אור ברסלב
שכרן של מצוות פרק ב' - שכרה של ברכת הנהנין

שכרן של מצוות

פרק ב' - שכרה של ברכת הנהנין

פרק א' - שכר המצוות בימינו

ואמר לי ת''ח אחד שליט''א, ממשפחת מרן הגאון האדיר רבי שלמה זלמן אוירבאך זצוק''ל, שפעם אחת בא אליו גדול אחד, שהיה חולה מסוכן ל''ע , ושאלו איך להתחזק ולעורר רחמים על עצמו בשעת צרתו.

וענה לו הגאון רבי שלמה למן ז''ל, שאיני ראוי להגיד זה לאחרים, אבל אני אגיד לך ''מה שהייתי עושה בעצמי'' במצב כזה.

הייתי מחזק את עצמי באמירת ה''מאה ברכות'', שתהא אמירת מילת ''ברוך'' כמו צריך, ומילת ''אתה'' כמו שצריך, ואמירת ''השם'' כמו שצריך לומר את השם, ואם אצליח בזה , הרי זה בשבילי המסור הכי גדול''. (הקדמה לספר מצות מאה ברכות כהלכתה)

וכתב רבינו מהרח''ו זצ''ל בשם רבו האר''י ז''ל וזה לשונו: אמר לי מורי ז''ל כי ''עיקר'' השגת האדם אל רוח הקודש, תלויה ע''י כוונת האדם וזהירות בכל ברכת הנהנין.לפי שעל ידם מתבטל כוח אותם הקליפות הנאחזות במאכלים החומריים, ומתדבקים באדם האוכל אותם, ועל ידי הברכות שאומרים עליהם בכוונה הוא מסיר מהם הקליפות ההם, ומזכך החומר שלו ונעשה זך ומוכן לקבל הקודשה. והזהירני מאוד בזה.

אמרו חז''ל חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום (מנחות מ''ג ע''ב) כי בזמן דוד המלך כל יום היו מתים מאה נפשות מישראל, ולא היו יודעים על מה היו מתים, עד שחקר דוד המלך והבין ברוח הקודש, ותיקן להם לישראל מאה ברכות בכל יום (טור סי' מ''ו בשם הגאונים)

האם לא כדאי לחיות יממה שלמה במצב כזה

השרף מבריסק הגאון הקדוש מהרי''ל דיסקין זצ''ל, שמע שמחלת השיתוק אחז באלמנה צדיקה ישישה, הזדעזע, ושלח לשכור אשה שתבא בכל יום לרחוץ את החולה, והורה שארוחותיה תשלחנה מביתו דבר יום ביומו.

בערב החג אמר, מצוה מיוחדת ניצטוינו לשמח אלמנה בחג, קם והלך לברכה ''בברכת החג'', אין לתאר את התרגשותה, רק בקשה אחת היתה בפיה, יברכני נא הרב שאזכה להאריך ימים:

בקשתה התמיה את הנוכחים, ראשית, מדוע לא בקשה להתברך ברפואה שלמה, הן עיין בעיין ראינו כמה חולים גוססים ''הקים'' הרב בתפילותיו הקדושות, כעדות תלמידו הגאון רבי יעקב אורינשטיין זצ''ל, ואם נואשה מרפואתה, מה לה להאריך סאת סיבלה ויסוריה ומצבה הנורא.

הבחינה בתמיה והסבירה, איני מבקשת רפואה, כי מצדיקה אני עלי את הדין, ומה אועיל אם ארפא מיסורי בעולם הזה ואדחם לעולם הבא לדינה של גהינום, אבל מבקשת אני אריכות ימים, שכן אחת ליממה באה האשה לרחוץ אותי, ''ומיד'' לאחר מכן מצליחה אני ''לחטוף'' ברכה בנקיות.

ויאמר נא הרבי, כלום לא כדאי לחיות יממה שלמה במצב כזה, כדי ''לזכות'' ולברך ברכה לפני מלך מלכי המלכים רם ונישא.

בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך

אומר היה ה''חפץ חיים'' זצ''ל, חייב אדם לדמות לעצמו כיצד היה לו היה הגאון מוילנא זצ''ל בא לבקרו בביתו, על אחת כמה וכמה בורא העולם, והלא כבר נאמר ''בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך'' (שמות כ'. כ''ב.) ונאמר ''ונתתי משכני בתוכם'' (יחזקאל ל''ז. כ''ו.) איך לא יחרד לקראתו.

לא אוכל יותר לברך

הרב הגאון מרן הרב שך זצ''ל ''ראש הישיבה'' ישב שפוף על שולחנו, וניסה להתרגל לצינורות החדשים שחוברו אל גופו, לפתע הבחין נכדו, שהוא פורץ בבכי מר.

סבא! נזעק הנכד המסור, מה קרא, אולי הצינורות שאינך רגיל אליהם מכאיבים לך.

לא בני לא, היודע אתה מדוע אני בוכה, אמר, כשדמעות ממשיכים לזלוג מעיניו, מעתה לא אוכל יותר לאכול ולשתות דרך פי, ''תאר לך'' נאנח בצער, לא אוכל יותר לברך שהכל נהיה בדברו.

חן חן כי הצלתני מהמצר שהייתי בו

כתב הגאון רבי יהודה פתיא זצ''ל וזה לשונו: מעשה שפעם אחת בחודש כסלו באה אלי אישה זקנה בעלת רחיים, ואמרה, בהיותי כוברת החיטים באשמורת הבוקר, מצאתי בין החיטים תמרה אחת, ברכתי עליה בורא פרי האדמה ואכלתיה.

בעוד אני כוברת, נתנמנמתי, וראיתי זקן אחד עומד לנגדי ואמר לי, ''חן חן כי הצלתני מהמצר שהייתי בו אף על פי שלא הצלתני לגמרי''.

ונתעוררתי ובאתי לשאול פתרון החלום, אמרתי לה, מובן הענין, כי בתמרה היתה מגולגלת נפש אחת ועל ידי הברכה ''נתקן'' אך לא לגמרי, לפי שברכתו היתה בורא פרי העץ, ואת ברכת בורא פרי האדמה. (מנחת יהודה דברים. ח. ג.)

המעינות חזרו לנבוע

בעיר ''סאלי'' שבמרוקו היה עשיר מופלג ועם הארץ מופלג ושמו ישועה ששפורטס, קנה האיש פרדס מערבי אחד, ובו שתי מעיינות גנים בארות מים חיים זכים ומתוקים, אך לא עברו חודשיים ימים, והמעיינות חרבו ונשקפה סכנה לפרדס כולו שיבש.

הצטער האיש, ופנה אל איש האלוקים רבינו חיים בן עטר ה''אור חיים'' הקדוש זצ''ל, ושטח לפניו את צערו.

היה זה יום קיץ לוהט, ועל שולחנו של הצדיק נצבו קנקן מים וכוסות, מזג לעצמו כוס מים והגירה לגרונו בלא ברכה תחילה וסוף.

אמר הצדיק ''אכן נודע הדבר'', נודע סיבת התיבשות הנהרות, שכן כתוב ''ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה'' (ישעיה י''ב. ג'.) ''בששון'' נותריקון ברכות שתים שהכל ובורא נפשות, או אז הבארות למעייני הישועה.

הוכיחו הצדיק על שנהנה מן העולם הזה בלא ברכה, ונחשב כמועל בקודשי שמים, וככפוי טובה למקום ברוך הוא, דרש ממנו שיקפיד לברך תחילה וסוף על כל דבר מאכל ומשקה, ויזהיר על כך גם את אחרים, קבל על עצמו, וכעבור כ''ד שעות שבו המעיינות לנבוע. (הקדמה לאוצר המכתבים ח''ב)

וכל העולמות העליונים יקבלו שפע ואור גדול

נאמר בספר הקדוש ''שלחן הטהור'' להגה''ק רבי אהרן ראטה מח''ס ''שומר אמונים'' זיע''א שמתאר בלשון ארמית את ההוראה שהנשמה מקבלת מו השמים לפני ירידתה לעוה''ז, וזה לשונו: (מתורגם ללשון הקודש) דע, כי בשעה שנשמת האדם צריכה לצאת לאויר העולם, בא אליה מלאך גבריאל ואומר לה, את בת קדושה של המלך, תדעי שתצטרכי לצאת מזה העולם העליון לרדת לעולם השפל, ולתקן שם התיקון של המלך הקדוש, ולתקן אלו המדריגות העליונות שתלויות בך. וזאת היא עבודתך בעולם שתלכי לשם.

צריך שתדעי, בת קדושה, שתיתנסי שם בכמה ניסיונות, ועוד שתצטרכי להתחבר שם עם כמה מיני אש רעה שיסובבו אותך מכל צד, אחד, הגוף הרע, והשני, היצר הרע וכל חיילותיו, שממלאים את כל אויר העולם.

והם יסובבו אותך ויפתו אותך לסור מדרך הקדושה, ולהתדבק בתאות טנופת של עולם הזה השפל, ותסתכני שם מאד שלא תפלי ח''ו לרשת שלהם.

לכן אמסור לך בשליחות של הרבש''ע ''מאה מרגליות קדושות'' שהן מאה ברכות דלעילא, שכל חפציה לא ישוו להן.

ובכן בת קדושה של המלך העליון, אם תזהרי באלו המאה ברכות הקדושות לברך אותו כראוי, ובכוונה וברצון הלב, ביראת ואהבת אדונך.

שכר טוב ושמחה רבה וברכות ואורות רבות תקבלי, עד שאי אפשר לפרוט בשפתיים, וכל זה שמור לך בשכר אלו הברכות הקדושות. עצום

וצריכה את לדעת, שבזכות אלו הברכות העליונות, יפתחו לך ''מאה אורות ואוצרות עליונות'', וכל עולמות הקדושים העליונים יקבלו ''שפע ואור גדול'' מאלו הברכות כשהן נאמרות כראוי, ועי''ז כולם ישתדלו בעדך לסייע אותך לקרבך לעבודת אבינו הקדוש, ואף הגוף שיהיה משכנך וחברך שם, יזדכך בטהרה רבה. וכשיזדכך גופך באור הקדוש של אלו הברכות, אזי ''יכנע'' היצר הרע ויעזוב אותך מלפתותך לרדוף אחר תאוות זרות, ותתקדשי ותטהרי מכל צד.

וכשיגיע זמנך לחזור לאדונך, תצטרכי ''ליתן חשבון'' על כל ברכה איך היא יצאה מפיך, ואיך היא נתפרדה ממך, אם בהתעוררות של הנשמה ורוח לכוון בה דעתך ולבך. ובזה יוצאת בת קדושה לעוה''ז התחתון לעבוד ולתקן עבודת ותקנת רבונו של עולם.

המברך ברכה ניצול ממות בטוח

הובא בטור (סי, מ''ו) בשם הגאונים מה שאמרו חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום'', (מנחות מ''ג. ע''ב.) כי בזמן דוד המלך ''כל יום'' היו מתים מאה נפשות מישראל, ולא היו יודעים על מה היו מתים, עד שחקר דוד המלך והבין ברוח הקודש, ותיקן להם לישראל מאה ברכות בכל יום, עיין שם, וזו אחת משבע מצוות דרבנן.

למה לא מאה פרקי תהילים

והנה לכאורה למה לעצירת מגיפה תיקן דוד המלך דוקא מאה ברכות? למה לא מאה פרקי תהילים? או לתת לצדקה מאה פרוטות בכל יום?

דוד המלך ראה, ''שמלאך המות משתולל'' ר''ל, ויש עכשיו עידנא דריתחא נוראה, לעשות תשובה יסודית על כל הדברים שצריכים תיקון, זו עבודה קשה ולא בשביל יום יומיים, והרי בינתיים ''יש שריפה'' ונופלים חללים והזמן דוחק, צריך משהו מהיר, פעולת הצלה, זריקה ישר לתוך הלב, שתעצר המגיפה תכף ומיד.

לכן תיקן דוד המלך מאה ברכות, שהן ''סגולה לפתוח שערי ברכה'' ולסתום פיות המקטרגים.

וגם היום שיש מגפות קשים ופיגועים נוראים וכו' השם יצילנו היינו יכולים לעצור את המלאך המשחית בעם אילו היינו רק מרגישים שכשאנו מברכים אנו מדברים עם הקב''ה, ואזי לא יכול להיות כעס כזה, אלא שפשוט לא מדברים עם השי''ת, ''בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני'' (ישעיה כ''ט. י''ג.) השפתיים נעות, אבל הלב אינו חי!...

וצריך לעשות לדבר זה חיזוק תמידי.

לברך ברכת המזון מתוך הסידור

הגאון הרב שך זצ''ל היה עוזר לכל הפונים אליו, בכל מה שיכול, בין במתן עצה, ובין במתן ברכה, בסיוע כספי, ובשאר האפשרויות שהיו בידו.

אף עצות וסגולות היה מוסר לפונים אליו, עצות וסגולות אותו למד מדברי חכמינו ז''ל, או ששמע מפי רבותיו.

על כל סיפור של צרה שהיה נשטח לפניו, היה רגיל לומר, ''אנא התפללו'' זהו הדבר שיכול להועיל, אמרו נא פרקי תהילים, אף הוא עצמו היה ''רגיל לומר'' בכל בוקר לפני התפילה, עשרה פרקי תהילים בכוונה רבה.

קבוצת אברכים בני תורה מעיה''ק ירושלים נכנסה לחדרו של ''ראש הישיבה'', ובקשה לשמוע דברי חיזוק והתעוררות, עקב האסונות הרבים בהם ניקפד פתיל חייהם של צעירים רבים רח''ל.

מרן ראש הישיבה פתח ואמר להם: יש להתחזק בהתמדת התורה ובדקדוק המצוות, בין השאר צריך שכל אחד יקבל על עצמו ועל בני ביתו, לברך ''ברכת המזון מתוך הסידור'' או מתוך ברכון, כדי לעורר את הכוונה, ענין זה מזולזל אצל בני אדם.

וחובה גדולה להתחזק בזה!!!

אף אני הוסיף הרב שך משתדל בכל פעם לברך ברכת המזון מתוך הסידור.

לזכות לזרע של קיימא

גם לזוגות צעירים שלא זכו לזרע של קיימא, היה הרב שך מייעץ לקבל על עצמם ברכת המזון מתוך סידור, ''ורבים נושעו'' לאחר מכן בחסדי השם.

כמו כן בהלוייתו של הרב הגאון רבי יונה יוסף ארנטרוי זצ''ל קרא מרן ראש הישיבה להתחזק בדברים ''קטנים'' שהאדם דש בעקביו, ובין השאר הזכיר את הענין הזה, לברך ברכת המזון מן הסידור.

זכתה לזרע של קיימא

מקורו של ענין זה כסגולה לזרע של קיימא הוא בספר ''עמוד אש'' (עמ' קס''א) שם מובא מעשה באישה אחת שבניה נפטרו בצעירותם רח''ל, ובאה לפני מרן רבי יהושע ליב דיסקין זצ''ל ואמר לה, שתקבל על עצמה לברך ברכת המזון מתוך הסידור, כאשר קיימה זאת, ''זכתה לזרע של קיימא''.

וכבר כתב ''המשנה ברורה'' (סימן קפ''ה סעיף א') ''והמדקדק יזהר לברך לכתחילה תוך הספר ולא בעל פה''.

יש בכל ברכה הכרה במלכות שמים

תניא היה רבי מאיר אומר: חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר ''ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה''. (דברים י' י''ב.) (מנחות מ''ג, ע''ב)

בפסוק זה נאמר כי כל תכלית עבודתנו היא היראה, ובודאי זוהי תכלית כל המצוות כולן בכלל.

והנה גילו לנו חז''ל כאן ''דרך פרטית'', והיא: מאה ברכות בכל יום. (עי' תוס' כיצד נרמז מספר מאה בפסוק) כיצד מביאות הברכות ליראה?

הרי בכל ברכה צריכים להזכיר שם ומלכות לעיכובא, ואפילו אם דילג רק על תיבת ''העולם'' צריך לחזור (או''ח סי' רי''ד), כי מלך בלא עולם אינו מלכות. הרי יש בכל ברכה הכרה במלכות שמים.

וממשיכים ''בורא פרי'' ומחזקים בזה את האמונה שהקב''ה הוא בורא העולם וכל דבר פרטי שבו.

''מי שאינו זורק ברכה מפיו'' אלא מברך בהתבוננות. די במאה ברכות בכל יום לעשותו לירא שמים!

עיקר עניינו של העולם הוא שנברך עליו

יראת שמים אינה מצטמצמת להתייחסות האדם אל בוראו, היא משנה את כל המבט על העולם, שהברכה היא דרך ליראת שמים למדנו במאמר הקודם ממה שרבי מאיר לומד את החיוב של מאה ברכות דווקא מהפסוק המעמיד ''את כל התורה'' על יראת שמים.

מעתה ניכנס לעומקו של ענין הברכות. גרסינו ''בירושלמי'' (ברכות פ''ו ה''א) כתיב ''לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה'' (תהילים כ''ד א') הנהנה כלום מן העולם מעל עד שיתירו לו המצוות, והסביר ה''פני משה'' עד שיתירו לו המצוות, כלומר, עד שיברך, ואז הותרו לו ליהנות מן המצוות, שהן הארץ ומלואה שנחשבין כמו מצוות.

אמר ר' אבוה כתיב ''פן תקדש המליאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם''. (דברים כ''ב. ט'.) העולם כולו ומלואו עשוי ככרם, ומהו פידיונו? ברכה.

לדעה הראשונה הברכה היא ''מתיר'', כגון זריקת הדם בקרבן שאז נעשית מצותו וניתר לאכילה.

זאת אומרת, עיקר עניינו של העולם הוא שנברך עליו. עד הברכה, העולם הוא קדשים ממש, ורק אחר הברכה מותר ליהנות מהעולם, ולפי הדמיון לזריקת הדם בקרבן גם אחר הברכה שם הקדש על העולם, אלא שמותר אז בהנאה, ודומה האכילה לאכילת קודשים.

לדעה השניה הברכה היא ''כפדיון כרם רבעי'', כלומר, בעד ההנאה אנו נותנים ברכה, ובזה הדבר הנאכל יוצא לחולין.

לשתי הדעות, הברכה מיוסדת על כך שהעולם הוא ממש קדשי שמים שניתן לנו בעיקר לברך את הבורא ית'. הרי מאה ברכות ביום מעוררות אותנו מאה פעם ביום לומר לעצמנו כי ''בעולם קדוש'' אנו חיים, ואין לנגוע בו מבלי לברך את בוראנו!

ושים לב כי הברכות נקראו בירושלמי בשם מצוות סתם, כי על ענין היראה היוצא מהברכות ניתנו לנו כל המצוות, אלא שתרי''ג המצוות הן ''מהלך כללי'' ומאה ברכות ביום הן ''מהלך פרטי'' להגיע ליראה, מה מאד מחייב אותנו עניו גדול זה ''להחשיב'' ענין הברכות.

הוא נותן לחם לכל בשר

והנה דין הקדימה יש לברכת המזון שהיא מדאורייתא. להגיד ברכת הזן פעמיים ביום בהתבוננות מרובה, ויש לדייק בנוסח הנפלא של הברכה, ואין זה מהדברים הקלים להגיע להרגשה בפרטיה.

הרי איפה אנו מבחינים ''טובו'' ''חן'' ''חסד'' ''רחמים''? האם מלים אלו מושגים מופשטים? בודאי לא! הרי לחם, חלב, פרי בהם מתלבש טובו ית' וחסדו! הלחם משביע, החלב מבריא. זה טוב וזה חסד! ואת הפרי הגיש לנו הקב''ה בקליפה, שלא יתלכלך תוכנו, והפרי נחמד למראה וגם נותן ריח טוב זהו חן''!

הרי כל מה שאכלנו הוא התלבשות מידותיו ית', ממקום קדוש קבלנוהו ותוכו רוחניות. והוא נותן לחם לכל בשר לכל תולעת, ואפילו לכל חיידק הכין את מאכלו המיוחד לו החיידק הגורם לטיפוס, וזה הגורם לדלקת ריאות, אינם אוכלים אותו מאכל והכל הכין הקב''ה, הרי לעולם חסדו!

ועד היום לא חסר לעולם מזון, וכן לעולם מוכן לכל אחד מזונו, כי הפרנסה באה משמו הגדול ית'. הו, די לנו להתלמד בהתבוננות רבה בברכת הזן, ונשקיע בה מחשבה מרובה במשד זמן ממושך, עד שהברכה עצמה ''תגיד'' לנו משהו.

(עלי שור ח''ב)

קדשנו במצותיו

שאל הגאון הקדוש הרבי רבי שמלקא מניקלשבורג זצ''ל, מדוע מברכים אשר קדשנו במצוותיו ''בלשון רבים'', לכאורה היה צריך לברך אשר קדשנו במצותו וצונו במצוה פלונית?.

והשיב: שבכל מצוה כלולות מצוות רבות, כי כלולה בה מצוות אמונת ה', ויש לקיימה מתוך אהבת ה' ויראתו. שאף הן שתי מצוות עשה, והמצוה עצמה, ונמצא שבכל מצוה מתקדשים אנו בכמה וכמה מצוות.

לברך מתוך יראה

רבי אליהו מברזאן זצ''ל אבי זקנו של הגאון מהרש''ם זצ''ל היה מאנשי שלומו של הגאון הקדוש רבי אהרון ליב הגדול מפרימישלאן זצ''ל, פעם שבת אצל רבו, וביושבו בסעודת מלוה מלכה הגיע לדברי הפיוט אשרי מי שראה פניו בחלום, נאנח ואמר ולואי וזכיתי לכך, שמע רבו והסכימה דעתו, התנמנם רבי אליהו ונדמה שהיה יושב בביתו, והנה נפתחה הדלת ואליהו הנביא לקראתו, חרד לקראתו וקרא לאשתו שתביא מרקחת לשולחן, המרקחת הובאה והוא פנה אל התישבי ואמר, הנה כיבוד עבורכם שתברכו ונענה אחריכם אמן.

נתן בו אליהו הנביא עיניו וקרא בקול מאוים, בוש והכלם בשר ודם, וכי על דבר גשמי ואפסי כזה, רוצה אתה שאזכיר את שמו של מלך מלכי המלכים?.

נפל עליו ''פחד נורא'', והקיץ בבהלה, והנה פונה אליו רבו בשאלה האם הוטב בעיניך האורח שנכספתה לראות.

ומני אז, בכל עת שעמד לברך ברכה היו נופלים עליו פחד ורעדה. (ניצוצי אורות אות י''ב)

את מי אנו מברכים

תניא, אמר רבי ישמעאל בן אלישע, פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי אכתריאל יה ה' צבאות שהוא יושב על כסא רם ונשא, ואמר לי ''ישמעאל בני ברכני'', אמרתי לו, יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מידותיך, ותתנהג עם בניך במידת הרחמים, ותכנס להם לפנים משורת הדין, ונענע לי בראשו. (מסכת ברכות דף ז' ע''א)

הנה הגמרא הנ''ל עצומה מאוד מאוד, מה שבו אדם ילוד אשה יכול להגיע לשיא הפסגה, אפילו לברך את הקב''ה, ביום המקודש ביותר לעם ישראל.

אבל אם אנו נעמיק יותר ונתבונן, נראה, שגם אנו יכולים להגיע לזו הדרגה, שהרי כשאנו לוקחים ביד כוס מים, או עוגיה וכדומה, לפני שאנו מברכים, נתבונן מעט את מי אנו מברכים. את מקורות? את העריה? את מובלי המים? או את טחנת הקמח? אף פעם לא חשבנו על זה, אבל הרי אנו מברכים את ה' זוכים להגיע ''למעין דרגה'' של רבי ישמעאל לברך את ה', והוא פלא פלאים.

אם כן כמה חשוב ''לא לזרוק ברכה'' מהפה ללא כוונה כלל רק כדי להתפטר מהברכה.

העיקר שקודם תהא ברכה

וזכורני שהיינו בישיבה גדולה ישיבת ''פורת יוסף'' בעיר העתיקה, ''בעשרת ימי התשובה'' בא לפנינו הרב הגאון הצדיק הרב יהודה צדקה זצ''ל, ודיבר אתנו בענין ''איזה קבלה'' צריכים אנו להתחזק במשך השנה, ושהיא תעמוד לנו לזכות ולצאת זכאים ביום הדין.

והרב זצ''ל דיבר שעה ארוכה להתחזק בברכות, וזה היה תוכן דבריו:

לפני שאנו מתחילים לכוין בברכות, צריכים אנו שתהא לפני כן ברכה, ואח''כ לכוין, וכיצד תהיה הברכה? ע''י שאנו נחלק אותה לשלושה חלקים, כיצד? ברוך אתה ה', חלק אחד. אלוקינו מלך העולם, חלק שני. המוציא לחם מן הארץ, חלק שלישי. או שאר ברכות, ואז יש לנו ברכה, ואח''כ כלומר, אחרי כמה חודשים שכבר התרגלנו לברך כך, נתחיל לאט לאט לכוין גם בברכות.

אבל העיקר שקודם תהא ברכה!!!

מהי ברכה

מהי ''ברכה'' שאנו מברכים על המזון? ברכה היא מלשון ''בריכה''. כאשר אדם מברך ''ברוך אתה'' הרי הוא פותח בריכה של שפע מן השמים (עיין ''נפש החיים'' שער ב פ''ב.) הבעיה שלנו היא: ''שאין לנו זמן''. ניתן לראות בימינו אדם רעב האוכל מרק חם והגרון שלו ממש נכווה, האכילה אצלו היא בגדר פיקוח נפש... אין לנו זמן לעצור ולהתבונן. אין לנו אפילו זמן לברך מילה במילה, אנו ''בולעים'' את המילים, אומרים במהירות ''נוסחאות קצרות'' ומושיטים את האוכל ישר לפה.

ואחר כך שואלים: ''למה אני לומד ולא מבין''? ''למה אני לומד ושוכח''? ''למה אני לא זוכה לכוין בתפילה''? ''למה אני כועס'' ''ולמה החברותא עזב אותי''?

כי החיים שלנו הם לא חיים של השי''ת, אלא חיים של מאכל בהמה. אין כוונת הדברים ל''פרישות''. איננו עוסקים כעת בדרגה זו, אך על האדם לברר בכוח מחשבתו מה הוא הולך לעשות. עליו להקדיש קצת מחשבה, קצת חכמה בשאלה ''למה אני אוכל''.

אם הוא ניגש לאכול וחושב רק ''אני רעב'', הרי בכך הוא בירר שעומד הוא לעשות ''מעשה בהמה''. ואף אם האוכל אותו עומד האדם לאכול הוא כשר למהדרין, כל זמן שמחשבותיו עסוקות רק בהשקטת רעבונו ובטעם והנאת המאכל, הרי הוא עסוק עדיין ב''מעשה בהמה''.

אך אם אדם עוצר את עצמו לרגע ואומר: ''ברוך המקום שברא זאת! רבונו של עולם אם אני לא אשתה, אמות ח''ו. רבש''ע המשקה הוא גם טעים, גם קר ואפילו מוגז... ואת כל זה נתת לי כדי שיהיה לי תענוג.

למה זה מגיע לי? וכי למדתי תורה היום כ''כ בהתמדה?! הרי זה חסד השם''! וכך מתוך מחשבות של הודאה לקב''ה, מתוך הרגשה של ''להתענג על השם'', מברך היהודי ''ברוך אתה השם... שהכל נהיה בדברו''. רגע זה הוא ''רגע של דביקות'' אשר יכול להביא את האדם לפיסגת הקדושה. האדם הפך את ה נגע' לענג'

''להתענג על השם''! (הגדה של פסח ''תפארת שמשון'' עמוד רס''ה)

תוכן העניינים

שכרן של מצוות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה