אור ברסלב
שות תעלומות לב חלק ד קונטרס זכרון אליהו › שער ג

שות תעלומות לב חלק ד· רבי אליהו בכור חזן

קונטרס זכרון אליהו · שער ג

שער ב

ובו ט' סעיפים

א) ומ"ש רבינו בדרך הא' כל מי שהביא סימנים והוא וכו' זה פשוט ומבואר אך יש לדקדק דאיש קי"ל פרט לקטן וכאן אפילו יותר מבן י"ג יש מי שאינו ראוי כאשר יתבאר לקמן בדברי רבינו ז"ל:

ב) ומ"ש רבינו הדרך הב' מי שלא הביא סימנים יש בו וכו' גם זה מבואר בדברי רבינו לקמן בדרך החמישי שהביא בדין מי שלא הביא סימנים ע"ש. ושם אבאר בדברי רבינו ז"ל בס"ד:

ג) ומ"ש רבינו הדרך הג' כל מי שהוא מבן שש שנים וכו' זה פשוט דקטן שלא הגיע לעונת הפעוטות אין במעשיו כלום וכן פסק הרמב"ם פ' כ"ט מה' מכירה והטוש"ע ריש סימן רל"ה יע"ש. ומ"ש ועל כי האי קטן גרסינן וכו' הכי איתא בכתובות דס"ה ע"ב עי"ש. ועיין לעט"ר מרן הגאון זצ"ל בספר חקרי לב או"ח סימן קכ"ז יע"ש:

ד) ומ"ש רבינו הדרך הרביעי משש שנים ולמעלה וכו' משנה פ' הנזיקין דנ"ט ע"א הפעוטות מקחן מקח וכו' ואמרינן בגמ' ועד כמה מחוי רב יהודה לרב יצחק בריה כבר שית כבר שבע רב כהנא אמר כבר שבע כבר תמני במתניתא תנא כבר ט' כבר עשר ולא פליגי כל חד לפום חורפיה ע"כ נמצא דלכ"ע פחות מבן שש אין לו דין פעוטות ואין במעשיו כלום וכמו שביאר בדרך הג'. ומ"ש דעד י"ג שנים לזכר וי"ב לנקבה נקראים פעוטות ומשמע דמשם ואילך אינו צריך עוד לתנאים הנז' ה"ד לענין מכירת מטלטלין אבל לענין קרקעות אפילו מבן י"ג ומעלה ועד עשרים אין במעשיו כלום אם לא שיודע בטיב משא ומתן והביא ג"כ סימנים וכגון שביאר רבינו לקמן בשער זה בדרך החמישי יע"ש בס"ד.

ויש לחקור אי קטן בתוך שש שנים הוי בכלל פעוטות או לא דמסוגיית גטין הנז' משמע דאפילו בתוך שש הו"ל פעוטות דהכי אמר רב יהודה כבר שית כבר שבע ומסוגיית עירובין דפ"ב משמע דעד סוף שש הוי קטן ואינו בכלל פעוטות ועיין למהר"י עט"ר מופת הדור הגאון מרן זצ"ל בס' חק"ל ח"ח סי' ק"ט עי"ש. ועיין עוד למה"ר מהר"ש מארגיבתו ז"ל בס' עושה שלום בחי' למגילה דקכ"ט ע"א וע"ב יע"ש. ועיין בב"ב דקנ"ה וקנ"ו דאיפסיקא הלכתא דתוך זמן כלפני זמן יע"ש. ועיין להרמ"ה דרל"ו סוף ע"ד יע"ש:

ה) ומ"ש רבינו הדרך הראשון שהוא יודע וכו' הנה דעת רבינו מבואר דמבן שש ואילך צריך בדיקה לפעוטות אם הם חריפים על דרך שכתב הטור בשם הרמ"ה בריש סימן רל"ה וכתב מרן שם בב"י דנפק"ל מדאמרו בש"ס כל חד לפום חורפיה משמע שבתוך שנים הללו אין מקחן וממכרן קיים עד שיבדקוהו אם הוא חריף עכ"ל ע"ש. ומעתה צריך לדעת דמדברי רבינו ממ"ש בדרך הקודם דמשש שנים ועד י"ג לזכר וי"ב לנקבה צריך ד' דרכים הללו דהיינו שיודע בטיב משא ומתן וכו' א"כ משמע מדבריו דעד י"ג לזכר וי"ב לנקבה צריך בדיקה אם הוא חריף או לא וצריך להבין מניין בא לו זה ואדרבא דעת הרמ"ה שהביא הטור נראה שיש לה סמוכות מהש"ס דחד אמר כבר שית כבר שבע וח"א כבר ט' כבר עשר משמע דעד עשרה צריך בדיקה אם הוא חריף אבל מעשרה ואילך סתמו הוי חריף ואין צריך בדיקה וסבור הייתי לומר שדעת רבינו כדעת הרא"ש הוא שהביא שם הטור וכמו שפי' דבריו מר"ן שם דהיינו דמעשרה ואילך אפילו אינו חריף ממכרו ממכר כל שאינו שוטה עי"ש אלא שא"א לומר כן בדעת רבינו שהרי כתב דעד י"ג שנים צריך לידע שיהא יודע בטיב משא ומתן הרי דגם מעשרה ואילך אם אינו יודע אין במעשיו כלום כדעת הרמ"ה אלא שלדעת הרמ"ה מעשרה ואילך אין צריך בדיקה ולד רבינו צריך בדיקה:

ואני תמיה בדברי הרמ"ה והרא"ש דמנין בא להם שעד עשרה דוקא צריך בדיקה אם הוא חריף או לא ומעשרה ואילך למר אין צריך בדיקה ולמר אפילו לא הוי חריף דהוי ממכרו קיים ואי משום דבש"ס איתא כבר שית כבר שבע ובר ח' וט' ויו"ד ואמרינן דלא פליגי כל חד לפום חורפיה ומשמע דדוקא עד עשרה צריך בדי קה וכמ"ש מרן הב"י הנה לענ"ד אחרי המחי' אין משם ראיה דהרי החידוש דאשמועינן בש"ס הוא דלא נימא דפחות מבן י"ג אינו איש ואין במעשיו כלום וכמו שהביא מרן ז"ל בב"י ממ"ש בפ' האיש מקדש איש זוכה ואין קטן זוכה ובפרק מי שמת אמרו זכין לגדול ואין זכין לקטן ע"ש והרי בכל התורה כולה דממעטינן קטן ממשמעות איש היינו עד בן י"ג שנים לזה באו להשמיענו בש"ס דגיטין דמקח וממכר תלוי בחריפות הנער ואפילו פחות מבר י"ג מעשיו קיימים כל שהוא חריף ואדרבא כראה דבש"ס עדיפות כחא קא משמע לן דאפילו פחות מעשר ועד בן שש משכחת לה שיש איזה קטן שהוא חריף ומעשיו קיימים אמנם דנימא דאם אינו חריף והוא נער עד בן י"ג שנים דמעשיו קיימים זה מכא להו ובשלמא לדעת הרמ"ה ניחא טפי דאיכא למימר שהוא סובר דמעשרה ואילך סתמו הוי חריף לפיכך אין צריך בדיקה ומיהו לא הוי חריף דחזינן ביה שאינו יודע בטיב משא ומתן אזי מעשיו בטלים ויש קצת סמך לזאת הסברא כמ"ש מרן מדלא נקטו בש"ס טפי מהאי שיעורא דהיינו מעשר ואילך אמנם לדעת הרא"ש הא ודאי צריכה רבה מנ"ל זה דמעשר ואילך אפילו שאינו חריף דמקחו מקח וממכרו ממכר הלא איש זוכה ואין קטן זוכה והיינו פחות מבן י"ג וכאמור. ומיהו אפילו לדעת הרמ"ה ל"ק לרבינו הגאון משום דאיכא למימר דרבינו ס"ל דכשאמרו בש"ס כבר שית כבר שבע היינו דבציר מהכי ליכא שיעורא דפחות משש אפי' שהוא חריף לא מהני ולכך ס"ל לרבינו דאפילו ביותר מעשרה צריך בדיקה אם הוא בקי בטיב משא ומתן. ואה"נ דסתמו דמעשר ואילך הוא חריף אלא שלעולם בא ללמדנו דעכ"פ אפילו עד י"ג שנה צריך שיהיה חריף כדי שיהא מקחו מקח וממכרו ממכר והיינו ממש כדעת הרמ"ה וכן פסק הרמב"ם פכ"ט מהלכות מכירה ה"א יע"ש:

ו) ומ"ש רבינו הדרך הב' וכו' כדגר' הפעוטות וכו' הכי גרסינן שם בגיטין דנ"ט ע"א הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין ואמרינן בגמרא ועד כמה וכו' עד כל חד וחד לפום חורפיה. ויש לחקור דאם קנה קרקע בעודו קטן כל חד לפום חורפיה והקטן רוצה בקיומו של מקח אם בכה"ג יכול לחזור בו המוכר כיון דלאו בר קניה הוא א"ד זכין לאדם שלא בפניו ודוקא כשרוצה לחזור הקטן אז הוא דחוזר וכה"ג יש לחקור בקטן פחות מבן שש שלא הגיע לעונת הפעוטות אף במטלטלין דקי"ל דאין במעשיו כלום וכמו שביאר רבינו בשער זה סי' ג' וכן פסק הרמב"ם פכ"ט מהלכות מכירה והטוש"ע ח"מ סימן רל"ה ועיין מח"א הלכות זכיה ומתנה סימן ד' והרב בני משה הנז' סימן י"ו ובבאה"ט סימן רל"ה ס"ק א' ועיין תוספות ב"ב דקנ"ה ע"ב ד"ה מקחה ע"ש:

והנה מדברי הרא"ש בפרק מי שמת מתבאר דמאי דאמרינן פחות מבן עשרים אינו יכול למכור בנכסי אביו היינו למכור דוקא אבל לקנות יכול הוא לקנות אפילו אינו חריף וכ"נ שהוא דעת התוספות שם בפרק מי שמת דקנ"ה ע"ב ד"ה מקחה וכו' יע"ש:

והנה הרא"ש ז"ל בפרק מי שמת סי' ל"ג כתב וז"ל דהאי דאמרינן דקטן אינו מוכר בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים היינו אם אינן יודע בטיב משא ומתן אבל אם יודע שפיר משא ומתן שפיר יכול למכור ואפילו אם אינו יודע ה"ד למכור אבל לקנות אם קבה מקחו מקח אפילו במקרקעי ומזה דן דה"ד בנכסי אביו אבל בנכסי עצמו שקנה קרקע יכול למוכרו דכיון שקנאו א"כ מוכח דלא מקרבא דעתיה אצל מעות וכו' את"ד יע"ש. ויש לדקדק בדבריו דכיון דפשיט ליה בנכסי עצמו שיכול למכור א"כ תו ליכא ספקא שיכול לקנות דהרי מה שקונה הרי אינו נקרא נכסי אביו וא"כ אם מה שאינו נקרא נכסי אביו יכול למכור כ"ש שיכול לקנות. ויש לומר דהא דפשיט ליה שיכול למכור בנכסי אביו היינו אחר שהכריח דלקנות מקחו מקח דהא לא מיקרבא דעתיה לגבי דכיון שהוא קבלו הרי גלי דעתיה דלא יהיב דעתיה לזוזי וא"כ לפי"ז עיקר ההיתר תלוי בעיקר הקניה שיכול לקנות דמשם יוצא שיכול למכור בנכסי עצמו, אלא דאכתי קשה דלישמיעינן טפי שקטן שקנה קרקע והוא פחות מבן עשרים שיכול למכור אפי' נכסי אביו אפי' במקרקעי שהרי לפי דבריו טעם איסור מכירת הקטן בקרקע אביו היינו משום דמקרבא דעתיה לגבי זוזי ומזבין לנכסי אבוהי, וא"כ אם חזינן ביה בהאי קטן שהוא קנה קרקע מנכסי עצמו א"כ הרי גלי דעתיה דלא מקרבא דעתיה לגבי זוזי, וא"כ יהא מותר לו למכור אפי' נכסי אביו ואפי' במקרקעי דהא עיקר טעם האיסור לא שייך לגבי זה שהרי חזינן ביה דלא מקרבא דעתיה לגבי זוזי כיון דהוא יהיב זוזי למיקנה ביה קרקע מקמי הכי, ובשלמא לדעת ר"ת ז"ל שהביא הוא ג"כ ז"ל שם דס"ל דקרקע אינו יכול לא לקנות ולא למכור א"ש דגזרת חכמים הוא שלא יהא משאו ומתנו של פחות מבן עשרים קיים בקרקעי ל"ש נכסי עצמו ל"ש נכסי אביו לא שנא לקנות ולא שנא למכור כל אפייה שויין, אמנם לדעת הרא"ש ז"ל שכתב דיכול לקנות דכיון שקנה גלי דעתיה דאינו חפץ בזוזים, ומשו"ה יכול למכור קרקע שקנה לעצמו א"כ מהאי טעמא נמי שיכול למכור אפי' בקרקע אבוהי, ואפשר לומר דאה"ן שלפי זה היה יכול למכור אפי' קרקע אלא דאיכא למיחש עדיין לעיקר הגזרה שמה יעשה במרמה וילך זה ויקנה קרקע קטן כדי להראות העמים דלא מיקרבא דעתיה לגבי זוזי וילך אח"ך וימכור קרקע יותר גדול מזה שקנה מנכסי אבוהי ונמצא לפי"ז דלפי האמת הוא דיהיב דעתיה לזוזי, ולכן עשה במרמה לקנות תחילה קרקע קטן כדי למכור קרקע גדול מנכסי אביו, וכיון דאיכא למיחש לזה לא פליג רבנן בתקנתייהו ואסרו לו למכור קרקע אביו לעולם ודו"ק:

ובש"מ לב"ב הביא בשם עליות ר"י ז"ל דאפי' לקנות בעינן שיהא יודע בטיב משא ומתן יע"ש:

דעת רשב"ם והרי"ף והתו' בד"ה מוכר בנכסי אביו דנכסים שנתנו לו במתנה או שקנה דיכול למכור אבל דעת ר"ת ז"ל שם דה"ה נכסים שקנה שאינו יכול למכור יע"ש:

כתב הנמק"י ז"ל דשני לן בין נכסי אביו לנכסי עצמו ודוקא בנכסי אביו בעינן שיהא בן עשרים ושיהיו לו סימנים אבל בנכסי עצמו אפי' מבן י"ג ולמעלה ובלבד שיהיו לו סימנין ויודע בטיב משא ומתן ומבן עשרים ואילך ויש לו סימנים אפי' אינו יודע בטיב משא ומתן שפיר דמי את"ד יעו"ש, לכאורה היה נראה דקאי היפך דעת התו' והרשב"ם והרא"ש ז"ל דס"ל דאם יודע בטיב משא ומתן אפי' מבן י"ג ויו"א ויש לו סימנים יכול למכור אפי' בנכסי אביו ואילו לדעת הנמק"י ז"ל משמע דדוקא נכסי עצמו יכול למכור ולא נכסי אביו וכן מוכח מדבריו שם לקמן גבי מימרת גידל בר מנשייא שפי' דהך דגידל איירי בנכסי עצמו כנר' דבנכסי אביו אין לו תקנה אפי' שיהיה חריף הרבה, ואע"ג דגבי בן עשרים כתב הוא ז"ל דאפי' דאינו יודע בטיב מש ומתן כיון שהוא בן דעת, סגי לאו למימרא דאם יודע בטיב משא ומתן שיכול למכור בנכסי אביו פי' פחות מבן עשרים דאם איתא להא הוה מוקי לה ההיא דרב גידל ג"כ בנכסי אביו וכגון שיודע בטיב משא ומתן וכדאוקמוה רשב"ם והרא"ש ז"ל ומדמוקי לה בנכסי עצמו ש"מ דבנכסי אביו לית ליה תקנתא פחות מבן עשרים, אלא דאפי' בנכסי עצמו ס"ל להנמק"י ז"ל דעכ"פ בעינן שיהא יודע בטיב משא ומתן, ולפי"ז הדבר ברור שההפרש שיש בין סברת הנמק"י לסברת הרא"ש ורשב"ם ז"ל הוא דלהנמק"י ז"ל השינוי הוא בין נכסי עצמו לנכסי אביו, ולהרא"ש ורשב"ם ז"ל השינוי הוא בין יודע בטיב משא ומתן לאינו יודע. לבד זה ראיתי שיש קולא בדברי הנמק"י ז"ל בפי' נכסי עצמו שהוא ז"ל פי' שם וז"ל אמר המחבר נכסי עצמו כגון נכסים שנתנו לו אחרים או שנתן לו אביו בחייו ע"כ. ואילו הרא"ש ז"ל שם בהלכות פי' נכסי עצמו דהיינו שקנה הוא עצמו ונתן טעם לדבר דמאי דשרי למכור כי האי גוונא הוא משום דכיון דחזינן ביה בהאי גברא שקנה קרקע ש"מ דלא יהיב דעתיה לזוזי והרי עיקר טעם איסור מכירת קרקע דפחות מבן עשרים הוא משום דמקרבא דעתיה אזוזי, וכיון שזה קנה קרקע איגלאי מילתא לגבי זה דלא מקרבא דעתיה אזוזי ומשו"ה הותר לו למכור נכסי עצמו, מבואר מזה דאי לא קנה שום קרקע לא שרינן ליה למכור אפי' נכסי עצמו ואילו לדעת הנמק"י ז"ל לא משמע הכי אלא דאפי' אם לא קנה הוא שום קרקע כי אם שהיה לו מקודם שנתן לו אביו בחייו אפי"ה אם יודע בטיב מו"מ יכול למכור מבן י"ג ויו"א ומעלה ודעת הרמ"א ז"ל בסי' קל"ח נראה דקאי כשיטת הרא"ש ז"ל שכתב שם בדרל"ד ע"ג וז"ל דאעפ"י שיודע בטיב משא ומתן אינו מוכר בנכסי אביו ואילו בנכסי עצמו מוכר מבן י"ג ומעלה ויודע בטיב משא ומתן והביא ב' שערות כדבעינן לברורי לקמן מדשלח ליה גידל בר מנשייא, ודיקא נמי דהני אמוראי דאיפליגו בהא מילתא לא איירו אלא בנכסי אביו והם נכסים שהניח לו אביו בין בירושה בין במתנה וכו', הרי בהדיא דאפי' מתנת אביו הוי כמו ירושת אביו הפך מ"ש הנמק"י ז"ל, ואולם בסי' קמ"ח דרל"ו ע"ב כתב שם דמתנת אביו לא דמי לנכסי אביו אלא לנכסי עצמו הפך מ"ש בסי' קל"ח וצ"ע. ואולם לענין נכסי אביו דאינו מוכר פחות מבן עשרים כלל אפי' יודע בטיב משא ומתן בהא פליג על הרא"ש ז"ל וקאי בשיטת הנמק"י ז"ל וכמבואר מדבריו שם ובסי' קמ"ג גבי ההיא דגידל בר מנשייא יע"ש:

ושוב ראיתי להרמ"ה ז"ל שם דרל"ז ע"א שחילק לגבי מתנת אביו בין מתנת בריא למתנת ש"מ, ולפי"ז צ"ל דמ"ש בסי' קל"ח איירי במתנת ש"מ דדמי לירושה ולא הוצרך הרב ז"ל לפרש שם את דבריו דסמך על מ"ש:

והנה רשב"ם ז"ל דקנ"ו ע"א ד"ה והלכתא כרב נחמן אמר שמואל בכלהו קדושין וגירושין וכו' ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים ויביא סימנים מי שאינו יודע בטיב משא ומתן וכו' ואיכא למימר דוקא בנכסי אביו אבל בנכסים שכתבו לו במתנה או שקנה מטלטלין שאינם ירושת אביו הנהו מוכר פחות מבן עשרים כדין מטלטלין עכ"ל ויש לדקדק הרבה בלשונו במ"ש ואיכא למימר דוקא בנכסי אביו וכו' דמשמע מזה דהיינו במקרקעי דבקרקע אביו אמרינן שאם אינו יודע בטיב משא ומתן שאינו מוכר פחות מבן עשרים ויביא סימנים לזה כתב דכל זה הוא דוקא בקרקע שהניח לו אביו אבל בנכסים שנתנו לו במתנה או שקנה מעצמו דהיינו פירושו על הקרקעות דאי על המטלטלין הא קי"ל דמוכר כשהוא קטן כבר שית כבר שבע, וכמ"ש רשב"ם עצמו לעיל גבי ההיא דגידל בר מנשייא, וא"כ קשה מה שסיים אבל בנכסים שנתנו לו במתנה או שקנה מטלטלין וכו' שאינם ירושת אביו וכו' יע"ש דמשמע דמאי דבא לאשמועינן דלא בעינן בדיקה היינו במטלטלין ואם כן הוא כונתו לא זכיתי להבין דבריו דהרי במטלטלין אפי' פחות מבן י"ג הוא מוכר ומאי אתא לאשמועינן, ותו במ"ש או שקנה מטלטלין שאינם ירושת אביו דמשמע דמטלטלי שנפלו לו מירושת אביו אינו יכיל למכור וזה אינו וכמ"ש הוא ז"ל עצמו לעיל מזה בפירוש. ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר דט"ס נפל בדברי רשב"ם ובמקום שכתוב או שקנה מטלטלין צ"ל או שקנה קרקע או שנתנו לו במתנה דהיינו ג"כ קרקע והיינו דבא לחלק בין נכסי עצמו לנכסי אביו שדוקא בנכסי אביו הוא דבעינן שיהא בן עשרים אבל בנכסי עצמו ואפי' במקרקעי מותר מבן י"ג ולמעלה ואפי' שאינו יודע כ"כ בטיב משא ומתן כדין המטלטלין, וכ"כ התו' בשמו לעיל די"ג ד"ה מוכר בנכסי אביו יע"ש, ומיהו גם פי' זה אינו מחוור בעיני, חדא דלעיל הכרחתי שנראה הפך מזה בדעתו דלדידיה לא שני ליה לרשב"ם ז"ל בין נכסי עצמו לנכסי אביו דכולם שוים בשיעור אחד וכמ"ש לעיל, וכן יש להכריח דאם איתא דיש לחלק בין נכסי עצמו לנכסי אביו א"כ מנ"ל לרשב"ם ז"ל לאוקומי ההיא דגידל בר מנשייא דאיירי בנכסי אביו שיכול למכור מבן י"ג ולמעלה כיון שיודע בטיב משא ומתן, נימא דאיירי דווקא נכסי עצמו אבל נכסי אביו אפי' שיודע בטיב משא ומתן אינו יכול למכור פחות מבן עשרים וכדס"ל כן לפי האמת לשאר המפרשים ז"ל ובמונח זה אתו מרווחות טפי ההלכות דקי"ל כלם כגידל בר מנשייא וקי"ל כרב נחמן אמר שמואל ומה שחילק הוא ז"ל בין ההלכות דגידל בר מנשייא איירי ביודע בטיב משא ומתן ירב נחמן איירי נמי שאינו יודע בטיב משא ומתן, גם זה קשה קצת דהא רב נחמן סתמא קאמר דלמכור בנכסי אביו בעינן שיהא בן עשרים ויביא ב' שערות, ומשמע דאפי' שיודע בטיב משא ומתן באופן שדברי רשב"ם ז"ל כעת נעלמו ממני. וכן כתב הרא"ש ז"ל בהדייא כדברי רשב"ם ז"ל דההיא דגידל בר מנשייא מיירי בנכסי אביו וכגון שיודע בטיב משא ומתן:

מדברי התוס' בדקנ"ה ע"ב ד"ה לאו מי איתמר עלה וכו' מבואר מדבריהם דס"ל דפחות מבן עשרים שיודע בטיב משא ומתן והביא ב' שערות יכול למכור בנכסי אביו אפי' במקרקעי יע"ש:

ז) ומ"ש רבינו הדרך הג' שלא ימכור אלא לכדי חייו וכו' גם זה שם בגמ' ופסקוה הר"ם והטור ז"ל ועיין מ"ש לעיל בשער ב' סי' ט' יע"ש, ואולם הרשב"א ז"ל בחי' לגיטין כתב בשם הרמב"ן ז"ל דחולק על רבינו ז"ל בזה וס"ל דלא פלוג רבנן ואפי' יותר מכדי חייו יכול למכור יע"ש וכן הוא דעת הרשב"א שם וכן הוא דעת הר"ן ז"ל שם בחי' לגיטין יע"ש וכן הוא דעת הרא"ש ז"ל שם בפסקיו יע"ש ועיין להרב בעל העיטור ז"ל דצ"ג ע"ד שהביא דברי רבינו ז"ל אלו וכתב עליו דלא ביאר רבינו במתנה אי הוי מתנתו מתנה כמתנה מרובה או מועטת או מתנת בריא אי ש"מ וכו' יע"ש, ועיין במ"ש לעיל בשער ב' סי' ט' ולקמן בשער זה סעיף:

דעת הר"י בן מיגאש ז"ל דדוקא למכור בנכסי אביו הוא דאמרינן עד שיהא בן עשרים אבל לענין מתנה מבן י"ג ולמעלה מתנתו מתנה בין בנכסי עצמו בין בנכסי אביו, דלענין מתנה שוים הם נכסי אביו לנכסי עצמו יע"ש, וכן הכריח הרמ"א ז"ל סי' קמ"ז יע"ש:

ח) ומ"ש רבינו הדרך הרביעי אימתי מקחן מקח וכו' הכי איתא בכתובות ד"ע ופסקוהו הר"ם פכ"ט מה' מכירה, והטור ז"ל סי' רל"ה ועיין מ"ש בשער ב' ס' ט' יע"ש:

ט) ומ"ש רבינו הדרך החמישי משנשתלמו לנער י"ג שנה ויו"א ולנערה י"ב שנה ויו"א עד וכו' מקחן מקח וממכרן ממכר אפי' במקרקעי וכו' כדגרסי' וכו' בב"ב בפ' מי שמת דקנ"ו אמר שמואל וכו' יע"ש. ומ"ש כדגרסי' שלח ליד גידל בר מנשייא וכו' שם בב"ב דקנ"ו ע"ב:

ומ"ש וכדגרסינן ההוא דתוך זמנו וכו' אתא לקמיה ב"ק א"ל לא עשה ולא כלום וכו' שם בב"ב דקנ"ה ע"ב. ומ"ש כדגרסי' מעשה בבני ברק וכו' שם ע"א:

והנה דעת רבינו ז"ל מבואר דאם יודע בטיב משא ומתן יכול למכור אפי' בנכסי אביו וההיא דגידל בר מנשייא איירי אפי' בקרקע ירושת אביו ומאי דאיפסיקא הלכתא כרב נחמן דאמר ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים ע"כ צ"ל דאיירי רב נחמן אפי' אינו יודע בטיב משא ומתן, ואולם הרי"ף ז"ל בהלכות הכריח היפך מזה דלמכור בנכסי אביו אינו מוכר עד שיהא בן ך' דוקא, ואפי' שהוא יודע בטיב משא ומתן ומוקי לה לדרב גידל דאיירי דוקא בנכסי עצמו ומיהו אפי' בנכסי עצמו בעינן שיהא יודע בטיב משא ומתן וכן כתב הנמק"י ז"ל שם יע"ש באורך:

ומיהו גם פי' זה לא נתישב לי לדעת רבינו ז"ל הרי כתב לקמן בשער זה ס' דמעשרים ואילך נמי בעינן שיהא יודע בטיב משא ומתן ואם אינו יודע בטיב משא ומתן אין ממכרו ממכר יע"ש. וא"כ ק' לפי"ז עדיין דקשיא הלכתא אהלכתא דאנן קי"ל כרב נחמן דלמכור בנכסי אביו בעינן עד שיהא בן ך' ויהא יודע בטיב משא ומתן ואנן קי"ל כרב גידל בר מנשיא דאם יודע בטיב משא ומתן אפי' מבן י"ג שנים ויו"א הוי ממכרו ממכר ולפי דעת רבינו ז"ל דמוקי להא דרב גידל נמי בנכסי אביו קשיא הלכתא אהלכתא וצ"ע:

דעת הרמב"ם ז"ל פכ"ט מה' מכירה הי"ג דקטן פחות מבן עשרים אפי' הביא ב' שערות ויודע בטיב משא ומתן אין ממכרו ממכר עד שיהא בן עשרים דוקא בקרקע ירושת אביו או שאר מורישיו יע"ש, ואוקי להא דרב גידל בר מנשייא בקרקע שלו דבעינן שיהא יודע בטיב משא ומתן והביא ב' שערות מבן י"ג ויו"א יע"ש. ולפי"ז מ"ש שם בה' ו' דבקרקע אינו מוכר עד שיגדיל ומבואר שם מדבריו דהיינו עד י"ג ויו"א לזכר וי"ב ויו"א לנקבה דמשמע מזה דמי"ג ואילך אפי' קרקע מוכר ע"כ צ"ל דה"ד קרקע שלו וכמ"ש בפ"י בהי"ב והי"ג יע"ש:

כתב הרמ"ה ז"ל בסי' קמ"ד דהאי דאמרי' דצריך שיהא יודע בטיב משא ומתן בידיעת כל דהו סגי אפי' דלא סבר ממילא אלא דאסברו ליה וסבר סגי יע"ש:

עוד כתב הרמ"ה בסי' קמ"ז לענין מתנה בין בנכסי עצמו בין בנכסי אביו מתנתו מתנה אפי' מבן י"ג ומעלה כל שהביא ב' שערות ואפי' שאינו יודע בטיב משא ומתן יע"ש:

פחות מבן עשרים שנה שמכר קרקע והוא חריף ופיקח, כתב מוהרשד"ם ז"ל בחח"מ סי' רמ"ג דבמחלוקת הוא שנוי דלדעת הרמב"ם ז"ל נראה שסובר דכל שאינו בן, עשרים אין במעשיו כלום אפי' שהוא חריף, ולדעת הרא"ש שהביא הטור ז"ל בסי' רל"ה נראה שסובר דכל שהוא חריף והביא ב' שערות והוא בן י"ג שנה ויו"א דינו כגדול ממש לכל הדברים וכו' יע"ש, ועיין להרא"ש ז"ל בפסקיו בגיטין פ' הנזיקין שנראה מדבריו דעד עשרים אינו מוכר יע"ש, ואולם הטור ז"ל הביא בשמו בסי' רל"ה דאם הוא חריף ויודע בטיב משא ומתן מקחו מקח ממכרו ממכר אפי' מבן י"ג ואילך ואפי' במקרקעי יע"ש. ומ"ש בב"י ז"ל וכ"כ בהדיא הרא"ש ז"ל בפ' מי שמת דקנ"ה יע"ש, ולפי"ז צ"ל דמ"ש בפ' הניזקין איירי במי שאינו יודע בטיב משא ומתן דהא בפ' מי שמת אוקמה להך מימרא במי שאינו יודע ש"מ דמי שיידע בטיב משא ומתן שפיר הוי ממכרו נמי ממכר ומוקי לה שם אפי' במקרקעי יע"ש:

הרמ"ה ז"ל בסי' קל"ח נסתפק אם איתיה להך דינא דעד שיהא בן עשרים אפי' בנכסי שאר מורישיו או דילמא דוקא לגבי נכסי אביו דשכיחי תקנו רבנן, גבי נכסי שאר מורישיו דלא שכיח לא תקנו רבנן והניח הדבר בצ"ע יע"ש, ובסי' קמ"ח דרנ"ו ע"ב פשיט ליה דדמי לנכסי אביו ומאי דנקטו חז"ל לאו דוקא אלא ה"ה נכסי שאר מורישיו אלא שדברו חכמים בהווה יע"ש. אבל הנמק"י ז"ל הביא בהלכות בשם הרא"ז והר"ן ז"ל דדוקא בירושת אביו גזרו אבל בשאר ירושות אפי' בירושת אמו לא תקינו יע"ש. אבל הרמב"ם ז"ל פכ"ט מה' מכירה הי"ג פ' כדעת הרמ"ה ז"ל וכן הביא שם ה"ה ז"ל בשם העיטור ז"ל דהוא הדין נמי ירושת שאר מורישיו דדמי לירושת אביו יע"ש. אבל הרשב"א ז"ל הביא דבריו שם ה"ה ז"ל קאי בשיטת הנמק"י ז"ל והרא"ז והר"ן ז"ל יע"ש.

יש לחקור בקטן מבן י"ג ויו"א ומעלה שמכר בנכסי אביו והוא פחות מבן עשרים והלך וקידש בדמים הללו את האשה אי הוייא מקודשת או לא, עיין מ"ש בת'. ועיין הרמ"ה בפ' מי שמת סי' קל"ט יע"ש:

הרמ"ה ז"ל הכריח בסי' קמ"ד דהבדיקה צריך שתהיה מקודם שמכר אם יודע בטיב משא ומתן אבל לאחר שמכר לא מהני בדיקה זו למפרע יע"ש, ויש ללמוד מזה לענין בדיקה אם הביא ב' שערות דצריך שתהיה הבדיקה אם הביא ב' שערות מקודם שמכר, אבל אם הבדיקה היתה אחר שמכר ולא נתברר הדבר אי מקמי הכי הביא ב' שערות או לא לא מהני בדיקה זו למפרע, ועיין בהגהת אשרי בפ' מי שמת סי' ל"ד דמבואר שם בדבריו דס"ל היפך מזה, דמהני בדיקה למפרע יע"ש, אלא שנראה שם מדבריו דהיינו דוקא לענין מטלטלין ולא לקרקעות יע"ש ודו"ק:

כתב רשב"ם ז"ל בדקנ"ה ע"א ד"ה בן י"ח וז"ל, בן י"ח ויו"א דפסקינן לקמן תוך זמן כלפני זמן ואעפ"י שאינה יודעת בטיב משא ומתן מוכרת וכגון שהביאה ב' שערות כדמוכח לקמן עכ"ל, משמע מדבריו דאם יודע בטיב משא ומתן, אפי' פחות מבן עשרים למר ופחות מבן י"ח למר יכול למכור בנכסי אביו אפי' בקרקעות, וההיא דגידל בר מנשיא מוקי לה רשב"ם ז"ל בקרקעות שהניח לו אביו ומיירי שיודע בטיב משא ימתן, דאילו במטלטלין, הא תנן לה הפעוטות מקחן מקח, וככ' לקמן גבי ההיא דגידל בר מנשייא יע"ש, ולפ"ז לא שני ליה כלל לרשב"ם ז"ל בין נכסי עצמו לנכסי אביו, ולגבי דידיה כולם שוים לטובה דבמטלטלין יכול למכור כבר שית כבר שבע ובקרקעות מבן י"ג ויו"א יכול למכור בין בנכסי עצמו בין בנכסי אביו ובלבד שיהא יודע בטיב משא ומתן ומבן עשרים ויו"א ואילך יכול למכור אע"פ שאינו יודע בטיב משא ומתן. תורת חסד סי' רי"ג סי' ח' סי' נ"ו זכרון דברים דע"ג מוהריט"ץ סי' ח' בעי חיי ח"מ סי' קכ"ה, פרי צדיק סי' ח':

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה