אור ברסלב
שכרן של מצוות פרק א' - שכר המצוות בימינו

שכרן של מצוות

פרק א' - שכר המצוות בימינו

הקדמה

כשלשה חודשים לאחר פטירת ה''חפץ חיים'', נשא ר' אלחנן דברים, לפני תלמידי הישיבה ד''ברנוביץ'', הדברים נסובו על התבוננות בדרכי החפץ חיים.

ור' אלחנן הציג את השאלה: כיצד התעלה ה''חפץ חיים'' כל כך ובמה היה כוחו הגדול?

ור' אלחנן ממשיך: כפי שסיפר ה ''חפץ חיים'' בעצמו, שבהיותו ילד בן ארבע הלך עם חבריו בשוק, ויחד עימם, חטף תפוחים שהתפזרו מסל תגרנית יהודיה, ושלמד אחר כך בחומש, את האיסורים ''לא תגנוב'' ''לא תגזול'' ואת המצוה ''והשיב את הגזילה'' הפציר מאד בהוריו שיתנו לו מטבע ''קופיקה'', ובמטבע זו רכש בשוק תפוחים מאותה תגרנית והשליכם תיכף בחזרה אל הסל שלה, כשהוא ממהר להימלט...

משמע אם כן, שתיכף משהתחיל לעמוד על דעתו, היה ''לומד על מנת לקיים'' והיא גדולתו!!!

והוסיף ר' אלחנן: ר' חיים מוולוז'ין, מפרש את התפילה ''ויעשו כולם אגודה אחת, לעשות רצונך בלבב שלם,כמו שידענו''...

והיינו: מדרך בני אדם שהידיעה לחוד, והמעשה לחוד, אין עשיית הטוב מקבילה לידיעות, אבל אז, יהיה ''לעשות רצונך כמו שידענו'' שלא תהיה חכמתו של אדם מרובה ממעשיו...בודאי שצריכים ''לדעת'', אבל שיהיה ''וידעת היום והשבות אל לבבך''.

והיא היא גדולתו של ה ''חפץ חיים'' ממעשיו היו תמיד מרובים מחכמתו!!!

(אור אלחנן א' ס''ד)

דע! כי גדולת הנפש אינה תלויה כפי מעשה האדם, רק כפי הזמן והדור ההוא, כי מעשה קטן בדור הזה שקול ככמה מצוות בדורות הראשונים, כי בדורות האלה הקליפה גוברת ''מאוד מאוד'' עד אין קץ, מה שאין כן בדורות הראשונים, ואלו היית שם באותם הדורות הקדומים, היו מעשיך וחכמתך נפלאים יותר מכמה צדיקים ראשונים (רבינו האר''י ז''ל בשער הגילגולים)

ירידת הדורות ומשמעותה

הנה הגמרא במסכת ברכות (דף כ' ע''א) אומרת: אמר לו רב פפא לאביי מה ההבדל בין הדורות הראשונים שנעשה להם ניסים, ואילו אנו בדורנו לא נעשה לנו ניסים?

אם הסיבה שגורמת לזה הוא מצד הלימוד, הרי אנו ''גדולים'' מהם, שהרי בזמנו של רב יהודה היו לומדים רק סדר ניזיקין, ואילו אנו לומדים את כל הששה סדרי משנה, ואילו כאשר היה מגיע רב יהודה לסוגיות שבעוקצים, כגון: ''האשה שכובשת ירק בקדרה'', או ''זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים'', היה אומר סוגיות קשות אני רואה כמו הקושיות הגדולות של רבותי רב ושמואל, ואילו אנו יש לנו שלושה עשר ישיבות רק במסכת עוקצין.

וכאשר רב יהודה כאשר היה מוריד את נעלו האחד מפני הצער, היה מגיע ''מיד'' המטר, ואילו אנו מצטערין כל היום כולו, וגם מרבים מאוד בתפילה ולא יורד לנו גשם.

אמר לו אביי שההבדל הוא, שהדורות הראשונים מסרו את עצמם על ''קידוש השם'', ואילו אנחנו לא מוסרים את עצמנו על קידוש ה'.

והמשיך אביי לומר לו דוגמא על מסירות נפש על קידוש ה', כמו שהיה מסופר על רב אדא בר אהבה שהוא ראה גויה אחת שהיתה מהלכת בשוק בבגד אדום, הוא חשב שהיא בת ישראל, והלך אצלה וקרע לה את בגדיה, ולבסוף התברר שהיא הייתה גויה.

והבגד היה יקר מאוד והעריכו אותו בארבע מאות זוזים שהיה שוויה של הבגד הרבה מאוד, אמר לה מה שמך, אמרה לו מתון, אמר לה מתון מתון ארבע מאות זוזים שוים, כלומר, אם הייתי ממתין קצת לברר אם את יהודיה או גויה, לא הייתי צריך להפסיד ארבע מאות זוזים.

רואים אנו מכאן את ההבדל הגדול שהיה בין הדורות אפילו בזמן הגמרא, זאת ועוד, רואים אנו ''יסוד עצום'' שהנהגת ה' עלינו היא מידה כנגד מידה, וכפי ההתנהגות שלנו למטה כך ה' מתנהג עמנו, כלומר שהאדם בהתנהגות שלו קובע איך תהיה הנהגת ה' כלפיו, ''לפעמים'' אנו חושבים למה לזה טוב ולי פחות טוב, התשובה נעוצה בגמרא הנזכרת. (והוא הערה נפלאה)

דורות הראשונים והאחרונים

הסבא מקלם זצ''ל היה מתעורר בדבר השינוי שמצינו בין דורות הראשונים לבין תקופתנו, שמצינו בדורות הקודמים מדריגות מסוימות ברשעים גמורים, והיום אף בקרב צדיקים וחסידים אינם נמצאים מדריגות אלו.

וביותר שבדורות קדמונים ראינו שאף רשעים גמורים עקב התעוררות מסוימת, חלה בהם מהפיכה גמורה ושבו בתשובה שלימה ונעשו לצדיקים וחסידים, ואילו בדורנו ''הכל טבעי'', כל אחד נותר במדרגתו הקודמת, הרשע ברשעתו, והצדיק בצדקו, ולכל היותר ניכר איזה שינוי מועט בהנהגת האדם, אבל שינוי מהותי ''המקיף'' את כל האדם לא מצינו בתקופתנו.

והוכיח זאת מהגמ' (סנהדרין ל''ז ע''א) גבי אותם בורים שהיו בשכנותו של ר' זירא שהיה מתפלל עבורם, ואילו לאחר פטירת ר' זירא, התעוררו ואמרו מעתה מי יבקש בעדנו, ושבו בתשובה שלימה, חזינן שרשעים גמורים שאפ' חז''ל הקפידו על ר' זירא שהיה מקרבם, עקב התעוררות אחת שבו בתשובה שלימה.

ואילו בדורינו נראה שאף לאחר תקופת המלחמה האחרונה, (כלומר מלחמת ששת הימים) שהשפיעו על הציבור לטוב, מ''מ לא ניכר שינוי מהותי, ורק לכל היותר איזה שינוי קל לטובה, וכן מבואר בגמ' (עבודה זרה י''ז ע''א) גבי ר' אלעזר בן דורדיא ששמע בת קול שאינו חוזר בתשובה, והלך וישב ביו הרים גדולים וכו', עד שיצאה בת קול ואמרה רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא.

וביאור הענין, איתא בגמ' (ברכות י''ג ע''א) ''למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע, שתחלה יקבל עליו עול מלכות שמים ואח''כ יקבל עול מצוות''. חזינן שיש שני מדרגות, קבלת מלכות שמים היא המדריגה הראשונה, ויתכן שקיבל מלכות שמים אך עול מצוות עדיין לא קיבל, וה''נ לענין יראת שמים, יש שיראים ממלכות שמים, אד עדיין לא זכו שתהא להם יראה ופחד מעבירות עד כדי עשיית שבעים שערים שלא יכשלו בחטא.

וזו היתה מדרגת הראשונים, יראה מהקב''ה היתה להם, אד יראה ופחד מעבירות לא היתה בהם, כי לא הצליחו להתגבר על מדת התאוה, ומשום הכי נכשלו בחטא, אבל ההכרה באמונה לא חסרה.

וזכורני שהמשגיח דמיר זצ''ל היה אומר שעוד זוכר מנערותו שהכל האמינו בד', ואילו עתה בדורינו כל האמונה נעלמה, ואין יודעים ומכירים כלל בשכר ועונש.

ומשום הכי דורות הראשונים שאמונתם הייתה נכונה וראויה, ורק התאוות והרצונות הביאו אותם לחטא, לכן בשעה שהתעוררו לשעה הצליחו להתגבר על תאוותיהם וחוללו מהפיכה בנפשם ושבו בתשובה שלימה, אמנם אנו שחסר לנו יסודות האמונה האמיתית, לא יתכן שלפתע ע''י התעוררות נשוב בתשובה, כי אין בנו כלל קבלת מלכות שמים.

וביותר יש לומר שהנה כתב הרמב''ן (שמות י''ג, ט''ז) ''כי אין לאדם חלק בתורת משה רבינו ע''ה עד שיאמין שכל דברנו ומקרינו כולם נסים אין בהם טבע ומנהגו של אדם, אלא אם עשה הטוב יצליחנו שכרו, ואם עשה הרע יכריתנו עונשו''.

יסוד האמונה, לדעת שרק ''מעשי האדם'' הם הגורמים לכל מהלך הבריאה, ולכן דורות הראשונים שהכירו בכך, בשעה שראו איזה מעשה באו לחשבון הנפש מה היה הגורם שקרה מה שאירע, וראה בחז''ל כמה וכמה פעמים ששאלו איזה מעשה בא לידך, כי הבינו וידעו ששום דבר אינו קורה בעולם ללא מעשה האדם שגרמו לכך, ומשום הכי אף הרשעים התעוררו ובאו לידי תשובה.

אמנם בזמנינו כל חיי האדם הם בהמיים ורחוקים אנו מאמונה, ואיננו תולים הכל במעשי האדם, אלא סבורים אנו שהכל מקרה, או איזה סיבה מסיבות העולם הזה, ואף שאנו אומרים תהלים בשעת מחלה, אינו אלא לתוספת בטחון, ו''העיקר'' סומכים על הרופאים. אוי ומבהיל

מעשה האדם נמדד לפי מצב דורו

רבינו האר''י ז''ל כתב בשער הגלגולים (ירושלים תרכ''ח דף ס''ב ע''ב) וז''ל של רבי חיים ויטאל: שאלתי למורי (הוא האר''י ז''ל) איך היה אומר שנפשי למעלה כל כך כנזכר בשער הגילגולים באורך, והרי הקטן שבדורות הראשונים היה צדיק וחסיד שאין אני מגיע לעקבו?.

ויאמר: דע - כי גדולת הנפש אינה תלויה כפי מעשה האדם, רק כפי הזמן והדור ההוא, כי מעשה קטן בדור הזה, שקול ככמה מצוות בדורות הראשונים, כי ''בדורות האלה'' הקליפה גוברת מאוד מאוד עד אין קץ ( לפני חמש מאות שנים!!! ), מה שאין כן בדורות הראשונים, ואלו היית שם באותם הדורות הקדומים, היו מעשיך וחכמתך נפלאים יותר מכמה צדיקים ראשונים.

אשר על כן שלא תצטער על זה כלל, כי בלא ספק יש ''למעשה קטן'' כיום, מעלה גדולה ממעשה גדול של צדיקים ראשונים מזמן התנאים והאמוראים.

אולם עתה שכינתא בגלותא

ובספרים אמרו משל על זה, למטרוניתא אחת יפת תואר ויפת מראה, שהיתה חביבה מאד על בעלה המלך, בהיותה חכמה ומשכלת מאד, הוצק חן בשפתותיה, וכל מה שביקשה מן המלך נתן לה ברוב אהבה וחיבה.

ואם רצה איזה סוחר גדול לבקש ממנה שתמליץ עליו לפני המלך, להקל מעליו עול המסים, או לקבל טובת הנאה מאת המלך, בחכירת בניית פסי הרכבת או מפעלים אחרים, שהרווחים שלהם רבים ועצומים.

לא יראה פניה ריקם, אלא עליו להביא אליה מתנה יקרה מאד, כגון שרשרת פנינים מרהיבי עוז ברוב יופים והדרם, אשר אולי ימצאו חן בעיניה, כדי שתדבר עליו טוב אצל המלך, כי הלא מה חסר לה בבית המלך.

והנה לימים טפלו עליה שקר זדים והעלילו עליה עלילות ברשע, והטילוה בבית הסוהר לחדשים רבים עד יצא כנוגה צדקה. ואז ידעה מחסור גם מן הדברים ההכרחיים.

ואיש נכבד אשר ראה וידע את מצוקתה, טרח בכל כוחו ואונו, והביא לה מזרונים ושמיכות מצופות משי ורקמה, שתהנה מהם במשכבה כאשר היתה נאמנה איתה בבית המלכות, וגם מאכלים ערבים לחיך מכל טוב.

אף שהשווי שלהם אפסי באופן יחסי למתנות שהיתה מקבלת בימי תפארתה, בכל זאת מצאו הדברים חן מאד בעיניה, יותר ממרגליות ויהלומים בהיותה יושבת על כסא מלכותה.

והנה לאחר חדשיים ימים נתבררה צדקתה ויושרה, והמלך גזר אומר להוציאה מן המאסר, ולהחזיר העטרה לראשה, והמלך אהבה וירב תפארתה. ואף היא זכרה את חסדיו של האיש המטיב עמה בימי מצוקתה, ותעלהו על ראש שמחתה, וכל אשר דרש ממנה מילאה מיד את בקשתו כרצונו. והנמשל נרמז שכשהשכינה היתה בבית קדשנו ותפארתנו, כדי למצוא חן בעיני השכינה, היו צריכים מעשים טובים גדולים מאך ומסירות נפש להשביע רצונה, כי מה חסר לה בבית מלכו של עולם.

אולם עתה אשר בעונותינו שכינתא בגלותא, והיא בצרה גדולה על עם ישראל, כמו שנאמר בכל צרתם לו צר, כל הבא לעשות אפילו איזו ''מצוה קלה'' להשביע רצונה, המעט יחשב להרבה.

הסניגור ניצח

כשהיה הגאון רבי שלום מרדכי הכהן זצ''ל הרב דברזאן אברך צעיר לימים נדבק במחלת הטיפוס הנוראה, והגיע עד שערי מות, אחיו הגאון בעל ה''שושנת יעקב'' זצ''ל נסע לרבו הקדוש רבי יצחק איזיק מזידיטשוב זצ''ל בעל ''ליקוטי מהרי''א'' להעתיר לרפואה, אמר לו אל תפחד כלל וכלל סע אליו ואמור לו כי שמו שלום, ויהיה שלם בגופו בתורתו ובממונו, עשה כן, ואכן החל האח להתאושש ושב מעט מעט לאיתנו.

בקומו ממחלתו סיפר שבתוקף המחלה נדמה לו שהיה נוכח במשפטו בבית הדין של מעלה, וסנגורים וקטגורים משמיעים דברם ונגזר דינו למיתה, מסרו את נשמתו לשליח שיצא עמה לדרך, לפתע הגיע שליח ודרש שיחזירוהו לבית המשפט.

החזירוהו וראה שם אדם ומראהו כמלאך אלוקים, ושאל מדוע חייבו את האברך זה בדין הלא מתמיד הוא בלמודו יומם וליל, ענה אחד המקטרגים, וכי לכך לימוד יקרא הנה אפיח רוחי בפי ואפריח את כל למודו.

נענה אותו קדוש בכעס, האם גם ''בתקופתינו'' תבחנו כל אחד שלומד כיצד הוא לומד, האם גם בתוקף הצרות והגלות תדרשו לימוד לשמה בטוהר הכוונה, קבל בית הדין את דבריו והמחלה חלפה.

סיפר לו אחיו שהרבי מזידטשוב ברכו ברפואה והבטיחו בהחלמה מלאה, רצה רבי שלום מרדכי לנסוע לזידיטשוב ולהודות לרבי על ברכתו ותפלתו, בבואו ראה את הרבי לראשונה והתעלף, כי היתה זו צורת פני המליץ שהכריעו לחיים בעולם העליון. (מהקדמת בנו לספר תכלת מרדכי)

מה שתחטוף בעבודת ה' יהיה לך לריוח גדול

והנה אחי תדע: ''שעכשיו בדור החשוך והנורא'', אשר נתגבר ההסתר שלא היה זאת מעולם, ונתגברו צרות וחשכות הדור שלא ראו דורות הקודמים, ונסתמו כל המאורות ונסתם כל החזיון, ואין מגלה ואין מגיד ואין דורש ואין מבקש.

ואף אם נמצא איזה נפש קדוש שרוצה בקרבת ה' מראה לו היצר מה לך להתחכם על כל הדור ואינשי דעלמא, הלא תראה שכבר אין הזמן לבקש לך גדולות ונפלאות, ואין עוד הזמן להתרפק לעבודת ה', ולא בזה חפצים עכשיו בשמים, וככה בלי שיעור פיתויים.

ועל זה כתבתי הדברים להראות שאני ה' לא שניתי ח''ו, ואין שום השתנות לפניו כביכול באמת, ואין שום הסתרה באמת רק ההסתרה לפנינו, וגם היום אפשר לעבוד ה', רק באם תרצה ותחפוץ באמת, וככה עד ביאת המשיח, הגם מה שיעבור, לא יהיה שום זמן בעולם ח''ו שיהא אפשר לומר שאין עכשיו הזמן להתרפק לה' לעבוד אותו בעבודתו יתברך, וגם במסירות נפש;

''אדרבה'' כל מה שמתרבה החושך יותר, חשוב גם עבודה קטנה, כאשר אמר הקדוש האר''י ז''ל לתלמידו הקדוש ר' חיים ויטאל (עיין שומר אמונים דף י''ז ע''ב סוף פרק ב') וז''ל: ועכשיו מפני גירוי החיצונים יותר חשוב גם עבודה קטנה מבר ישראל ''יותר'' מכל אילי נביות שבעולם מדורות הקודמים, וזה היה בימיו, וכל שכן עכשיו גם תנועה טובה וקטנה של בר ישראל חשוב ומקובל בשמים בלי שיעור וחקר.

ואמרו חז''ל (אבות פרק ב' משנה ה') ''במקום שאין אנשים השתדל להיות איש'', ואמרו במקום דלית גבר תמן תהי גבר, שהוא לשון גבור במקום שתראה שאין שום אחד מתגבר בעבודת ה' אתה תהא מתגבר והולך ואשרי לך.

וכל נפש ונפש מישראל יכול להעמיד כל העולם כולו במסירת נפשו לה', כי אמרו ז''ל (יומא דף פ''ו ע''ב) ''אפילו יחיד ששב מוחלין לכל העולם כולו''. עצום

לכן אחי חביבי מה שתחטוף בעבודת ה' בתשובה, וטהרה, ומסירות נפש, וצדקה, ותורה, ותפלה, יהיה לך לריוח גדול ונורא, כי יבוא זמן אשר יאיר לך, זה התשובה, וזה הלב הנשבר, וזה התורה, וזה המצוה, ויאירו לפניך בכל הדרכים, ובכל השבילים, ובכל העליות והעולמות שתצטרך לעבור בהם, וגם להבדיל בגיהנם ובעולם התוהו ח''ו, שם גם כן יהא לך לטובה ולמשמרת.

לכן אחי חזק ואמץ וחזקת והיית לאיש, דהיינו אפילו שאין אתה בגדר איש שהוא מדריגה נעלה ורמה, עם כל זה על ידי ההתחזקות תוכל להיות איש בלי ספק, ''הגם שהיא לפי שעה לפעמים''.

כמובא בספר הקדוש נועם אלימלך שאדם על ידי מצוה גדולה יכול ''לקפוץ'' על הרבה מדריגות בפעם אחד ולעלות מעלה מעלה, וכן מובא בספר הגלגולים לרבינו האר''י ז''ל.

סייעתא דשמיא מתגלגלת ברחובות

במהלך אחד מביקוריי האחרונים אצל מרן הגאון רבי אליעזר. מנחם מן שך זצ''ל ראש ישיבת פוניבז' הגיעו אליו כמה תלמידי חכמים גדולים על מנת להתייעץ באשר להקמת ישיבה קטנה במרכז הארץ, הם הציגו את שאלותיהם והתלבטויותיהם, מרן זצ''ל השיב להם מה שהשיב.

ולפתע קם מכסאו, פניו התלהטו, ואמר בהתלהבות רבה: ''אתם יודעים, בימים בהם אנו חיים מתגלגלת לה סייעתא דשמיא ברחובות בצורה שלא היתה מעולם''. כל מי שמייסד ישיבה, או פותח מוסד כלשהו, ומטרתו לשם שמים, להגדיל תורה ולהאדירה, זוכה לראות הצלחה לא - רגילה.

שבשנים קודמות ובדורות אחרים צריכים היו ''לעמול על כך הרבה יותר'' ולהשקיע מאמצים וכוחות גוף ונפש, עד כאן דבריו של ראש הישיבה.

על הבורא עולם לא שמע מעולם

בהזדמנות זו סיפר הרב גם על ילד שעלה מרוסיה ומגיע ללמוד בכולל ''בית דוד'' בחולון. ילד זה, עד שנכנס לבית המדרש, ידע רק כיצד כופרים באלוקים, וכל מחשבותיו היו נתונות בקומוניזם, כפי שחינכו אותו בבתי הספר שם.

על יהדות ובורא עולם לא שמע מעולם, על תנאים ואמוראים בוודאי לא. והנה עתה, בתוך זמן קצר ביותר, הצליח להגיע לדרגה גבוהה בלימוד, הוא יושב ולומד גמרא עם אברכים בכולל, השומעים מפיו סברות מצויינות.

אלמלא אותה סייעתא דשמיא המתגלגלת ברחובות, כפי שאמר מרן ראש הישיבה, כיצד אפשר להבין מציאות כזו? היאך ניתן להסביר תופעה שמימית כה מופלאה, שילד שעוד לא חגג את יום הולדתו העשירי, ניחון ברצון אדיר שכזה לדעת את התורה הקדושה.

אני רוצה להסתכל על רבנים

לפני כמה שנים, כשערכנו בחולון את ה''בר בי רב'' של הכולל, התפלאנו להיתקל בילד חילוני שדחק את עצמו להיכנס אל תוך האולם בו נערכה סעודת הצהרים. כששאלנו אותו למבוקשו, השיב הילד: ''אני רוצה להסתכל על רבנים''...

כששמענו כך, הכנסנו אותו לאולם והושבנו אותו סמוך לשלחן המזרח', כדי שיוכל לראות את הרבנים מקרוב. ואכן, במשך כל הסעודה ישב הילד ולא גרע עין מהרבנים הנואמים.

ויהי לאחר האירוע, ''הפתיע'' הילד את כל האברכים באומרו שהוא רוצה ללמוד תורה, וביקש שנייעץ לו איזה סוג של לימוד הוא מסוגל ללמוד לבד, בכוחות עצמו, כיון שההורים בבית אינם מאפשרים לו ללמוד תורה עם חבר. יעצנו לו שילמד משניות מבוארות, מסכת ברכות, ובזה תמה הפגישה עם הילד.

עבר חודש, והילד מגיע לכולל ומבקש שנבחן אותו על... כל מסכת ברכות בעל פה!. למרבה הפלא, המבחן עבר בהצלחה רבתי, והילד הקטן הפגין שליטה מלאה במסכת ברכות. לא עבר שבוע נוסף והוא בא עם עוד מסכת.

וכך צמח הילד וגדל בצורה מפליאה, נכנס ללמוד באחת הישיבות הגבוהות המובחרות, וכיום זכה כבר לחבר ספר מצויין וקיבל עליו הסכמות מופלאות מגדולי ישראל.

לפי מידת ההתפתחות שלו נראה שה''ילד'' הזה יהיה אחד מגדולי ישראל בדור הבא. והוא שאמרנו, דווקא בדור כשלנו מושפעת סייעתא דשמיא כבירה על כל ''מי שמראה נכונות'' לעמול בתורה ולהשקיע בה ראשו ורובו. (טובך יביעו עמוד ת''א)

בזמננו יש להקל בתיקוני התשובה

דע! שהיום שנתרבו הטומאה והתאוה והכפירה ר''ל, והניסיונות בחיים הם רבים מאד, שבאים להפריע לאדם להתנהג בדרך התורה בחייו, ולכן מאידך היום מי שעובר בהצלחה את הניסיונות, ורוצה לשוב בתשובה, שכרו רב מאד ''יותר'' מכל התקופות.

שהם לא עמדו בניסיונות קשים כמו היום, ולכן לא צריך היום תיקוני תשובה החמורים שתיקנו רבותינו בדורות הקודמים, ואין לנו להחמיר על השבים, שעלולים בזה לנעול דלת מפני השבים, ולכן ''מקילים'' אנו היום בזה. (שו''ת תשובות והנהגות חלק ד' סימן קמ''ח)

גודל ערך המעשים בדורנו

וכבר כתב הר''א קרלינר זצ''ל וז''ל: ''אהובי אחי תאמינו לי, והוא מלא בכל הספרים, אשר מה שהיו צריכים הצדיקים הראשונים להשיג בכמה ימים וחדשים, אפשר כעת לתקן בשעה אחת, מחמת שכעת העולם הוא יותר בשפלות, בבחינת ''רגל'', חס הקב''ה על עולמו ומוריד קדושתו למטה''. (בית אהרן דף פ''ז)

מה תועלת בגלות

מה תועלת בגלות, הרי הדורות פוחתים והולכים, ואיך יבוא התיקון?

אבל האמת הוא, שככל שהדורות מתקטנים והסביבה מתרחקת יותר מתורה, הקידוש השם שבכל נטיה קלה לתורה ועבודת ה' ''מתרבה ומתגדל'' עד אין שיעור! (מכתב מאליהו ח''ד 309)

במאמץ קטן מצידנו נוכל לגמור את הבנין

ורבי צדוק הכהן ז''ל כתב (בספר פוקד עקרים) שאף שהלבבות מתמעטים, הנקודות הפנימיות מתקבצות מכל דור ודור, ובמאמץ קטן מצידנו נוכל לגמור את הבנין ולהביא את התיקון. (מכתב מאליהו, ח''ד 301)

אחד המרבה ואחד הממעיט

ומובא בשם החיד''א והספר ''חסידים'' שכותבו, לפי שאצל הקב''ה ''לב'' שאינם פקחים בדורות האחרונים כ''לב'' פקחים שהיו בדורות הראשונים, שאם לא תאמר כך, יוכל כל דור ' לומר למה לא נבראתי בימים הראשונים שהיו חכמים גדולים והייתי לומד תורה הרבה, אומרים לו, מה איכפת לך, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ולא ישב בטל, אלא יהגה בכל עת שיכול אע''פ שאין לבו חריף כ''כ!

והחיד''א כותב בהגהותיו שם, וכיוצא בזה ראיתי בכתבי מהרח''ו ז''ל ששאל לרבו רבינו האר''י ז''ל דעין רואה בתלמוד ובמדרשים שמעשים טובים, מדות, וקדושת התנאים והאמוראים הוא דבר מבהיל ולא יוכל אדם בדורינו לעשות אחת מאלף...

והשיב לו הרב זצ''ל דעתה גברה הס''א מאוד מאוד והמעט שעושים עתה חשוב לפניו יתברך, ''כהרבה'' שהיו עושים הראשונים. (ספר חסידים אות תתקמ''ה)

יש זכות שהיא כנגד כמה עונות

וכך מבאר הרמב''ם: (פ''ג הל' תשובה) וז''ל: כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכויות ועוונות, מי שזכויותיו יתרות על עוונותיו צדיק, ומי שעוונותיו יתירות על זכויותיו רשע, וכו'. ''ושקול זה אינו לפי מנין הזכויות והעוונות, אלא לפי גודלם''!.

יש זכות שהיא כנגד כמה עוונות... ויש עוון שהוא כנגד כמה זכויות... ואין שוקלים אלא בדעתו של אל דעות שהוא היודע, היאך עורכים הזכויות כנגד העוונות!

בשעת מלחמה לוקחים הכל

היה אומר ה''חפץ חיים'' זצ''ל ''יסוד עצום'' שדוקא עכשיו, שהמצב הרוחני בעמינו נמצא בשפל המדריגה, דווקא בזמן זה אפשר לעשות ''עסקים טובים'', אפי' כשהמעשים קטנים ואינם מושלמים...

וכה היה ה''חפץ חיים'' ממחיש את הדברים ע''י מעשה שהיה וז''ל: מעשה ביהודי גביר אדיר, סוחר תבואה גדול, שהתגורר ברוסיה, וניהל את עסקי המסחר שלו על פני כל הארץ.

ובשעה שפרצה מלחמת העולם הראשונה בשנת תרע''ד, פגשו ה''חפץ חיים'' והנה הגביר הזה מתאונן לפניו שאין הוא רואה ברכה בעסקיו, ואף שהיקף מסחרו גדול והוא שולח ''קרונות של חיטה'' לטחינה, בכל זאת אין העסק מצליח, ומדוע? הסיבה היא, כי השוק ''מוצף'' סחורה, התחרות גדולה, והסוחרים בעצמם מורידים את השער, ועוד שאין מקבלים את התשלום במזומן, אלא בתשלומים ולזמן רחוק, כללו של דבר עסק גדול שהכנסתו מועטת...

לאחר זמן, כשנתחוללה המהפיכה ובעקבותיה בא הרעב הגדול בכל רחבי רוסיה, שוב נפגש אותו סוחר עם ה''חפץ חיים'' זצ''ל, וראה זה פלא, דווקא עתה בזמן הרעב הגדול הוא נראה שמח ומרוצה ביותר. שאלו ה''חפץ חיים'' לשלומו ולעסקיו והשיב לו הגביר, ברוך השם בלי עין הרע מרויח אני עכשיו יפה...

הכיצד? תמה ה''חפץ חיים'', הלא הרעב כבד בארץ, קשה להשיג תבואה המחסנים ריקים, ואיך יתכן דבר זה שדווקא עתה עסקי התבואה שלך מכניסים רווח גדול?

השיב הסוחר: דווקא משום כך, הרווחים גדולים, כי מלפנים, בזמן השלום, כשהארץ הייתה ''מוצפת'' בתבואה, קשה היה לי למכור את תבואתי משום שהאופים דרשו קמח משובח, ובעלי הטחנות הקמח תבעו אף הם חיטים משובחות. ''מובחר שבמובחר'' הם ביקשו, כל סחורה שהבאתי להם בדקו בשבע בדיקות, והיו מעקמים את אפם, ופוסלים, וחוזרים ופוסלים, ועוד שמסביב לכל קונה עמדו עשרים מוכרים, וממילא העסק לא היה ריוחי.

אולם כיום הרעב כבד בארץ, כמעט שאין חיטים למכירה, ולכן בזמן שאני בא למכור אפי' מעט תבואה. הרי ממש חוטפים ממני בעודו בכפי ואין בוררים דווקא תבואה משובחת ביותר, אלא לוקחים מכל הבא ליד אפי' תבואה גרועה, וגם משלמים כל מחיר שאבקש ובמזומן... א''כ ברור מדוע עסקי פורחים דווקא עתה.

ומסיים ה''חפץ חיים'' זצ''ל ואמר, כן הוא גם כן בעסקי התורה והמצוות, כי מלפנים, כשהיה עם ישראל בתפארתו הרוחנית, כל הישיבות מלאים בלומדי תורה בשקידה עצומה וכו', ובעלי בתים קבעו עיתים לתורה. ובעלי מעשים טובים נפלאים וטהורים, היה ''שוק התורה והמצוות'' מוצף בסחורה משובחת, אז ביררו מאוד בשמים, ולא קיבלו אלא סחורה ''מובחר שבמובחר'', תורה שנלמדה לשמה ובקדושה ובטהרה, ורק תפלה ומעשים טובים שנעשו בכוונת הלב כראוי, ואפילו אם נמצא פסול קל, בחסרון הלשמה בתורה, ובכוונה במעשים טובים, לא היה לסחורה כזו כ''כ דורשים.

אבל עתה שבעוונותינו הרבים עם ישראל ברובו הגדול ניעור וריק מתורה ומצוות, גם בקרב שומרי התורה והמצוות, מועטים העוסקים בתורה ובמצוות כראוי. והרי זה עתה ''בצורת רוחנית קשה'', שעת חירום.

בזמן כזה כל סחורה שמביאים לשוק היא ''מיד'' נחטפת! ואפילו אם התורה והמצוות לא מושלמים, שלא לשמה ושלא בקדושה ובטהרה כראוי, וכן תפילות ומעש''ט שלא בכוונת הלב כראוי, ואף שהמעשים ''קטנים'' בכמותם, מעט דפי גמרא, ומעשים טובים קטנים בהיקפם, אעפ''כ הכל חשוב ומתקבל ברצון, ובעד הכל משלמים בתשלומים נכבדים!

ישימו אל לבם דבר זה, כל אלה, המתרפים עתה בזמנינו, מפני שאינם יכולים לעשות מעשים גדולים ומושלמים, וידעו כי ''דוקא עכשיו'' הזמן המסוגל ביותר ל''עסקים'' כגון אלו.

עכשיו צריכים הרבה מים אפילו שאינם מסוננים.

פעם בא אל ה''חפץ חיים'' יהודי והתלונן על רוע מצבו הרוחני אשר מעשיו אינם מושלמים כראוי, וא''כ מה ערך מעשיו.

והשיב לו ה''חפץ חיים'' במשל: בעיירה אחת השכיר המושל את באר המים ליהודי אחד שתפקידו ופרנסתו תהיה בחלוקת המים מן הבאר, יום אחד מגיע המושל לבקר בבית היהודי, נו, במה אפשר לכבדך? כוס קפה, טוב, מחמם היהודי מים ומביא לו כוס קפה.

מה זה יהודי? מה פירוש מה זה, כוס קפה הבאתי לך, אומר המושל, נכון, כוס קפה, אבל מדוע יש חול בכוס, עליך לדעת שצריכים קודם ''לסנן את המים'', טוב, מבטיחך אני אדוני המושל, מהיום כל פעם שתבקש מים תקבל ''מים מסוננים''.

יום אחד פרצה שריפה בעיירה. המושל שולח שליח במהירות ליהודי שישאב מים מהבאר ויביא לו במהירות, והנה המושל מחכה, ומחכה, והמים אינם מגיעים. ''פקעה סבלנותו'', הוא רכב על סוס מהיר ומגיע לבית היהודי, והנה מה הוא רואה, סדינים ענקיים פרוסים, והיהודי עומד ומסנן כמויות גדולות של מים.

מה אתך? עכשיו יש שריפה, האש בוערת אין זה נפקא מינא מים מסוננים, או לא מסוננים העיקר תביא מים, והרבה מים...

והנמשל מובן.

והם שקולים בעיני ה' כמו כמה מאות אנשים

יסוד זה שערך מעשי האדם ''נמדדים'' לפי הקשיים שעמד בהם, ולפי העמל שהשקיע בהם, ואשר דבר זה יחסי לפי הדור, ויחסי לאדם זה, מבאר זאת ה''חפץ חיים'' באופן קצת אחר:

יש אדם הנראה בעיני עצמו, ובעיני אחרים, כאדם רגיל, מדריגתו איננה מיוחדת, אבל אם אדם זה, כדי לזכות למועט שבידיו היה זקוק לעמל עצום, ולעמוד כנגד מכשולות שונים, ולהתגבר על מגבלות שונות, קשיי כשרונותיו, כוחות נפשו, סביבתו, הוריו וחביריו, וכו' וכשהתגבר על כל זה והשיג כפי יכולתו, אז מדריגתו עצומה הרבה יותר מהנראה לעינים.

''והוא שקול כנגד כמה אלפי איש'', הכל תלוי לפי רוב עמלו ונסיונו, וככל שתגדל נסיונו כך תגדל מעלתו.

וממחיש זאת ה''חפץ חיים'' במשל: כיצד ניראים חנויות העיר הגדולה בעיני הכפרי הפשוט שלא ראה את חיי הכרך מימיו, והבנתו מצומצמת, כיצד הוא מודד ומעריך אותם? הרי המודד בעיניו הוא ''הכמות הגדולה'', ולכן, כאשר הוא עובר ליד חנות המלאה שקי קמח בכל מדפיה, מלמעלה עד למטה, בכל ד' רוחותיה עמוסה לעייפה, הוא מתפעל עד מאוד.

ומאידך, ככל שכמות הסחורה קטנה יותר, כך בעיניו ערכה ''עלוב'' והנה בהמשך כשהוא רואה חנות ''בדי משי'' שהסחורה מונחת על חלק מן המדפים בלבד, ועוד בהמשך חנות ל''כלי כסף'', ריקה עוד יותר, וממילא עלובה יותר.

והחנות העלובה בעיניו ביותר היא, החנות למכירת יהלומים, ותכשיטי זהב, חנות שהיא כמעט ריקה, מלבד מספר תיבות, ומלבד זאת אין בה מאומה, מה ''עלובה'' חנות זו, זהו מבט של כמות בלבד.

אבל הנבון בן העיר אומר לו: הוי כפרי סכל, הלא תדע, שערך מה שנמצא בחנות היהלומים ותכשיטי זהב ''בתיבה אחת'' שוה יותר מכמה חנויות מסוג אחד המלאות סחורה על כל גדותיהן...

וכן הוא הדבר ג''כ בעניננו: אותם יחידים המחזיקים בכל עוז בתורת ה', ועומדים בנסיונות, המה ''כמו אבנים יקרות'', והם שקולים בעיני ה' יתברך כמו כמה מאות אנשים... (נדחי ישראל, פ''ג)

אתה נוטל שכר כנגד כולם

תניא אמר רבי שמעון בר יוחאי אם ראית הבריות שנתיאשו מן התורה, עמוד והחזק בה, ואתה נוטל שכר ''כנגד כולם''!!! (ירושלמי מסכת ברכות פרק ט')

וסיבת הדבר, כמו שאנו רואים במלכות שבארץ, שכאשר יש זמן מלחמה, ויש הרבה שמורדים במלך והמלחמה כבדה, הנה, מי שיעמוד לצד המלך ויעזרהו במסירות נפש, ''יזכה לעלות בדרגא בבת אחת'', מה שבימים רגילים צריך הוא לזה עשרות שנים.

כן בענין התורה, בזמן שרבים לוחמים בה ורוצים לעוקרה, וכבוד ה' ותורתו מושפל, אז מי שמתחזק בכל כוחו שלא לסור מדרך התורה, אף שמלפנים הייתה עבודתו ממוצעת, אבל ''עתה'' שזוכה להיות מהשרידים אשר ה' קורא, ולהכלל בכלל ''יראי ה' וחושבי שמו'' וזוכה למדגרה עצומה.

תוכן העניינים

שכרן של מצוות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה