אור ברסלב
שכרן של מצוות פרק ב' - שכרה של ברכת הנהנין › עיקר עניינו של העולם הוא שנברך עליו

שכרן של מצוות

פרק ב' - שכרה של ברכת הנהנין · עיקר עניינו של העולם הוא שנברך עליו

יש בכל ברכה הכרה במלכות שמים

יראת שמים אינה מצטמצמת להתייחסות האדם אל בוראו, היא משנה את כל המבט על העולם, שהברכה היא דרך ליראת שמים למדנו במאמר הקודם ממה שרבי מאיר לומד את החיוב של מאה ברכות דווקא מהפסוק המעמיד ''את כל התורה'' על יראת שמים.

מעתה ניכנס לעומקו של ענין הברכות. גרסינו ''בירושלמי'' (ברכות פ''ו ה''א) כתיב ''לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה'' (תהילים כ''ד א') הנהנה כלום מן העולם מעל עד שיתירו לו המצוות, והסביר ה''פני משה'' עד שיתירו לו המצוות, כלומר, עד שיברך, ואז הותרו לו ליהנות מן המצוות, שהן הארץ ומלואה שנחשבין כמו מצוות.

אמר ר' אבוה כתיב ''פן תקדש המליאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם''. (דברים כ''ב. ט'.) העולם כולו ומלואו עשוי ככרם, ומהו פידיונו? ברכה.

לדעה הראשונה הברכה היא ''מתיר'', כגון זריקת הדם בקרבן שאז נעשית מצותו וניתר לאכילה.

זאת אומרת, עיקר עניינו של העולם הוא שנברך עליו. עד הברכה, העולם הוא קדשים ממש, ורק אחר הברכה מותר ליהנות מהעולם, ולפי הדמיון לזריקת הדם בקרבן גם אחר הברכה שם הקדש על העולם, אלא שמותר אז בהנאה, ודומה האכילה לאכילת קודשים.

לדעה השניה הברכה היא ''כפדיון כרם רבעי'', כלומר, בעד ההנאה אנו נותנים ברכה, ובזה הדבר הנאכל יוצא לחולין.

לשתי הדעות, הברכה מיוסדת על כך שהעולם הוא ממש קדשי שמים שניתן לנו בעיקר לברך את הבורא ית'. הרי מאה ברכות ביום מעוררות אותנו מאה פעם ביום לומר לעצמנו כי ''בעולם קדוש'' אנו חיים, ואין לנגוע בו מבלי לברך את בוראנו!

ושים לב כי הברכות נקראו בירושלמי בשם מצוות סתם, כי על ענין היראה היוצא מהברכות ניתנו לנו כל המצוות, אלא שתרי''ג המצוות הן ''מהלך כללי'' ומאה ברכות ביום הן ''מהלך פרטי'' להגיע ליראה, מה מאד מחייב אותנו עניו גדול זה ''להחשיב'' ענין הברכות.

תוכן העניינים

שכרן של מצוות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה