שיח השדה (פרומר)· הרב אריה צבי פרומר
שער ברכת ד' · סימן ח
כ' הפר"ח סי' ק"ח אות ט' דאם טעה ולא התפלל ערבית בליל ר"ח ומתפלל שחרית ב' ושכח בתפלת תשלומין של ר"ח אי"צ לחזור כיון דתשלומי לילה הוא ובלילה אי"צ לחזור על העדר הזכרת המאורע אף דלכתחלה צריך להתפלל כתפלה דהשתא וכעי"ז כ' הבה"ט סקי"ב בשם כנה"ג, וכ"כ בפ"ת או"ק י"ז בשם בר"י מי שלא התפלל מנחה ביום שלפני שאלת מטר ומתפלל ב' בלילה יזכיר בשניהם טו"מ ואם שכח בתשלומין אין מחזירין אותו ובט"ז סק"ח ובמג"א ס"ק כתבו להיפוך לענין הזכרה של שבת עיי"ש דיום הוא שנתחייב בזה וחזר דינו כתפלה העכשוית, ויש להסתפק לשיטת הט"ז ומג"א בשכח מנחה לפני לילה שמתחילין טו"מ והתפלל ערבית ב' ושכח בשני' טו"מ שצריך לחזור אליבייהו. ושכח ולא חזר עד בוקר, ובבוקר נזכר ששכח בלילה בתפלה שני' טו"מ היכא נידייני' דיינא להאי דינא, מי אמרי' דתו אי"ל תשלומין דהא לאחר ב' תפלות ל"מ תשלומין וכאן הוא לאחר ב' תפלות. א"ד כיון דאתמול במנחה הי' חייב רק מנחה בלעדי טו"מ. והרי תפלה כזו התפלל בלילה אך שבלילה נתחדש חיוב טו"מ וא"כ א"א להחשיבו לאחר ב"ת רק לתפלה הסמוכה כיון דעיקר חיוב טו"מ שבעבורו חייב לחזור נתחדש בסמוכה:
ויש לתלות חקירה זו במה דפליגי הר"ש גרמיזאן והפר"ח סק"א אם התפלל ב"ת א' ש"ע וא' לתשלומין ושכח בראשונה דבר המעכב כגון טו"מ או של ר"ח, דעת ר"ש גרמיזן דצריך לחזור ולהתפלל הב"ת דאף דבשני' הזכיר ח"מ הרי לא הקדים לה תפלה העיקרית כיון דאיגלאי למפרע דלא יצא יד"ח תפלה זו ממילא גם התשלומין ל"י והפר"ח חולק דשא"ה דכבר קדם העיקרית לתשלומין אלא שטעה בה עיי"ש וביאור פלוגתתם כתבתי במ"א דר"ש גרמיזן ס"ל דאם שוכח דבר שבעבורו מחזירין אותו לא יצא כלל ידי תפלה וכלא צלי דמי והפר"ח ס"ל דגוף התפלה יצא רק דמ"מ צריך לחזור כדי לקיים גם חיוב הזכרה והא דצריך לחזור כל התפלה היינו לומר ההזכרה במקומה [דאין לומר דאע"ג דמעכב התפלה מ"מ חשיב שהקדים התפלה לתשלומין דזה לא מסתבר כלל וכן מוכח ביומא (דף ס':) דפריך למ"ד קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום מדתנן אם עד שלא גמר נשפך כו' ואם אי' יחזור ויחפון מיבעיא לי' וכה"ג שם (דף מ"ט.) בחפן ומת דצריך לחזור ולחפון אף שכבר הקדים פ"א שחיטת הפר אלא שאח"כ נולד פסול וכש"כ בנ"ד דמיפסל וקאי וז"ב וכ"מ להדי' באו"ח סי' ל"ב סעיף כ"ה דכל שהוא בפסול חשיב שלא כסדרן.] ואם עבר היום ולא חזר והתפלל ל"ח שלא התפלל כלל ולא עבר רק על חיוב פרטי שהשמיט הזכרה בתפלה, ולפ"ז לשי' הרש"ג לא יועיל תשלומין בבוקר דחשיב אחר ב"ת כיון דעדיין לא יצא כלל ואף שאתמול במנחה הי' חייב רק תפלה בלי הזכרה ואותה התפלל בלילה מ"מ חשיב כלא התפלל כלל כיון דהשמיט דבר שבעבורו צריך לחזור אבל לשי' הפר"ח יועיל תשלומין כיון דגוף התפלה יצא בלילה רק מ"מ חייב לחזור עבור ההזכרה והרי חיוב הזכרה לא נתחדש רק בסמוכה:
והנה גוף החקירה נלע"ד דשל כת הקודמין הוא וכבר ישבו על מדוכה זו תקיפי קמאי דהתוס' ברכות (דף כ"ו:) ד"ה טעה כו' אם בר"ח במנחה שכח לומר יעלה ויבא דצריך לחזור ולא חזר עד הלילה הר"י הי' פוטר מלהתפלל ב"ת כיון דעתה יתפלל בלי הזכרה וא"כ מה ירויח והר"ם דייק מד' הרי"ף דצריך לחזור ולהתפלל אף שלא ירויח כלל, וסברת הר"ם מאלאוור אתה תחזה ברא"ש ותר"י בשם חכמי פרובינצא וז"ל וחכמי פרובינצא היו אומרים כיון דלא יצא י"ח בזו התפלה הוי כלא התפלל וצריך להתפלל ב' תפלות לערב אף בלי הזכרה של ר"ח ושבת עכ"ד, הרי דלשיטת הר"י לא ירויח כלל במה שיתפלל בלילה בלא יעלה ויבא, ואף דביום ל"י יד"ח התפלה ועתה יתפלל עכ"פ גוף התפלה ויי"ח, דהרי אם ישכח להתפלל לגמרי בר"ח במנחה לכו"ע מתפלל בלילה ב"ת בלי יעו"י הרי דיוצא בזה אף ששכח במנחה דר"ח שאז הי' החיוב עם יעו"י מ"מ יוצא בזה עתה, וצ"ל דס"ל לר"י דאם שוכח יעלה ויבא אף דמחזירין אותו מ"מ גוף התפלה כבר יצאו אלא שחוזר בשביל הזכרה חמי' בלילה שאין הזכרה אי"צ לחזור אבל הר"מ ס"ל דאף ידי תפלה עצמה נמי לא יצא ושפיר צריך להתפלל וירויח עכ"פ גוף התפלה, וסיוע לשיטה זו מלשון הש"ס ברכות (דף כ"ו:) למימרא דכי לא אבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמי ומהדרינן לי משמע מזה דכל היכא דמהדרינן לי' בשביל השמטת איזה דבר כמאן דלא צלי כלל דמי, ומינה דאף ידי גוף תפלה לא יצא, והנה הפר"ח שם באות י"א פסק כהר"י ולא כהר"ם דאם התפלל בלי הזכרה אי"צ להשלים דלא ירויח כלום, ולשיטתי' אזיל דפליג על הר"ש גרמיזן דאף דצריך לחזור מ"מ ידי גוף התפלה כבר יצא רק דחוזר כדי להזכיר מעין המאורע וע"ז ל"ש תשלומין בלילה דאז יתפלל בלי הזכרה, ולפ"ז לדידן דקימ"ל דהך מלתא ספיקא דדינא הוא בהשמיט יעלה ויבא במנחה ונזכר בלילה ומתפלל נדבה וא"צ חידוש כמו בשאר תפלת נדבה משום דיש דיעה דיש לו תשלומין כמ"ש הט"ז ס"ק י"א א"כ הכא בנ"ד נמי מתפלל בבוקר תפלת נדבה וא"צ חידוש דהיינו הך כנלע"ד, ואני חוכך עוד לומר דאפי' לשיטת הר"י והרש"ג דאם השמיט דבר המעכב ל"ח תפלה כלל, מ"מ כאן מודו דמהני תשלומין דמ"מ חיוב זה של הזכרת טו"מ לא נתחדש רק בתפלה הסמוכה, ולולא שנתחדש בלילה חיוב זה הי' יוצא בתפלת שמו"ע שהתפלל וכיון דכל עיקר חיוב חזרת התפלה הוא רק בעבור דבר שנתחדש בלילה בתפלה הסמוכה שפיר מועיל תשלומין ויש להביא זכר לדבר ממש"כ הרשב"א גיטין (דף י"ד.) ד"ה הנהו גינאי וכו' ואפי' אמרין לי' נמי משתליין חושבנא מיפטר פטירי דהו"ל כמנה לי בידך והלה אומר איני יודע דפטור ול"ד למנה הלויתני וא"י אם פרעתיך אם לאו דהכא אמרי לי' ודאי פרענו אלא דאת הוא דאמרת אשתכח בי' טעותא האי טעותא לא ידענא וכו' ע"ש וכעי"ז בט"ז ח"מ סי' ע"ה דאם פרע ואח"כ נמצא מטבע מזוייפת חשיב א"י אם הלויתני כיון שהי' פרעון אף שהס' אם הפרעון טוב ל"א דחשיב ס' פרעון חוב הישן רק כס' חיוב חדש כא"י אם הלויתני, והכ"נ בזה כיון דבלילה התפלל אף דאח"כ נודע דהשמיט טו"מ וצריך לחזור מ"מ י"ל דחשיב חיוב חדש וחיוב קמא אזיל לי', אמנם אם באנו לדמותו לזה יהי' הדין דאפי' שכח מנחה באמצע החורף כשכבר חייב להזכיר טו"מ והתפלל בלילה תשלומין ושכח טו"מ גם כן יועיל תשלומין בשחרית ול"ח לאחר ב"ת כיון דבלילה התפלל אף דשכח טו"מ מ"מ חיוב קמא אזיל לי' ואח"כ נתחדש חיוב חדש ושפיר הוי לאחר תפלה א' ומועיל תשלומין כמו פרע ומצא מטבע מזוייפת דחשיב חיוב חדש, וי"ל עוד דלשיטת הפר"ח והר"מ הנ"ל דאם שכח דבר המעכב התפלה מ"מ גוף התפלה יצא א"כ י"ל דחיוב זה של הזכרת טו"מ אינו חיוב עצמי ול"ש רק בשעת תפלה ממילא אם התפלל בלילה לתשלומין חייל אז חיוב הזכרה דטו"מ ולא בתורת תשלומין רק תחלת חיוב דאף דגוף התפלה הוא רק תשלומין למנחה מ"מ לגבי חיוב הזכרת טו"מ חשיב כתחילת חיוב דחיוב זה אינו תלוי בזמן רק בתפלה דכל אימת שמתפלל צריך להזכיר טו"מ וראי' דאפי' שכח להתפלל במנחה שעדיין ל"ה בו חיוב הזכרה ונזכר בלילה שלאחריו ואז מתחילין להזכיר חייב להזכיר גם בתשלומין אף דלא נתחייב רק תפלה בלי הזכרה במנחה וע"כ דחיוב הזכרה אינו תלוי בזמן רק בגוף התפלה וכל אימת דמתפלל אזי מתחדש חיוב הזכרה, וא"כ אף בשכח מנחה באמצע החורף מ"מ חיוב טו"מ דלילה אינו בגדר תשלומין רק חיוב עצמי כיון שמתפלל עכשיו, וראי' עוד דהרי אם היו מפסיקין לומר טו"מ בלילה תיכף אף ששכח במנחה שמו"ע הי' מתפלל עתה בלי שאלה, הרי דחיוב הזכרה הוא רק מחמת עכשיו ולא משום תשלומין ממילא אם שכח טו"מ ח, יב חיוב זה שחייב עתה להתפלל שנית רק תשלומין לתפלה של עכשיו ולא לתפלת מנחה דתפלה ראשונה הי' חשובה תשלומי מנחה וכמאן דצלי דמי וכבר יצא יד"ח גוף התפלה רק שנשאר חיוב טו"מ שמחמתו חייב לחזור וחיוב זה דטו"מ עכשיו הוא שנתחדש ממילא יועיל תשלומין גם בבוקר דל"ח אחר ב' תפלות:
ואולי יש לדון בזה למ"ש הפרמ"ג במשב"ז סוסק"ה דהא דל"מ תשלומין אחר ב' תפלות דכיון דעבר זמן רב כזה ולא נזכר חשיב פושע ומזיד ולמזיד לא תקנו תשלומין וכ"כ הפנ"י ר"פ תפה"ש וה"ר מפ"ב דביצה גבי ההוא סמיא דאמר לי' פושע את כיון דכבר שכח ב"פ עיי"ש ולענ"ד נראה סמך לדבריהם מד' הר"ן פ' ערבי פסחים (דף ק"ז) לענין תשלומי הבדלה עיי"ש בד"ה מי וכו' דהטעם דל"מ תשלומין רק יום א' משום דאח"כ חשיב פושע הואיל והי' לו שהות יום א' ולא נזכר עיי"ש, ואף דכאן לא נתנו לו יום שלם היינו משום דכאן הי' לו יותר ליזכר בהגיע זמן תפלה שני' וא"כ יש לדון בנ"ד דל"מ תשלומין כיון דפשע ב"פ באותה תפלה דומה ממש לההוא סמי' דפ"ב דביצה דשכחה ב"פ חשיב כפשיעה, אמנם הפנ"י דחה זה במסקנת דבריו גם הפמ"ג הק' ע"ז דהא אף דבמזיד ל"מ תשלומין מ"מ יכול להתפלל בנדבה ואי"צ חידוש ואילו לאחר ב"ת צריך חידוש וע"כ דלית דין גרמא משום פשיעות ולא עמד טעמו בו רק דאחר ב' תפלות לא תקנו תשלומין אפי' הי' אונס גמור מעתה י"ל שפיר כמ"ש דהכא חיוב חדש הוא והתשלומין על החיוב החדש הוא ואף דבטעמים אלו יש לפקפק אמנם בנדון שלפנינו נלע"ד ברור דיתפלל בבוקר נדבה בלא חידוש דומי' דקימ"ל בסעי' י"א בפלוגתת הר"י והר"ם חלאווה:
ואשוב לדברי הפר"ח סי' ק"ח הנ"ל דמבואר מדבריו דאף דאם שכח טל ומטר מחזירין אותו מ"מ יד"ח התפלה יצא והא דצריך לחזור הוא רק כדי לעשות מקום להזכרה ולקיים מצות הזכרה במקומה, וכן מבואר מדיעה א' בתוס' ברכות (דף כ"ו:) כנ"ל, ואל תתמה ע"ז איך חוזרין כל התפלה בשביל חיוב הזכרה שתהי' במקומה כיון דיד"ח גוף התפלה כבר יצא דכה"ג מצינו לענין סח בין תפלה לתפלה דמברך שתים על של ראש לשיטת ר"ת וסייעתו במנחות (דף ל"ו.) ומבואר ברז"ה סוף פ"ד דר"ה דבאמת של ראש אי"צ רק ברכה אחת על מצות תפלין ומה דחוזר ומברך להניח היינו על של יד ואף דכבר בירך צריך לחזור ולברך כדי להסמיך זה לזה דצריך הוי' א' לשתיהן עיי"ש וכ"כ בריטב"א שם הרי דחוזר ומברך להניח תפלין שכבר יצא יד"ח לגמרי [דהרי תפלה של ראש אינה מעכבת של יד] בשביל דבר זה שיהי' הוי' א' לשתיהן שהוא רק מצוה לכתחלה ואינה מעכבת גוף מצות הנחת תפלין:
ונלע"ד עוד דלענין כוונה המעכבת בתפלת בברכה ראשונה לכה"פ ומדינא דגמ' הי' חוזרין בשביל חסרון כוונה [רק היום שאין מכוונין וקרוב שגם פעם ב' לא יכוון לכן אין חוזרין כדאי' בשו"ע סי' ק"א] היינו ג"כ מצד חובת כוונה עצמה שחייב לכוון בשעת תפלה משום זה צריך לחזור אבל אפילו לא התכוון יצא יד"ח גוף התפלה וחילי דאלת"ה א"כ אם התחיל לומר השמו"ע ואחר ברכה ראשונה יודע בעצמו שלא כיון בה ראוי להיות הדין שלא יתפלל הלאה כיון דכוונה מעכבת וכמאן דלא צלי דמי וכל ברכותיו יהיו לבטלה ויצטרך לעקור רגליו ולא אשתמיט בפוסקים לפרש דין זה כיון דקימ"ל בכ"מ דהיום אין מכוונים כדאי' בשו"ע סי' צ"ח וסי' ק"א וע' תוס' סו"פ הי' קורא וא"כ דבר זה מצוי מאד כיון דסומכין ע"ז לדינא וא"כ הי' ראוי לפרש כן בשו"ע דאם נזכר אחר שהתחיל להתפלל שלא כוון באבות לא יתפלל יותר, ואף דלכתחלה מחייבין אותו להתפלל היינו משום דתלינן שיכוון [וגם זה ק"ק דכמו בלא נתכוון אי"צ חזור משום דקרוב שגם בפעם ב' לא יכוון א"כ איך מותר לו לכתחלה להתפלל] מ"מ כיון דכבר התחיל ויודע בעצמו שלא כוון איך מותר לו להתפלל הלאה, וגם תימה גדולה לומר על רוב ישראל שאין מקיימין מצוות תפלה ח"ו כיון דאין מכוונים וכוונה מעכבת אבל לפי האמור א"ש דלעולם מצוות תפלה עצמה מקיים גם בלי כוונה והא דצריך לחזור בשביל חסרון כוונה היינו מחמת חובת כוונה בשעת תפלה וחוב זה מעכב א"ע אבל לא את התפלה, והיום שאין מכוונין אין חוזרין בשביל חסרון כוונה ומ"מ גוף התפלה יוצא אף בלי כוונה, ונלע"ד ראי' לזה מירושלמי פ' הי' קורא שהביאו התוס' ר"ה (דף ט"ז:) אנא מן יומא לא כוונית וכו' אנא מחזיק טיבו לרישא דכרע במודים וכו' ופי' הפני משה שהי' טרודים בהרהור תורה וזה תי' מספיק דגם הטרוד בטירדא דמצוה פטור מן המצוה כמ"ש רש"י ברכות (דף י"א.) ובשבת (דף י"א.) דמי שתורתו אומנתו פטור מתפלה, אך כ"ז אם שם תפלה עלי' בלי כוונה אבל אי נימא דאם אינו מכוון כמאן דלא צלי דמי וברכותיו לבטלה א"כ ק' טובא דכיון דפטורין ל"ה להם להתפלל כלל כיון דבלא"ה אין מכוונין ואין יוצאין כלל בזה, וע"כ כדאמרן דאף דחוזרין בשביל חסרון כוונה מ"מ התפלה עצמה יוצא גם בלי כוונה]:
עוד סמך לזה מדברי הבה"ג והשאלתות שהביאו התוס' ר"פ תפלת השחר דאף דש"צ אינו מוציא את הבקי מ"מ אם כבר התפלל ושכח יעלה ויבא שוב הש"צ מוציאו, ולהנ"ל א"ש דדווקא יד"ח תפלה אין להוציא את הבקי אבל כאן כבר יצא יד"ח תפלה רק יד"ח הזכרה לא יצא, שפיר הש"צ מוציאו כמו בכל הברכות דמוציאין גם את הבקי ובזה מובן מש"כ התוס' שם דאם שכח ברכה א' אין הש"צ מוציאו ולכאו' אין מובן החילוק ולהנ"ל נכון מאד דבברכה שלימה שוב מעכבת כל התפלה ולא יצא עדיין יד"ח תפלה ע' ט"ז סוס"י ק"ד, לכן שפיר אין הש"צ מוציאו ודוקא בשכח יעלה ויבא דזה חיוב בפ"ע וגוף התפלה כבר יצא הש"צ מוציאו משא"כ בזה, ובמק"א כתבתי טעם אחר ע"ד בה"ג משום דכבר התפלל פ"א דינו עתה כשעה"ד ואונס כעין סברת הרמ"א ביו"ד סי' קצ"ו ס"א דאם כבר בדקה פ"א שוב דינו כדיעבד בבדיקה שני' אף שחזרה וראתה עיי"ש, אך לפ"ז אין מובן כ"כ החילוק בין שכחת יעו"י לברכה שלימה ומש"כ איפוא נלע"ד מחוור:
עוד נלע"ד סמך לזה מדברי המג"א סי' תקצ"ג שכ' דבשאר ימות השנה אם אינו יודע כל הי"ח ברכות אומר מה שיודע ואין מעכבות זא"ז, ותמהתי ע"ז במק"א דהרי אפי' בשכח יעלה ויבא ועקר רגליו חוזר לראש ול"מ אם יתחיל רצה וע"כ דכל הי"ח מעכבות זא"ז והאחת בלי חברתה אינו כלום דאי נימא דאם יודע איזהו ברכות יוצא ידי אותן ברכות עכ"פ למה צריך לחזור לראש יתחיל ברכת רצה וזיל הכא איכא חצי וזיל הכא איכא חצי וע' ט"ז סי' ק"ד, וע"פ האמור א"ש דאף דכל הי"ח ברכות צריכין להיות יחד ואם אינו אומר כל השמונה עשרה בזאח"ז בלי הפסקה חיסר מצוה ודב"ז מעכב דצריך לחזור לראש מחמת חיוב זה מ"מ אם אינו יודע רק החצי ג"כ יוצא יד"ח אותה חצי ומינה דאם יתפלל חצי עכשיו וחצי אח"כ יצא יד"ח תפלה, רק שחיסר חיוב זה דצריך לאמרן יחד ומ"מ אין זה מעכב גוף התפלה אף דצריך לחזיר כל התפלה בעבור זה היכא דאפשר מ"מ גם אם אינו אומר כל השמו"ע יחד יצא יד"ח תפלה כנלע"ד:
וכעי"ז קימ"ל בשו"ע סימן קפ"ח דאף בשכח הזכרה בשבת בברהמ"ז חוזר מ"מ אם היו ג' אי"צ לחזור ולזמן דכבר יצאו יד"ח זימון עיי"ש מוכח ג"כ דגוף בהמ"ז יצאו אף דחוזרין בשביל הזכרה דאל"כ איך יצאו ידי זימון הרי ל"ש זימון בלעדי גוף בהמ"ז וע"ע ב"י או"ח סי' קכ"ו בסוף הסי' בשם כלבו והאידנא שכל א' מתפלל לעצמו ואם הש"צ שכח בקול רם לומר יעלה ויבא אינו חוזר דאי"צ להתפלל רק בשביל קדושה עיי"ש, ולכאו' ק' כיון דאומר כל השמו"ע בשביל קדושה ע"כ דל"ש לומר קדושה בלי שמו"ע א"כ גם בששכח יעו"י יחזור לראש כדי לומר קדושה בתוך שמו"ע וע"כ דכבר יצאו יד"ח קדושה גם בשמו"ע זו אף דהשמיט דבר שחוזרין בשבילו וע"כ כנ"ל דגוף התפלה יצא אלא שחוזר בשביל עצם ההזכרה גם מדכ' שמתפללין כל התפלה עוד הפעם רק בשביל קדושה וע' טור רס"י קכ"ד שכ' ג"כ כן ועב"ח שם הרי דשייך לומר כל התפלה בשביל ד"א כדי לעשות מקום לקדושה, וער"ן שלהי ר"ה אהא דאר"ג לדבריכם למה הש"צ חוזר התפלה פי' הר"ן דעל שאר ימות השנה קשי' לי' דאי אר"ה הא אצטריך לתקוע אסדר ברכות שלא תקנו אלא בחבר עיר עש"ה הרי דשייך להתפלל כל התפלה עוד הפעם בשביל תקיעות, אך ק' לי ע"ד הר"ן אלו אי נימא דשייך לחזור כל התפלה כדי לתקוע על סדר ברכות, א"כ במתני' שלהי ר"ה מי שבירך ואח"כ נתמנה לו שופר תוקע ומריע ותוקע כו' משמע בלא ברכות והתם ע"כ בחבר עיר מיירי דאל"כ אפי' אם הי' לו שופר מעיקרא ג"כ ל"ה תוקעין בשעת תפלה ומ"ש אח"כ נתמנה לו שופר דנקיט אע"כ בחבר עיר ואם הי' לו שופר מעיקרא הי' תוקעין וא"כ ק' אפי' אם נתמנה לו שופר יחזרו התפלה כדי לשמוע ע"ס ברכות וצ"ע:
וער"ן מגלה פרק הקורא עומד על המשנה אין פורסין על שמע בשם רש"י דאפי' בשביל א' שלא שמע ברכו ואף שהוא כבר התפלל ג"כ מ"מ מותר לפרוס ע"ש דהיינו לומר קדיש וברכו וברכה א' של ק"ש הרי דאף שאמר כבר ברכה זו כיון שכבר קרא ק"ש בברכותי' מ"מ חוזר ואומר בשביל ברכו שאין לו שייכות בלעדי הברכה, וגם מלשון הר"ן שם ברישא דפורס על שמע דהיינו שאומר קדיש וברכו וברכה ראשונה של ק"ש ולאחר שסיים הברכה מתחיל לתפלה מעומד מפני שיש בה קדושה ע"ש מוכח להדי' דכבר התפלל דאל"כ אמאי מדלג ברכה שני' של ק"ש עד שמו"ע ומ"מ אף שהתפלל חוזר התפלה בשביל הקדושה לבד וז"ב:
וגדולה מזו מצינו דשוחטין ועושין כל העבודות של קרבן מחדש כדי לעשות שירים למ"ד שירים מעכבין, והיינו מעכבין את הכפרה אבל ודאי גוף העבודות נעשו כהוגן כמובן, דהרי אפי' לגבי מתנות שבפנים ושבהיכל ושל מזבח הזהב אי' במשנה יומא (דף ס') שכולן כפרה בפ"ע ואין שייכות לא' עם חברו קו"ח לשירים דאף למ"ד שירים מעכבין היינו שהוא עבודה מוכרחת שאין יוצאין בלעדה, אבל לא שיעכבו המתנות הקדומות וק"ל, ואף שיצא כל העבודות פ"א בטיב מ"מ שוחט קרבן אחר ומקבל ומוליך וזורק ויש עליהם שם עבודה ועושין שירים כדאי' זבחים (דף נ"ב:) ואף אתה על תתמה ע"ז שמתפלל כל התפלה מחדש כדי לקיים מצוות כוונה בשעת תפלה או כדי להזכיר מעין המאורע בעבודה]:
וראיתי לכ"ק מרן זצ"ל בהקדמת ס' אגלי טל בד"ה ובזה נבאר כ' וז"ל האמנם שדעת התוס' פסחים (דף קט"ו) דאף למ"ד מצוות צריכות כוונה מצוה הוא אלא שלא יצא בה יד"ח עכלה"ט [וכוונתו הק' לדברי התוס' שם ד"ה מתקיף לה ר"ח עיי"ש] והוא כמו שביארנו דאף דצריך לחזור ולעשות המצו' בשביל שלילת כוונה מ"מ גם אם אינו חוזר ועושה קיים המצוה, והוא סמוכין גדולים לדברינו:
ובמק"א דנתי עפ"י ד' הפר"ח הנ"ל ותוס' ר"פ תפלת השחר דגוף התפלה יוצאין אף בלי הזכרה ומה דצריך לחזור היינו בשביל הזכרה עצמה דצריך לעשות מקום לההזכרה וחז"ל אמרו שיזכיר ברצה, לכן צ"ל כל התפלה כדי שיוכל להזכיר של ר"ח בעבודה [ואין לומר דיאמר ברכה זו לבד דז"א דשמונה עשרה ברכות מעכבות זא"ז וא' לבדה בלעדי האחרות ל"ח כלל לכן חייב לחזור כולן] דלפ"ז יעלה דין חדש אם ישכח טו"מ בתפלה [בחורף ובר"ח] ויחזור לראש ובפעם שני ישכח של ר"ח ויאמר טו"מ דלפי הנ"ל אי"צ לחזור לראש דיעלה ויבא אמר בפ"א וטו"מ בפ"ב וכיון דגוף התפלה יוצא אף בלי הזכרה א"כ כשהזכיר של ר"ח בשמו"ע הא' יצא ג"כ יד"ח הזכרה בתפלה כיון דיש עלי' שם תפלה אף של"א טו"מ וכן בהזכרת טו"מ בפ"ב יצא יד"ח אף שאז שכח יעו"י דמ"מ תורת תפלה עלי' ויוצא יד"ח שתיהן משא"כ אי נימא דאם שכח דבר שמחזירין אותו כמאן דלא צלי כלל דמי [וכדמשמע לכאו' מלשון הש"ס ברכות (דף כ"ו:) למימרא דכיון דלא הבדיל כמאן דלא צלי דמי ומהדרינן לי' משמע דהיכא דמהדרינן לי' כמאן דלא צלי דמי] וכשיטה השני' שבתוס' ר"פ תפלת השחר דאם שכח יעלה ויבא במנחה דר"ח יתפלל ערבית ב' אף שלא יאמר יעו"י וצ"ל דס"ל דגם יד"ח גוף התפלה לא יצא א"כ בנ"ד יצטרך להתפלל פעם שלישית וק"ל:
וי"ל עוד נפ"מ בין השיטות הנ"ל דאם נימא דגוף התפלה יוצא אף שהשמיט דבר שמחזירין עליו דצריך לחזור בשביל חובת הזכרה עצמה והיינו כדי לעשות מקום להזכרה א"כ יהי' הדין אם שכח יעו"י יהי' לו עצה שישמע מש"צ ברכת רצה עם יעלה ויבא לבד ותו לא צריך כיון דהש"צ מתפלל כל התפלה, וא"כ הוי כאן ברכת רצה ויעלה ויבא במקומה ואף דהוא לא שמע שאר התפלה הרי הוא אי"צ לצאת רק ידי חובת הזכרת יעו"י בשלמא כשמתפלל בעצמו צריך לחזור כל התפלה דברכה א' בלי שאר התפלה לא חשובה תפלה כלל ואין כאן מקומה כלל דברכות התפלה מעכבות זא"ז כמ"ש עוד לקמן, וא"כ מקום רצה הוא רק אחר הברכות הקדומות ולפני הברכות שלאחרי' לכן צ"ל כולן כדי לומר יעו"י במקומו הראוי משא"כ כאן דהש"צ מתפלל כל התפלה ואומר יעו"י במקומה י"ל דהוא אי"צ לשמוע יותר, דהרי בר"ה (דף כ"ז.) [פליגי] אי שמע תחלת תקיעה או סוף בלא תחלה אם יוצא עיי"ש, וק' לכאו' מה תחלה בלא סוף או סוף בלא תחלה שייך אצל השומע כיון שאינו שומע אלא אותה מקצת א"כ אצלו הוא תקיעה מתחלה ועד סוף, בשלמא אם תוקע בעצמו מקצת תקיעה בפסול ומקצתה בהכשר דתלה הש"ס התם ג"כ בזה כגון מקצת קודם נץ החמה ומקצת אחר הנה"ח או תקע לתוך הבור ולתוך הדות והי' שיעור תקיעה מקמי דליערבב קלא זה שפיר חשוב תחלה בלא סוף כיון דגם אצלו התקיעה יותר גדולה דהרי תקע גם קודם נץ החמה ואינו יכול לצאת רק במקצתה של אותה תקיעה דהיינו במה שלאחר נץ החמה או במה דתקע מקמי דליערבב קלא ותלוי שפיר בדין זה אם יוצאין במקצת תקיעה או לא משא"כ בשומע מקצת תקיעה הרי אינו שומע יותר מזה השיעור והב"י כתב בסי' תקפ"ה דכשם דהשומע כעונה כך השומע כתוקע א"כ הרי אינו תוקע יותר וא"כ אי ניזיל בתר השומע הרי יש כאן תקיעה שלימה עם התחלה ועם הסוף ומוכח מזה דדנין התקיעה כפי שהוא אצל התוקע וכיון דאצל התוקע הוא תחלה בלא סוף או סוף בלא תחלה אין השומע יוצא למ"ד, א"כ י"ל דה"ה לקולא דנין כפי תכונת התפלה אצל הש"צ וכיון דאצלו היעלה ויבא הוא באמצע תפלה חשיב ג"כ אצל השומע באמצע תפלה במקומה הראוי לו אף דהשומע אינו שומע אלא יעלה ויבא לחוד:
ומדברי הר"ן ז"ל סוף ר"ה מבואר להיפוך שכ' דהא דברכות של ר"ה הש"צ מוציא את הבקי היי"ד במלכיות זכרונות שופרות אבל ז' ברכות צריך לברך בעצמו כמו בכל יו"ט. וכ' דלפיכך יש שהיו נוהגין להתפלל ואח"כ הי' שומעין מן הש"צ התפלה מתחלה וע"ס והיו יוצאין יד"ח מלכיות זכרונות שופרות שש"צ מוציאן ומיהו דוקא כששמעו את כל התפלה מתחלה וע"ס אבל אם שמע אותן ג' ברכות לבד לא יצאו ידי חובתן עיי"ש, הרי מפורש דאפי' שכבר יצא יד"ח גוף תפלת מוסף וכלום חסר רק לצי"ח ג' ברכות מלכיות זכרונות שופרות מ"מ צריך לשמוע כל התפלה מראש ועד סוף מן הש"צ, ולא סגי מה שישמע ג' ברכות אלו אף שהש"צ מתפלל כל התפלה ואומרן במקומן, מ"מ אצלו חשיב שלא במקומן אם לא ישמע כל התפלה מתחלה וע"ס ודו"ק]:
אמנם הנה בסי' רע"ג קימ"ל דאם המקדש מקדש בביתו במקום סעודה והשומע אינו במקום סעודה אינו יוצא עיי"ש הרי דאף דאצל המקדש הקידוש הוא במקומו מ"מ כיון דאצל השומע אין הקידוש במקומו ל"ח אצל השומע הקידוש במקומו הראוי לו, הרי דאף דהקידוש הוא במקומו מצד המוציא מ"מ לא אזלינן בתר המקדש אלא כפי תכונתו אצל השומע והתם ג"כ אין הקידוש מעכב הסעודה דודאי ידי סעודה יוצאין גם בלי קידוש רק הסעודה מעכבת הקידוש דהקידוש צריך להיות במקום סעודה, א"כ כיון דיד"ח סעודה יוכל לצי"ח אח"כ ואין צריך כאן רק מקום לקידוש א"כ אי אזלינן בתר המוציא ניזיל גם הכא בתר המקדש אע"כ דל"מ מה שהוא מקום המצו' מפאת המוציא אלא צריך שיהי' מקום המצו' גם מפאת השומע, [ולכאו' דב"ז תלוי בפלוגתת הרמ"א והב"י סי' קס"ז ס"ו דהרמ"א, פוסק דאם הפסיק השומע אחר (שאחר) שאכל הבוצע אי"צ לחזור ולברך ועמג"א וט"ז בשם ב"י שחולק ע"ז, ותלוי לכאו' בזה דהנה מתנאי הברכה שתהי' תכופה לאכילה בלי הפסק, ואם אכל הבוצע ס"ל לרמ"א דחשיב אצל השומעים ג"כ דהברכה תכופה לאכילה כפי מה שהברכה הוא אצל המברך והב"י חולק דדנין כפי תכונתה אצל השומעים ודו"ק] ואין סתירה מהא דר"ה הנ"ל די"ל דדנין המצו' כפי שהוא אצל התוקע וגם אצל השומע וצריך שיהי' כדין בין מפאת המוציא ובין מפאת השומע וכל שיש חסרון מפאת א' מהם ל"מ אך יש להעיר דהא לענין קידוש במקום סעודה קימ"ל דאם המקדש אינו מקדש במקום סעודתו והשומעים אוכלין שם יי"ח כמפורש בפסחים (דף ק"א.) לענין בנ"א המקדשים בביהכנ"ס להוציא אורחים דאכלי ושתו וגני בבי כנישתא ומ"מ הם אוכלין בביתם עיי"ש הרי דכל שהוא מקום הקידוש מצד השומעין לא אזלי' בתר המוציא כלל דב"ז אין כאן מקומו ובמק"א יבואר בס"ד:
וראיתי בצמח צדק הנדפס מחדש בסוף שו"ע הרז"ל כ' שאלה בחנוכה ופורים שצריך להזכיר מעין המאורע בהודאה ואם ל"א אין מחזירין אותו אם מותר לכתחלה לדלג אותם כדי למהר לסיים התפלה כדי שיוכל לענות קדושה ומודים עיי"ש ומשמע מדבריו דע"כ לא מיבעיא לי' רק בחנוכה ופורים דאין ההזכרה מעכב התפלה אבל בהזכרת יעלה ויבא בר"ח ביום וכדומה פשיטא לי' דאין לדלג כדי לענות קדושה, כיון דמעכב כל התפלה וע"פ האמור יש להסתפק דלשיטת הפר"ח והר"ם חלאווער שביארתי מדבריהם דהא דצריך לחזור התפלה במקום השמטת המאורע היינו כדי לקיים חיוב ההזכרה עצמה אבל גוף התפלה יצא בל"ז, א"כ יש להסתפק אם עדיף להשמיט ההזכרה ולענות קדושה לא מיבעיא למה שהביא שם בשם רח"ו ז"ל בשם הזה"ק דקדושה דאורייתא עדיף מחיוב הזכרה שאינו אלא דרבנן וכן אם נימא שהוא דרבנן אלא דעדיף חיובה מחיוב הזכרה ה"ה בנ"ד שייך ס' זה. אם עדיף לעזוב חיוב קל הבא לידו עכשיו בשביל חיוב גדול של אח"כ, ואדרבה י"ל דבנ"ד עדיף דבנ"ד כיון דמחזירין אותו. א"כ יש תקנה גם להזכרת יעו"י דיאמרנה אח"כ ואפשר לקיי"ש הקדושה וגם ההזכרה ול"ד להא דסוכה (דף כ"ה:) דאי"צ לעזוב מצו' קלה שבאה לידו בשביל מצוה חמורה של אח"כ דהתם אם יעזוב מצוה הקלה שבאתה לידו יפסידנה לגמרי, משא"כ בנ"ד דיש לה תקנה עדיין, משא"כ בהזכרת חנוכה ופורים שאין מחזירין אותו, ויפסיד ההזכרה לגמרי שפיר דמיא להא דסוכה (דף כ"ה:) שאי"צ לעזוב מצו' קלה בשביל מצו' חמורה העתידה לבוא, ובמנחות (דף ס"ד) דאם שחט כחושה ואח"כ שמנה פטור מחטאת דל"ח חילול שבת ואף דהי' יכול לקיים המובחר ביחד עם גוף המצו' מ"מ כיון דגם בכחושה יצא בדיעבד אפי' לא יקריב אח"כ שמינה א"כ אין בזה בעצם חילול שבת ואח"כ כשמביא שמנה ג"כ בדין הוא כדאי' התם ולא עוד אלא שאומרים לו הביא שמינה לכתחלה ושחוט דגם מצוה מן המובחר דו"ש לכן ל"ח חילול שבת אף דמ"מ מעשה א' מיותרת דהי' יכול לקיים המובחר ביחד עם עצם המצוה ול"ה אלא חילול א', א"כ ה"ה בנ"ד כשגומר שמו"ע בלי הזכרה כיון דיוצא בדיעבד ידי גוף התפלה עכ"פ א"כ אין זה לבטלה ואח"כ שיחזור ויתפלל ודאי לא יהי' לבטלה דהרי מחזירין אותו ודומה להתם שאומרים לו הביא שמנה כו' ומודינא דלכתחלה אין לעשות כן שלא במקום ההכרח דמ"מ לא גרע מגורם ברכה שאינה צריכה דאסור אף דאח"כ כדין יברך מ"מ כל שיכול לפטור עצמו בברכה אין לגרום חיוב ברכה שאי"צ, וכן התם גבי קרבן ודאי אסור להביא כחושה לכתחלה כשיש לפניו מיד שמנה ע"מ להביאה אח"כ, מ"מ במקום צורך אין בזה איסור כיון דכ"א בעצמו מותר, ואף דאיתא בירושלמי פ"ה דיומא ה"א דאי מעייל ביוה"כ כף ומחתה אחת אחת לפני ולפנים חשיב הראשונה ביאה ריקנית משום דהי' יכול לעשות שתיהן יחד הרי דאף דמ"מ הכניסה לצורך דמכניס אז ג"כ דבר המוכרח לו בפנים מ"מ כיון דהי' יכול לצרף אז שניהם יחד בכניסה זו להכניס המחתה וגם מלא חפניו חשיב ביאה ריקנית והכ"נ בזה כיון דהי' בידו לצרף בתפלה זו גם הזכרה ולא צירפה יחשב לבטלה אבל לא דמי דהתם אם לא יכניס אח"כ המחתה, גם הכנסה זו דמלא חפניו שלא לצורך הוא דבקטורת לבד אינו יכול לעשות עבודה וא"כ מוכרח להכניס גם המחתה ממילא חשיב כניסה הראשונה שלל"צ משא"כ בנ"ד דאי לא יחזור ויתפלל ג"כ יצא יד"ח גוף התפלה לדעת הפר"ח והר"מ הנ"ל א"כ זה עצמו ג"כ תפלה הגונה ולא לבטלה וכן בהך דמנחות הנ"ל אם לא ישחוט אלא כחושה ג"כ יצא בדיעבד:
וע' ירושלמי פ"ק דמגלה ה"א [ד"ג. בדפוס החדש שנדפסו עם פירוש רידב"ז] ר' חלבו ור' חינה בשם ר"ח רבה הכל יוצאין בי"ד ועיי"ש בפי' רידב"ז שמביא הגי' הנכונה כדאי' בפ"ק דשקלים בט"ו קורין את המגלה בכרכים ופריך והאר"ח הכל יוצאין בי"ד ומשני לא מסתברא אלא לשעבר להבא לא פי' דוקא בדיעבד יוצא בי"ד אבל לכתחלה מצוותה בט"ו ומביא ראי' מדתניא מקום שנהגו לקרות בב' ימים קורין אותה ב' ימים ואא"ב דלכתחלה מצוותו בט"ו שפיר קורא בב' ימים דבי"ד יצא בדיעבד ובט"ו מקיים מצוה לכתחלה אא"א דלכתחלה יוצא בי"ד א"כ כשקורא בט"ו אחר שכבר יצא איכא ב"ת עייש"ב, והנה התם ע"כ במקום שנהגו לקרות בב"י בברכה קורין אותה בשניהם כסתם קריאה שהוא כדין ועוד א"א דאין מברכין אלא פ"א א"כ נחזי אנן באיזה יום מברכין ומשם יהי' ראי' שזהו עיקר מצוותה לכתחלה דמסתמא בעיקר זמנה קורין אותה בברכה אע"כ דבשניהם קראו בברכה ומ"מ קאמר דאין מוחין בידם משום דביום א' מקיימין המצו' בדיעבד עכ"פ ול"ח ברכה לבטלה כיון דמקיימין המצו' כדין ולמחר ג"כ מותר לברך עוד הפעם דאז מקיימין מצוה לכתחלה דחיוב לכתחלה לבד ג"כ צריך ברכה כדמוכח ממש"כ הרמב"ן בסהמ"צ דהיוצק והבילל והפותת כולן מברכין אקב"ו ע"ש והרי משנה שלימה שנינו במנחות פ"ג לא יצק ולא בלל ולא פתת וכו' כשר הרי דבשביל מצו' שאינה אלא לכתחלה שייך ג"כ ברכה, ובתוס' פ"ק דפסחים וסוכה (דף ל"ט.) כתבו דלהכי מברכין בלולב אחר הנטילה ומ"מ חשיב עובר לעשייתן משום דעדיין מוטל עליו לנענע אף דנענוע לא מעכב מ"מ חזינן דמותר לקרות בי"ד ג"כ אף דיודע דלמחר יקרא עוד הפעם כדי לקיים חיוב הלכתחלה ול"ח ברל"ב כיון דמ"מ מקיים עכשיו ג"כ המצו' עכ"פ בדיעבד הכ"נ בנ"ד כשמתפלל עתה שמו"ע בלי הזכרת יעו"י דיוצא עכ"פ בדיעבד אף דבדעתו להתפלל עוד הפעם ל"ח ברל"ב ואף דשם מוכח דגם לכתחלה מותר לעשות כן ואין בזה שום איסור אין ללמוד לנ"ד שיהי' מותר להתפלל לכתחלה ב"פ פ"א בלי יעו"י ופ"ב ביעו"י דל"ד דשא"ה דביום י"ד כשמקיים המצו' בדיעבד א"א לו לקיים הלכתחלה מש"ה ל"ח גורם בשא"צ משא"כ בנ"ד, עוד יש לחלק דשא"ה דבט"ו כשחוזר וקורא מקיים בגוף הקריאה מצוה לכתחלה וממילא גם הברכה חיוב עצמי הוא לכתחלה, משא"כ כאן דגוף השמו"ע כבר יצא אף בלי הזכרה דלדעת הר"מ והפר"ח קא איירינן וא"כ כשחוזר ומתפלל אינו מוסיף בגוף השמו"ע דבר רק שמותר לו לחזור ולהתפלל כדי לקיים חיוב זה דההזכרה אף דאם שכח מתירין לו לחזור ולהתפלל כל השמו"ע בשביל ההזכרה, מ"מ לכתחלה אין לנו:
עוד יש לדון לשיטת הר"מ הנ"ל והפר"ח כפי מה שהמצאתי מדבריהם ז"ל דאף בהשמיט דבר שמצריכין אותו לחזור עבורו, מ"מ גוף התפלה יצא, בהא דקימ"ל סי' ק"י דבשעה"ד מתפללין ג' ראשונות וג"א וברכות האמצעיות כוללן בהביננו, ובימות הגשמים אין מתפללין הביננו מפני שצ"ל טל ומטר בברכת השנים, דהיי"ד כשיכול להתפלל תפלה ארוכה שיש לו שהות רק שהוא שעה"ד שירא שיפסיקוהו עיי"ש אבל מ"מ יכול להתפלל תפלה ארוכה אז אין לו להתפלל הביננו בימוה"ג, אבל בשעה"ד כגון שזמנו עובר דנקיט המג"א שם סק"א, בזה נלע"ד שיתפלל הביננו אף בימוה"ג ואף אם לא יזכיר טו"מ, מ"מ מוטב להתפלל ולצאת יד"ח גוף התפלה עכ"פ משלא להתפלל כלל, משא"כ לשאר השיטות דביארנו לעיל דכמאן דלא צלי כלל דמי א"כ היכא דאין לו שהות להתפלל תפלה ארוכה לא יתפלל כלל בימוה"ג כיון שא"י לומר טו"מ א"כ לא יצא כלל, אמנם גם לדעת הר"מ והפר"ח יש לדון דהרי אפי' אם יתפלל עתה הביננו ולא יזכיר טו"מ יצטרך ס"ס להתפלל בלילה ב' תפלות דלא עדיף מאלו התפלל תפלה ארוכה ושכח טו"מ ונזכר בלילה דצריך להתפלל ערבית שתים משום השמטת טו"מ, וא"כ אפשר דאין לו להתפלל עתה, ולגרום להתפלל ב"פ, אמנם למה שכתבתי לפני זה מהירושלמי מגלה ומש"ס מנחות (דף ס"ד.) דאם מתפלל פ"א בלא הזכרה, ופ"ב בהזכרה שניהם חשובים לצורך ולא לבטלה, כיון דבא' יוצא מיהת בדיעבד ובשני לכתחלה וכתבתי דבמקום צורך והכרח יש לסמוך ע"ז, י"ל גם בזה כיון דאי מתפלל ערבית שתים, שכר תפלה בזמנה לא יהבי לי' כדאיתא בש"ס ר"פ תפה"ש, ויפסיד שכר תפלה בזמנה, אפשר דמותר לו להתפלל עתה הביננו כדי שיהי' לו גם שכר תפלה בזמנה, וע' בהגהות רעק"א שם שכ' לענין הא דאיתא שם בשו"ע דבחו"ש ויו"ט אין מתפללין הביננו אף בשעה"ד, וכ' די"ל דהיי"ד בשעה"ד דשמא יפסיקוהו אבל לא בשעה"ד דשעה עוברת דכיון דבדיעבד יוצא בלי הבדלה מוטב שיתפלל בלי הבדלה משלא יתפלל כלל, [אלא דהוא ז"ל כ' שם דבימות הגשמים כיון דצ"ל טו"מ אינו תפלה כלל] ואף אנו נאמר לדעת הפר"ח והר"מ **(דהא)** דקאמר דבימוה"ג אין מתפללין הביננו היי"ד בשעה"ד דשמא יפסיקוהו ולא בשעה"ד גמור שזמנו [עובר], וראיתי שם בגליון רעק"א שבדין הנ"ל שכ' לענין מו"ש ויו"ט דאם הוא שעה"ד גמור שזמנו עובר יתפלל סיים בצ"ע, ונראה טעם ספיקו די"ל דמ"מ אסור לו לבטל לכתחלה חיוב הזכרת הבדלה אף דבדיעבד אין מחזירין אותו, אמנם לענ"ד י"ל דבנ"ד לענין ימוה"ג עדיף טפי ויצטרך להתפלל עתה הביננו אף אם נימא דבמוציו"ט ושבת לא יתפלל עתה בלא הבדלה מ"מ בנ"ד יתפלל דהנה סברת רעק"א שלא יתפלל עתה בלא הבדלה אף דאי"צ אלא לכתחלה מ"מ כיון דביום יהי' לו תשלומין [ואז יחשב כאלו אמר גם הבדלה אף שלא יאמר בבוקר כסברא א' שבתוס' (דף כ"ו:) ותו אפי' לא נימא כשיטה זו לכה"פ לא יעבור אלכתחלה דבבוקר אינו מחוייב להבדיל] ודומה למש"כ התוס' גיטין (דף כ"ח:) דהיכא שיכול להמתין אין להקריב בלא סמיכה אף דסמיכה לא מעכבא, משא"כ בנ"ד בימוה"ג דאפי' יתפלל עתה הביננו ג"כ לא יבטל הלכתחלה לגמרי דהרי יהי' הדין שיתפלל ערבית שתים וא"כ יתקן זה שיזכיר בערבית טו"מ, מה תאמר הרי עכ"פ עתה מבטל הזכרת טו"מ, ואם תיזול בתר עכשיו ודאי מוטב שיתפלל עכ"פ גוף התפלה בלא טו"מ משיבטל כל התפלה, אלא דתאמר דל"ח ביטול שהרי יש לו תשלומין, א"כ גם לענין הטו"מ ל"ח ביטול לכתחלה כיון שיתקן זה בתפלת תשלומין ודו"ק היטב, וא"כ לפי דברינו עולה סברא מהופכת לגמרי מן הקצה אל הקצה ממש"כ רעק"א ז"ל דלמר פשיטא ליה דבימות הגשמים אם השעה עוברת לא יתפלל כלל ובמוצאי שבתות ויו"ט מספקא לי' ולדידן לשיטת הר"ם והפר"ח י"ל דבמו"ש ויו"ט לא יתפלל כצד הס' השני של הגאון ז"ל ואילו בימות הגשמים אם אין לו שהות להתפלל תפלה ארוכה יתפלל הביננו בלא טל ומטר ומ"מ לית לן בה כיון דבלילה יתפלל תפלה זו עצמה עם טל ומטר וק"ל:
עוד יש נפ"מ בין שיטות הנ"ל כגון אם יתפלל א' מנחה סמוך לערב ממש באופן שאין שהות רק להתפלל תפלה א' וישכח טל ומטר ויזכיר באמצע רצה דקי"ל דצריך לחזור לברכת השנים, אמנם עתה אין פנאי לזה לחזור לברכת השנים דבין כך יהי' לילה ולא יספיק לגמור השמו"ע קודם לילה, וא"כ לשיטת הר"ש גרמיזן דאם השמיט טו"מ לא יצא גם ידי גוף תפלה אין לו עצה אחרת עתה רק להפסיק במקום שעומד אפי' באמצע ברכה ולעקור רגליו דלחזור לברכת השנים אין לו פנאי ולהתפלל הלאה אינו יכול כיון דהשמיט טל ומטר כל ברכותיו יהיו לבטלה, וא"כ בע"כ צריך לעקור רגליו ובלילה יתפלל ב' תפלות א' לערבית וא' לתשלומי מנחה, ולהפר"ח יוכל לגמור התפלה ביום אף בלי טל ומטר דאם יפסיק התפלה יהיו כל ברכותיו למפרע לבטלה וא"כ מוטב לגמור כל התפלה דאז יצא יד"ח תפלה עתה, ובלילה יתפלל עוד הפעם תפלת תשלומין בעבור השמטת טל ומטר:
אמנם מסתפקנא בזה די"ל דאף דקימ"ל טעה בזה ובזה חוזר לברכת השנים מ"מ בדיעבד אם לא חזר רק לשומע תפלה והזכיר שם טל ומטר וסיים תפלתו יוצא בדיעבד ואי"צ לחזור לראש וא"כ בנ"ד כיון דלא אפשר כדיעבד דמי ויכול לחזור לברכת שמע קולנו ולהזכיר שם טו"מ, ולדינא צ"ע אם יצא בדיעבד כשחזר לברכת שומע תפלה בטעה בזה ובזה:
עוד יש לומר נ"מ בין השיטות הנ"ל בהא דקימ"ל בסימן רס"ח דאם טעה בשבת והתחיל תפלת החול גומר כל אותה ברכה. ואם יתפלל עד ברכת השנים וכשהתחיל ברך עלינו נזכר שהוא שבת דצריך לסיים כל ברכת השנים מ"מ י"ל דאי"צ להזכיר טל ומטר אף בימוה"ג כיון דזה חיוב בפ"ע ובשבת אינו מחוייב רק לגמור הברכה שהתחיל והרי לא התחיל רק גוף הברכה אבל טו"מ שזה חיוב בפ"ע זה לא התחיל כלל וכ"ז לשי' הפר"ח אבל לדעת הרש"ג יצטרך לומר גם טל ומטר דכיון דמעכב גוף הברכה דינו כגוף הברכה דצריך לגומרה כולה ודו"ק: