שות תעלומות לב חלק ד· רבי אליהו בכור חזן
קונטרס ראשית למודים · סימן ב
בדין בכור אי נוטל פ"ש במלוה ובעסקא
מצרים יע"א בירה זיו שנת התרכ"ד ליצירה:
לקדם רבינו שבגולה עטרת זהב גדולה הרב הגדול גאון עוזנו מופת דורנו ראשון לציון כמהר"ר חיים דור חזן נר"ו יאיר והוי זהיר כאור הבהיר כיר"א.
אחרי דשו"ט וקידא ת"ק כדמ"ל לפני כסא כבוד תורתו. זאת מעט'י להגיד למעכ"ת שיחל'א מעשה שהיה פה עירנו באחד מגבירי קהל עדתנו שנלב"ע וחלי"ש והניח ג' בנים והאחד הוא הבכור ולו משפט הבכורה. ויען נמצא בידו סך גדול מנכסי אביו לריוח היום בשטר העשוי כהוגן וכתחז"ל שהיה ביד אביו. והוא רוצה לעכב בידו חלק הבכורה יען שהוא מוחזק בהם. ואחיו משיבים שאין זה מוחזק לגבי אביו ולא גרע משאר מלוות דעלמא. והגישו משפטם לפני. ויען שכנגדי חלוק עלי בעיקר הדין. עלתה הסכמתנו לשאול את פי קדשו להודיענו להיכן הדין נוטה כי מי כמוהו מורה רבן של כל בני הגולה יה"ר דלא יעדי מנן הדריה וזיויה ויקריה. ולתשובתו אנחנו מצפים יפה שא"ק ושו"ט יסגה וכסא כת"ר יגדל כאות נה"ר וכנא"ה המשתחוה מרחוק ומצפה לביאת הגואל. הצעיר אליהו ישראל ס"ט.
תשובה. הנה שאלה זאת עמדה ונשאת לפני מי שגדול מרן הגאון אבי אבי רכב ישראל ראש גולת אריאל ראשון לציון ח"ד בדרא נר"ו ולהיותו חלוש סב'א בעת ההיא אותי ציוה פוק עיין בדין זה ואני אבא אחריך ומלאתי את דבריך. וזה החלי בעזרת צורי וגואלי:.
ואען ואומר הנה הרב המופלא ר"מ בעוב"י מצרים יע"א תפארת ישראל תנא דבי אליהו נר"ו סתם לנו הדברים ולא הודיענו מה טיבה של הלואה הזאת. ולפי פשט הדברים היא מלוה סתם שחייב הבן הבכור לאביו ואם הדבר כן לא ידעתי מה מקום מצא שכנגדו לחלוק עליו. והא דין פשוט וברור שכן אתה מוצא הדבר מפורש בש"ס דילן בפי"נ דקכ"ו ע"א במלוה שעמו פלגי. ופירש רשב"ם חלק בכורה יחלקו ביניהם איהו מעכב פלגא ונותן לאחיו מלוה דהו"ל ממון המוטל בספק וחולקין וכו' ואע"ג דהתוספות שם כתבו דלית הלכתא כסומכוס. מ"מ כתבו דחולקים משום דתקנת חכמים היתה ובפרושא אתמר דחולקין. וכן פסק הרי"ף והרמב"ם בפ"ג דנחלות והטוש"ע בחו"מ סימן רע"ח. באופן שאין בדין זה שום מחלוקת והדין ברור ומוסכם ועיין בספר דת ודין סימן י"ג די"ב ע"ב.
לכן נראה שמעשה שהיה בעי"ת מצרים יע"א בשטר עסקא היה שהיה ביד הבן הבכור. ותחילה נובין ונדון כשהעסקא היא ביד אחרים. ואנכי הרואה מלכים מדינים זה עם זה. הרב שבות יעקב בח"א סי' קע"ב מפשט פשט"ל דבעסקא הבכור נוטל פי שנים אפילו בפלגא דמלוה והרב חוט השני בסימן א' פשיט ליה איפכא וס"ל דגם בפלגא דפקדון אינו נוטל פ"ש. והרב שבות יעקב מסתמיך ואזיל מההיא דפ' המקבל דסמיך עליה כמקרקעי. ויש לדון בזה אם עיקר סמיכתו גם אפלגא דמלוה דאף דאמ"ל כי יהיבנא לך לאעסוקי ולא למשתי שכרא. אבל עבד בפלגא אין האחריות עליו וכמ"ש הטוש"ע יו"ד סימן קע"ז שצריך לשלם לו שכר טורחו להתעסק בשביל האי פלגא. א"כ בהאי פלגא דמלוה איך אפשר להחשיבו מוחזק כיון דלא קביל עליו אחריות. ומה גם שהטור והש"ע בח"מ סימן ס"ח פסקו דשביעית משמטתו להאי פלגא דחשיב מלוה. וגם מהר"י אדרבי בסי' ס"ח ס"ל דפלגא דמלוה ראוי גמור חשיב וסייעתיה מתשו' מהר"מ במרדכי בפרק המקבל:
וגם דברי הרב חוט השני ז"ל שפסק שאין הבכור נוטל פ"ש אפי' בפלגא דפקדון. הם תמוהים. וגם הסייעתא שהביא מפ' י"ן דקכ"ה דפריך מאי שנא מעות דלאו הני מעות שבק אבוהון קרקע נמי וכו' וכתב דהאי טעמא שייך בשטרות וכו' עי"ש. ואחרי המחי"ר אין דבריו נראים בזה, דהא לא דמיא מלוה דשאר שטרות לעסקא דלאו להוצאה ניתנה וכמ"ש התוס' בב"ק ד"מ ע"א ד"ה אמטלטלי עי"ש ופלגא דהאי עסקא הויא פקדון. ותו דאפי' גבי מלוה לאו טעמא הוא משום דלאו הני מעות שבק אבוהון כדאסיק הש"ס. אלא משום דאינו מוחזק בהם כיון דלהוצאה ניתנו ולא סמיך עלה כמקרקעי. לא כן הדבר בעסקא דאיתיה בעיניה ופלגא דפקדון לאו להוצאה ניתנה ועיין להרב שבות יעקב שם בסו"ד:
ואולם אחרי שובי ראיתי שנדון הרב חוט השני הוא בחוב גמור שבשטר שהמלוה מניח מאה והמלוה מאתים ויתעסק הלוה בהם לתועלת השותפות ולוקח המלוה שליש בריוח והלוה ב' שלישים והבכור דימה זה לשאר שותפות דעלמא שכ' מהריק"ו דמקרי מוחזק (ופסקו רמ"א בסימן רע"ח ס"ו) ולחלק יצא דהתם לא איירי אלא כשיש מהשותפות כסף וש"כ ואז הוא מקרי מוחזק שהוא כאלו תח"י וכו' אבל בשטרות שנוהגים בפראג שאין העסקא בעין כלל ויש רשות ביד הלוה לסלקו במה שירצה הא ודאי מלוה מקרי והוי ראוי וכו' עי"ש. וכיון שסיים דליכא בעין מנכסי השותפות דהם בהקפה והקרן שלהם הוא מלוה ביד אחרים ע"כ א"כ אינו דומה לנדון הרב ש"י דקאי בשאר עסקות דקי"ל דפלגא פקדון. ואולי מודה הוא עכ"פ בשאר שטרי עסקות דבפלגא דפקדון שקיל חלק בכורה כיון דלאו להוצאה ניתנה. זה נר"ל ברור בכונתו כי השטרות ההם דומים הם לההיא שכ' בש"ע סי' קע"ו ס"ה. והכי חזינא לגאון עוזנו הרמ"ז ז"ל בחק"ל ח"מ ח"ב סי' כ"ב דפ"ח ע"ד דאחר שהביא אך פלוגתא אי בכור נוטל פ"ש גם בפלגא דמלוה כתב וז"ל אלא שבנ"ד כ"ע מודו דחשיב ראוי לפי מ"ש ה"ה שיותר מהקרן כפלים עומדים אצל אחרים שהם נוטלים הסחורות במעות בעין או בהקפה והם מקיפין לאחרים ובכי האי גם הם יודו ע"כ. ונראה דא"ב הוא היה מכוין למ"ש הרב חוט השני וכמדובר:
והנה הגאון מז"ה ז"ל שם אחר שהביא תשובת מהר"י אדרבי סי' ע"ח דס"ל דחצי מלוה דעסקא ראוי גמור הוא וסייעתיה מתשובת מהר"מ במרדכי פ' המקבל כתב דמדי ספק לא נפיק שגם בש"ע סי' ס"ו פסק כתשו' מהר"מ הלזו דחצי מלוה משמט ע"כ. וגם אחרי שהביא ת' הרדב"ז בישנות סי' רי"ד ומהריק"ש בח"מ סי' רע"ז ובתשו' גו"ר חא"ה כלל ד' סימן י"ט שכתבו בפשוט דגם בחצי מלוה בעסקא מוחזק חשיב. סיים דמדי ספק לא נפיק ודיינינן ליה כדין הספקות בדין הבכורה ע"כ. ואני תמיה אחרי שהביא מ"ש בש"ע שפסק לתשו' מהר"מ דשביעית משמטת. לא נשאר עוד ספק כיון שקבלנו הוראותיו. ואולי דלא פשיט"ל דעת מרן ללמוד ממ"ש דשביעית משמטת דגם לגבי בכור חשיב ראוי. אך ראיתי בספר משכנות הרועים הנד"מ באות ש' סע"ו שכתב דבעסקא נוטל הבכור פ"ש בפלגא דפקדון ולא בפלגא דמלוה כמ"ש מרן ז"ל בסימן רס"ח וכל זה פשוט ע"כ. והרואה יראה דאין שם ולא בסי' רע"ח שים רמז לזה ולא נמצא שדבר מרן הש"ע בזה אלא מ"ש לענין שביעית. ואין משם הוכחה ברורה. עוד י"ל דמ"ש מרן החק"ל דמדי ספק לא נפיק לאו לאתרא דקבילו עלייהו הוראות הש"ע אמרה למילתיה. כי מעשה שהיה בחו"ל היה. ואף שהמוריש עלה לא"י ומת שם. כיון שמת ונפלו נכסי קמיה דיורשים. דיינינן להו כמנהג מקומם ואכמ"ל:
וראיתי להרב חקי חיים ז"ל בסי' מ' דפ"ד ע"א שהביא דברי הרב חוט השני ומה שתמה עליו הרב שבות יעקב וכתב לישב תמיהתו. וכבר מלתי אמורה כי אין נדון הח"ה שוה לנדון השב"י ואין כאן מחלוקת. עוד כתב הרב ז"ל להקשות על הרב אדמ"ק ח"א סי' כ"ט (ואינו מצוי אצלי) שפסק שהבכור נוטל פ"ש אפילו בפלגא דמלוה כיון דיד הדוחה נטויה לדחות דלענין ראוי ומוחזק הדבר תלוי אם יכול להפקיעו בדבר אחר וצ"ע עכ"ד. ואני תמיה עליו איך לא זכר שר לכל אלין אריוותא שהביא מרן החק"ל בח"מ ח"ב סימן ב"ן דקיימי בס' הרב אדמ"ק. ואי קשיא על הרב אדמ"ק הא קשיא שלא זכר לפסק מרן הש"ע דשביעית משמטת פלגא דמלוה, ומר באתריה בירושלים יתיב שקבלו הוראותיו. ואי מהא ל"ק דאפשר ס"ל שאין ראיה מדברי הש"ע אלו לענין ירושת הבכור וכמש"ל. אך עכ"פ קשה דמפשט פשיט"ל הכי. והרי רבו החולקים בדין זה, והו"ל למפסק דכיון דמדי ספק לא נפיק שיחלוקו חלק הבכורה כמ"ש מרן החק"ל ז"ל ואין ספרו מצוי אצלי לראות אם עמד בכל זה:
ובכן זכינו לדין דבאתרא דלא קבילו עלייהו הוראות השו"ע דינא הוא דכיון שהוא מחלוקת הפוסקים בפלגא דמלוה דפלגי חלק בכורה בין הבכור ושאר היורשים כמ"ש רבינו הגדול בחק"ל שם. אך במקומות שקבלו הוראות מרן הש"ע אין הבכור נוטל פ"ש אלא בפלגא דפקדון ולא בפלגא דמלוה. וכמו שתמה מז"ה שם על הרב בית יאודה במנהגי ארג'יל דקי"ט שכתב שהבכור נוטל פ"ש גם בפלגא דמלוה והתם קבילו עלייהו ס' הש"ע. ויש להעיר על זה דאימור כך הורו רבני ארג'יל קודם שנתפשט הש"ע. וכמו שאנו רואים בארץ מצרים שקבלו גם הם הוראות הש"ע, ובדין זה פסקו רבני מצרים הרדב"ז והריק"ש והגי"ר ז"ל שלוקח פ"ש גם בפלגא דמלוה ובהיותי בזה כרגע נראה לי ספר יד ימין הנד"מ בחו"מ סי' נ"ב שהאריך הרחיב בדין זה וזו הלכה העלה שבמקום שקבלו הוראות מרן הש"ע אין הבכור נוטל פ"ש בפלגא דמלוה כיון שהש"ע פסק דשביעית משמטתו עי"ש. וכבר כתבתי בעניותי שאין הוכחה ברורה מזה בדעת מרן הש"ע. וכן צ"ל דס"ל רבני מצרים והבית יאודה בדעתו:
ועתה נחזי אנן היכי לדיינו דייני בארעא דמצרים שקבלו הוראות הש"ע. ורבנן תקיפי דארעא הרדב"ז והריק"ש והגו"ר פשיט"ל להפך. וי"ל שסוברים שכך פשטה ההוראה קודם שנתפשט הש"ע וכמו שאנו רואים שהרדב"ז ז"ל שהיה בזמנו פסק כן. ובכי ה"ג כראה דאית להו למנקט כדעת רבני העיר. אלא שאני בעוניי לא מצאתי תשו' זאת בח"א סי' רי"ד רק בסי' רט"ו דבר בענין עסקא לענין רבית. מ"מ אין לא ראינו ראיה ונאמנים עלינו הדיינים הפוסקים שכתבו כן משמו. אך ראיתי לו ז"ל בסימן תקס"ד שכתב כל בתר איפכא וז"ל סתם עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון וקי"ל דאין הבעל נוטל בראוי דמלוה נקרא ראוי ואין הבכור נוטל פ"ש ע"כ. וכבר ראיתי עתה בספר יד ימין שם דקכ"ט ע"א שכתב משם הרב בני אברהם אה"ע סימן מ"ט דכ"ז ע"ג שכתב דאפשר דגם הרדב"ז יודה דהוי ראוי ע"כ ואין תפרו מצוי אצלי. ולפי"ז אפש"ל דגם הריק"ש והגו"ר ג"כ יודו דפלגא דמלוה ראוי הוא. כי דבריהם סובלים פירוש זה שמ"ש שותפות ועסקא חשיב מוחזק היינו דוקא בפלגא דפקדון. וכמו שגם בשותפות אם דמי השותפות הם בהקפה ומחוסרים גוביינא חשבינן ליה ראוי. ואין הפנאי מסכים עמי להאריך (עתה ראיתי בפ"ת סימן רע"ח סק"ד שכתב משם השער משפט בשם הרדב"ז דס"ל דפלגא דפקדון חשיב מוחזק ופלגא דמלוה חשיב ראוי):
ולענין דינא נר"ל דכגון נ"ד שהעסקא היא ביד הבכור דינא יתיב דבפלגא דמלוה הבכור נוטל חצי חלק בכורה וכפסק מרן הש"ע במלוה שעמו. ולא גרע משאר מלוה דעלמא. והא עדיפא טובא ואולי יש לדון שיקח שלשה רבעי חלק בכורה. חצי כדין פלגא דעלמא ורביע מפני המחלוקת בעיקר דינא דעסקא. ואני יודע בעצמי שאיני כדאי להורות הלכה. והיו דברי לפני מרן הגאון רשכב"ה ראש"ל אדוני זק"ן ח"ד בדרא נר"ו ואת אשר יבחר יקריב אליו:
הכ"ד עבדו ותלמידו המקוה רחמי האל הזן:
הצעיר אליהו חזן ס"ט. זאת להודיע כי לא נמצא אתי הסכמת הגאון מז"ה זלה"ה ובאותו פרק כתב בכתב ידו הקדש תשו' קצרה לפסק הלכה. וגם שלח להרב אליהו רבא זלה"ה את דבר אליהו זוטא והרה"ג לא השיב לי על דברתי. ויען חושש אני פן ברבות הימים ידפיסו תשובת הרב ז"ל לכן הבאתי דברי אלה כמו שהם. מאפס פנאי לחזור על למודי: