שיח השדה (פרומר)· הרב אריה צבי פרומר
שער הכללים · כלל י
בענין בל תוסיף
בתוס' פסחים (דף נ"א.) ד"ה אי אתה רשאי להתירן בפניהן תימה א"כ היאך התיר ר' בית שאן בפ"ק דחולין (דף ו':) ותירץ רבינו נסים במגלת סתרים דהאי דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור היינו שיודעים שהן מותרים והם רוצים להחמיר על עצמן וכן משמע לישנא דברים המותרים אבל דברים שנוהגים מחמת טעות שסבורים שהוא אסור והוא מותר יכול להתיר בפניהם וכן משמע בהדיא בירושלמי עכ"ל וק' לי לפמ"ש התוס' שם באותו הדיבור בשם ר"י להסתפק במנהג שאינו חשוב שיכולין להתיר בפני ת"ח אם גם יכולין להתיר להם עצמן עיי"ש ואי נימא הכי דיכולין להתיר להם עצמן רק בכותאי ובני המדינה שאינם ת"ח אסור שלא יזלזלו באיסורין א"כ קו"ח ששייך גזרה זו במנהג שהוא בטעות שסבורין שמדינא אסור אם יקל להם כש"כ שיזלזלו באיסורין בשלמא לצד הב' שמסתפק ר"י דאף בת"ח מותר דוקא לעשות בפניהם כדי שהם לא ילמדו ג"כ להקל במנהג זה וזה אסור מדינא להם, משא"כ במנהג טעות מותר להם מן הדין לעבור ואין חשש, משא"כ לצד ס' השני דמדינא גם הם עצמן מותרים לעבור אפילו במנהג שאינו בטעות מ"מ גזרינן בכותאי משים דמסרכי א"כ כש"כ שיהי' ראוי לגזור במנהג בטעות, ונלע"ד עפמש"כ הרמז"ל בפ"ב מה' ממרים דאם אומרים על בשר עוף בחלב שהוא מה"ת עוברים על בל תוסיף, ורק כשאומרים שהוא מותר מה"ת רק מדרבנן אסור משום סייג ליכא בל תוסיף, א"כ במנהג בטעות שסוברים שאסור מה"ת אסור להניח להם מנהגם כיון דיש בזה לתא דאיסור בל תוסיף ובמקום איסור אין להניחם על מנהגם כר"ה (דף ט"ז:) ובמקום איסורא כי נהגו מי שבקינן להו וגם בש"ס כאן אי רובא דגן ניכלי' זר באפייהו דלא ליתו לאפרושי מן החיוב על הפטור הרי דכל שיש לתא דאיסורא אין להשגיח על הא דמסרכי מלתא ומתירין אפי' בכותאי, וי"ל דאפי' באומרים על דבר שהוא מותר לגמרי אסור מדרבנן ג"כ יש בו משום בל תוסיף מדרבנן דגם בדרבנן יש ב"ת ע' מרדכי רפ"ק דמגלה וע' רי"ף פ"ג דברכות דמתפלל ב"פ עובר בב"ת אף דתפלה דרבנן וע' פמ"ג בפ"כ ח"א אות מ' מענין ב"ת בדרבנן עיי"ש, וא"כ כיון שסוברים שהדבר אסור מן הדין עוברים בבל תוסיף, וא"כ בעל כרחינו אנו צריכין להתיר להם האיסור להצילם מזה ודוקא במקום שיודעים שהוא מותר מדינא ומ"מ נזהרים ליכא בל תוסיף, כמ"ש הרמז"ל דאם אומרים שבשר עוף בחלב דרבנן ליכא ב"ת דל"ח מוסיף על התורה כיון שאומר שמותר מן התורה רק מדרבנן אסור, כן בזה לענין ב"ת דרבנן דאם אומרים על דבר המותר לגמרי שאסור מדרבנן, ואיכא ב"ת מדרבנן שמוסיף זה על שאר איסורים דרבנן, משא"כ כשיודעים שהוא מותר ומ"מ נזהרים לחומרא בעלמא ל"ח בל תוסיף כיון שיודעים שאינו אסור מדרבנן ל"ח מוסיף אדרבנן ממש כמו בבשר עוף בחלב דאם אומר שהוא דרבנן ל"ח מוסיף אדאורייתא כיון דמודה שמותר מדאורייתא וה"נ בזה דמודים שמותר מדרבנן ואין מחזיקים אותו לאיסור דרבנן רק לחומרא בעלמא לפנים משורת הדין ל"ח מוסיף על דרבנן ודו"ק כי נכון בס"ד.
ובההוא ענינא יש ליישב קו' הפר"ח ברפ"ק דמגלה בהא דמגלה נקראת בי"א בי"ב וכו' ופריך בש"ס מנלן וכו' דאי ס"ד אנשי כנה"ג י"ד וט"ו תקון אתי רבנן ועקרי תקנתא דתקינו אנשי כנה"ג והתנן אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין, והק' הפר"ח דהתוס' לקמן (דף ח':) ד"ה וביקש מבואר דאם רצה לעקור ט"ב מיום ט' ולקובעו בעשרה יכול אע"ג שאינו גדול מב"ד קמא וא"כ ה"ה כאן שלא רצו לעקור כל התקנה רק לקובעו ביום אחר ל"ח עקירה [ולכאו' י"ל לפמ"ש התוס' ר"ה (דף י"ט:) ד"ה ואל יתקלקלו דאם עושין ר"ה ב' ימים חשוב קלקול, הנה דכיון דאי"צ לעשות ר"ה רק יום א' והם עושים ב' ימים חשיב זה קלקול ליו"ט וע' טו"א ונלע"ד סמך לדברי התוס' מלשון תנא דבי אליהו פרק ל' ד"ה בני יצאוני וכו' כשהייתי על אדמתי הייתי עושה את המועדים יום אחד והוא כתקונו ועכשיו הרי אני עושה ב' ימים ואין אחד מהם כתקונו עיי"ש משמע דמחמת שעושין ב' ימים אין א' מהם כתקונו ועיי"ש בפי' ישועות יעקב וה"נ אם עושין ב' ימים פורים ומעיקרא הי' יום א' חשוב קלקול לעומת התקנה הראשונה אך נלע"ד דזה ל"ש בפורים דעיקר סברת התוס' דכשעושין ב' ימים ראש השנה חשיב קלקול לכאורה אינו מובן כלל הטעם כמו שתמה הטו"א ונלע"ד ביאור הדברים דהנה ברמב"ם ריש פ' כ"ט מה' שבת דמצו' לקדש השבת בכניסתו וביציאתו ועיי"ש בכס"מ בשם מכילתא, הנה דהבדלה קידוש השבת קרו לי' ולכאו' אינו מובן דבשלמא קידוש עיקרו להזכיר מעלת השבת וחשיב בזה קידוש השבת משא"כ הבדלה למה יחשב קידוש השבת [ואין לומר דמה שקורא לשבת. קודש. בזה חשיב מקדש השבת דא"כ מה שייטי' דהבדלה לזה ליסגי באומר מקדש השבת גרידא] וצ"ל דמה שמבדיל ימי השבת מימי החול זה הוא מעלה ושבח לשבת וקידוש השבת קרינן לה וע' בחינוך מצו' ל"א וא"כ שפיר כתבו התוס' דכשעושין ב' ימים ר"ה במקום שאי"צ רק יום א' חשיב זה קלקול לר"ה דכמו שחשיב קידוש ומעלה לשבת מה שמבדיל אותו מימי החול כמו כן חשיב גרעון אם מחבר יום חול עם יום קודש דידיעת ההפכים אחד וז"ב למבין וכ"ז ביו"ט דצריך הבדלה כמו שבת ממילא חשיב גרעון וקלקול אם מוסיף עליו יום חול משא"כ פורים דאי"צ הבדלה ל"ש זה כנלע"ד] ונלע"ד ואקדים דהנה התוס' לקמן (דף ד'.) בשם בה"ג דאף דאשה חייבת במגלה משום שהיו באותו הנס מ"מ אין חייבות רק בשמיעה ולכאו' ק' מה ראו על ככה לשנות חיוב נשים מאנשים כיון דהיו באותו הנס, גם במרדכי ריש פרקין הק' מדוע לא קבעו ב' ימים פורים משום ספיקא דיומא ותי' בסוף משום בל תוסיף והק' הבגדי ישע א"כ בכל יו"ט איך קבעו ב' ימים מספיקא דיומא, ונלע"ד דהנה ברמב"ם פ"ב מה' ממרים הק' איך אסרו חכמים בשר עוף בחלב הא איכא משום בל תוסיף ותי' כיון שלא אמרו שהוא מדאורייתא רק דרבנן ל"ח מוסיף על התורה עיי"ש א"כ עיקר התי' משום דההוספה אינו שוה להעיקר ל"ח הוספה לכן בכל יו"ט דעיקר יו"ט מה"ת וההוספה הוא מדרבנן ל"ח הוספה כיון דאין ההוספה דומה לעיקר כמ"ש הרמב"ם ז"ל לענין בשר עוף בחלב אמנם במגלה שהוא ג"כ דרבנן שפיר כ' המרדכי דאיכא בל תוסיף כיון דההוספה יהי' שוה להעיקר כיון דהעיקר הוא ג"כ דרבנן ולפ"ז יש ליישב גם דברי הבה"ג בנשים דהנה הטו"א כ' דעיקר התקנה ל"ה על נשים רק על אנשים ואח"כ חז"ל הוסיפו נשים משום אף הם היו באותו הנס וא"כ שוב ק' דיהי' בל תוסיף מה שחז"ל הוסיפו על המצו' נשים לכן הוכרחו לשנות חיובם שלא יהיו אלא בשמיעה וא"כ אינו דומה לעיקר דאנשים בקריאה והם בשמיעה לכן ליכא ב"ת דהוספה אינו דומה לעיקר, ועתה נבוא לסוגיין דה"נ אי כנה"ג י"ד וט"ו תיקן ורבנן בתראי הוסיפו י"א י"ב וי"ג לכאו' איכא ב"ת דגם מוסיף ימים חשוב בל תוסיף כמבואר ר"ה (דף כ"ח:) אמנם אי הי' ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו לק"מ שיהי' בל תוסיף דבידם לבטל לגמרי תקנתא קמייתא ולעשות תקנה חדשה די"א וי"ב וי"ג וכו' והימים הראשונים יפלו ול"ש ב"ת דעתה כולן שוין [וזולת זה אי נימא דב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו ל"ש ב"ת דמה אולמא דתקנה קמייתא מתקנה שלהם שיחשבו מוסיפין וז"פ] אמנם כיון דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו וא"כ בע"כ נשאר תקנתא קמייתא ממילא כשמוסיפים י"א י"ב י"ג חשוב הוספה על חיוב הקדום ושוב איכא בל תוסיף וא"כ לק"מ קו' הפר"ח מתוס' לקמן (דף ה':) דלקמן רצה לעקור ט' ולקבוע עשירי ליכא בל תוסיף וכיון דנשאר גוף התקנה כתבו דל"ח עוקר תקנת ב"ד קמא משא"כ בסוגיין דמוסיף ימים על ימים הקבועים מאז אף דזה ל"ח עקירת התקנה מ"מ איכא בל תוסיף אלא דאם הי' הדין דב"ד יכול לעקור דברי ב"ד חברו ל"ה שייך בל תוסיף דמה אולמא דהאי מהך ותו דבידם לעקור כל התקנה ולתקן מחדש כנ"ל אבל כיון דאין ב"ד יכול לבטל וכו' ובהכרח נשאר התקנה די"ד וט"ו וא"כ כשמוסיפים זמנים אחרים הר"ז הוספה על התקנה הקדומה ואיכא ב"ת ודו"ק: