אור ברסלב
שכרן של מצוות נעילת שער › הדרך לעליה - עקשנות דקדושה

שכרן של מצוות

נעילת שער · הדרך לעליה - עקשנות דקדושה

שאיפה לגדלות יסוד האדם

לכולם היו עיכובים בדרכם;. למשה רבינו, רחל אמנו, אברהם אבינו וכו', החפץ חיים וכו' ובכל זאת הצליחו! ואיך? - מהם נלמד ובעקבותיהם נלך!

דברים נפלאים ויסודיים לכל הצלחת האדם - מהגה''צ ר' ירוחם זצ''ל. אומר הגה''צ ר' ירוחם ליבוביץ זצ''ל: כשאדם רואה זאת ב''חוש'', איך שמכל מעשיו שהוא רוצה לעשות הסוף הוא כי ''עורבא פרח'', מפני כמה מיני עיכובים וקיטרוגים הקורים בדרכו, פעם עיכוב זה, ופעם אחר, בלי סוף ממש:

הנה מתעוררת השאלה: אם כן איך ואיפה זה נתגדלו הראשונים ואבות העולם ז''ל - איך זה נצחו כל אלה העיכובים, אשר כמונו כן אצלם התרחשו למדי על כל צעד וצעד?

ברם האמת היא כי אמנם דווקא בזה, דוקא פה הוא המקום שנתגדלו הגדולים כי מעולם לא נרתעו מפני כל עיכוב, אצלם לא היה שום דבר לעיכוב! ומאמין אני באמונה שלימה: ''שלא יתכן כלל'' להתגדל ולהתהוות לאברהם אבינו ע''ה, אם לא ימלא את כל העולה בדעתו וברצונו, כי כל דבר ודבר, גם הכי קל, אם אך רצו והחליטו לעשותו, הנה כל קושיות העולם לא היו עומדים בעדם... כי אם רק הסכימו והחליטו לעשות, אז נצחו ומלאו ככל שהסכימה דעתם! בזה ורק בזה מתגדל כל גדול!

וכך מוצאים אנו במדרש שמובא שם, איך שבדרכם לעקידה בא השטן וטעו לו כמה טענות, וכן ליצחק, והם לא נכנסו עמו כלל בשום ויכוחים, אלא על כל טענותיו ענו לו באחת: ''על מנת כן''! הביאור של ''על מנת כן'' הוא, ''יהיה מה שיהיה, הדבר מוכרח להיעשות''!

ובמדרש תנחומא גם מביא לא רק ויכוחים, אלא את כל העיכובים בפועל שעשה להם השטן. כיון שראה השטן שלא קיבלו ממנו, הלך ונעשה לפניהם נהר גדול, מיד ירד אברהם לתוך המים והגיעו עד ברכיו, אמר לנעריו, בואו אחרי, ירדו אחריו, כיוון שהגיע עד חצי הנהר הגיע המים עד צווארו, באותה שעה תלה אברהם עיניו לשמים, וכו' ויבש הנהר, ועמדו ביבשה...

ידע אברהם וכן יצחק, כי היסוד במה לגדול אינו אלא באחד: ''בכל העקשנות'' הדבר מוכרח להעשות!!! אך כאן הוא המקום להתגדל.

וכן מצינו במשה רבינו ע''ה: שהתפלל תפלות כמנין ''ואתחנן''... ולא נענה, והיה חוזר ומתפלל עוד עד שאמר לו הקב''ה ''רב לך'' - נצייר נא, אם אחד יבקש דבר מה, ולא ימלאו את בקשתו, יתכן שיבקש עוד פעמים אחדות, אבל אם אחר שביקש כמה פעמים ולא מלאו את בקשתו, הרי ודאי שלא יבקש עוד, וגם שאינו מן הדרך ארץ והנימוס להפציר כ''כ - וא''כ מניין לקח לו משה רבינו כ''כ הרבה עקשנות עד כמנין

''ואתחנן''? אלא זה יוצא רק מהיסוד שידעו כי מקום ואופן ההתגדלות הוא רק בעקשנות, לא איכפת לי כלום, הדבר מוכרח להיות, וכן יהיה! וכן ברחל אמנו: מה לא עשתה כדי להשיג וולדות, כמה מיני תחבולות, ואחר כל זאת היא אומרת: ''נפתולי אלקים נפתלתי'' וכפירוש רש''י מלשון עיקש, נתעקשתי והפצרתי וכו' וגם יכולתי שהסכים על ידי... ידעה שאחותה ראויה יותר ממנה, ותקנא במעשיה הטובים, ושום דבר לא עכבה מלהיות שוה לאחותה. - כמה עקשנות, ונצחה! - הסכים על ידי!

וזהו ענין מה שאמרו חז''ל: ''ארבעה דברים צריכים חיזוק, תורה, מעשים טובים, תפלה, ודרך ארץ'', שאין הביאור כמו שלומדים תמיד מצד גבורה, אלא, כפי דברינו עכשיו, שחז''ל למדו לנו ענין העקשנות דקדושה - כי צריך האדם להחליט כי ימשיך במעשיו, ולא יחזור לאחוריו בשום אופן, ''מוכרח להיות, וחסל''! ודווקא באופן זה יצליח וינצח!

חושבים אנחנו כי ל''החפץ חיים'' זצ''ל עלה הכל בנקל: החפץ חיים נתגדל רק הודות לעקשנותו הרבה, - עכשיו, כשרצה ליסע לא''י, אירע לו מאורע שעיכבהו, וחשבתי ששוב לא יחשוב ליסע, כי הרי רואה שמן השמים מעכבים אותו, אבל כתבו לי שהח''ח ז''ל קרא לחתנו, ומסר מודעה בפניו: ידע הבע''ד שלא יפעול אצלי כלום! אני אסע!

וכן, קודם שהדפיס את ה''משנה-ברורה'' קרה אצלו מקרה נורא ר''ל, שאחר במקומו היה נחרב לגמרי רק ממקרה זו בלבד, אולם גם אז מסר מודעה, ואמר שיוכל להיות ח''ו עוד יותר רע ו''הוא'' לא יפעול אצלי כלום! אני מוכרח להשלים את מה שהחילותי! ורק בזה נתגדל.

כל חולשתינו היא רק שאין לנו עקשנות כלל, וגם הננו עדינים יותר מדאי, וכשהננו עדינים, הרי ביחס ''אליו'' (לבעל-דבר) הננו ודאי עדינים, ומכש''כ אל עצמנו שאין אנו יכולים להשיב פנינו ריקם... ובזה כל החורבן שלנו ר''ל.

ידע אדם יסוד זה: - שאם הוא רוצה לגדול כל שהוא, עליו להיות ''עקשן''... ! (דעת תורה - בראשית עמוד קפ''ו).

סוף הספר

תוכן העניינים

שכרן של מצוות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה