אור ברסלב
שיח השדה (פרומר) שער הכללים › כלל ח

שיח השדה (פרומר)· הרב אריה צבי פרומר

שער הכללים · כלל ח

כלל ז

בענין לא פלוג רבנן

בשבת (י"ב:) ולא יקרא לאור הנר אמר רבה ואפי' גבוה ב' קומות ואפי' שתי מרדעות ואפי' עשרה בתים זו ע"ג זו חד הוא דלא ליקרו הא תרי שפיר דמי וברש"י ד"ה ואפי' גבוה וכו' דכיון דגזור לא פלוג רבנן עיי"ש והט"ז סי' ער"א הק' דא"כ גם בתרי יהי' אסור משום לא פלוג רבנן. וע' תוס' גיטין (ה'.) ד"ה שלא תחלוק בשליחות פי' בשליחות דחד דגזרינן חד דל"ש אטו חד דשכיח אבל בי תרי אטו חד לא גזרינן עיי"ש ולפ"ז גם קו' הט"ז א"ש אך גם בדברי התוס' עצמן יש להקשות כן דכמו דאמרי' שלא תחלוק בחד דל"ש כמו כן נגזור בתרי ויש לדחוק בזה. אך נלע"ד ליישב ברווחא ואקדים לבאר ענין לא פלוג רבנן דלכאו' נראה דזה ג"כ גזרה אטו גוף האיסור שגזרו וא"כ ק' דהוי גזרה לגזרה ואי משום דאי לא הא לא קיימא הא הוי לי' לפרש כן ואין זה במשמע הלשון לא פלוג רבנן ונלע"ד פירושו דהרי קימ"ל דבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו ואף שבטל הטעם לא בטלה הגזרה כמבואר בפ"ק דביצה דאף מתקנת ריב"ז ואילך ביצה אסורה אף דעיקר הגזרה הי' מחמת הטעם ועכשיו הרי בטל הטעם מ"מ כיון דהם גזרו סתם ולשון איסורם כולל לעולם ממילא אסור גם היום שגם זה בכלל לשונם. לכן גם בנ"ד דחז"ל גזרו בלשון השנוי במשנתינו ולא יקרא לאור הנר [יעי' תוס' ב"ק (צ"ד.) ד"ה בימי רבי דהמשניות היו סדורות קודם רבי. וא"כ אותה לשון השנוי במשנה לא יקרא לאור הנר כך הי' לשון התקנה מעיקרא. שחייב אדם לומר בלשון רבו] כל הנכלל בלשונם הוא בכלל האיסור אף שאין שייך טעם הגזרה מ"מ כל שהוא בכלל לשונם צריך מנין אחר להתירו וא"כ גבו' ב' קומות דודאי הוי בכלל לשון לאור הנר דאין בלשון זה שום רמז דקאי דוקא בנר העומד בסמוך לו אסור ממילא משום שהוא בכלל לשונם וזה הפירוש לא פלוג רבנן דכיון דהם ז"ל גזרו סתם וגם זה בכלל דבריהם ז"ל ממי' אנו מוזהרים בלא תסור וא"א לבטל דבריהם אף שאין בו הטעם כיון דהם ז"ל לא פלוג בהכי וגזרו סתם. אבל תרי אינם בכלל ולא יקרא דתיבת לא יקרא לשון יחיד וכיון דל"ש טעם הגזרה וגם אינו בכלל לשונם לכן תרי מותרין לקרות לאור הנר. והמעיין הישר יראה לעינים כי הדברים מאירים בלשון הגמ' דאמר ולא יקרא לאור הנר אמר רבה אפי' גבו' ב' קומות וכו' חד הוא דלא ליקרי הא תרי שפיר דמי והלא הם ב' דינים והי' לו לומר וחד הוא דלא וכו' בו' העיטוף, דזה לגמרי דין אחר שחידש רבה ועוד למ"ל לומר הלשון חד הוא דלא וכו' הול"ל רק עיקר דינו דתרי קורין לאור הנר וע"כ דאין זה דין חדש רק רבה בא לדייק לשון המשנה ואמר דלשון לאור הנר כולל אפי' גבו' ב' קומות ואח"כ חוזר ללשון המשנה ולא יקרא משמע חד הוא דלא הא תרי שפיר דמי ולכן ל"א בויו העיטוף דדיוקא קמא הוא מלשון לאור הנר ודיוקא בתרא הוא מלשון לא יקרא והר"ז כאומר ולא יקרא חד הוא דלא וכו' דול"ש ו' דהוא דבר בפ"ע וז"ב בס"ד:

וכן נלע"ד בהא דגיטין (ד"ה.) דחז"ל שנו בלשון המשנה המביא גט ממדינת הים צ"ל בפ"נ והתם לשון המביא ודאי כולל בין זכר בין נקבה דהרי גם אשה כשרה להביא גט ובודאי גם אשה צ"ל בפ"נ ודכוותה אשכחן בכ"מ דלשון זכר כולל בין זכר בין נקבה בפרט דכאן מוכרח כן. רק עיקר קו' הגמ' באשה עצמה המביאה גיטה לא תצטרך לומר בפ"נ וע"ז אמרי' שלא תחלוק בשליחות דלשון המשנה כולל בין המביא עבור אחר בין המביא לעצמו ואם בשביל דהמביא הוא לשון זכר זו"א דגם אשה צ"ל ועיקר החילוק הוא רק בעבור שמביאה לעצמה וחילוק זה אין לו רגלים כלל בלשון המשנה וא"כ אף שאין שייך בה טעם הגזרה מ"מ צ"ל בפ"נ כמו דבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו אף שבטל הטעם. אבל שנים המביאים ז"א בכלל לשון המביא. וראי' גדולה לדברי מלשון רש"י ביצה (דף ג'.) ד"ה חדא גזרה הוא לא שתהי' זו גזרה דלא ליתי לידי פירות הנושרין אלא כשנמנו וגזרו על פירות הנושרין אף ביצה היתה במשמע ואע"ג דלית בה משום תלישה מיהו מכלל גזירת חכמים היתה שאף היא פרי הנושר היא עכ"ל מפורש יוצא כדברינו דכל שנכלל בכלל לשון חז"ל בשעת הגזרה אף דל"ש בו הטעם מ"מ ממילא אסור. וזה כל ענין לא פלוג רבנן דכיון שלא חילקו חז"ל ממילא נאסר כל מה שהוא בכלל הלשין. ובחידושי הארכתי בזה. וכאן לא באתי רק להעיר. ישמע חכם ויוסיף לקח:

תוכן העניינים

שיח השדה (פרומר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה