שות תעלומות לב חלק ד· רבי אליהו בכור חזן
קונטרס זכרון אליהו · שער יז
א) מ"ש רבינו מה שיקרא במקח וממכר אסמכתא ומה שלא יקרא אסמכתא וכו' עד כדגרסי' הלוהו על שדהו וכו' משנה וגמ' בב"מ דס"ו.
ב) ומ"ש רבינו ומי שאמר אסמכתא קנייא אע"ג דלא אמר מעכשיו רבי יוסי היא וכו' כדגרסי' מי שפרע מקצת חובו וכו', משנה בב"ב דקס"ח ומייתי לה בנדרים דכ"ז וקאמרי בגמ' דאין הלכה כרבי יוסי.
ג) ומ"ש רבינו ותדע דכל היכא דאיכא אסמכתא לא שנא וכו' בין בקרקע בין במטלטלין כדגרסי' רב בר שבא וכו' הכי איתא שם בב"מ דס"ו ע"ב ופסקוה הרי"ף והרא"ש ז"ל שם בהלכות, והרמב"ם והטור ז"ל שם, אלא שהרמב"ם ז"ל כלל כל הנך מימרות דאיתאמרו בש"ס באומרו, וכן כל תנאים שמתנים וכו' וכמ"ש הרב המגיד ז"ל שם יע"ש.
ד) ומ"ש רבינו והיכא שהייתה במכירת הקרקע וכו' דין הוא שיחזיר את הקרקע ואת הפירות כדגרסי' אמר רב נחמן וכו', שם בב"מ אמר רב נחמן השתא דאמור רבנן אסמכתא לא קנייא הדרא ארעא והדרא פירי, ופסקוה הרי"ף והרא"ש ז"ל בהלכות והרמב"ם פ"ו מה' מלוה והטור ח"מ סי' כ"ז ובפי' שמועה זאת נחלקו בה הראשונים דאיכא מאן דס"ל דהוי רבית קצוצה ומשו"ה חוזר ואיכא מאן דס"ל דלא הוי רבית קצוצה אלא דהויא מחילה בטעות ומשו"ה חוזר, ונפקא מינה בינייהו לפירות שאכל תוך ג"ש דלמ"ד דהוי משום ר"ק חוזר גם פירות תוך ג"ש, ולמ"ד דהוייא משום מחילה בטעות אינו חוזר כי אם מה שאכל אחר ג"ש, אבל תוך ג"ש אינו חוזר, ועיין למרן ז"ל בב"י שם בסי' כ"ז שהביא סברא שלישית מ"ש תלמידי הרשב"א ז"ל בשם הראב"ד ז"ל דבין פירות שאכל תוך שלשה שנים בין פירות שאכל אחר ג"ש הוי אבק רבית ואינו חוזר יע"ש. ורבינו הגאון ז"ל בכאן לא ביאר דעתון כמאן ס"ל בפי' הלכה זאת ומדסתם לן וכתב דין הוא שיחזיר את הקרקע ואת הפירות משמע דדעתו כדעת הרמב"ם ז"ל דגם פירות תוך שלשה יחזיר.
ה) ומ"ש רבינו ומה שאתה מוצא בגמ' והלכתא אסמכתא קנייא והוא דלא אניס והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב, הכי איתא שם בנדרים דכ"ז וסובר רבינו ז"ל דכי איתמר הכי בש"ס לדעת רבי יוסי איתמר ואנן לא קי"ל כותיה.
והנה המרדכי ז"ל בפ' איזהו נשך הביא דברי רבינו הגאון ז"ל אלו שכתב כמ"ש בש"ס והלכתא אסמכתא קנייא והוא דלא אניס והוא דקנו מיניה בבד"ח דהוי לדעת רבי יוסף וכו' ותמה עליו משם מוהר"ם ז"ל דאיך יתכן דפסק סתמא דתלמודא יהא דלא כהלכתא, וכן הביא שמצא לר"י בן החסיד כ"ש, וכן מהגאון ר"י בר אברהם ז"ל, וכן ממה שהביא הרי"ף ז"ל בב"ב פ' ג"פ בשם הגאון דהך פיסקא איירי במתפיס זכוותיה, והסכים עמו הרי"ף ז"ל שם, ש"מ דס"ל דהך פיסקא היא אפי' לרב יאודה וכו' עכ"ל יע"ש. והנה כדי לישב דברי רבינו הגאון ז"ל צריך להציע מה שפי' הראשונים ז"ל בפי' הסוגייאות תחילה ואח"ך אבא לישב דברי רבינו ז"ל והוא דבנדרים דכ"ז אמרי' ההוא גברא דאתפיס זכוותיה בבי דינא ואמר אי לא אתינא מכאן ועד תלתין יומין ליבטלו זכוותאי, ואמר רב הונא בטלן זכוותיה, והק' שם בש"ס ולרב הונא מכדי אסמכתא היא ואסמכתא לא קנייא, שאני הכא דמיתפסן זכוותיה והקשו והיכא דמיתפסן לא הוי אסמכתא והתנן מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר אם אין אני נותן לו מכאן עד שלשים יום תן לו שטרו, והגיע זמן ולא נתן, ר' יוסי אומר יתן ור' יאודה אומר לא יתן, ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב אין הלכה כר' יוסי דאמר אסמכתא קניא, שאני הכא דאמר ליבטלין זכוותיה. והלכתא אסמכתא קנייא והוא דלא אניס והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב ע"כ, והר"ן ז"ל שם בפי' לנדרים כתב דאע"ג דרב הונא ס"ל בב"מ דס"ו דאסמכתא קנייא קים ליה להש"ס דהדר ביה נמי רב הונא כדהדר ביה רב נחמן החם דמניומי אהדרי, והתו' ז"ל שם בנדרים הק' קושיא זו דמאי מקשי הש"ס לרב הונא דהוי אסמכתא דהרי ס"ל לרב הונא בב"מ דאסמכתא קנייא, ותי' דאה"ן דהוה מצי לשנויי הש"ס הכי דרב הונא ס"ל דאסמכתא קנייא אלא דבעי הש"ס לשנויי אליבא דהלכתא וכו' ובב"מ דס"ו ד"ה ומניומי תי' התו' עוד בשם ר"ת ז"ל דשאני ההיא דב"מ דתפיס המלוה, ושם באותו דיבור תי' באופן אחר דשאני ההיא דב"מ דהוי בשעת מתן מעות ולכך לא הוי אסמכתא משא"כ ההיא דנדרים את"ד יע"ש, והרא"ש ז"ל בפסקיו בב"מ שם בפ' איזהו נשך הק' עוד דשם בב"מ משמע דמעכשיו קנייא ולא הוי אסמכתא כדאיתא שם בש"ס שהק' ולמניומי דאמר אסמכתא לא קנייא קשיא מתני' דהלוהו על שדהו ותי' אב"א ר' יוסי היא ואב"א כגון דאמר ליה מעכשיו וא"כ לאב"א בתרא היכא דאיכא מעכשיו אפי' לרבי יאודה קני, ואילו בנדרים איפסיקא הלכתא באסמכתא קנייא והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב, והרי סתם קנין הוי קנין סודר וקנין סודר אינו אלא מעכשיו דלהקנות בתר זמן לא קני בתר דהדר סודרא למאריה כדאיתא בנדרים דמ"ח ואפי"ה קא מצריכינן בב"ד חשוב אלמא אפי' במעכשיו בעינן ב"ד חשוב, ואילו הכא בב"מ משמע דמעכשיו לחוד בלא ב"ד חשוב מהני וע"כ תי' דשאני הכא בב"מ דעדיפא אסמכתא זו משאר אסמכתות דתחי' המשכנתא הוי כעין מקח וממכר וכו' וגם עשה לו טובה בהלואה וכו' ועפי"ז מינח ניחא ליה להרא"ש ז"ל שם דל"ק נמי דרב הונא אדרב הונא דשאני הך אסמכתא כדפי' את"ד יע"ש, ובהגהת מרדכי ז"ל בפ' איזהו נשך כתב בשם ר"ת ז"ל שכתב בשם רבינו האי גאון ז"ל דס"ל דכל מעכשיו קנה ולא הוי אסמכתא, וההיא דנדרים דאמרי' דאסמכתא קנייא בדקנו מיניה בב"ד חשוב איירי דוקא במתפיס זכוותיה יע"ש. והנה אמת דלכאורה נראין דברי המרדכי ז"ל סתרן אהדדי ממ"ש שם במרדכי דהא דכתב הרי"ף ז"ל בשם הגאון ז"ל דהך דקנו מיניה בב"ד חשוב איירי במתפיס זכוותיה היינו גאון אחר ולאו רב האי גאון הוא, ואדרבא כתב דנראה דהך גאון שהביא הרי"ף ז"ל חולק עם רב האי גאון ז"ל ואילו בהגהת מרדכי קא מייתי סברא זאת עצמה בשם ר"ת ז"ל בשם הגאון ז"ל, וראיתי לחי' אנשי שם שנרגש מזה וע"כ הגיה בדברי הגהת מרדכי וט"ס נפל וצ"ל פר"ת בשם גאון והיינו גאון אחר וכמ"ש בפנים יע"ש. אמנם הרב בעל מאמר כל דאי בפ' ג' הביא שתי לשונות המרדכי ז"ל הנז' ותמה דסתרן אהדדי והניחו בתימה יע"ש. ועתה זכינו לאור שנדפס בקרוב ס' הישר לר"ת ז"ל וראיתי שכתב בפי' כן בשם ר' האי גאון ז"ל יע"ש, וא"כ נראה דאין להגיה בדברי הגהמ"ר וכמו שנראה מדברי הרב מכ"ד, הן אמת דלא ניחא לי ג"כ מה שנדחק הרב הנז' שם לפרש בדעת רבינו הגאון ז"ל דכי כתב כאן בס' המקח דכל מה שתמצא בגמ' והלכתא אסמכתא קנייא וכו' והוא בדקנו מיניה בבד"ת היינו לרבי יוסי וכל דבריו בזה הדין בטלים דהיינו כוונתו בדלא מתפיס זכוותיה דודאי במתפיס זכוותיה אין סברא לומר דקאמר גאון דלית הלכתא דהא גמ' ערוכה היא וכו' את"ד יע"ש, ואחרי המחי' דבריו תמוהים שהרי כל עיקר כחו של הרב הנז' להעמיס חי' זה בדעת רבינו ז"ל הוא משום דבגמ' קאמר בהדייא והלכתא וכו' והרי רבינו ז"ל בהדייא הביא לשון הש"ס דקאמר והלכתא אסמכתא קנייא ועל זה כתב דאלו הם דברי ר' יוסי ולית הלכתא כוותיה וא"כ מאי דוחקיה של הרב ז"ל דהוי גמ' ערוכה שהרי על זאת הגמ' הוא שכתב דהוי לדעת ר' יוסי ואין הלכה כמותו, ואילו היה בדעת רבינו לומר דבמתפיס זכותיה איירי סוגייא זאת, הרי העיקר חסר בדבריו והכי הו"ל בפי' דמ"ש והלכתא אסמכתא קנייא איירי במתפיס זכוותיה ולא למימר דהוי לדעת ר' יוסי ואין הלכה כמותו, ומדכתב שאינה הלכה משמע דס"ל דבכל מיני אסמכתא אם לא אמר ע"מ ומעכשיו לא קנה אפי' דקנו מיניה בב"ד הגדול שבירוש', וכן הביא מוהר"ם ז"ל שהביא המרדכי שתמה על רבינו דאיך אפשר דסתמא דתלמודא יאמר והלכתא. וע"כ נ"ל דגם בס' הישר נפל ט"ס וצ"ל כתב גאון כמ"ם הרי"ף ז"ל והיינו על גאון אחר וכמ"ש המרדכי ז"ל בפנים יע"ש. אי נמי י"ל דרב האי גאון שהביא ר"ת ז"ל הוא רב האי בר נחשון גאון ז"ל שהביאו התו' בע"ז דנ"ח ע"ב ד"ה כתב, ורב האי גאון שהביא המרדכי ז"ל הוא רבינו בעל ס' המקח, ובזה א"ש דלא סתרי דברי המרדכי בפנים עם מ"ש בהגהות, דבהגהות הביא בשם ר"ת ז"ל שהביא משם רב האי והיינו רב האי אחר ולא על רבינו ז"ל, וכ"כ בס' קורא הדורות דתרי רב האי הוו. ונ"ל בדעת רבינו ז"ל דס"ל מעין מ"ש התי' ז"ל בב"מ לתרץ דלא תיקשי דרב הונא אדרב הונא דשאני הכא דהוי בשעת מתן מעות, וכל כי האי לא הוי אסמכתא לדעת רב הונא, ומשו"ה קאמר בשעת מתן מעות קנה משא"כ כל הנך דנדרים דהוי אחר מתן מעות גם רב הונא מודה דהוי אסמכתא ולא קנייא, וא"כ כיון דהש"ס דב"מ איירי בהכי הרי אשכחן דאפי' לגבי הך דהוי בשעת מתן מעות קאמר רב נחמן דהדר ביה בתר דשמעיה למניומי דאמר אסמכתא לא קנה, היינו אפי' בכגון אסמכתא זאת דהוי בשעת מ"מ, וא"כ כי קאמרינן בש"ס דמעכשיו מהני באסמכתא היינו דוקא בכהאי גוונא דנדון זה דעדיף משאר האסמכתות, דהא אשכחן לרב הונא דבעלמא מודה דאסמכתא ל"ק וכאן ס"ל דקנה, וא"כ למניומי דאמר דאפי' בכה"ג ל"ק כי אם באומר מעכשיו, א"כ מינה נשמע דבשאר אסמכתות דלא הוו בשעת מתן מעות אפי' באומר מעכשיו הוי אסמכתא ולא קנה דתפסת מועט תפסת. ויש להכריח כן בדעת רבינו הגאון ז"ל ממ"ש וז"ל, אבל כל היכא שאומר להיות קנין השדה בשעתו, ולאחר הקנין מתנה על התנאי להיות לאיזה זמן כיון שעיקר הקנין הוא משעת התנאי הוא המעשה המקוים המתקיים אם יתקיים התנאי ע"כ, ומדבריו אלו היה נראה לדקדק בתחילת ההשקפה דמצריך רבינו ז"ל שיהיה הקנין והמעשה קודם לתנאו, אבל אם קדם התנאי למעשה והקנין לא מהני, אפי' באומר מעכשיו ממ"ש שיהא הקניין מעכשיו, ואח"כ הזכיר את התנאי אבל לפי האמת אין סברא לומר שדעת רבינו ז"ל היא כן, שהרי איפכא ק"ל במשפטי התנאים דבעינן תנאי קודם למעשה כמו שפסק הטור ז"ל אה"ע סי' ל"ח יע"ש, וא"כ ע"כ שדעת רבינו ז"ל הוא כמו שכתבנו דעיקר הדבר תלוי שיהא הקנין מעכשיו בשעת המעשה, וזה מבואר בדבריו שכתב וז"ל כיון שעיקר הקנין הוא משעת התנאי וכו', אבל אם המעשה כבר הוא עשה כההיא דהשליש את שטרו ודאי לא מהני מעכשיו שהרי החוב כבר היה עליו מקודם והוא כבר פרע לזה החצי ומתנה עמו שאם לא יפרענו השאר ע"ז פ' שיפרע הכל בהא, ודאי לא מהני מעכשיו דמאי מעכשיו איכא והרי עיקר הענין כבר הוא עשוי מקודם, וכן כל כיוצא בזה, והיינו ודאי כמו שכתבו לחלק התו' ז"ל לדעת רב הונא דשאני הך אסמכתא דהויא בשעת מתן מעות. והיינו בשעת עיקר המעשה כמו שכתבנו:
ואם כנים אנחנו בזה א"ש שדחה רבינו סוגית נדרים שאמרו והלכתא אסמכתא קנייא וכו' דזה הוי לדעת רבי יוסי ואינה הלכה, שהרי אפשר לומר. דאפי' ס"ל לרבינו ז"ל דמאי דאמרו בש"ס והוא דקנו מיניה בק"ס דהוי מעכשיו כמ"ש התו' שם והרבה מן הראשונים ז"ל, וע"ז נדחקו בישוב הסוגייאות דמסוגיית מציעא נראה, דמהני מעכשיו שלא בב"ד, ומסוגיית נדרים נראה דלא מהני, אפי' אם אמר מעכשיו כי אם בב"ד, לדעת רבינו ז"ל דמפרש דהתם בנדרים הוי הקנין אחר המעשה דבכה"ג לא מהני מעכשיו והוי אסמכתא, וע"כ הוכרח לומר דמ"ש בש"ס והלכתא ע"כ דהוי לדעת רבי יוסי ואנן לא קי"ל כותיה. ונראה לי עוד לומר בדעת רבינו ז"ל, דאפי' נימא דרבינו הגאון ז"ל ס"ל דבמתפיס זכותי, קי"ל דמהני קנין בבד"ח כסוגיית נדרים, וכמו שהביא ר"ת ז"ל בשמו, והגאון שהביא הרי"ף ג"כ היינו על רבינו ז"ל, אפי"ה ל"ק עמ"ש כאן בס' המקח דהך והלכתא הויא לדעת רבי יוסי ואינה הלכה דאפשר לומר שבא לפרש ולומר, דכיון דבש"ס סתמא אמרו והלכתא אסמכתא קנייא וכו' משמע דבכל מקום מהני קנין בד"ח לבטל האסמכתא, ולאו דוקא במתפיס זכותיה דהרי לא פירש בש"ס דהוי דוקא אמתפיס זכותיה והלכתא קאמר, וע"ז בא רבינו הגאון ז"ל לומר דלא תטעה בהכי. ואפשר שזהו שכתב ותדע דמה שאתה מוצא בגמ' והלכתא אסמכתא קנייא וכו' לדעת רבי יוסי היא ואין לחוש עליה, היינו לומר לענין מקח וממכר דעל זה הוא בא בחיבור הזה, ועל הרוב אין דרכו בכאן לפסוק בחיבורו דברים שאינם צודקים למקח וממכר, והא דמתפיס זכותיה אינו במקח, וע"כ מה שבא לומר כן הוא דמה שאתה מוצא בגמ' והלכתא אסמכתא קנייא וכו' בסתמא ע"כ הוא לדעת רבי יוסי, דלדעת ר' יהודא אי אפשר לומר כן כי אם במתפיס זכותיה דוקא, עיין בתשו' הרי"ף ז"ל סי' רמ"ה, אלא דעדיין ק' לדרך זה דא"כ אדנימא דסתמא דתלמודא קאמר והלכתא היפך ההלכה וכקושיית מוהר"ם ז"ל על רבינו ז"ל, נימא דהך סוגיא מיירי במתפיס זכותיה, אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא, דתרי רב האי הם, ורב האי שהביא ר"ת ז"ל בס' הישר, היינו רב האי בר נחשון, והיינו הגאון שהביא הרי"ף ז"ל, ולדעת רבינו ז"ל צ"ל דלא ס"ל הכי מדקאמר דזאת הסוגיא היא אליבא דר"י ואינה הלכה, וכמו שדיקדקנו לעיל:
ומצאתי בתשו' הגאונים הנדפסות מחדש בשער ז' סי' כ"א תשו' אחת ונראה שהיא לרבינו האי גאון ז"ל שכתב בהדיא, כמו שהביא ר"ת ז"ל בס' הישר והגהמ"ר בשמו דמעכשיו קניא לבד בלא ב"ד חשוב, וההיא דנדרים איירי דוקא במתפיס זכוותיה, אבל בשאר אסמכתות לא מהני בד"ח אלא אי איכא מעכשיו מהני ואי לא לא מהני והוי אסמכתא עכת"ד יע"ש, ולכן נראה בהדייא דליתא למה שהגיה הרב בעל אנשי שם ז"ל בהגהמ"ר, אלא צ"ל דשמא האי רב האי גאון הנז' שם שהוא מי שהביא ר"ת ז"ל והגהמ"ר ז"ל יהיה אחר, ואינו רבינו הגאון בעל המקח. או י"ל כמ"ש לעיל באופן הב' לישב דברי רבינו ז"ל, דשמא מה שכתב כאן בס' המקח דההיא דנדרים איירי לדעת רבי יוסי היינו לגבי שאר אסמכתות, ועיין שם בתשו' הגאונים ז"ל ק סי' מ"ו בשם מר רב הילאי ז"ל שכתב בסתם דאסמכתא לא קנייא אפי' בבד"ח כי אם במעכשיו דוקא נחית לומר ההיא דנדרים איירי במתפיס זכותיה יע"ש, והיינו כמ"ש רבינו ז"ל כאן בס' המקח, ואפשר לומר דכוונתו לומר על כל האסמכתות לבד מההיא דנדרים, דאה"נ דהתם מועיל בד"ח במתפיס זכותיה וה"ה לדעת רבינו הגאון ז"ל. או לומר כמ"ש בראשונה דתרי רב האי הם ורבינו ז"ל שכתב כאן דזה הוי לדעת רבי יוסי חולק על סברת הגאון שהביאו הרי"ף ור"ת והגהמ"ר ז"ל, והיינו רב האי בר נחשון, והיא התשו' הבאה בתשו' הגאונים, וכן משמע מדברי ראב"ן ז"ל דצ"ו ע"ד שהביא בשם הגאון ז"ל בסתם דס"ל דההיא דנדרים איירי במתפיס זכותיה, ואח"כ הביא בשם רבינו הגאון ז"ל דס"ל דהך דנדרים הוי לדעת רבי יוסי יע"ש כנראה מדבריו דס"ל דהם סברות חלוקות זו מזו:
ובהיותי בזה ראה ראיתי להרב הגדול מוהרח"ש ז"ל הובאו דבריו בתשו' הרב משפט צדק ח"א סי' ג', ולהרב פני משה ז"ל בח"א סי' צ', ולהרב כנה"ג ז"ל בסי' כ"ז הגה"ט, ובתשו' בעי חיי ח"מ ח"ב סי' י"א שהביאו דברי רבינו הגאון ז"ל ממה שהביא המרדכי ז"ל משמו בפ'... והבינו מתוך דבריו דלדעת רבינו הגאון ז"ל לא מהני שום דבר לבטל האסמכתא אלא מעכשיו ולא קניין בד"ח ולא התפסת זכיותיו ומפני כך כתבו שדברי רבינו ז"ל הם דחויים, וכבר מחו עליו מאה עוכלי בעוכלא, וגם הרב כנה"ג ז"ל הרבה טרח ליישב דברי רבינו הגאון ז"ל, וסוף דבר הניח דבריו בצ"ע יע"ש, ואחרי המחי' הא גרמא להו דאישתמיט מינייהו דברי רבינו ז"ל כאן בס' המקח שכתב בהדיא דמהני מעכשיו, ועל מנת לבטל האסמכתא. ובר מן דין לא זכיתי להבין כונתם והדבר קשה מהיכן הבינו בדברי המרדכי שהביא משם רבינו ז"ל דס"ל דלא מהני מעכשיו לביטול האסמכתא, שהרי מבואר מדבריו שהביא שם בתחילת דבריו מכמה גאונים דס"ל דע"י קנין מהני לבטל האסמכתא, וע"ז הביא דברי רבינו ז"ל שחולק ע"ז וס"ל דל"מ קנין, דפסק כהך דאמרו בנדרים והלכתא אסמכתא קניא, והוא דקנו מיניה בבד"ח אינו אלא לדעת רבי יוסי, ואינה הלכה, והיינו על הקנין, אבל לומר דגם מעכשיו לא מהני לבטל האסמכתא, כדעת המרדכי שהבין בדעת רבינו ז"ל זה לא שמעתי:
ותו ק"ל להרב כנה"ג ז"ל שם במה שהבין שדברי הגאון שהביא בהגהמ"ר שהם דברי רבינו ז"ל כתב דיש ללמוד מדברי המרדכי שם בהגה"ה דס"ל דבאתפיס זכוותיה בבד"ח היינו לא קנין, מדכתבו ההגהות אחר דברי הגאון וז"ל, אבל מפר"י משמע דאע"ג דאתפיס בב"ד בעינן בד"ח ומעכשיו וקנין ע"כ, מכלל דהגאון לא בעי בד"ח וקנין באתפיס זכוותיה, את"ד יע"ש שהאריך, ואחרי ניו"ק דבריו תמוהים דבהדיא מבואר בדברי ההגהות שם היפך דבריו דלכ"ע קנין עכ"פ בעינן אלא דמחלוקותם היא אי בעינן מעכשיו גם בקנו מיניה בבד"ח או לא, וזה מבואר ממ"ש שם וז"ל, אסמכתא פי' ר"ת בשם רב האי גאון ז"ל אסמכתא במעכשיו קנייא אבל בלא מעכשיו לא קניא, אפי' קנו מיניה בבד"ח אלא כההיא דנדרים דוקא דאתפיס זכותיה וכו', אבל מפי' ר"י משמע דאע"ג דאתפסינהו בב"ד חשוב בעי בד"ח ומעכשיו בקנין עכ"ל, הנה מבואר שכתב לדעת הגאון ז"ל דכל דליכא מעכשיו, אפי' קנו מיניה בבד"ח לא מהני אלא באתפיס זכותיה, והיינו ודאי דאתפיס זכותיה מהני קנין בד"ח בלא מעכשיו, ועל זה הביא מפי' ר"י דגם באתפיס זכותיה בעינן מעכשיו בהדי קנין בד"ח, אבל דלא בעינן קנין ג"כ לדעת הגאון ז"ל, לענ"ד לא ידעתי מאין ולאין יש להבין כן מדברי הגהמ"ר וכן מבואר בתשו' הגאונים סי' כ"א שער ז' שזכרתי לעיל שהיא תשו' רב האי גאון ז"ל דהא דאמרי':
והלכתא אסמכתא קניא והוא דקנו מיניה וכו', היינו דאתפיס וכו', וא"כ הרי דעכ"פ בעינן בד"ח גם באתפיס, אלא דמעכשיו לא בעי, ולדעת ר"י בעי ג"כ מעכשיו, ודברי הרב כנה"ג שם בכל דבריו שם צ"ע אצלי:
ולעיקר הקושיא שהקשו על רבינו ז"ל שם במרדכי משם מוהר"ם ז"ל למ"ש כאן בס' המקח, דהא דאמרו בגמ' והלכתא אסמכתא קניא, אינו אלא לדעת רבי יוסי ולית הלכתא כותיה, וע"ז הק' שם מוהר"ם דאיך אפשר דסתמא דתלמודא יאמר והלכתא היפך ההלכה וכו' יע"ש, עיין בש"מ לב"ב ד"מ ע"ב בד"ה גלוי מילתא וכו' והוא בדף כ"ו מ"ד מהספר. ונלע"ד לישב לזה דאפשר דרבינו הגאון ז"ל ס"ל דהך והלכתא דקאמרי בש"ס דנדרים לא הוי למיפסק הלכה. כי אם לתרץ עוד תי' אחר לדעת רב הונא והיינו לאוקומי לרב דאיירי בדקנו מיניה בבד"ח, ולכך אמר דקנה ובטלי זכותיה ולא הוי אסמכתא, ואע"ג דקאמר בש"ס והלכתא דמשמע דלפסוק באה סתמא, דתלמודא הא לק"מ שכן דרך הש"ס בהרבה מקומות לתרץ קושית המקשן בלשון והלכתא, ולפי האמת אינו פסק הלכה כי אם שבא לתרץ, כמ"ש הרב ז"ל בש"מ לב"ק דע"ג עלה דאמרו שם בש"ס דב"ק דע"ג והלכתא שהעידו בבת אחת, והביא שם דכן איתא ג"כ בפ"ק דב"ק די"ב והלכתא בכפות ובפ"ק דערכין ד"ז והלכתא דיתבי דייני אפומא דבירא יע"ש, והביאו הרב יד מלאכי ז"ל בכלליו אות הוי"ו סי' רנ"א יע"ש, וא"כ לא רחוקה היא לומר שדעת רבינו הגאון לפרש בהך והלכתא דנדרים כמו כן. ואע"ג דבכל הנך שהביא הרב בצלאל ז"ל לא בא בש"ס תי' אחר קודם והלכתא, משא"כ בהך דנדרים דכבר תי' בש"ס שאני הכא דאמר לבטלן וכו', ואח"כ אמר והלכתא וכו' הנה לענ"ד אין טעם לחלק בכך דכיון דיש פנים לומר דלשון והלכתא הוא לתרץ א"כ מה לי אם קדם לו תי' אחר או לא דהרבה תירוצים נאמרים בש"ס במקומות רבים על קושיא אחת. וכאן נמי י"ל הכי דבא לתרץ עוד באופן אחר, ויש קצת הכרח לזה שהרי אנן קי"ל בפשוט דאסמכתא לא קנייא וכדאיפסיק הלכתא שם בנדרים משמיה דרב נחמן, וכן בפ' גט פשוט, וכן בפ' אז"נ משמיה דמניומי, עיין בתשו' הרשב"א ז"ל ח"א סי' תתק"ז, וא"כ אם איתא דבא לפסוק הש"ס הלכה דבקנו מיניה בבד"ח לא הוי אסמכתא, לא הו"ל לש"ס לומר דהלכתא אסמכתא קניא, אלא הו"ל והלכתא אם קנו מיניה בבד"ח למ"ד דלא איירי בדאתפיס זכותיה ולמ"ד דאיירי בדאתפיס הו"ל לומר נמי ואתפיס זכותיה לא הוי אסמכתא, וקנה והשתא דנקט להיפך מה שהיא ההלכה דאסמכתא לא קניא, והכא קאמר דאסמכתא קניא, ואע"ג דמוקי לה בדקנו מיניה מ"מ קשיא מאי דאמר תחילה אסמכתא קניא דלפי האמת אין הדבר כן דלעולם אסמכתא לא קניא וכאן כיון דקנו מיניה קנה משום דלא הו"ל אסמכתא, וכיון דנקט תלמודא בפשוט לומר דאסמכתא קניא, אפשר דס"ל לרבינו הגאון ז"ל דלאו הלכה קאמר אלא דבא לתרץ דרב הונא דאמר אסמכתא קניא איירי בדקנו מיניה, ורבי יאודה ורבי יוסי פליגי בדלא קנו מיניה, ולפי זה איכא למימר דלא נאמרו תירוצים הללו בש"ס, אלא לדעת רב הונא דוקא דס"ל אסמכתא קניא, אמנם לדעת רב נחמן בכל גוונא הוי אסמכתא ולא קנה זולת במעכשיו דתריץ תלמודא בכ"מ גם לדעת רב נחמן מוכרח דס"ל לסתמא דתלמודא דמעכשיו מבטל האסמכתא גם לדעת רב נחמן, ומשו"ה פסק רבינו ז"ל כאן בס' המקח דאין לך דבר שמבטל האסמכתא כי אם מעכשיו וההיא דנדרים לאו הלכתא היא, ולענ"ד נראה לי להגיד בדברי רבינו ז"ל במ"ש ומה שאתה מוצא בגמ' והלכתא אסמכתא קנייא וכו' תדע דלדעת רבי יוסי היא, דט"ס נפל, וצ"ל לדעת רב הונא היא במקום, לדעת רבי יוסי, ובזה יבואו דברי רבינו ז"ל יותר מכוונים על הדרך שכתבנו. ודע דההיא דאמרו בערכין ד"ז והלכתא דיתבי דיני אפומא דבירא לא פסק הרמב"ם ז"ל בפי"ג מה' נזקי ממון אלא פסק בסתם דאם נפל לבור והרגו ומת השור יורשי בעל הבור חייבים לשלם, וכתב הרב המגיד ז"ל שם דהנהו תי' נאמרו בש"ס אליבא דמ"ד מלוה ע"פ אינה גובה מן היורשים, ואנן קי"ל להיפך כמ"ש ר' בפ' י"א מה' מלוה יע"ש, והיא מימרת ר"פ בפ' ג"פ דקמ"ה דקאמר והלכתא מלוה ע"פ גובה מן היורשין יע"ש, וא"כ הרי דמכח דאיפסיקא הלכתא במקום אחר דחינן האי והלכתא דקאמר הש"ס ומפרשינן דאינו אלא למ"ד, וא"כ אף אנו נאמר כן בהך דנדרים דלא אמרו בש"ס והלכתא אלא לדעת רב הונא דאליביה שקיל וטרי הש"ס, אמנם לדעת רב נחמן אפי' בכה"ג הוי אסמכתא ולא קנייא. זה נ"ל לישב ולהליץ בעד רבינו הגאון ז"ל והמעיין יבחר.
ועיין בתשו' הרא"ש ז"ל כלל ע"ב שכתב דרב האי גאון ז"ל ס"ל דבעינן ב"ד חשוב לבטל האסמכתא כמ"ש ר"ח ור"ת בשמו, והגאון שהביא הרי"ף ז"ל ס"ל דלא בעינן ב"ד חשוב אלא במתפיס זכוותיה יע"ש, והדבר קשה דלפי מה שנתבאר גם רב האי שהביאו ר"ת ור"ח כמו שהביא המרדכי ז"ל אינו אלא דס"ל דמאי דבעי ב"ד חשוב ה"ד במתפיס זכותיה כאשר יראה הרואה וצ"ע, ועיין טור ח"מ סי' ע"ג, ועיין בס' דין אמת דמ"ט בענין זה, ועיין בס' לשון ערומים דרוש חמישי בענין זה יע"ש.