אור ברסלב
שות תעלומות לב חלק ב הלכות גיטין › סימן יא

שות תעלומות לב חלק ב· רבי אליהו בכור חזן

הלכות גיטין · סימן יא

סימן י

לעי"ת מצרים יע"א בסדר כתיבת שם זאכיתו בגטי

הנני בא להשיב למעכ"ת אודות שם זאקיטו כי עלתה הסכמתו לכתוב בגט יצחק דמתקרי זאקיטו סיון דכ"ע קרו ליה בשם זאקיטו וכך חותם ועלית ס"ת אינה ברורה. וטעמו ונימוקו עמו שכך נהגו במח"ק בשם מורדוך וסעד וכן הסכימו רבני האחרונים בשם שמחה שמחולה חנה חנולה אברהם אברהמאג'י וגם זאקיטו כאחד מהם ככתוב בדב"ק:

ואען ואומר הנה בענינים אלו האריך הרחיב הרב ג"פ בסי' קכ"ט ס"ק ס"ז וס"ח וס"ט וקל"ו ולא הניח מקום להתגדר בו וכיוצא. וכלל דבריו שאם כ"ע קרו ליה בשם הקיצור או נערות או געגוע וכך חותם ועולה לס"ת כותבים עיקר השם ושם הקיצור בדמתקרי. ואם יש מי שקורא אותו בעיקר השם אע"ג דרובא קרו ליה בשם הקיצור כותבים עיקר השם לבד וכן אם עולה לס"ת בעיקר השם. והיינו דכתב מרן ז"ל ביצחק חקין שא"ץ לכתוב חקין וכן ראינו בשם אברהם דקרו ליה אברהים. שאם עולה לס"ת בשם אברהם כותבים אברהם לחוד כמ"ש הרב עז"ן באות א' והרב טיב גטין מודעי בסי' י"א. ובשם דוד דקרו ליה דאוד כתבו רבני ירושת"ו דוד דמתקרי דאוד כמ"ש בהוראה דב"ד אות ד' וסיים שם בי"א מהיות טוב. ובשם משה שקורין אותו מוסה כתב הרב אדמ"ק דס"ח ע"ב לכתוב משה לבד וכ"כ בק"פ אות מ' ד"ך ע"א משם הרב מהרי"ש ישראל ז"ל שכתב משה לחוד וסמך על הג"פ בס"ק ס"ט ועי"ש מה שציין. וכן עשיתי מעשה פה העירה לכתוב משה לבד יען כן היה עולה לס"ת ועיין הוראה דב"ד אות מ' דטו"ב ע"ב. אך בכגון נ"ד דכ"ע קרו ליה זאקיתו וליכא אפילו דקרו ליה יצחק וגם חותם בשם זאקיתו ועלית ס"ת אינה מבוררת ודאי שיש לכתוב יצחק דמתקרי זאקיתו כוותיה וכטעמיה דמני"ר שיל"א. ומעשה שהיה בזמן הרב שקדמו יו"ט ראשון ז"ל שכתב יצחק לבד אפשר שכך היה עולה לס"ת או חותם ועכ"פ אין למדים הלכה מפי מעשה. ובפרט דאף אם אינו צריך אם כתבו לא הפסיד כי אין צריך אמרו ולא אין כותבים. וכמ"ש הג"פ שם ס"ק ע"א והדברים ברורים:

אתאן על סדר כתיבתו שנסתפק רו"מ אם כותבי' אל"ף אחר הזי"ן ואם נכתב בטי"ת או בתי"ו ובכ"ף או בקו"ף לדעתי צריך לכותבו כך זאקיתו באל"ף וקו"ף ותי"ו. יען ידוע שהלועזים קורין ליצחק איזאק והאל"ף היא תמורת החי"ת. וזאקיתו הוא קיצור שם הלועז איזאק ואינו שם ערבי כידוע. ועיין טיב גטין אשכנזי באות יו"ד ובגנזי חיים בשם יצחק איסאכי. והגם שהלועזים אינם כותבים בזי"ן מ"מ הברתו הוא בזי"ן וכיון שאינו לשון ערבי צריך לכותבו באל"ף אחר הזיי"ן להורות על תנועת הפתח. ואף אם היה דינו לכותבו חסר כבר איפסיקא הלכתא ש חסר שכתבו מלא לא הפסיד ועיין עז"ן בשם באראכאת וכ"ש שכך הוא משפט כתיבתו בלעז. וגם הסברה נותנת לכותבו מלא כדי שלא יטעה במבטא וכמו שכתב מעין לזה הרב חיים שאל בח"א סי' ל"ח סכ"ג. גם ראוי לכותבו בקו"ף כיון שהוא נגזר משם העברי יצחק. וכמ"ש הרב עז"ן בשם אסתר אסתרולה וכ"כ מהרח"ש בסי' י"ד לענין שם שבתולה שכותבים בתי"ו והולכים בזה אחר השם שחוצב בו ואף אם חותם בכ"ף אין משגיחין בחתימתו כי טועה הוא. ועיין חיים שאל סי' ל"ז דמ"ב ע"ג ובס' ברכות המים דקל"ב ובהוראה דב"ד דכ"ד בשם מירקאדו. גם ידוע דשם של לעז אין כותבים בכ"ף אלא בקו"ף וכמ"ש הג"פ שם ס"ק ק"ל גם נר"ל לכתוב בתי"ו ולא בטי"ת כי מה שנסתייע מעכ"ת ממ"ש מור"ם ז"ל סקל"א שכותבים טי"ת. נר"ל דהיינו בלעז אשכנזי אבל כשהוא נגזר מל"הק או ערבי נר"ל דטפי עדיף לכותבו בתי"ו וכמו שרוב השמות שהם בל"הק הם כתובים בתי"ו וכן הוא ג"כ בערבי וכן נהגו רובם לחתום. וכ"כ הרב עז"ן בשם אשתרוק וכן מצינו בשם סתי ויקותה כמ"ש הרב חיים שאל ז"ל ועיין ג"פ שם בס"ק ק"ל. וכן כתבתי לו לשעבר בשם לייתו לכותבו בתי"ו (עי"ל) והוא הנר"ל לפי קיצורי. ועם כת"ר החכמה והמרע את אשר יבחר יקריב אליו. ושבתי בשלום:

וזאת תשובת הרב נר"ו.

ראיתי כל מ"ש כת"ר בענין שם זאקיתו אשר בטובו וחסדו הרחיב לנו כיד ה' הטובה עליו. אכן כעין סתירה איכא בדברי מני"ר שיל"א מדבריו אהדדי כי הנה מני"ר החליט כי שם זאקיתו אינו ערבי כי אם שם לעז ומשו"ה הצריך האל"ף להברת הפת"ח בין זי"ן לקו"ף ודבר ה' בפיהו אמת כי הכי הוא ואין בלשון ערבי שם זה. ואנא נפשאי עבידנא כללא לעצמי כי אין שם בלשון ערבי שיסיים בטי"ת או בתי"ו וכל כה"ג שם זאקיתו לייתו מארכתו נגזרים משם הלועז. ואמטו"ל נכתב אחריהם אל"ף להברת הפת"ח כמשפט הלועזים. ובענין הקו"ף ג"כ ודאי דהוי הכי כמ"ש כת"ר כיון ששם זה נגזר משם יצחק ועוד כי גם הלועזים כותבים קו"ף על הרוב. האמנם מ"ש כת"ר בענין טי"ת דטפי עדיף לכותבו בתי"ו דלא כמור"ם ז"ל וכתב מני"ר שאין כלל זה אלא ללועזים וכו'. ולא ידענא מה נשתנה מראשית אחרית ומדוע לגבי הטי"ת לא החשיבו שם לועז. דהדבר ברור דבשם לועז ליכא תי"ו כ"א טי"ת כי אין נמצא תי"ו בלשון לעז. ולא עוד אלא שכתב מני"ר שאם חותם בטי"ת טועה הוא והביא ראיה משם שבתולה וכו' אשר אין הנדון דומה לראיה דהתם השם העקרי כתוב בתי"ו ומדוע ישתנה לטי"ת בקטנות שלו. ומ"ש מני"ר כי הכי נוהגים לחתום בתי"ו הנה מני"ר בזה הסיענו ממשפט וסדר כתיבתו לפי משפט הלשון והכניסנו למנהג ויצאנו מענין לענין ואטו אם היה חותם סאקיתו בסמ"ך או בשי"ן האם לא יקרא מנהג בטעות. ולו יהי אלא שם מסופק הלא לדעת מור"ם כל כה"ג טפי עדיף טי"ת כי הוא לשון מבורר וכ"ש אם חותם בטי"ת דהכי עדיף טפי. ולא נעלם מעיני קדשו מחלוקת הפוסקים בשם גדליה שחותם באל"ף דיש סוברים לכותבו באל"ף וגם שרבו החולקים כמובא בס' טיב גיטין יעו"ש ואף שהוא טעות מבורר:

איך שיהיה אנן עבדינן עובדא כמ"ש מני"ר שיל"א וכתבנו זאקיתו כמו שם לייתו כי ראיתי הרבה חותמים כן בתי"ו ואתאן לדברי כת"ר כי כן המנהג. וגם כי גם החותמים לא שוו בשיעוריהם יש כותבים בכ"ף ויש בקו"ף בלא אל"ף קודם הקו"ף. עכ"פ בענין התי"ו כולם התוו תי"ו בחתימתם ובע"כ עניתי אמן. ואקוה תשובתו הרמה להודיעני דעתו הרחבה. עכל"ה:

וזאת תשובתי

קראתי בכל לב אמריו כי נעמו. ואסוף דינא הסכים להלכה לכתוב בגט זאקיתו באל"ף וקו"ף ותי"ו כאשר העליתי בעניותי אלא דחזיתיה לרו"מ שהבין בדעתי שמה שכותבים אל"ף להברת הפת"ח. הוא משום שהוא שם לועז וצריך אל"ף להברת הפת"ח כמשפט הלועזים ככתוב בדב"ק. אתו הס"ד כי אני לא כתבתי שהוא שם לועז כי השם הוא עברי ואינו לו שם לועז ולא שם ערבי אלא שהלועזים כותבים שם איזאק באל"ף אחר הזי"ן והאל"ף הוא תמורת החי"ת כידוע. וכיון ששם זאקיתו הוא קיצור שם איזאק ע"כ נהגו לכתוב אל"ף אחר הזי"ן להורות על הברת הפת"ח. כיון שנגזר משם איזאק שיש בו אל"ף אחר הזי"ן תמורת החי"ת ואף שיש מקום לומר כי זאקיתו הוא שם קטנות של יצחק כמו יצחקיתו שנוהגים הספרדים או כמו יצחקוג'ו שהוא געגוע. וכיון שנגזר משם העברי יצחק היה נראה שלא היה צריך לכתוב אל"ף אחר הזי"ן. לזה כתבתי שכיון שחסר שכתבו מלא דינא יתיב דשפיר דמי על כן ראוי לכותבו באל"ף. כיון שיש טעם אחר כדי שלא יטעה הקורא לקוראו בסגנון אחר. וכמ"ש הרב עז"ן ז"ל באות ב' בשם באראכת ומ"ש כת"ר דעביד כללא כי אין שם בלשון ערבי שיסיים בטי"ת או בתי"ו. נראה שיש יוצאים מן הכלל הזה כמו שם באראכת שהוא שם ערבי כמ"ש הרב עז"ן שם ובשם פרחאט באות פ':

ובענין הטי"ת שכתבתי שראוי לכותבו בתי"ו דלא כמור"ם ז"ל מפני שאין כלל זה אלא ללועזים. תמה רו"מ נר"ו כי מה נשתנה מראשית אחרית ומדוע לגבי הטי"ת לא החשיבו שם לועז וכו' ככתוב בדב"ק. גם לדבר הזה יסלח צדיק כי לא דקדק היטב בדברי כי גם אנכי לא כתבתי מעיקרא שהוא שם לועז. אלא שהלועזים כותבים וקורין לשם העברי יצחק בסגנון זה כמו שבתולה שהלועזים קורין אותה כך למי שנולדה בשבת והסכים מהרי"ט בספר שמות ומהרח"ש בסי' יו"ד לכותבו בתי"ו כיון שנגזר משם שבת שהוא עברי. אבל בלשון לעז שהוא פירוש השם העברי בלעז כמו פרופ'יטא שהוא פירוש נביא וביב'אנטי שהוא פירוש חיים אזי כותבים בטי"ת. ובכגון דא הוא שכתב מור"ם לכתוב טי"ת דהיינו בין לעז אשכנז בין לעז ספרד וכמ"ש הרב ג"פ בסי' קכ"ט ס"ק ק"ל. ובכן תורה יוצאה בשם זאקיתו מרכתו לייתו בריתו. ובנשים מרייתה שרותה. ודומיהם דינא יתיב לכותבם בתי"ו כיון שהם נגזרים מל"הק:

ומ"ש עוד כת"ר ולא עוד אלא שכתב שאם חותם בטי"ת טועה הוא והביא ראיה משם שבתולה ואין הנדון דומה לראיה וכו' הרואה ירתה שהוא טעות הניכר. וכך כתוב אצלי אם חותם בכ"ף כי התם קאימנא לענין כתיבתו בקו"ף שהוא נגזר משם יצחק. ולכן כתבתי שאף אם חותם בכ"ף הוא טועה ושפיר הבאתי ראיה משם שבתולה והיא אמתני ותקיפא. ולעיקר הדין ודאי שאף אם חותם זאקיטו בטי"ת שאין משגיחין בחתימתו כמו אם חותם שבטי בטי"ת שטועה הוא ועל מ"ש כי הכי נוהגים לחתום בתי"ו. השיב כת"ר שיצאנו מענין לענין ולו יהי אלא שם מסופק הלא לדעת מור"ם וכו' כבר מלתי אמורה שמור"ם ז"ל לא אמרה בשמות הנגזרים מל"הק וכמש"ל. וכיון שהרוב הם חותמים בתי"ו והם צחי לשון והמבטא. כך צריך להיות לכותבו בתי"ו וכמ"ש הרב עז"ן בשם באראכאת ובג"פ ס"ק ק"ל ועיין ג"מ סי' מ"ד סכ"א. ותו אין אנו אחראין לאיש אחד או שנים הטועה בחתימתו וכמדובר ומה שהביא ראיה משם גדליה שאם חותם באל"ף יש סוברים שכותבים באל"ף וכו'. יש להשיב כי אפי' הסוברים כן היינו בהפרש בין ה"א לאל"ף שהברתם שוה. אבל בין טי"ת לתי"ו או בין כ"ף לקו"ף בשמות הכתובים בתורה כגון אם חותם יצחק בכ"ף או מתתיה בטי"ת לא אמרה אדם מעולם לכתוב בגט כפי טעותו. וה"ה לבני ארצות המערב צחי המבטא שניכר ההפרש בין טי"ת לתי"ו ובין כ"ף לקו"ף. גם בשמות שאינם כתובים בתורה והוא ברור ולהיות העת נחוץ ואין הפנאי מסכים להרחיב הדבור אחרי הקוצר'ים:

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה