הקדמה
כתב ה ''פלא יועץ'' וז''ל: אם חננו ה' רוח דעת, יעשה ספר ללמד ולהועיל, ואם יזכה שיועיל דבריו בדור מן הדורות ''לאחד'' מיני אלף, ''די לו'' אם לא בא לעולם אלא לדבר זה!!! (ערך זכיה)
ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים וחיי עולם נטע בתוכנו, ונתן לנו מצוות כדי שנתקרב אליו יתברך שהן האמצעים היחידים להגיע לעולם הבא, וכלשון המסילת ישרים בפרק א' וז''ל: והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה הם המצוות אשר ציונו עליהן האל יתברך שמו.
וידוע הוא שהשכר גדול, נורא ועצום למי שמקיים את רצונו יתברך כמו שנכתוב בתוך הספר. ולפי זה תובן הגמרא בחגיגה (דף ה' ע''א) וז''ל: תנו רבנן שלושה הקב''ה בוכה בכל יום, על שיכול לעסוק בתורה ואינו עוסק, ועל שאי אפשר לו לעסוק בתורה ועוסק, ועל פרנס המתגאה על הציבור.
ופירשו במאמר זה, שמובן שמי שיכול לעסוק בתורה ואינו עוסק, ה' בוכה עליו מפני הצער שיש לו לקב''ה שהרי יש לו הרבה שכר ולמה הוא לא לוקח, והרי יש לו אפשרות לקחת על ידי לימוד התורה הקדושה ועל ידי קיום המצוות?! וכמשל לאבא שרואה את בנו העני שהולך רעב וצמא ויחף, כואב לאבא מאוד בראותו את בנו במצב זה, אבל כאבו גדל שבעתיים כשמונח לפני בנו כסף או אוכל, ואינו לוקח להחיות את נפשו.
ועל שאי אפשר לו לעסוק בתורה ועוסק, כלומר: שאע''פ שקשה לו מ''מ מתאמץ ביותר, הקב''ה בוכה עליו מרוב שמחה.
והנה בספר שלפנינו נראה באמת מה גודל השכר שאדם מקבל חלף עבודתו, שהוא גדול ונורא עד בלי שיעור וחקר.
וזאת למודעי, שכל הדברים הכתובים כאן הכל ליקוט מפי ספרים וסופרים אשר מהם ומפיהם אנו חיים, ובנוסף לכך השתדלתי לא להוסיף ולא לגרוע על דברי חז''ל אלא להביא את לשונם הזהב ככתבם.
ואע''פ שהשתדלתי לא להכניס בספר רק מאמרים המדברים בענין שכרן של מצוות, מ''מ ראיתי לפעמים בכמה מקומות בודדים לחרוג ממנהג זה ולכתוב גם את עונש העוון החמור הנ''ל. וראה עוד באור יחזקאל ח''ו שיחה ראשונה.
המשנה באבות (פרק שני משנה א') אומרת: ''והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות''. גם במצוה קלה מאוד אין אנו יודעים שכרה.
ומזה יובן הטעם מדוע ציוו עלינו חז''ל ש ''אין מעבירין על המצוות''. שפירושו: שכאשר יש לפני האדם שני מצוות שהוא צריך לקיימן, לא יניח את הקרובה ואפילו שהיא קלה, ויעסוק ברחוקה אפילו שהיא חמורה, אלא יקיים את הראשונה שלפניו, מטעם שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות, שלפעמים מצוה שניראת לנו קלה, השכר שמקבלים בעדה גדול יותר משכר המצוה שניראת לנו חמורה.
והשאלה הגדולה היא: מדוע אין אנו יודעים מתן שכרן של מצוות, ומדוע הקב''ה כשברא את העולם החליט להעלים זאת מעיני בני האדם, וכי לא היה כדאי לכתוב גם את השכר שיש בעד כל מצוה ומצוה? ומדוע תורתנו הקדושה לא מגלה לנו מהו מתן שכרן של מצוות?
התורה בפרשת ניצבים (פרק ל' פסוק י''ט) אומרת: ''העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך''. כלומר אפילו שיש לפניך החיים והמות הברכה והקללה, מ''מ עדיין יש לך אפשרות לבחור באחת מן הדרכים, והוא מה שנקרא בפי כל ''בחירה חופשית'' שכביכול בורא עולם לא כופה על האדם את דרכו, ובלשון חז''ל נאמר: ''הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים''.
וטעמו של דבר מפני שעיקר מציאות האדם בעולם הזה היא רק לקיים מצוות ולעבוד ולעמוד בנסיון, ומשמים לא מעכבים כדי שינתן לאדם שכר חלף עבודתו ועונש עבור עוונותיו, שלא יתכן לתת לאדם שכר בדבר שכופין אותו או שהוא מוכרח לעשותו, וכן להיפך שלא יתכן לתת לאדם עונש על דבר שהוא מוכרח לעשותו.
ולכן אילו היה הסדר בעולם הזה, שהעושה מצוה מקבל את שכרו בטובות העוה''ז, וגם החוטא היה מקבל עונש רע ומר בעודו בחיים, היו בטל כל רצונו של הקב''ה בענין הבחירה החופשית שנתן לו, וגם היה בטל כל ענין מצוה לשמה.
שהרי קיום המצוות והמעשים טובים היו נעשים דומים לחנווני העוסק בחנותו או פועל העוסק במלאכתו, שהוא עובד בזה לעצמו, לצבור רווחים, ולא לשם עבודתו יתברך, וממילא לא היה מגיע לו שכר, וענין לשמה הוא יסוד היסודות בעבודת ה', וכמו שאמרו חז''ל ''רחמנא ליבא בעי''.
עוד ראיתי בהגדה תפארת שמשון עמוד ש''ט שתירץ באופן קצת אחר וז''ל: שהרי הכלל הוא: ''הרוצה לשקר ירחיק עדותו'', היינו שאומר דברים שאין יכולים להכחישם. לכן, לא כתבה התורה שום דבר שאין בו תפיסה לפי מושגי העוה''ז. כל דבר הנכתב בתורה הוא אמת גמורה שא''א להכחישה, אבל ענין השכר בעוה''ב וענין יש מאין לא נתפרשו בתורה אלא ברמזים גרידא, כי אלו דברים שאינם נתפסים בעוה''ז.
והשאלה השניה שיש לשאול, מדוע כאן בעולם הזה אין אנו מקבלים שכר בעד המצוות שאנו מקימים? וכי חסר לאדון הכל להשפיע עלינו שכר בעולם הזה וגם חלק לעולם הבא?
והנה הגמרא במסכת קידושין (דף ל''ט ע''ב) אומרת: תניא רבי יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה, שאין תחיית המתים תלויה בה, בכיבוד אב ואם כתיב ''למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך''. בשילוח הקן כתיב ''למען ייטב לך והארכת ימים'', הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות, ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים ובחזירתו נפל ומת, היכן טובת ימיו של זה והיכן אריכות ימיו של זה, אלא למען ייטב לך לעולם שכולו טוב, ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך, ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא.
והשאלה נדרשת מעצמה שוב, מדוע שכר מצוה בהאי עלמא ליכא? והתירוץ שכולנו מכירים הוא, כיון שאי אפשר בעולם הזה לשלם שכר אפילו על מצוה אחת, כיון שהשכר כה גדול שלא מספיק העולם הזה להכיל את השכר, אבל העולם הבא שהוא נצח נצחים יכולים שם לשלם את השכר בעד המצוות, וכמו שהמשיל החפץ חיים במשל נחמד, למה הדבר דומה לאדם שנכנס למכולת עם צ'ק של מליון שקל ומבקש לקנות סוכריה ובנוסף שהמוכר יחזיר לו עודף, ודאי שהמוכר לא ימכור לו לא סוכריה ולא יתן לו עודף, שהרי הוא יצטרך למכור כמה מכולות כדי להחזיר את העודף.
כך גם הוא בעולם הזה, המצוה היא כמו צ'ק של מליון שקל והעולם הזה הוא כמו חנות קיוסק קטנה, ולכן אי אפשר לשלם בעולם הזה, במילים יותר פשוטות: עולם קטן ושכר ענק.
אולם ראיתי בספר ''חכמה ומוסר'' ספרו של הסבא מקלם זצ''ל שהסביר את הגמרא ''ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא'' פירוש: שאנשי העולם לא יכולים לתפוס את גודל השכר בשכלם, למה הדבר דומה לאדם שיום אחד בא לבית הכנסת עם רכב ''צעקה אחרונה'' ואנו נשאל אותו מהיכן הוא קנה רכב זה? והוא יאמר שהוא קבל הרכב מפני שהוא ברך ברכת אשר יצר בכוונה! העולם לא יתפוס איך יתכן כזה שכר.
מחר יבוא יהודי אחר שקבל בית שלוש קומות עם עשרה מפלסים, ואם נשאל איך קבל דבר זה? יאמר שהוא ברך ברכת המזון בכוונה! אנשי העולם לא יכולים לתפוס דבר זה.
כל אמן שיאמר, יקבל מיד בחשבון אלף דולר, בסוף היום מאה אלף דולר, ובשבוע? ובחודש? ובשנה? ובשבעים שנה? לא יכולים אנשי העולם להבין את השכר של מצוה. לכן שכר מצוה אין בעולם הזה, לא מפני שהעולם הוא שחסר אלא שאנשי העולם חסרים.
ובענין הזכות לכתוב ספר ראה מה שכתב הפלא יועץ ערך זכיה וז''ל: אם חננו ה' רוח דעת יעשה ספר ללמד ולהועיל, ואם יזכה שיועיל דבריו בדור מן הדורות לאחד מיני אלף, די לו אם לא בא לעולם אלא לדבר זה.
ובערך חידוש כתב וז''ל: וכן יכתוב כל אשר ישמע דבר חדש, שהרי כתבו המפרשים שעכשיו שאין בהמ''ק קיים ואין קרבנות, הכותב חידושי תורה מכפר עליו כאילו הקריב קרבנות, והסמיכו זאת על הפסוק ''עולה וחטאה וכו' אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי''. וכתבו ג''כ שעתיד אדם ליתן את הדין על שגילו לו חדושי תורה ולא כתבם, שלא גילו לו אלא על מנת שיכתבם ויהנו ממנו, (כדי שתהיה לו הנאה שיהיו שפתיו דובבות בקבר), ועוד עיין שם דכתב דהלואי כל אחד יכתוב כל דבר חדש ששומע מילדותו, ואפי' שהרבה מהם כתובים ע''ש.
ועיין בספר חתם סופר (או''ח סי', ר''ח) מ''ש דהכותב ספרים שלא לשם שמים אלא לגדל שמו וכו', עובר איסור דאוריתא, דדברים שבע''פ אי אתה רשאי לכותבן, ולא הותר אלא משום עת לעשות לה', ואם איננו עושה לה' הרי איסור במקומו עומד. ולעומת זה היודע בעצמו כי כל מגמתו לשם שמים להגדיל תורה וכו', ורק מונע מפני חשש מבקרי מומין, עבירה היא בידו, וכשם שיקבל עונש על הדרישה הנ''ל, כן יענש על הפרישה. ועין שם בדבריו מה שכתב במלעיג בד''ת של חברו.
וע''ע בדבריו ביו''ד תשובה רמ''ד (הובא בפ''ת סי' רנ''ט סק''ח) באמצע התשובה ד''ה ומעתה וז''ל: אין לך מצוה רבה מלהמציא ספרים ללומדי תורה, והעושה צדקה בכל עת זה הכותב וקונה ספרים ומשאילן לאחרים וצדקתו עומדת לעד ע''ש.
ובספר חסידים סימן תק''ל כתב: דכל מי שגילה לו הקב''ה דבר ואינו כותבו ויכול לכתוב, הרי גוזל את מי שגילה לו, כי לא גילה לו אלא לכתוב ע''ש.
והחיד''א כתב בברית עולם מספר רבי אפרים על התורה בשם ר' אלעזר מגרמיזא ז''ל שכל מי שמגלים לו רזי תורה ואינו כותבם, עתיד ליתן את הדין. ועוד מביא שם דבזמן שבית המקדש היה קיים, קרבן מכפר לו לאדם, וכשאדם כותב בספר מה שלומד איזה חידוש, הכתיבה זו עולה לו במקום קרבן. בספר קב הישר פרק נ''ג כתב: ''קנה לך חבר'''קנה הוא הקולמוס, יהיה לך חבר שתכתוב מה שתחדש.
ובספר כף החיים (סימן רי''ח סק''ו) כתב: על הא דמי שנעשה לו נס יתקן איזהו צרכי רבים, וכתב הכף החיים דהוא הדין אם יחבר וידפיס ספרים בדבר שהוא צורך רבים להאיר עיניהם, דכמה מעלות איכא למחבר, וגם למקדיש להוציאו. (ובמ''ב סי, רנ''ו ובשעה''צ שם דהמזכה את הרבים זוכה לבנים גדולי ישראל).
ועיין בפלא יועץ ערך דפוס מש''כ במעלת הדפוס, אשר על ידה יגדיל תורה וכו', וע''ש מ''ש דראוי לעשירים לפתוח את ידיהם אל החכמים המכתתים רגליהם מעיר לעיר ללקט כסף כדי להדפיס הספרים, וכתב שם וז''ל: ותחפש ותמצא שכמעט אין כסף שיהא נחשב למצוה רבה כזו, שכל ההוצאה של מצוה היא לשעתו מתחיל במצוה וגומרה, אבל זה הנותן לצורך הדפוס צדקתו עומדת לעד לדור דורים, והוא מזכה את הרבים, זכות הרבים תלוי בו, וילך לפניו ולאחריו צדקו מה טוב חלקו.
ועיין עוד בהסכמת הרב חיים זונלפד זצ''ל על ספר קצור שולחן ערוך וז''ל: וזה תכלית כל פרי הלימוד התוה''ק, לכל אחד לפי כחו לברר ההלכה מתוך חיבורי הקודש הנמצאים ולזכות הרבים, והלואי יעשו כן כל אחד, לברר או הלכה או הלכות מיוחדות כראוי, ויתרבה כבודה של התורה הקדושה.
ועיין בפלא יועץ ערך אסיפה שמשבח את המלקטים וז''ל: כמה טובה עשו לנו בעלי אסופות. רבוה''ק אשר בכל דור ודור וכו' זכות הרבים תלוי בם, כגון אנו דור יתום יתמי דיתמי אשר טרדות הזמן רבו עלינו ואין פנאי ללמוד כ''כ בשקידה כמו הראשונים וכו', אבל ע''י האסופות נוכל לצאת מעט ידי חובתנו, ובכל דור צריכים האסיפות כמו שעשה הרמב''ם והטור והב''י והכנה''ג ורבים כמותם, ומהם יראו וכן יעשו בכל דור ודור. כל ת''ח אשר חננו ה' דעת וספרים הרבה, ישתדל להועיל לרבים בדברים הנצרכים. מי מקיצורי דינים על ד, טורים וש''ע, מי מכללים וכו', ואין לך חסד גדול מזה וכו', וזכות הרבים תלוי בהם. ואל יחושו ללעג השאננים שאומרים מה הועילו החכמים בתקנתם, ימחול להם הקב''ה למדברים כן כי לא צדקו. שוודאי יותר טובים לנו אלו הספרים של אסופות, מכל חיבורי הפלפולים והחריפות וכו', אבל אלו הספרים של האסיפות תועלתם מרובה, ולכן כל ת''ח ירדוף אחריהם וכו', כי בזמן הזה הקיצור הוא טבע חריף אהוב ונחמד לכל ע''כ.
חובה נעימה לי להודות בראשונה להורי היקרים, מור אבי ועטרת ראשי ר' סעיד הכהן הי''ו, ואימי מורתי מנב''ת מרת רחל תחי', על גמולם הטוב, שלא חסכו כל מאמץ לחנכני ולהדריכני בדרך הישרה, דרך התורה והמצוות, יהי רצון שבכל אשר יפנו ישכילו ויצליחו, ברוב עושר ואושר וכבוד לאורך ימים ושנות חיים בבריאות איתנא ונהורא מעליא, ויזכו לרוות נחת מכל יוצאי חלציהם אכי''ר.
ולא אחשוך פי מלברך את נוות בתי, עקרת הבית ועוזרתי בחיים, רבת המעלות אישה יראת ה' היא תתהלל, מרת זימול תחי' אשר מידה היתה לי זאת, יהי רצון שה' יתן לה כח ובריאות ויכולת לעמוד על המשמר, ויהי רצון שנזכה יחד לגדל את בנינו בדרך התורה והיראה, בבריאות איתנה ונהורא מעליא, ונזכה לראות בנים ובני בנים גדולים בתורה ויראת שמים, ולא תמוש התורה מפינו ומפי זרענו וזרע זרענו עד עולם אמן כן יהי רצון.
הנה ברך לקחתי לידיד נפשי רב פעלים זוכה ומזכה את הרבים הרב ר' יצחק בן יאיר שליט''א שבכל לבו מנהל את הכולל של האברכים החשובים כולל ''היכל שמחה'' וממש שם כוחו ולבו ולא חוסך כל מאמץ לעשות לטובת האברכים בפרט ולציבור הרחב בכלל ישלם ה' פעלו ותהי משכורתו שלמה. ויזכה לרוות נחת מכל יוצאי חלציו לראות אותם גדלים על מבועי התורה והיראה לתפארת עם סגולה אמן.
קראתי שם הספר ''שכרן של מצוות'' כיון ששמו כן הוא, שכולל בו הרבה מאוד עניינים בענין שכר המצוות, וכמו כן שמי נרמז בקרבו שכן שכרן של מצוות עולה בגימטריה קטנה כמנין איתן כהן ס''ט וכמו שכתבו בספרים שצריך לרמוז שם המחבר בספר, עיין ב''רוקח'' בהקדמה לספרו שכתב שכל אדם צריך לרשום שמו בספרו, וכן בספר שם הגדולים למרן החיד''א ח''ב ערך ספר הזכרונות.
ואני טרם אכלה לדבר, אוחילה לאל אחלה פניו, שלא יסיר חסדו ואמתו מאיתי כל הימים, ואזכה לשבת כל ימי באוהלה של תורה ואזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו בתורה ויראה, כל ימי חיי, ונזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות, ולקיים להבין ולהשכיל, ולעשות נחת רוח לפניו כל הימים, ונזכה כולנו יחד בקרוב לישועת עולמים ולרגלי מבשר בראש ההרים בבנין ציון וירושלים אמן.
איתן כהן
ר''ח סיון ה'-תשס''ד