פרק ב' - שכרה של ברכת הנהנין · הוא נותן לחם לכל בשר
והנה דין הקדימה יש לברכת המזון שהיא מדאורייתא. להגיד ברכת הזן פעמיים ביום בהתבוננות מרובה, ויש לדייק בנוסח הנפלא של הברכה, ואין זה מהדברים הקלים להגיע להרגשה בפרטיה.
הרי איפה אנו מבחינים ''טובו'' ''חן'' ''חסד'' ''רחמים''? האם מלים אלו מושגים מופשטים? בודאי לא! הרי לחם, חלב, פרי בהם מתלבש טובו ית' וחסדו! הלחם משביע, החלב מבריא. זה טוב וזה חסד! ואת הפרי הגיש לנו הקב''ה בקליפה, שלא יתלכלך תוכנו, והפרי נחמד למראה וגם נותן ריח טוב זהו חן''!
הרי כל מה שאכלנו הוא התלבשות מידותיו ית', ממקום קדוש קבלנוהו ותוכו רוחניות. והוא נותן לחם לכל בשר לכל תולעת, ואפילו לכל חיידק הכין את מאכלו המיוחד לו החיידק הגורם לטיפוס, וזה הגורם לדלקת ריאות, אינם אוכלים אותו מאכל והכל הכין הקב''ה, הרי לעולם חסדו!
ועד היום לא חסר לעולם מזון, וכן לעולם מוכן לכל אחד מזונו, כי הפרנסה באה משמו הגדול ית'. הו, די לנו להתלמד בהתבוננות רבה בברכת הזן, ונשקיע בה מחשבה מרובה במשד זמן ממושך, עד שהברכה עצמה ''תגיד'' לנו משהו.
(עלי שור ח''ב)