אור ברסלב
שכרן של מצוות נעילת שער › שאיפה לגדלות יסוד האדם

שכרן של מצוות

נעילת שער · שאיפה לגדלות יסוד האדם

העיקר השלישי - להתחזק העבודת ה'

מורי ורבותי! אמר פעם המשגיח בישיבה האמצעית ב''סלבודקא'', כשרצה לחזק את תלמידיו - הבה נתאר לעצמינו.

בעיירה אחת שני ישרי דרך, איש וזוגתו. ל''ע, חשוכי בנים. ''ריבונו של עולם'', הם מבקשים כמו חנה בשעתה, ''תן לנו זרע אנשים''! עומדת האישה בפינה אחת של הבית, עומד האיש בפינה השניה, ואומרים: ''רבש''ע! תן לנו ולד ואנחנו נקדיש אותו לשמים. כשמואל בשעתו נעלה אותו אליך ריבונו של עולם''. הולכים לגדול פלוני, לתלמיד חכם שיתפלל, הולכים לישיבות הפזורות מסביב ומבקשים מהם שיתפללו.

ובא לפקודת השנה. האמא היקרה הזאת נפקדה בזרע אנשים, ולזמן שהתחילו תשעה ירחי לידה שלה, החמירו על עצמם בכל מיני קבלות מיוחדות. הרבו בתפילות, הרבו בצדקה, הרבו בחסד. הגיע היום המיוחל. נמצאת האשה בחדר הפנימי, המיילדת. נקראה, האיש עומד בחדר החיצון, אסף אל הבית מנין אנשים, וכבר כמה שעות עומדים ואומרים תהילים, על מה אומרים תהילים? אומרים תהילים על הלידה המוצלחת כך שהולד יהיה לה' ולתורתו.

הגיע הרגע. הפעיה של התינוק נשמעת. ''מזל טוב''! ''מזל טוב''. השמחה רבה. קובעים את יום הברית לאחר שמונה ימים. כל העיירה משתתפת בברית. נותנים לרב את הסנדקאות, נותנים לדיין את קריאת הברכות. האבא בעצמו עומד ואוחז את התינוק והדיין אומר את הברכות. ''אלוקינו ואלוקי אבותינו, קיים את הילד הזה לאביו ולאימו, ויקרא שמו בישראל: ''יצחק אלחנן''!

יצחק אלחנן נולד, יצחק אלחנן קרוי שם. יצחק אלחנן יונק, יצחק אלחנן נגמל. יצחק אלחנן מגיע לגיל שלוש. האבא עוטף את יצחק אלחנן הקטן בטלית שלו, מוליך אותו אל המלמד דרדקי, והאמא משתרכת אחריו ובידה שקית עם סוכריות. ''יצחק אלחננל'', אומר המלמד, עלה בבקשה על הכסא, ומן הכסא עלה על השולחן, ותגיד ביחד איתי את ''האותיות הקדושות'' של הרבונו של עולם. תגיד ביחד איתי קמץ אל''ף אה'!

קצת מתקשה הקטן, אבל בכל זאת יוצאות המילים מפיו, והאמא זורקת את הסוכריות ואומרת לו, ''יצחק אלחנן שים לב! כשיודעים להגיד קמץ אל''ף אה'. באים מלאכים וזורקים סוכריות מן השמיים.

אני מוכרח לומר לכם מורי ורבותי וידידי, אני לא יודע עד כמה המנהג הזה קיים, הוא בוודאי קיים במקומות מסויימים, אבל כמה חינוך יש בזה. ואני רוצה להוסיף, כמה אמת יש בזה! מפני שגם הסוכריות שנזרקות שם מידיה של האמא, ''אלו הם ידים של מלאכים''! מלאכים זורקים את הסוכריות ואין שום נפקא מינא אם הידים הפרקטיות הם של האמא.

''קמץ אל''ף אה', קמץ בי''ת בה' '' הרב שם את הידים על ראשו של יצחק אלחנן, ואומר לו ''יצחק אלחננל, תגדל ותהיה גדול בישראל. תאמר אמן!'' ''אמן!'' פועה הילד הקטן, והאבא והאמא והאבא תוך כדי בכי, צועקים ומחזרים אחריו: ''אמן'' עם כל הלב.

יצחק אלחנן בן 4, יצחק אלחנן בן חמש. יצחק אלחנן הולך לחיידר, יצחק אלחנן לומד. ההורים, לא מפסיקים, לא מונעים ולא חוסכים ממנו שום דבר. אבל, מבחינים פה ושם, שהראש איננו כל כך מבריק. ישנם איזה קשיים. יצחק אלחנן עולה לכיתה עוד יותר גבוהה. הקשיים מתגברים קצת, אבל, בכל זאת, עושים מה שאפשר.

יצחק אלחנן כבר בן 13. מלמדים אותו את דרשת הבר מצוה. לא כל כך קל, אבל גם הבר מצוה עוברת. מכניסים אותו לישיבה קטנה, בקושי בקושי הוא גומר את שלושת השנים של הישיבה קטנה. יצחק אלחנן צריד להיכנס לישיבה גדולה, האבא והאמא, יודעים שצריך לתת לו עזרה מיוחדת. נותנים לו אברך, נותנים לו בחור מבוגר יותר.

ויצחק אלחנן - בעצם - ילד טוב, אבל קשה לו. כשאנחנו רואים מישהו שנתקל בקשיים, כמה קשה לנו. אדם עוד לא חדר אל קשייו של חברו בכלל, ולקשיים בלימודים וברוחניות בפרט. בני האדם, לא יודעים כמה מאושרים הם צריכים להיות כאשר לפחות נדמה להם שאין להם קשיים, ובעיקר, מאושרים הם צריכים להיות כאשר הם מחוננים ע''י כשרונות. אבל מה נעשה שבני אדם מבזבזים את כל הטוב והיקר שיש במוחם ובליבם...

נחזור אל יצחק אלחנן. קשה לו. מנסים לעזור לו. הוא נעזר. הוא משתדל, אבל זה לא כל כך הולך. הוא בו 18, הוא בן 19. הוא כבר בן 20, רואים ההורים שזה לא הולך לו.

מתקבצים כמה יועצים שרוצים את ''טובתם'' של ההורים; ''כנראה'', אבל גם כביכול. הכביכול' הוא כי הם באמת כן רוצים את טובתם של ההורים, אבל הוא בכל זאת כביכול כי הם לא יודעים איך לרצות את טובתם של ההורים... הם אומרים להם, להורים, הבן שלכם כל כך מוכשר. לא מוכשר ללמוד תורה, יעשה דברים אחרים, עבודת כפיים. הרי הוא לא יפסיק להיות ירא שמים, הוא לא יפסיק להיות תומך תורה, הרי החינוך שלכם קבוע בקרבו. ממה אתם חוששים? אבל ההורים חוששים וחוששים עד שסוף כל סוף הסכימו בעצתם של ידידים.

יצחק אלחנן יוצא לשער החיים, אבל גם עכשיו לא היה דבר טוב שלא היתה ידו של יצחק אלחנן בו. אם היה איזה גמילות חסדים בעיירה, יצחק אלחנן, אם היה איזה חברה' בעיירה - ''חברה ש''ס'', ''חברא קדישא'', ''חברה משניות'', ''חברה חיי- אדם'', ''חברה עין-יעקב'', ''חברה תהילים'', הכל היה בהנהגתו של יצחק אלחנן. לא היה נצרך שלא היה נפקד על ידי יצחק אלחנן.

יצחק אלחנן בא לפרק האיש קדש', הוא נשא לאשה את זוגתו הצדקת ויחד המשיכו בעבודת הקודש. המשיכו בגמילות חסדים, המשיכו בצדקה, המשיכו בתמיכת התורה, המשיכו בכל דבר טוב.

ליצחק אלחנן נולדו בנים ובנות כולם יראי שמים, כולם הולכים בדרך ה', כולם בני תורה, מהם תלמידי חכמים גדולים, לבנים נולדו נכדים וגם נינים. יצחק אלחנן בן 60, יצחק אלחנן בן 70, יצחק אלחנן בן 80.

הגיע עת כל האדם. יצחק אלחנן מונח על מיטתו, מסביבו כל בני משפחתו ומסביב כל בני משפחתו, כל בני העיירה. הרב, הדיינים, השוחט, המגיד, כולם. כולם עומדים סביב מיטתו של יצחק אלחנן והגיע הרגע: ''שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד!'' ויצאה נשמתו ב אחד', יללה גדולה עלי ארץ.

יצחק אלחנן נשמתו עולה למרום, הוא מגיע לשמים. גדודים של מלאכים מקדמים את פניו, ''ויבא איש צדיק'', מימין מלאכים, משמאל מלאכים, ובתווך צועד לו בצעדים מאוששים יצחק אלחנן. הוא הרי יודע מה עבר עליו, הוא מוכן לגשת לשולחנו של מקום, הוא מוכן לגשת למשפט.

הוא אמנם יודע, יצחק אלחנן, שהמשפט בשמים קשה מאוד, ''מי יעמוד לפניך בדין'', אבל בכל זאת הוא הרי יודע שהוא נושא איתו את המטען היקר. אוצרות אוצרות של מעשים טובים, אוצרות של מצוות, של גמילות חסד, של כל יקר וגדולה. הוא צועד בצעדיו המאוששים, גוו זקוף, עיניו למטה, כמו שהוא צעד למטה עלי אדמות כאיגרת הרמב''ן ''עינך יביטו למטה ולבך למעלה'', והוא הולך לעבר שולחנו של מקום. בית דין של מעלה.

והנה הוא רואה בצד שמאל דלת צרה. ''מה זה שם? '' שואל יצחק אלחנן. הוא פותח את הדלת חרך צר, האש מתלקחת. ''אוי גהינום!'' הוא בורח. מה ליצחק אלחנן עם גהינום? יצחק אלחנן ממשיך לצעוד, חיוך על שפתותיו, הוא רואה גם בצד ימין דלת. הוא ניגש אל הדלת, קשה לו קצת לפתוח, הוא כביכול מכניס רגל, מכניס אחרי הרגל גם את הראש, ומה רואות עיניו? צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, ונהנים מזיו השכינה. ''הו'', חושב יצחק אלחנן, ''זה המקום''!

הוא פורץ פנימה, אבל הוא מרגיש שמחזיקים אותו בעורפו וסוחבים אותו החוצה. הוא נעמד בחוץ, החיוך עדיין על שפתותיו.

אבל פתאום הוא שומע כרוז, והכרוז מכריז: ''יצחק אלחנן, שמאלה!''... אני שמאלה?! למקום של האש מתלקחת? איך זה יתכן, טעויות בשמים?!... אבל הכרוז ממשיך: ''יצחק אלחנן שמאלה!''... עוד פעם, שמאלה ולא ימינה?

המקום שלי לא בגן עדן? שפתותיו כבר לא מחייכות, והוא שואל ''הגידו נא לי דיינים מומחים, למה שמאלה?!'' ''גש הלום!'' אומרים לו. הוא ניגש. ''ידענו יצחק אלחנן. ידענו את כל מעשיך הטובים, ידענו את חסדיך, ידענו את צידקתך, ידענו צדקותיך, ידענו הכל, אבל יצחק אלחנן, שמאלה!''

והכרוז ממשיך, ''רוצה אתה לדעת מדוע שמאלה, מדוע לא ימינה? יצחק אלחנן, רצחת!!''

''אני רצחתי? את מי לא החייתי, מה לא עשיתי כדי להחיות בן אדם! אנא! במתותא מכם, את מי רצחתי? '' ''יצחק אלחנן, יודע אתה את מי רצחת? רצחת את הגאון הגדול, רבם של כל בני הגולה, ''הגאון ר' יצחק אלחנן ספקטור!''

ומן השמים עונים לו: ''יצחק אלחנן אתה צדיק, אתה בעל חסד, שכרך הרבה מאוד... אבל יצחק אלחנן, שמאלה! שמאלה, מפני שרצחת. רצחת את הפוטנציאל שלך, רצחת את ה''בכוח'' שלך, רצחת את מה שהיית מסוגל להיות!...

נכון, היה קשה לך. אבל עוד קצת, יצחק אלחנן, עוד התגברות. אילו היית ממשיך, אילו היית מתגבר, אכן היית הופך ליצחק אלחנן, הגאון הגדול בתורה. ומאחר שלא עמדת במשימתך ולא ענית על הציפיות - ויותר מכך, נקודת השבירה היתה ברגע שהפסקת לשאוף - יצחק אלחנן, רצחת! אין שום ברירה''.

בגב כפוף, בעינים זולגות דמעות אבל מתוך הבנה וקבלת הדין, הוא חוזר והולך, אבל הפעם, שמאלה.

בצד ימין יושבים צדיקים ונהנים מזיו השכינה. מי יושב שם. ? מבין יצחק אלחנן, אלה ששאפו, אלה שהמשיכו לשאוף, אלה שלא נשברו, שם! על יד רבי עקיבא איגר, על יד ה''חזון איש'', ע''י ר' חיים עוזר. על יד אביי ורבא, על יד משה רבינו, צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, ונהנים מזיו השכינה. אבל הוא יצחק אלחנן, יצחק אלחנן של המשל, הוא יושב שם בגיהנום. הוא יקבל את שכרו, אבל בכל זאת גיהנום. הוא עשה חסד, אבל בכל זאת רצח!

''נו, תגידו אתם? '', שאל המשגיח של הישיבה האמצעית בסלבודקא את תלמידיו, ''לא צדקו בשמים שאמרו לו ליצחק אלחנן רצחת'?! הנה תראו מה יצא מיצחק אלחנן! והרי יצחק אלחנן הוא לא בעל כישרון, לא היו לו את הכוחות המיוחדים, את האיכויות המיוחדות, ובכל זאת תיראו מה יצא ממנו!''

והנה אני פונה אליכם, ידידי היקרים כמה אלפים ורבבות מסתובבים היום ברחובות, ואפשר ממש לקרוא על מצחם את ראשי התיבות פ''נ פה נטמן! פה נטמן הגאון הגדול ר' יעקב, פה נטמן הצדיק ר' אורי, פה נטמן, הגאון הגדול ר' יורם... מה אתם מסתובבים עם פ''נ על המצח?! כל אחד הוא מצבה חיה למה שיכול היה להיות ואיננו.

מורי ורבותי! כל הבעיות של כלל ישראל מתחילות מהבעיה שלנו של כל יחיד ויחיד, אם אנחנו לא משתדלים למלא את יעודינו יש את הצרות של ה כלל ישראל', כל אחד יטפל בעצמו גם מתוך מחשבה על כלל ישראל כי עד כמה שזה נוגע לאחריות, היא מתחילה ממך.

ידיד יקר! בידינו הדבר! בכוחינו, הקדוש ברוך הוא נתן לנו את הכוחות. מדוע? מפני שבני תורה אנחנו, בנים לכל דבר! זוהי הצהרה שלנו: ''בני תורה אנחנו, בנים לכל דבר, תורה, את הורתינו ולנו את משמר. נפש וגוף את חובקת, דופק חיינו רק את, אל תוך תוכנו חודרת לטעת חיים לעד. תורה, אנו בנים לך, ברית בינינו כרותה, כל עוד בצילך אנו חוסים אין אנו בנו תמותה!'' כך סיים ראש הישיבה בהתרגשות.

תוכן העניינים

שכרן של מצוות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה