פרק ב' - שכרה של ברכת הנהנין · יש בכל ברכה הכרה במלכות שמים
תניא היה רבי מאיר אומר: חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר ''ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה''. (דברים י' י''ב.) (מנחות מ''ג, ע''ב)
בפסוק זה נאמר כי כל תכלית עבודתנו היא היראה, ובודאי זוהי תכלית כל המצוות כולן בכלל.
והנה גילו לנו חז''ל כאן ''דרך פרטית'', והיא: מאה ברכות בכל יום. (עי' תוס' כיצד נרמז מספר מאה בפסוק) כיצד מביאות הברכות ליראה?
הרי בכל ברכה צריכים להזכיר שם ומלכות לעיכובא, ואפילו אם דילג רק על תיבת ''העולם'' צריך לחזור (או''ח סי' רי''ד), כי מלך בלא עולם אינו מלכות. הרי יש בכל ברכה הכרה במלכות שמים.
וממשיכים ''בורא פרי'' ומחזקים בזה את האמונה שהקב''ה הוא בורא העולם וכל דבר פרטי שבו.
''מי שאינו זורק ברכה מפיו'' אלא מברך בהתבוננות. די במאה ברכות בכל יום לעשותו לירא שמים!