שות תעלומות לב חלק ד· רבי אליהו בכור חזן
קונטרס זכרון אליהו · שער ח
א) מ"ש רבינו הדין הא' מתחלק וכו', ואתה מוצא דבר זה מפורש ברועה וכו' כדגרסי' וכו'. משנה בב"ק פ' הגוזל ומאכיל דק"ח ופסקוה הרי"ף ז"ל בהלכות, והרמב"ם פ"ו מ"ה גניבה והטור ח"מ סי' שכ"ח יע"ש. ודע שהרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' גניבה והטור בסי' שכ"ח הוסיפו על זה, וכתבי וי"ל וכן אם רוב אותו הדבר שהוא גנוב אין לוקחים אותו ע"כ, וה"ה ז"ל שם פי' דבריו דכונת הר"ם ז"ל הוא לפסוק כרב בפלוגתא דרב ושמואל דפליגי שם בב"ק דקי"ט ע"א על גזלן אימת מותר לקנות ממני, רב אמר עד שתהא רוב משלו, ושמואל אמר אפי' מיעוט שלו, ופי' רש"י דאפי' במיעוט שלו תלינן דמדידיה קא זבין ע"ש, וע"ז כתב ה"ה דהרמב"ם פסק כרב דהלכתא כוותיה באיסורי יעו"ש ומרן ז"ל שם בכ"מ תמה על דבריי דאין דברי הרמב"ם אלו ענין לזה דרב ושמואל והבא לקנות מאדם שאינו מוחזק בגזלן אלא שאותו הדבר שקונה ממנו יש לחוש שהוא גנוב עכ"ל, ובפלוגתא דרב ושמואל כבר פסק הרמב"ם בפ"ה מה' גזילה כשמואל דאפי' מיעוט שלו, ושם תמה ה"ה ז"ל דנראה סותרים דבריו וכתב לחלק בין גנב לגזלן, ועוד כתב דשמא יש לחלק בין רוב הדבר לרוב הממון דברוב הדבר אסור, וברוב הממון מותר ע"ש, ומרן שם כתב על דבריו וז"ל, וכבר כתבתי אני שם שאין זה ענין לשם עכ"ל, וה"ה ז"ל בפ"ו מ"ה גניבה שם הביא ס' ר"ח ז"ל שפסק כרב יע"ש, וגם הטור ז"ל בח"מ סי' שס"ט הביא ס' ר"ח ז"ל הנז', וכתב מרן ז"ל דלא ידע טעמא יע"ש. וראיתי להרב לח"מ ז"ל שתמה על מרן דאיך לא ידע טעמא והוא מבואר כאן בדברי ה"ה ז"ל עכ"ל, וכן תמה הב"ח בסי' שס"ט יע"ש, ואחר המח"ר אין זו תמיה למרן ז"ל, דגם מרן ז"ל ראה וידע שה"ה מביא ס' ר"ח וכתב שפסק כרב ואעפי"כ תמה עליו דלא ידע טעמא למה פסק כרב מאחר דהלכה כשמואל, וכן אמרו בש"ס דאורי ליה רב יאודה לאידה כשמואל, וכן פסקו כל הפוסקים כשמואל, וא"כ למה שביק ר"ח פשט הסוגיא שמורה ההלכה כשמואל, ופסק כרב, וזהו עיקר תמיהת מרן ז"ל שכתב דלא ידע טעמא. ושו"ר בדרישה סי' שס"ט שכתב כן בפי' דברי מרן ז"ל יע"ש, ואולם בעיקר דברי מרן ז"ל בכ"מ פ"ו מה' גניבה צריך ביאור בכונת דבריו במ"ש דהכא איירי באדם שאינו מוחזק בגזלן אלא שאותו הדבר שקונה ממנו יש לחוש שהוא גנוב, ולענ"ד נראה שדבריו אלו הם דברי ה"ה עצמו בפ"ז מה' גזילה שכתב לחלק בין רוב הדבר לרוב הממון, ובודאי דהיינו כוונתו כמ"ש מרן ז"ל דהיינו דאם הדבר הנמכר הוא גנוב לו שיש לחוש על הרוב שאותו הדבר הוא גנוב אז אין לוקחים אותו ואה"נ דבגזלן ואין הדבר ידוע שהוא גנוב, אז אפי' במיעוט שלו לוקחים ומאחר שבפ"ז מה' גזילה כבר כתב לחלק כן ה"ה ז"ל, א"כ איך חזר ותמה שם מרן על ה"ה, ולפחות הו"ל למרן להזכיר דברי ה"ה הנז' ועי' בדרישה בס' שנ"ח ושס"ט יע"ש ודו"ק, ועיין למוהרא"י בפסקים וכתבים סי' ר"ס שכתב מעין לזה דכל שהוחזק הדבר שהוא גנוב אין לוקחים יע"ש, ותימא הוא שלא נסתייע לזה מדברי הרמב"ם והטור ז"ל ודו"ק:
ומיהו רבינו הגאון ז"ל השמיט דין זה דרב ושמואל ולא ידעתי למה, ובס' שערי חיים בריש שער זה כתב טעם לזה, דאפשר היה גורס ליהנות במקום לקנות, וא"כ לא קאי לענין מכירה, ומיהו תמה שם דעכ"פ מדברי הפוסקים נראה דגם לענין מכירה נפקא לן מהכא יע"ש:
וגם בהך דינא שפסקו הטור והרמב"ם ז"ל דאם רוב הדבר שהוא גנוב אין לוקחים גם זה, השמיט רבינו ז"ל ואפשר דלא ס"ל כן, שכן נראה ממ"ש ומאותו דבר שהוא ידוע וכו' אין לאדם שיקח ממנו משמע משם דדוקא דבר הידוע לעין כל שהוא גנוב אין לוקחים, אבל כל שיש ספק אפי' אם קרוב הוא שאותו דבר הוא גנוב ליכא למיחש, כן נראה מפשט דבריו ואפשר לדחות:
ושו"ר דהיא גופא יש להבין בדברי הטור ז"ל בריש סי' שס"ט שפסק דאסור לקנות שום דבר מהגזלן, ומשמע אפילו שאין ידוע אם אותו הדבר הוא גזול לו וזה סותר למ"ש בסי' שנ"ח, וכן בסי' שס"ט דבמיעוט שלו לוקחין וכאן קא פסיק ותני סתמא שום דבר דאסור לקנות ממנו, ושו"ר דבסי' שנ"ו פסק כן לענין גנב דאסור לקנות שום דבר מן הגנב, והקונה ממנו הוא עון פלילי וכו' יע"ש, וכתב מרן ז"ל שם וז"ל דבר זה מבואר בסוף ב"ק שאסור לקנות דברים שחזקתן גנובים עכ"ל, ובודאי שכונת מר"ן ז"ל הוא על דינים הללי שבאו שם בסוף ב"ק אין לוקחים מן הרועים וכו' והרבה כיוצא בזה יע"ש, ולכאורה קשה דאמאי שנה ושילש הטור ז"ל בדין זה דהלא בסי' שנ"ח כבר פסק הטור ז"ל כל הדברים שאסור ליקח משום חשש גניבה, ומיהו למרן ז"ל שכתב דכונת הטור בסי' שנ"ו וסי' שס"ט הוא על דברים שחזקתו שהם גנובים ועל כן שינה מרן ז"ל הלשון בש"ע סי' שנ"ו ושס"ט וכתב בפי' דאסור לקנות שום דבר גזול יע"ש, וא"כ אמטו להכי נלע"ד דתו לק"מ על רבינו הגאון ז"ל שהשמיט להך דינא דשמואל דכיון שכבר ביאר רבינו בריש דבריו שדוקא בדבר שהוא ידוע שהוא בחזקת שהוא גנוב הוא שאין לוקחים מינא נפיק דכל דאיכא צד למיתלי שאינו דבר גנוב לוקחים ואפי' במיעוט שבה והיינו ממש כהא דשמואל, וא"כ אפשר דסמך רבינו לזה ולכך לא הוצרך להביא הך דשמואל בפי'. זה נראה לי להליץ בעד רבינו ז"ל והמעיין יבחר, ושוב ראיתי להב"ח שפי' כן בסי' שנ"ח יע"ש:
ואולם ראיתי עוד להרב שערי חיים הנז' ז"ל שם שהביא מחלוקת רב ושמואל דפליגי בב"ב ר"פ המוכר פירות דצ"ב במוכר שור לחבירו ונמצא נגחן דרב ס"ל דהוי מקח טעות, משום דרובא להדיא זבני, ושמואל ס"ל דלא הוי מקח טעות משום דאין הולכין בממון אחר הרוב, וא"כ ה"נ בהא פליגי, דלרב דבעי רוב משלו משום דס"ל דהולכין בממון אחר הרוב ולשמואל דלא בעי רוב משום דס"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב יע"ש שהאריך, ולפי מה שראיתי בש"מ שם לב"ב שכתב דכי ס"ל לשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב ה"ד ברובא דליתיה קמן והיינו רוב דעלמא, אמנם ברובא דאיתיה קמן גם שמואל מודי, א"כ ה"נ בגזלן. לפי ענ"ד נראה דהוי רוב דאיתיה קמן שיש לו רוב ממון גזל ומיעוט שלו בידי, וא"כ בכה"ג דהרוב איתיה קמן גם שמואל מודה דאזלינן בתריה אפי' בממון וכ"ש למה שצידד שם דאפשר דהך מילתא חשיבא מילתא דאיסורא ולא ממונא יע"ש, וכן נ"ל לענ"ד שהרי האיסור כאן הוא לגבי הלוקח שאסור לקנות מהגזלן, והרי לגבי לוקח זה לית ליה שום חזקת ממון כי היכי דנימא דלא אזלינן בתר רובא, דכי מצינו לשמואל דלא אזיל בתר הרוב בממון היינו משום דס"ל דחזקת ממון עדיף מרוב, וכאשר פי' כן הראשונים בב"ק דמ"ו יע"ש, וא"כ הכא דליכא חזקת ממון כנגד הרוב קשה עכ"פ, דאמאי לא אזיל שמואל אחר הרוב וס"ל דאפי' במיעוט שלו לוקחין, ואין לומר דכיון דלגבי מוכר אית ליה חזקת ממון משו"ה לא אזלינן בתר הרוב, דלענ"ד אין זו סברא שהרי עיקר האיסור שדו ביה רבנן לקונה, וכיון דלגבי הקונה אין כאן חזקת ממון שפיר אית לן למיזל בתר הרוב:
כי ע"כ הנלענ"ד הוא דכ"ע מודו הכא דהוי מילתא דאיסורא, והכא בהא פליגי דרב ס"ל דוקא אם הרוב הוא מממונו מותר לקנות ממנו, אבל בפחות לא, ושמואל ס"ל דאפי' מיעוט ממון שלו מותר, וה"ט משום דהך איסורא הוא שכך גזרו חכמים כדי שלא להחזיק ידי עוברי עבירה, ועובר על לפני עור לא תתן מכשול, וכמו שפ' הרמב"ם ז"ל בפ"ו מ"ה גניבה יע"ש, וא"כ כל דאיכא למיתלי דאינו לוקח מהאיסור תו ליכא איסורא ודוקא באותו דבר עצמו שהוא לוקח אם הרוב הוא שהוא גזול אז ודאי דאין לוקחין ממנו כיון דמצד הרוב הוי אותו החפץ גזול, אמנם כשאין בירור בחפץ הנמכר אלא שהחשד הוא משום המוכר שהוא הוחזק לגזלן בכה"ג כל דידעינן בבירור שיש לו לזה ג"כ ממון שלו, אפי' שהוא מיעוט תלינן דממונו קא זבין, וכמ"ש ה"ה ז"ל פ"ז מה' גזילה לחלק כן לדעת הרמב"ם כמ"ש לעיל, ואם כנים אנחנו בזה לפי קוצר ענ"ד לא דמי הך דרב ושמואל דהכא גבי גזלן עם מאי דפליגי לגבי מוכר שור, ונמצא נגחן וכדכתיבנא, והמעיין יבחר:
איברא ראיתי להדרישה בסי' שנ"ח פי' כונת הרמב"ם והטור ז"ל בפי' דבריהם שכתב או שרוב הדבר וכו' שהכונה היא דהכא איירי שרוב הרועים הם גנבים ומיעוט יש שאינן גנבים, וא"כ אם זה הרועה הוא מהרוב הרי אין בידי דבר היתר כלל, משא"כ בהא דשמואל דכיון דאיכא מיעוט שלו תלינן להקל, את"ד יעו"ש, והנך רואה שגם דברי הדרישה אלו הם היפך דברי הרב שערי חיים הנז' שהרי גם זה הרועה אינו ידוע אם מהרוב או לא, א"כ הרי יש לו חזקת ממון, ואנן ק"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב ואמאי אסור, אלא ודאי מחוורתא כדכתיבנא דלא דמי הך מילתא לההיא דשמואל. ומיהו בדברי הדרישה יש לדקדק כמ"ש שכן הוא כונת ה"ה ז"ל לחלק כן, דלענ"ד נראה דפי' דחוק דאין זה במשמע בפי' אם רוב אותו הדבר דמשמע שהרוב הוא בדבר הנמכר עצמו, גם דברי ה"ה ז"ל מוכיחים כמו שכתבנו ודו"ק:
ב) ומ"ש רבינו ותדע דאסור ליקח מהם צאן מועטות וכו' כדגרסי' וכו' שם בב"ק דקי"ח, יפסקו הטור ח"מ בה' גניבה סי' שנ"ח יע"ש, והרמב"ם ז"ל פ"ו מה' גניבה השמיט פרטי דינים אלו וסמך למ"ש כללו של דבר כל שהרועה מוכר וב"ה מרגיש מותר וכו', וכן כתב מרן ז"ל בב"י סי' שנ"ח בכונת דבריו יע"ש, והם דברי ה"ה בפ"ו מה' גניבה יעו"ש, ורבינו הגאון ז"ל הביא כל הברייתא, ומ"ש בש"ס עלה דברייתא כצורתו יעו"ש, והרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' גניבה הוסיף וכתב וז"ל כללו של דבר כל שהרועה מוכרו אם היה הב"ה מרגיש מותר וכו', ומרן ז"ל בש"ע תפס כלשון הרמב"ם וראיתי להסמ"ע שם ס"ק ה' שכתב שקיצר מרן ז"ל בהעתק לשון הרמב"ם ז"ל, וכתב דבזה נתן מקום לפני המעיינים לטעות וכו' יע"ש. ולענ"ד אחרי המחי' לא ראיתי מקום לטעות דהרי מה שפי' הוא ז"ל דהיה מקום דהרי מה שפי' הוא ז"ל דהיה מקום לטעות ולומר דהכוונה היינו כשהב"ה עומד בצדו זה דוחק גדול להבין כן, מאחר שכ' בפי' אם היה הב"ה מרגיש וכשהוא עומד שם אין זה הרגשה אלא ודאי פשוט דכונת דבריו הם כמו שביאר הוא ז"ל והוא פשוט להבין כן גם בלי סיום לשון הרמב"ם כאשר יראה הרואה ודו"ק:
ג) ומ"ש רבינו ותדע דכל מה שלוקח אדם מן הרועה וכו' אסור ליקח ממנו כדגרסי' וכו'. שם במשנה ולא משומרי פירות עצים ופירות ודע דמה שכתוב בדברי רבינו ז"ל, וכמו כן כל שומר שאדם ממנה אותו על שלו, כדגרסי' וכו' תיבה זו כדגרסי' היא מיותרת, וכן הגיה בס' זר זהב יע"ש:
ד) ומ"ש רבינו אבל כל אריסות ושותפות וכו' מותר ליקח ממנו כדגרסי' רבא זבן שבישתא וכו' שם בגמ' דקי"ט ומבואר דעת רבינו ז"ל דס"ל דאפי' שלא חלקו עדיין מותר ליקח ממנו דלא כמו שפסק הטור ז"ל, דאם ידוע שלא חלקו אסור יע"ש, ומרן ב"י ז"ל שם בסי' שכ"ח כתב דנראה דהטור הוציא דין זה ממ"ש בריש פ' אלו מציאות דכ"ב, אמימר ורב זוטרא ורב אשי אקלעו לבוסתנא דמרי בר איסק וכו' יע"ש, ותמה מרן ז"ל על הטור דאיך פ' כמר זוטרא נגד אמימר ורב אשי והוא ז"ל הסכים להלכה דאפי' שידוע שלא חלקו מותר, וכתב בב"י שכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' גניבה וכן פסק בש"ע, ולזה נראה כונת דעת רבינו ז"ל, ומיהו מור"ם במפ"ה והב"ח והסמ"ע והש"ך ז"ל פסקו כהטור יע"ש, ומיהו ק"ל דהרא"ש ז"ל כאן בפסקו פ' הגוזל בתרא פסק כסתם דמארים מותר לקנות, וממה שהביא לשון הש"ס דקאמר אבל אריסא כיון דאית ליה בגוה אימור מדנפשיה קא זבין עכ"ל, משמע דאפי' דידוע שלא חלקו מ"מ כיון שיש לו חלק בקרקע איכא למיתלי דמדידיה קא זבין, ואפשר שסמך למ"ש בפ' אלו מציאות וע"ש בהג"ה והוא דוחק:
ה) ומ"ש רבינו הענין הב' כל מי שהוא חשוד למכור דברים האסורים וכו' כדגרסי' החשוד על הבכורות וכו', משנה בבכורות דכ"ט ומ"ש ואין לוקחים ממנו צמר מלובן וצואי שם במשנה הנז' ובגמ' שם הקשו השתא מלובן לא זבנינן צואי מיבעיא, ומשני אלא חדא קתני מלונן מצואתו ע"כ והטור ז"ל ביו"ד סי' שי"א פסק להא וכתב וז"ל ואין לוקחים ממנו אפי' צמר מלובן וכ"ש שאינו מלובן וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' בכורות והסמ"ע בדרישה שם בסי' שי"א תמה על הטור ז"ל דלמה שינה לשון הש"ס דקאמר דחדא קתני והניחו בתימא יע"ש, ובס' שערי חיים הנדפס מחדש, ראיתי שהביא דברי הרמב"ם הנז' ותמה עליו דלמה שינה מלשון הש"ס ולא ראה שכבר קדמו בזה הפרישה יע"ש, ואולם ראיתי עוד להרב הנז' שתמה בעיקר הסוגיא דלמה נדחק הש"ס לומר כן מלובן מצואתו שהוא דוחק ולא אמרו דזו ואצ"ל זו קתני, ועלה בדעתו לומר דבשתי תיבות לא אמרינן זו ואצ"ל זו כמ"ש התוס' בר"פ האיש מקדש, ושוב כתב דראה להרב שער יוסף ז"ל ה"ו שהביא משם הרב ב"ש והרב עצמות יוסף ז"ל דדוקא לא זו אף זו הוא מ"ש התו' דלא אמרי' בשתי תיבות אבל זו ואצ"ל זו אמרי' אפי' בשתי תיבות, וא"כ חזרה התמיהה למקומה את"ד יע"ש. והנה מה שהקשה דלמה נדחק הש"ס לומר מלובן מצואתו ולא אמרו זו ואצ"ל זו קתני לענ"ד זו אינה מן התימה דמאחר דגם לומר זו ואצ"ל זו הוי דוחק כמ"ש בעלי הכללים וגם הוא עצמו כתב כן, א"כ י"ל דיותר נראה הש"ס לפרש דמשכה בהכי מלומר זו ואצ"ל זו, ועיין להרב. עין זוכר מע' הזין, גם מה שהקשה על הרמב"ם דלמה שינה מלשון הש"ס, וכן תמה הדרישה על הטור ז"ל, הנה לענ"ד נראה דאישתמיט מינייהו דברי הרמב"ם בפ"י וע"ש, ומשו"ה התקשו בזה שהרי כתב הרמב"ם וז"ל מלובן וצואי כך פי' בגמ' מלובן וצואי ר"ל שרוחץ מצואתו כ"ש שאינו רחוץ כל עיקר עכ"ל הרי שמ"ש כ"ש שאינו מלובן הוא אפי' לפי' הגמ' ולא ששינה את טעמו מטעם הש"ס: