אור ברסלב
שכרן של מצוות נעילת שער › העיקר השלישי - להתחזק העבודת ה'

שכרן של מצוות

נעילת שער · העיקר השלישי - להתחזק העבודת ה'

העיקר השני - להגיע למצות התשובה

מסופר על סוחר יהודי שנסע ליריד הגדול כמו שאר חבריו, ושם קונים את החפצים בזול ומוכרים אותם ביוקר במקומות אחרים, ומכיון שאותו יהודי היה סוחר ביהלומים, וגם עשיר גדול, לקח עמו הרבה כסף להוצאת הדרך ולקניית היהלומים. ובעזרת ה' יתברך גם הפעם עמדה לו סיעתא דשמיא, ומצא מוכר יהלומים שהיה מוכן למכור לו בסכום אשר נקב עליו, שהיה מוצא חן, הן בעיני המוכר והן בעיני הקונה, והשאיר לעצמו סכום של שלושת אלפים ש''ח להוצאת הדרך.

והנה כאשר הוא יוצא את העיר, שומע הוא שעטות סוסים שדוהרים אליו ומבקשים שיעצור, ואכן הוא עוצר, והנה האיש שרדף אחריו אומר לו, תשמע, הממשלה רוצה להחרים את כל הרכוש, ולא ישאר בידי מאומה מכל היהלומים שבידי, ולכו אני מציע לך לקנות אותם בכל מחיר שתרצה.

אמר לו היהודי הסוחר, תראה לי את הסחורה, ונראה מה שוויה, והוא מראה לו את היהלומים, והוא רואה שכל מה שהוא קנה לא שוה אפילו אבן אחת שהוא מציע למוכרה, והוא מצטער בלבו במה הוא יכול לשלם לו, הרי אין לו כסף חוץ מהוצאת הדרך, והנה צצה לו מחשבה בלבו, אמר לו הסוחר אני יכול לתת לך רק אלפיים ש''ח תמורת כל היהלומים, ובאלף שישאר אני אצטמצם להוצאת הדרך, הלה קפץ על המציאה, ואמר לו מה שיש לך תתן לי, כי מה שוה לי אם המדינה תחרים לי את כל רכושי.

והנה היהודי הנ''ל בראותו שלא נשאר לו הרבה כסף להוצאת הדרך, התחיל לקמץ באכילתו, ולא אכל בשר על האש, כדרד הגבירים, אלא היה אוכל רק את השאריות של המזון, ולא היה יושן בבתי מלונות מפוארים, כדרך הרגלו, אלא היה יושן באכסניות שהיו מיוחדים לעניים ולאלו שאין הפרוטה מצויה בכיסם.

כך נדד ממקום למקום, עד שיגמר השבועיים של טלטולי הדרך, והנה כאשר הגיע לאחת האכסניות פגש בו יהודי מעירו, ושאל אותו האם אתה אותו גביר מעיר פלונית, והשיב לו בחיוב, אמר לו א''כ מה מעשיך פה במקום של עניים וקשי יום.

והיהודי הגביר התחיל לספר לו את הכל מהחל עד כלה, ולכן אין לו כסף מיותר לישון בבתי מלונות ולאכול כדרך הגבירים.

אולם שואל אותו חבירו, אבל עם כל זה הרי אין אתה יכול לסבול סבל כזה, שהרי מעודך קטן, רגיל היתה לכל מיני תענוגים, ולאכול אוכל חשוב, ואיך לא נשברה רוחך באמצע הדרך, השיב לו הסוחר היהודי שהאמת כדבריו, שאכן כבר לבו נשבר בקרבו, ואין הוא יכול לסבול את המצב הזה.

אבל כשאני מגיע לידי שברון, אני פותח את הקופסה של היהלומים שקניתי בזול, ואני אומר לעצמי, הנה עוד יום אחד עבר, והרי סוף סוף אני יהיה עשיר גדול מכל זה, וכדאי לסבול את הצער הזה.

ומסיים ה''חפץ חיים'' במשלו הנחמד, שכידוע אדם לעמל נולד, ואין אנו יכולים לסבול את עמל התורה והמצוות, שהרי הם קשים לנו, אבל כשהאדם מגיע לידי שברון, הוא מסתכל בכל השכר הגדול השמור לו לנצח נצחים עד אין סוף, אכן הוא מתמלא בשמחה ואומר לעצמו, כמה כדאי לסבול פה בעולם הזה, שהרי מוכן לכל מעשה אפילו קטן שכר של עין לא ראתה.

וזה אחת מן המטרות בחיבור ספר זה, ''להראות'' שאכן ''כדאי'' לו לאדם לסבול הרבה, בעד מצוותיו ותורתו שהרי ''יש'' שכר לפעולתו.

אולם כדי שלא יהיה לאדם שאננות לומר, שלא צריך להתאמץ הרבה שהרי יש שכר גדול, כדאי לכתוב כאן בסוף הספר ענין של שאיפה לגדלות

תוכן העניינים

שכרן של מצוות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה