עתיד הקב''ה להיות יושב בגן עדן ודורש, וכל הצדיקים יושבים לפניו, וכל פמליא של מעלה עומדים על רגליהם מימינו של הקב''ה, חמה עם המזלות, ולבנה וכל הכוכבים משמאלו, והקב''ה דורש להם טעמי תורה חדשה שעתיד הקב''ה ליתן להם על ידי משיח.

וכיון שמגיע לאגדה עומד זרובבל בן שאלתיאל על רגליו ואומר יתגדל ויתקדש, וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל באי עולם עונים אמן, ואף רשעי ישראל וצדיקי אומות העולם שנשתיירו בגיהנם עונים ואומרים אמן מתוך גיהנם, עד שמתרעש כל העולם כולו וקולם נשמע בפני הקב''ה, והוא שואל עליהם ואומר, מה קול רעש גדול ששמעתי, משיבין מלאכי השרת ואומרים לפניו, רבונו של עולם אלו רשעי ישראל וצדיקי אומות העולם שנשתיירו בגיהנם שעונין אמן מתוך גיהנם.

מיד מתגלגלין רחמיו של הקב''ה עליהם ''ביותר'', ואומר מה אעשה להם יותר על דין זה, שכבר סבלו הרבה עונשים ויסורים אשר היצר הרע גרם להם.

באותה שעה נוטל הקב''ה מפתחות של גיהנם ונותנן למיכאל וגבריאל בפני כל הצדיקים, ואומר להם לכו ופתחו שערי גיהנם והעלו אותם מתוך גיהנם שנאמר (ישעיה כ''ו) ''פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים'', מיד הולכים מיכאל וגבריאל עם המפתחות ופותחים ''ארבעים אלף שערי גיהנם'' ומעלים אותם מתוך גיהנם וכו' ע''ש. (אותיות דרבי עקיבא ובקיצור הוא בתנא דבי אליהו זוטא פרק כ')

וגם תצוה לבניך ולבני בניך עד סוף כל הדורות

מעשה רב ''ונורא'' שנעשה בימי הרב הגאון רבי מרדכי יפה בעל ''הלבושים'' זצ''ל, הרב הגאון ר' מרדכי יפה ז''ל היה אב''ד ור''מ בעיר קטנה, ובאו אליו שלוחים מק''ק ''פוזנא'' לקבלו עליהם לאב''ד ור''מ, כי היה גאון גדול בנגלה ונסתר כידוע.

וכאשר הביאו אליו אגרת הרבנות כנהוג, השיב הגאון למשולחים אקבל המכתב מכם ואהיה לכם למורה, אמנם לא אוכל תיכף לנסוע עמכם, מפני שעדיין לא למדתי את ''חכמת עיבור החודש'' ואין שום אדם במדינות הללו ללמוד ממנו, על כן אסע מקודם למדינת איטליה לוויניציא לחכמי הספרדים שהם בקיאים בחכמה זאת, ושם אלמוד מהם החכמה הזאת.

ונסע תיכף הגאון הנ''ל ולמד אצל החכם ''הרב אבוהב הספרדי'' ערך רביעית שנה, ולמד ממנו כל החכמה. והיא מובאת בספרו ''לבוש אדר יקר'', ויהי מקץ הימים הנ''ל, ויקר מקרה שהיה שם תינוק אחד בן הרב החכם רבי אבוהב הנ''ל בחדר אשר הם יושבים, ואכל התינוק פרי אחד ובירך בורא פרי העץ בקול רם, וענו כל בני הבית אמן על ברכת התינוק, והגאון רבי מרדכי יפה ''לא ענה אמן'' שלא במתכוין, כאשר עדיין הוא בעוונותינו הרבים ברוב העולם שאינן נזהרין בזה.

והחכם רבו של הגאון הנ''ל, כאשר ראה שלא ענה אמן על ברכת התינוק, כעס עליו כעס גדול, והיה ''מנדה'' להגאון ר' מרדכי יפה וגער בו בנזיפה.

המתין הגאון ר' מרדכי יפה ל' יום כפי נידוי הרב לתלמיד, ואחר כך בא הגאון ר' מרדכי יפה ורצה לפייס רבו ולא היה רוצה למחול, ואמר לרבו, רבינו ימחול, מה פשעי ומה חטאתי נגדו, ומה חורי האף הגדול הזה.

והשיב לו החכם רבו הנ''ל, ידוע תדע שאהבה גדולה ושלימה שאינה תלויה בדבר אהבתיך יותר מבני, אבל תדע נאמנה ''שהיית חייב מיתה לשמים'', בשעה שלא ענית אמן על ברכת התינוק.

אמנם באמת ובתמים אני מוחל לך, בתנאי זה, שכל מקום ובכל קהלה אשר תדרוך כף רגליך תדרוש ברבים ותודיע להם החטא והפגם הגדול, של מי שאינו עונה אמן על שום ברכה ששומע מישראל, וגם תצוה לבניך, ולבני בניך, עד סוף כל הדורות, שיספרו המעשה הגדול והנורא מה שאספר לך.

וכך היה המעשה: במדינות ''שפניא'' היו מקדם קהילות קדושות קודם גזירת תתנ''ו, והיתה שם עיר גדולה לאלקים עיר ואם בישראל, והיה שם מלך אחד והיה רוצה לגרש אותם כמה פעמים, והיה שם אב''ד חסיד ועניו גדול ועשיר גדול, והיה נושא חן בעיני המלך, ובכל פעם שהיה דעתו לגרש היהודים, היה החסיד הנ''ל מפר עצתם ומבטל דעתם.

ויהי היום, ויכעוס המלך על היהודים וצוה לגרש אותם ובאו כל הקהילה להחסיד הנ''ל, שילך למלך להמליץ עבורם לבטל הגזירה כפעם בפעם. והצליח מעשה שטו בעוונותינו הרבים, ובאו לעת מנחת ערב לחסיד, והשיב להם החסיד שילך עמהם רק שרוצה להתפלל תחלה תפלת מנחה ראשית חכמה יראת ה', והפצירו בו ואמרו לו, זו מצוה רבה להציל כלל ישראל, ועתה הוא עת רצון לפני המלך ואחר כך תתפלל.

ויעש כן החסיד, והלך עמהם בחצר המלך, ויהי כאשר ראה אותו המלך נשא חן בעיניו, וירץ לקראתו ויחבק וינשק לחסיד הנ''ל וסבר החסיד בדעתו שבודאי יבטל הגזירה מגירוש הנ''ל, והיה מסבב בדברים אחרים עם המלך.

ובתוך כך, בא כומר אחד ממדינת המלך ממרחקים לפני המלך ויפול לפני המלך, ויברך את המלך ברכה ארוכה וחשובה בלשון לעז, והחסיד הנ''ל לא הבין את דבריו.

וכשראה החסיד שיעבור זמן מנחה הלך לקרן זוית אחד להתפלל מנחה, וחשב החסיד שיש לו שהות להתפלל קודם שיפסיק הכומר מלברך את המלך, ובתוך תפלת החסיד קם הכומר ההוא מעל רגליו, וצוה לכל העומדים בבית המלך שיענו אמן על הברכה, עבור שיתקיים ברכתו, ויענו כולם יחדיו אמן.

והחסיד לא הבין דבריו, ולא ענה אמן, ולא היה רוצה להפסיק בתוך התפלה, ושאל הכומר אם ענו כל בני הבית אמן, והשיבו כן, ושאל הכומר אם גם היהודי ענה אמן על ברכתו, ואמרו לא, מכיון שהוא מתפלל שם.

ויהי כאשר שמע הכומר שלא ענה היהודי אמן, תלש את שערותיו, וצעק צעקה גדולה ומרה, ואמר, אוי על המעשה הרע הזה, שבעבור היהודי הזה לא תתקיים ברכת המלך, יען שלא ענה אמן על ברכתו.

ויהי כאשר שמע המלך את דברי הכומר, ויקצוף המלך מאד ויתהפך על החסיד לאכזרי, ויצו את עבדיו להרוג את החסיד ולנתחו לנתחים, ויעשו כן, והמיתו אותו ביסורין קשים בעוונותינו הרבים, וינתחוהו, וישימו את הנתחים בתוך השמלה וישלחו לביתו, ואחר זאת גירש המלך את כל היהודים.

והיה שם עוד חסיד אחד חבירו של אותו חסיד הנהרג, והוא היה יודע מחסידותו של אותו חסיד הנ''ל, והיה תמיד כמתרעם על מידותיו של הקב''ה כביכול, וישפוט אותו החסיד בדעתו שבודאי עבר החסיד איזה עבירה בצנעה, כי מי חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא.

והיה אותו החסיד מתענה ובוכה ומתפלל, שיודיעו לו מן השמים על איזה חטא נהרג החסיד הנ''ל במיתה משונה רחמנא ליצלן.

ויתבודד אותו החסיד ההוא בחדר מיוחד, יושב ומשתומם על החסיד הנהרג, ובא אצלו החסיד הנהרג בעצם היום בחדרו אשר הוא יושב לבדו, ויחרד החסיד החי חרדה גדולה ויאמר לו החסיד הנהרג אל תירא ואל תיחת.

ויאמר לו החסיד החי, יודע אני שחסיד גדול היית, על כן תאמר לי על מה עשה ה' לך ככה ומה חורי האף הגדול הזה, אשר עבר עליך, והשיב החסיד הנהרג, אני אגיד לך האמת מימי לא עשיתי שום עבירה, רק שפעם אחת ברך בני הקטן ברכה על הפת ושמעתי ולא עניתי אמן על הברכה, והאריך לי הקב''ה אפו עד המעשה שנעשה לי בעמדי לפני המלך בשר ודם, שלא עניתי אמן על ברכת המלך, ויחר למלך מאד.

באותו שעה בית דין של מעלה דנו אותי על שלא עניתי אמן על ברכת בני, לכן אתה חברי, תספר באזני בנך, ובן בנך, ולכל באי עולם את המעשה הזה, ותזהירם על עניית אמן, ופרח לו האיש החסיד הנהרג הנ''ל.

ואחר שסיפר החכם ר' אבוהב הספרדי הנ''ל את המעשה הזה, להגאון ר' מרדכי יפה הנ''ל, אמר לו, אל תתרעם עלי שנידתי אותך, כי נתכוונתי למען תהיה הנידוי כפרה על עוונך, ואני מוחל לך, אבל בתנאי שתדרוש ברבים להזהירם על עניית אמן.

ומסיים שם, שעל כן הירא וחרד לדבר ה' יקרא מעשה זאת ''פעם אחת בחודש'', להודיע לכל העונש הגדול למי שאינו עונה אמן, אפילו על ברכת תינוק, ומכל שכן בבית הכנסת ובבית המדרש, כשהחזן חוזר ומתפלל תפילת שמונה עשרה.

תיקון עולמות עליונים למעלה ותיקון נשמות למטה

מעשה שהיה בצפת תובב''א בימי ההרים הגדולים איתני עולם, יסודי ארץ, מרן ''רבינו יוסף קארו'' ורבינו האר''י ז''ל זיע''א, למרן ב''י היתה ישיבה בצפת, והיו לומדים בה כמאתים רבנים.

בימים ההם החל ''להאיר'' אור זוהר שמשו של רבינו האר''י ז''ל, אירע פעם אחת, שרבינו יוסף קארו היה לו סיום מסכתא בישיבה שלו. לכבוד הסיום כמובן הכין מרן ר''י קארו ברכות לכבוד המסובין.

להפתעתו הרבה של מרן קם רבינו האר''י ובקש רשות לתת לו זכות המצוה של ''חלוקת הכיבוד'' בברכות. כמובן מרן ז''ל אעפ''י שהדבר היה מוזר בעיניו, בכל זאת מרוב אהבתו וחיבתו לרבינו האר''י לא נמנע מלתת לו רצונו, אבל הבין מרן שאין הדבר פשוט, לכן שם לבו היטב בכל תנועות רבינו האר''י.

ראה מרן בכל סיבוב של כיבוד למסובין, נמנע רבינו האר''י לכבד שני תלמידי חכמים שהיו גם הם יושבין בין המסובין, גם בסיבוב השני ראה מרן שרבינו האר''י שוב דילג עליהם, וכן בסיבוב השלישי.

מרן ז''ל לא יכל להתאפק, קרא את רבינו האר''י ז''ל לחדר מיוחד, ושאל ממנו את פשר הדבר: א. מה ראה רבינו האר''י לקום בכבודו ובעצמו ולחלק, שזה לכאורה אינו נראה לפי כבודו, ב. מדוע בעת הכיבוד נמנע זה בפעם השלישית לכבד בברכה את אותם שני ת''ח שיושבים בין המסובים?

רבינו האר''י לכתחילה רצה להשתמט מלענות, אבל כדי לא לסרב לגדול החליט לגלות לפני מרן ז''ל את האמת כהווייתה, רבינו האר''י ז''ל פתח את פיו ואמר: ידע כבוד מרן, ששני ת''ח אלו שישבו שם, הם נשמות שבאו מעולם האמת לבית המדרש, להשלים מה שהיה חסר להם בהורדת השפע.

עתה ע''י שמיעת הברכות ועניית אמן, שזהו השלמת תיקונם בהורדת השפע בעוה''ז, זוכים לעלות לשרשם בעולם העליון.

לכן ביקשתי אני לשמש במצוה רמה זו שהוא תיקון עולמות עליונים למעלה, ותיקון נשמות למטה, הורדת השפע לחיים ולמתים לשלימות נפשם בקדושה ובטהרה, כששמע מרן ז''ל את דברי רבינו האר''י נתמלא שמחה על קדושת הלמוד בישיבתו, ובמלא הערכה והערצה לרבינו האר''י החי זיע''א.

בזכות עניית אמן נפקדה בזרע של קיימא

מר טהר הי''ו מחיפה היה נשוי שנים רבות, ולא זכה להיפקד בבנים, היזכרו אביו מוכר ספרים ידוע בעיר נתיבות לפני רבינו ה''בבא סאלי'' זצ''ל, וברכו רבינו.

כעבור חודשים מספר, סח האב בכאב שתפלתו עשתה מחצה, וכלתו הפילה את עוברה.

בקש רבינו ממשמשו בקודש שיביא לו את טליתו, הטלית הובאה, בקש רבינו מכל הנוכחים כי יענו ברוך הוא וברוך שמו ואמן על ברכתו, ברך על הטלית וכל הנוכחים ענו אמן בכונה, לאחר מכן נשק רבינו לציציות, ובקש מהנכוחים לנשקן.

ואמר עכשיו ''בזכות ענית אמן'', תלד כלתך לחיים טובים ולשלום, וכן היה. (סידנא באבא סאלי עמוד רכ''ט)

אין תיקון אלא בעניית אמן

מעשה פלאים מצדיקים הראשונים ''בכתיבת יד ישן נושן'', על שני בחורים שהיו לומדים אצל הרב הקדוש רבינו אברהם מולכו ז''ל ידידים אמיתיים, אהבה שוררת בליבם, ונאמנים אחד אל השני, שם האחד ''יוסף'', ושם השני ''יעקב''.

פעם אמר יעקב ליוסף, יוסף יוסף אני רציתי ללמוד תורה שבנסתר כדי להשיג את מטרתי, סוף סוף אתה יודע שאני יתום מאבא ואמא, ואין לי מי שישתדל בשבלי בענין חופה ובענייני שני העולומות, דהיינו בית גשמי ובית רוחני.

אמר לו יוסף, מה לנו ללמוד קבלה, הלואי שנזכה ללמוד תורה כפי הפשט, על מנת ללמוד, ללמד, ולקיים, אמר לו יעקב דוקא בלימוד הקבלה אדם יוכל להשיג הרבה דברים, ולהיות קרוב לה'.

אמר לו יוסף, אם כן מתוך דבריך אני מבין שאתה רוצה להשתמש בקבלה מעשית, אמר לו יעקב לכתחילה לא, אבל אם יזדמן איזה צורך למה לא? היה ביניהם ויכוחים, אולם יעקב לא שמע ליוסף, ויוסף בוכה ליעקב שלא יעשה דברים כאלו מרוב אהבתו אותו.

יעקב נכנס אצל הרב רבינו אברהם מולכו ז''ל, וביקש ממנו שילמד אותו קצת תורה שבנסתר, שנפשו חשקה מאד בה, ומדי יום ביומו שדל את רבו בשפת חלקלקות עד שבלבל אותו.

והנה יום אחד אמר לו הרבי, בני, אתה לא תוכל לעמוד במבחן משום שללמוד תורת הנסתר צריך להתענות ולקבל יסורים רבים וכיוצא בזה, אולם יעקב קבל הכל ברצונו הטוב, בקיצור הרבי התחיל לתת לו להתענות, ויעקב קיבל הכל בשמחה רבה.

עד שהגיע אותו היום שצריך להתחיל בלימוד, הרבי הכניס אותו לחדרו בסתר, והוציא מהארון כמה מיני סממנים שהוא בקי בזה, ערבב אותם והרתיח יחד והכין כוס גדולה ונתן לו לשתות, יעקב שתה בשמחה וכעבור שני רגעים ראה את עצמו כבריה חדשה.

לא עבר שנתיים והנה יעקב מלומד בקבלה, אמר לו הרבי תשבע לי שלא תשתמש בקבלה המעשית לא לרעה ולא ברוחות וכיוצא בזה, יעקב שם ידו על הספר שנתן לו הרבי ונשבע.

יעקב למד את שמות הקדושה ואת שמות הטומאה, והנה יום אחר קרא בשם פלוני, בא שד אחד שהוא ממונה על כמה אלפי שדים השתחווה לפני יעקב, ויעקב אמר לו שיקח אותו למרחקים, ותיכף נעלם מקומו כמעט לסוף העולם.

שאל יעקב מהממונה, אולי אתה יודע איזה מלך נמצא בצרה מפני אויביו, אמר לו כן, והוא הקיסר הגרמני שהוא בצער גדול שמרדו בו כל השרים, אם כך אמר לו יעקב לשד, נחוץ לי מלבוש יקר של דוכסים, ועגלה מפוארת, ותיכף הביאו לו.

שאל יעקב, מי הוא הממונה על הקיסר הגרמני וכמה נפשות הם? א''ל הקיסר ואשתו ובתו, אם כן צריך להביא מתנות חשובות לכל אחד הראוי להם, ותיכף הביאו לו גם את זה, יעקב לבש בגדי הדוכס, ישב על העגלה עם שלשה משרתים בדמות אדם. וצוה שיקחו אותו לחצר הקיסר הגרמני.

כשהגיע לשם, הודיעו לקיסר שבא אחד לבקרו, יעקב נכנס אל הקיסר.

באותה שעה נכנס יוסף לחדר הישיבה לבקר את יעקב ולא מצא אותו, יוסף התחיל לבכות ולצעוק, יעקב אחי, איפה אתה נמצא, אין לי עוד חיים בלעדיך!.

פתאום קול נשמע וקרא יעקב יעקב

ונחזור לעניינינו, יעקב נכנס אל הקיסר והשתחווה לו ונתן לו מכתב, במכתב כתוב אני החותם מטה (מלך קאשמיטה) השליט בכל ארץ ''טונבקוטו'' אשר מצד אסיה, דורש בשלום הקיסר הגרמני, ושולח את בני בליארד, גיבור מלחמה וחכם הרזים, אשר יוכל לשרת את הקיסר, בזמן שיש שלום ובזמן מלחמה, ועוד אבקש שבליארד בני ישאר זמן מה בגרמניה, מפני שלבו לא שלם עם אחיו הבכור, על כן מבקש את חסדו של הקיסר שיחד עם זה יקבל המתנה.

תיכף בא אחר המשרתים והביא מגן כולו זהב, גם שרשרת אבנים יקרות לקסרית וצנצנת בושם, הצנצנת היה מאבני שוהם עבור בתו של הקיסר. הם קבלו באהבה את המתנות, עבר הלילה בשמחה, ובליארד אכל ושתה ושמח, ואמר בלבו אלו הם חיים.

יוסף חברי מה מקשקש, כמה שנים למדנו גמרא והיינו חיים על ככר לחם יבש, הרגנו את עצמנו ולא ראינו שום שמחה, בבקר אכל ארוחת בוקר עם הקיסר, והקיסר סיפר לבליארד שהמצב אצלו מסוכן, כיון שרוב החיילים והקצינים מרדו בו. אמר לו בליארד, אל תפחד אני אצא הראשון במלחמה במעט החיילים שנשאר לך.

בקיצור הוא קרא לשדים למלחמה, וכמובן שנצח והציל את מצבו של הקיסר, והנה סמוך לגרמניה היה מלך ''שבדיה'', שיצא במלחמה נגד גרמניה ביד חזקה, יחד עם ממשלת ''איטליה'', וגם ''רומניה'' הצטרפה למלחמה, אולם במשך חודש ימים נצח את כולם.

כשחזרו שמחים מהניצחון מינה הקיסר הגרמני את בליארד לנסיך של ''שבדיה''. ויצא שמו בכל העולם נסיך של שבדיה בליארד בנו של מלך קאשמיטא מארץ טונבוקוטו איש מלחמה וגיבור חיל, וקבעו יום אחד לעשות ''חגיגה'' בכל ארץ גרמניה, בשם ''יום הנצחון''.

תוכן העניינים

שכרן של מצוות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה