אור ברסלב
שות תעלומות לב חלק ב הלכות גיטין › סימן ז

שות תעלומות לב חלק ב· רבי אליהו בכור חזן

הלכות גיטין · סימן ז

סימן ו

לעיר מכנסא שבערי מערב הפנימי. בענין שליחות גט על ידי בי דואר. ובענין שינוי נסח הגט וההרשאה. לכבוד מעלת ותהלת הרב מר דיינא רב משרשי'א כמהר"י ברדוגו הי"ו. אשר אור תורתו שואף זורח בעי"ת מכנאסא יע"א. יחי שמו לעולם כן יהי רצון אמן:

אחרי דש"ת באהבה וחיבה. לאלפי רבבה:

הגדתי היום שזה ימים לא כבירים קבלתי כת"י הבהיר ותוכו רצוף הגט וההרשאה מימין עטייא הי"ו לאשתו צאלחא ת"ס וראיתי בו ובהרשאה שיש לפקפק בהם ובודאי כי שגגת הסופר היתה. ומני"ר שיל"א איידי דטריד בגרסיה סמך עליו והנה כתבתי בזה מה שעלתה מצודתי פעם בקצרה פעם בארוכה לפי העת והזמן. כי לא יכולתי ללמוד הענין בהמשך אחד מרוב הטרדה ובטחתי בחכמתו וישרתו שיקבל האמת ממי שאמרו ויצוה לסופר הב"ד יב"ץ שישים לבו ועיניו בעניינים כאלה העומדים ברומו של עולם ואדוני וכסאו נקי ועגמה נפשי מראות צער באשה שהניחה פה בחסר כל. ועתה אומר לה טלי גיטך ולכי לך ולא תהיה כזאת בישר' למאוס אשת נעורים בדרך זה ואם חפץ לקיים מצות פ"ור ישלח לפייסה באשר יוכל וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים:

א' והנני בא להשיב על ראשון ראשון בדבר שליחות הגט ע"י בי דואר. עיקר דין זה כתבי הטור בסי' קמ"א משם אביו הרא"ש ז"ל שכתב (בסוף פ"ב דמס' גיטין) משם ב"הג דאיתיה משמיה דרב חנינאי גאון דאי כרכוה לגיטא בחד מנא ואמר לגוי אמטיה האי מנא לישראל פ' ולתביה לאנתתי. ואמ"ל דלא מהני דכי נפיק גיטא דבעל בעינן דלמטי לידא דאתתא או לידא דשליח ישראל וכו' וע"ז השיב הרא"ש ז"ל שהם דברי תימה כיון דלא עשה הגוי אלא מעשה קוף בעלמא ומינה הבעל בכתבו לישראל למה יפסל הגט. וכן נוהגים בצרפת ע"פ ר"ת לשלוח גט וקידושין על ידי גוי וממנה בכתבו ישראל שבאותו מקום שליח ע"כ. ומב"י שם לא הביא שום חולק על הרא"ש בזה וכן פסקו בסתם בלי מחלוקת בש"ע סימן זה סל"ה. ובהגהה שם בהרא"ש שהיה מעשה כזה בקולוניא וכתב ראבי"ה ואביו רבינו יואל דהגט כשר והגון. וכתב עוד שמ"ב שבמקום שב"ד רצו לעשות שליח שלהם על הגט שבא לידם ע"י שליח שהעיד בפניהם בפ"נ ובפ"נ שיכולים ב"ד לשולחו ע"י גוי ליד שליח ישראל שימנה והוא יתנהו לה ויאמר שליח ב"ד אני ע"כ. ונראה דאתא לאשמועינן דלאו דוקא הבעל שיכול למנות לשליח שלא בפניו ולשולחו ע"י גוי לאותו ישראל השליח אלא שגם השליח שמינה הבעל ומסר לידו הגט ונמלך אחר כך ולא רצה להוליכו בעצמו שיכול לומר בפני ב"ד בפ"נ ובפ"נ וממנה בפני ב"ד שליח של"ב ושולח אותו ע"י גוי ואותו השליח אומר שליח ב"ד אני ובודאי דהכי עדיף טפי. ולכן הנהיגו רבני האחרונים ז"ל כששולחים גט ע"י ב"ד שהבעל ממנה שליח א' בפניו והוא אומר בפני ב"ד בפ"נ ובפ"נ וממנה שליח אחר של"ב בפני ב"ד ושולח הגט על ידי הבי דואר ואותו השליח אומר שליח ב"ד אני ובודאי דלאו לעכובא הוא. ובשעת הדחק יכול לעשות שליח א' שלא בפניו כמו שהנהיגו בצרפת וכמו שנבאר להלן בס"ב:

והנה בדברי הגאון ר"ח ז"ל קשה דיוקא דרישא לדיוקא דסיפא כי מראש דבריו ניכר שלא פסל אלא בכרכיה לגטא ואמ"ל לגוי דלימא ליה לישראל דלתביה לאנתתיה. ואיהו לא כתב ליה לשלוחא ולא מידי והו"ל ההוא ישראל שליח שלוחו וגוי לאו בן ברית הוא וליתיה בתורת שליחות ובכגון דא ודאי דגם רבני צרפת והרא"ש ודעמיהו יודו שהרי לא התירו אלא במינה בכתבו לישראל שאז מעשה הגוי המוליך הוא בודאי מעשה קוף בעלמא הן אמת שמדברי המרדכי בפ"ב דגיטין משמע דאפי' לא מינה בכתבו לישראל שרי. דאדם יודע שאין שליחות לגוי ולא טעי וכ"ש היכא שמינה בפירוש לישראל שליח וה"ד רמ"א ז"ל בד"מ סי' קמ"א סכ"ט ולע"ד הדבר קשה לשמוע אם לא מינה בפירוש לישראל דסגי בהכי דאדם יודע דאין שליחות לגוי ולא טעי. שהרי עכ"פ אותו ישראל שמסר הגוי לידו הגט איך נתמנה שלוחו של המגרש דאף אם גמר בלבו שיהיה הוא השליח הו"ל דברים שבלב ולא הוו דברים. ומה שאמר לגוי בשעת מסירת הגט ל"מ ול"מ ולכן ודאי שהדין עם הרא"ש ודעמיה שהצריכו עכ"פ שימנה בכתבו לישראל והוה מצינא למימר דכה"ג גם הגאון יודה דשפיר דמי. אלא דמסוף דבריו ניכר דגם כה"ג ל"מ שהרי כתב דבעינן דכי נפיק גיטא מידא דבעל דלמטיה לידא דאתתא או לידא דשליח ישראל. ונראה דלא סגי באמצעות גוי אפי' מינה בכתבו לישראל כיון דלא אתי מידא דמגרש לידא דשליח. והגם דהיכי דלא לאפושי פלוגתא הוה יכילנא לפרושי דלא אתא בסיפא למעוטי מינה בכתבו לישראל. ולא אתא אלא היכא דשויה לגוי שליח למימר לישראל דלתביה לאתתיה וכדמשמע דיוקא דרישא דהיכא דמינה בכתבו לישראל שפיר חשבינן ליה כאתי מידיה לידא דשליח כיון דגוי לא עביד אלא מעשה קוף בעלמא. ועיין בתשו' הרדב"ז ז"ל סי' תתקי"ז הובאה בגו"ר א"הע כלל ד' סי' ל"ב שכתב וז"ל הג"ע ששם הגט ושטר השליחות על החמור וכו' ומיהו אפשר דגם הגאון יודה בזה וגזר בגוי דילמא אתי למסמך עליה בתורת שלימות ע"כ. עכ"פ הרא"ש ז"ל הבין בדברי הגאון שבכל אופן שיש אמצעות גוי לא מהני ואיהו ז"ל פליג עליה וס"ל דבמינה בכתבו לישראל שרי:

וחזינא להמרדכי בגיטין סי' שמ"ח דאיתיה לן תשו' רש"י ז"ל במי שרצה לשלוח גט ע"י גוי ואמר דלא מהני אם לא שיאמר לישראל לקבלו (כן הגיה הב"ח שם) משמע דס"ל דהיכא שמינה לישראל לקבלו שרי אפי' שהגוי מוליכו אצלו וכן משמע ממה שסיים שם המרדכי על דברי ראבי"ה והביא ראיה מדין עירוב. ושם בסי' שס"א הביא מ"ש כה"ג בשם הגאון כיעו"ש ורמ"א בד"מ סי' זה ה"ד המרדכי שבסי' שמ"ח וסי' שס"ה וסיים וכן הוא בא"ז דאינו פסול אלא להביאו וליתנו בידה אבל בכה"ג (כלומר שמוסרו ליד ישראל) שרי. ועי"ל סי' זה כתבתי דיש סוברים דאין למנות שליח ע"י כתב ע"כ וכן הגיע בש"ע סי' זה סל"ה וכתב די"ח וסוברים דאין למנות שליח הולכה ע"י כתב. ומה שכתב רמ"א בסי' זה דיש חולקים וכו' כנז"ל לא מצאתי מי המה החולקים וסוברים שאין למנות ש"ה ע"י כתב דמשמע דברים אלו שאפי' מוליכו ישראל מעיר לעיר לא מהני כיון דמינוי השליח היה ע"י כתב. וגם הגאון ר"ח שלא התיר ע"י גוי אין טעמו מפני שהוא ע"י כתב אלא מפני שיד גוי באמצע. ואפשר ג"כ שלא פסל אלא כשאמר לגוי לו' לישראל אבל אם מינה בכתבו אפשר שיודה וכמש"ל ובבא"הג שם ציין ע"ד רמ"א ז"ל בש"ע סל"ה מחלוקת הגאון שהביא בה"ג. ותימא בעיני שאם כיוון רמ"א לזה המחלוקת היה צ"ל וי"ח וסוברים שאין לשלוח הגט על ידי גוי וגם בר"מ לא הביא כלל דברי הגאון. ואדרבא הביא בסתם דברי המרדכי בפ"ב דגיטין ובפ' כל הגט ומ"ש בא"ז כיעויין בסכ"ט. לכן נראה לי דודאי לא כיוון לזה המחלוקת רמ"א אלא דמ"ש שם בד"מ ועי"ל בסי' זה כתבתי דיש סוברים דאין למנות שליח ע"י כתב ט"ס יש במ"ש סי' זה דבסי' זה לא הביא סברת החולקים וסוברים כן. אלא צ"ל עי"ל סי' ק"ך כי שם בס"ו הביא מ"ש המרדכי סוף התקבל סי' תי"ז ולפי"ז אין אדם יכול לשלוח כתב ידו לב"ד שבמקום פ' שיגרשו את אשתו. וכתבו התוס' דאשה יכולה למנות שליח במקום אחר וכו' ועי"ל סי' ק"מ וקמ"א ע"כ ולזה כיוון בודאי:

אלא שאנכי הרואה לפי פשטן של דברים שמ"ש המרדכי בשם ספר התרומה לא איירי כלל לענין שליח אלא לענין כתיבת הגט וחתימת העדים שכתב בתחילה וז"ל מ"מ ע"י כתב אינו מועיל ואפי' בפקח וכן תניא בתוספתא פ"ב כתב בכת"י לסופר כתוב ולעדים חתמו לא יכתבו ע"כ. ולזה סיים א"כ אין אדם יכול לשלוח כת"י לב"ד שיכתבו ויתנו גט לאשתו ודבר זה פשוט דלכ"ע לא מהני מה שכותב לבית דין שיכתבו דאנן בעינן שהסופר והעדים ישמעו קולו. ובכן גם ממ"ש בשם התוס' דאשה יכולה לעשות שליח במקום אחר ונראה שמזה למד רמ"א דדוקא האשה יכולה לעשות שליח קבלה ע"י כתב. אבל הבעל לא מצי עביד שליח הולכה ע"י כתב נר"ל דאין מזה ראיה לפסול שליח הולכה ע"י כתב דשפיר יכולים אנו לומר דלא אתו התוס' למעוטי שליח הולכה אלא היכא שהבעל כותב לסופר בכתב ידו שיכתוב ולעדים שיחתמו דאז ל"מ מפני דבעינן שישמעו קולו. אבל לגבי שליח קבלה דלא בעי' שישמעו קולה כתבו שיכולה אשה לעשותו ואנן נימא דה"ה שליח הולכה שיכול לעשות על ידי כתב. ולומר דגם השליח הולכה בעינן שישמע קולו זה לא שמענו מעולם וסוגיא ארוכה בפרק כל הגט דל' דמצי משוי שליח בין בפניו בין שלא בפניו ומי מכריחנו לחלוק את השוים:

וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' גירושין הלכה כ"ב וז"ל כל העושה שליח אינו צריך שיהא עמו בב"ד אלא אומר להם הרי פ' שלוחי. ואפילו שלא בפניו ע"כ וכתב הר"מ שם דמקור דין זה הוא מההיא ר"פ כל הגט דפשיט ליה כי משוי שליח בין בפניו בין שלא בפניו. וכתב שכ"כ הר"ן ז"ל והוסיף משם כ"הג דאף האשה עושה שליח של"ב לקבל גיטה וכדעת רבינו ז"ל שכתב כל העושה שליח. דמשמע בין שליח הולכה בין שליח קבלה) ושכן הסכימו הרמב"ן והרשב"א ז"ל. אלא דלהרמב"ן והרשב"א אין שליח קבלה עושה שליח משום דהו"ל מילי ומילי לא ממסרן לשליח ולא דמי לשליח הולכה שהגט בידו ולאו מילי נינהו עי"ש וכ"כ הרא"ש ז"ל בס"פ התקבל וז"ל. ונ"ל דאיש ואשה שוים בדבר זה דגם האיש יכול למנות שליח במקום אחר וכו' דדוקא לענין כתיבת הגט וחתימה בעינן שישמע קולו ע"כ ופסקו הטור א"הע בסי' קמ"א ומרן ז"ל בב"י הביא מ"ש הרשב"א והר"ן ובב"ה הביא מ"ש הרמב"ם בפ"ז מה"ג ומ"ש הה"מ ז"ל ולא הביא שום חולק בזה. וכן פסק בש"ע סי' זה בלתי חולק זולת רמ"א ז"ל שכתב שם בסי"ד ע"ל סל"ה וכונתו על מ"ש שם דיש חולקים במנית שליח על ידי כתב ואנו לא מצאנו סברה זאת מפורשת וכדבר האמור:

איברא דחזינא למהרשד"ם ז"ל בחא"הע סימן פ"ג שכתב דהתוס' נחלקו ע"ז כמו שהביא רי"ו שהוא מחלוקת בין התוס' והרא"ש וז"ל. כתבו התוס' כי יכולה אשה להרשות וכו' ודקדקו מאותה של מעלה כי דוקא באיש בעינן שישמעו. קולו אבל לא באשה וכו' ע"כ ולא הראה לנו איה מקום כבודו של דברי התוס' אלו. ולפי פשטן של דברים שהביא משמם כבר כתבנו שיכולים לפרש שמ"ש דוקא באיש בעינן שישמעו קולו היינו כי משוה הבעל שליח לסופר לכתוב הגט ולעדים לחתום שלא בפניהם. אבל אם נכתב ונחתם הגט על ידי שמיעת קולו אה"ן דמודו דמצי משוי שליח הולכה דמצי משוי שליח הולכה אפי' של"ב כיון ששולח לו הגט ולא הוי מילי. ובסברת כל גדולי הפוסקים שזכרנו וזה הוא מ"ש כי דוקא באיש בעינן שישמעו. קולו דהיינו לענין כתיבת הגט וחתימתו. אבל בשליח הולכה ודאי דלא גרע משליח קבלה ועדיף טפי כיון ששולח לו הגט. והכי משמע פשטא דשמעתתא בפרק כל הגט בעובדא דאבא בר מניומי והרב קרבן נתנאל בהגהותיו על הרא"ש תמה מינה על דברי הרא"ש שכתב ונראה לי דבין שליח הולכה בין שליח קבלה וכו' דמשמע באלו חידש דין זה מדעתו והרי היא סוגיא ערוכה שם והצ"ע כיעו"ש ואנא דאמרי דמהתם אין ראיה חותכת לסברה זאת. כיון דהדוחה יוכל לדחות דאבא בר מניומי הוי שלים שלוחו והשליח א' בפניו נתמנה. וכן פרש"י בסוגין מסור מילך קמן אמור דברי שליחותך לפנינו ותן לנו הגט ואמור בפ"נ וכו' וכ"כ תוס' רי"ד ואמור בפנינו וכו' ואע"פי שאינינו כאן כדאמרינן לקמן שיכול ב"ד למנותו בין בפני שליח וכו' הרי דשליח א' שלא היה מכירה שליח הוה ובפניו היה. ואף דפשטן של דברים משתמעי דהראשון שלה היה מכירה לא היה שליח אלא היה מוליך הגט לאבא בר מניומי והוא הוא השליח א' וכן פירשו איזה מפרשים מ"מ אין להקשות מזה על הרא"ש ז"ל כמובן:

וחזינא לגאון הרב דברי אמת ז"ל בקונט' י"א סי' כ"ט שהביא משם הרב תורת חסד ז"ל שגם הוא הביא ראיה מההיא דאבא בר מניומי וכתב ע"ד ויפה הביא ראיה למה שפרש"י ה"ד הא"ז בתשו' ורא"ם ח"א סי' כ"ז דהבעל עשאו שליח לאבא בר מניומי מכחו אבל לפי מ"ש מהרימ"ט ח"א דאבא בר מניומי נעשה שליח מכחו של א' אין ראיה ע"כ ואין הספרים האלו מצויים אצלי כי לפי מש"ל מדברי רש"י ז"ל בסוגין מובן שהבעל מינה להראשון שימנה לאבא בר מניומי וכמש"ל. ועכ"פ אין ראיה מדברי רש"י ז"ל שס"ל שאין הבעל יכול למנות שליח של"ב כי הוא מפרש הסוגיא לפי המעשה שהיה ודו"ק:

עוד ראיתי להרב דברי אמת שם שהביא ג"כ ס' רבינו יהודה בשם ר"י שהביא הסמ"ג דשליח הולכה לא יכול הבעל למנויי שלא בפניו ובקשתי בסמ"ג ולא מצאתי. רק בסדר הגט הביא משם רבו רבינו יהודה שכתב בשם ר"י שהאשה יכולה להרשות ארם לקבל גטה בעיר אחרת אע"פ שאינו שומע קולה וכו' עי"ש. ונראה שהבין מזה דדוקא האשה יכולה לעשות כן ולא האיש. וכבר כתבנו שאין זה במשמע דאתא למעוטי שליח הולכה שעושה הבעל אלא ממעט צווי הבעל לסופר ולעדים וכמש"ל. ואי אישר חילי אמינא דאין כאן מחלוקת לא בשליחות הגט וההרשאה ע"י גוי דודאי מעשה קוף בעלמא הוא. ולא חלק הגאון אלא כשאומר לגוי לומר לישראל דהו"ל בממנה לגוי שליח ולא בר שליחות הוא. וכ"ש כששולח הגט וההרשאה על ידי ישראל לשליח שהוא במקום אחר אף שהיה המינוי שלא בפניו ולא כתבו התוס' דבאיש בעינן שישמע קולו אלא לענין אמירה לסופר לכתוב ולעדים לחתום. אך מה נעשה שרי"ו בח"ג כתיב כ"ד הבין שהתוס' חולקים גם על מינוי השליח. והרא"ש ז"ל הבין שהגאון חולק בשליחת הגט ע"י גוי אף אם ממנהו לישראל בכתבו. ועיין י"א א"הע הגה"ט כ"א ובס' קול אליהו ח"ב א"הע סי' ל"א ואכמ"ל:

ומ"מ אף אם נחלוק את השוים עכ"פ רבו הסוברים דמצי משוי שליח שלא בפניו ולהם שומעים כי רבים הם. ובפרט דאנן אתנא דהרמב"ם ומרן ז"ל סמכינן וגם לשולחו ע"י גוי כבר נהגו בשעת הדחק לשולחו כסברת רוב הפוסקי' ומרן ז"ל מכללם. וכ"כ בפשיטות הרדב"ז ז"ל בסי' תתקי"ז הובאה בגו"ר א"הע כלל ד' סי' ל"ב והרב תומת ישרים בסי' ק"ב כתב בפשיטות למנות שליח של"ב והרב בית יהודה במנהגי ארג'יל סי' ס"ב עשה מעשה ע"פ רבו ז"ל לשולחו גם ע"י גוי. ואף הרב. מופת דורינו ז"ל בס' שער אשר מא"הע סימן מ"ד שפקפק לכתחי' לעשות מעשה היכא ששירות מצוית מ"מ אזיל ומורה דבשעת הדחק שרי לכתחילה ע"י גוי והביא להקת הפוסקים המקילים בשעת הדחק. ועיין בקונטריס הוראה דב"ד בשמות הנשים בשם עושה שמבואר שם שעשו מעשה בית דין הגדול שבירושלם תו"ב לשלוח הגט ע"י שליח ואפי' לאירודיס שהיא קרובה לירושת"ו עשו מעשה בשנת תרט"ו. וכן עשה מעשה הרב הגדול שארי כמהר"מ חזן בהיותו מו"ץ פה העירה נא אמון יע"א כגט הנשלח לערי מערב הפנימי. וכן עשיתי מעשה בהיותי בעוב"י טראבלס יע"א בחברת דייני מתא הנז' כמבואר בספ"הק תעלומות לב ח"א א"הע סי' יו"ד. ועוד נראה לי דשליחות ע"י בי דואר קיל טפי מע"י גוי דהתם בגוי המוליכו יש לחוש דדילמא אתו למסמך עליה בתורת שליחות כמ"ש הרדב"ז ז"ל בסי' תתקי"ז הובאה בגו"ר כלל ד' סי' ל"ב. אבל ע"י בי דואר הלא אין כאן גוי מוליכו אלא מניחים אותו בתוך ארגז המכתבים והאניה מביאה את הארגז מעיר לעיר והוא סתום וחתום וכשהמכתב הוא באחריות (סיגורתא) צריך שהמקבל בעצמו ילך ויקבלנו מאוצר הכתבים. ועכ"פ לא שייך גזרת שליחות והוא פשוט וחפץ הייתי להאריך עוד בזה אך אין הספרים הצריכים מצוים אצלי:

ב' ובדבר שהבעל מינה את השליח הא' שלא בפניו ולא מינה שליח א' במקומם והשליח א' ממנה שליח ב' בב"ד שלא בפניו ואותו השליח אומר שליח ב"ד אני:

הן אמת דבהגהה בהרא"ש. בסוף פ"ב דגיטין כתיב שמ"כ כן ונראה ודאי שהוא יותר מרווח הדרך הזה. אך כבר ביארנו לעיל שלכל הפוסקים ראשונים ואחרונים שהתירו מינוי השליח שלא בפניו ושליחת הגט וההרשאה ע"י גוי לדעת כולם בשליח א' שממנה הבעל שלא בפניו איירי. י ובפרט דשליחות הגט ע"י בי דואר עדיף טפי מגוי דודאי הוי מעשה קוף בעלמא וכמש"ל. והגם שנהגו בית דין הגדול שבירושת"ו לעשותו בשני שלוחים וכמ"ש הרב הוראה דב"ד בשמות הנשים אות עישה. ובאות אלף אלטא הביא מעשה שעשו ב"ד רבא בשנת תרכ"ו בשליח א' ותמה עליהם וכתב שהרב המחבר הודה דאגב שיטפיה לא דק ע"כ. ולא ידעתי מה כל החרדה הזאת אחרי שרוב כל הפוסקי' הורו להלכה ולמעשה בשליח א'. ומ"ש שאין כן מנהג כל הבתי דינים שקדמום אתו הס"ר שאין ראוי לקבוע מנהג בתי דינים בזה שהוא דבר שאינו מצוי. ובכל קונטריסו הוראה דב"ד הנז' לא נמצא יותר מארבעה מעשים בענין זה. וכבר אני בעניותי בהיותי בעוב"י טראבלס המערב יע"א עשיתי מעשה בגט הנשלח משם לפה נא אמון יע"א בזמן שהיה פה רב ומו"ץ הרב הגדול מהר"מ פארדו ז"ל. והמעשה שהיה בשליח אחד היה וקבלו הרב ז"ל בספי' וכתב לי מקבלתו ונתינתו ולא פקפק בזה כיעוין בספ"הק תעלומות לב ח"א א"הע סי' יו"ד. (ועתה בא לידי ס' שדי חמד הנד"מ וחזיתיה להרב המחבר נר"ו במערכת גט סי' י"ט שהאריך הרחיב בזה כיד ה' הטובה עליו ואין הפנאי מסכים להשתעשע באמריו כי נעמו. גם כי רוב ספרי רבני אשכנז שהביא אינם מצוים אצלנו) והא פשיטא דלכתחילה ראו לעשות בב' שלוחים דודאי הכי עדיף טפי. אך כדיעבד ובשעת הדחק ודאי דעביד ומהני בשליח א' כהוראת רוב הראשונים ז"ל וכמדובר. ועיין עוד לקמן בנסח ההרשאה מה שכתבתי עוד בזה:

ג' אתאן על נסח הגט הבא מהתם להכא כי ידוע שצריך להכתב בנסח מקום הנתינה. ובגט הזה ראיתי כמה שינוים ממנהגנו שהוא מקום הנתינה ואלו הן. א' שכתוב באחד עשר ומנהגנו לכתוב אחד חסר ב'. ובהא ודאי אין קפידא כמתבאר מדברי הכנ"הג סי' קכ"ו הג"הט מ"א ובג"פ שם ס"ק י"ז ובג"מ בולא סס"ו ע"א. ב' שכתבו למנין שאנו מנין ומנהגנו לכתוב למנינא דרגילנא לממני ביה. וגם זה ודאי שאינו לעכובא כיון שבכל המקומות נהגו לכתוב למנין שאנו מנין והטעם שנהגו פה נא אמון יע"א לכתוב למנינא וכו' נראה שהוא כדי שיהיה לשון תרגום כשאר נסח הגט וכיון דהכונה אחת היא אין קפידא. ג' שכתבו בת פ' ומנהגנו לכתוב ברת ואין להקפיד בזה כמתבאר מדברי הג"פ סימן קכ"ו ס"ק פ"א ועיין לח"ש דקמ"ד. ונראה שמנהגנו הוא כדי שיהיה לשון תרגום וכמש"ל כמה שנהגו לכתוב למנינא דרגילנא לממני וכו'. וכ"כ הרב ג"פ שם בס"ק פ"א אלא שקשה למה לא נהגו ג"כ לכתוב בר פ' וכותבים בן פ'. ואולי שאם יכתבו בר פ' יש לחוש שיובן בר רבי פ' או בר מלשון חוץ וכיוצא וכמו שהאריך הרב ג"פ שם. עכ"פ ודאי דאף למנהגנו אם כתב בת במקום ברת אין לחוש כיון שרוב המקומות כותבים בת. ועיין להרב בארות המים ז"ל בסי' ס"ג דר"ג ע"ד ודר"ד ע"א. ד' שהשמיטו תיבת אנתתי הראשון וכתבו אנת פ' ומנהגנו לכתוב אנת אנתתי. כבר נשאל בזה הראנ"ח סימן י"א וק"ט ומהר"ם הלוי א"הע סי' ב' והכשירוהו ליתנו לכתחילה. וה"ד הרב ג"פ בסי' קכ"ו ס"ק פ"ט וכתב שיש ראיה לדבריהם מדברי מהרד"ך בית ד' ועיין ג"מ בולא דקס"ב שהאריך ועיין חיים לעולם להרב רח"ם ז"ל בח"ב סימן ל"ד סל"ב. ה' שכתבו צאלחא באל"ף לבסוף וצריך לכותבו בה"א כי הוא לשון ערבי. הן אמת כי מב"י ז"ל כתב דכל שאינו ל"הק בין אם כותב באל"ף בין אם כותב בה"א ש"ד עי"ש. וכ"כ מהרשד"ם ז"ל בהא"הע סי' ס"ח אל"ף או ה"א בסוף תיבה אין בהם שינוי ואלו היה הדבר בא לידי לא הייתי חושש אך הרב ג"פ ז"ל בסימן קכ"ט האריך בזה בס"ק קי"ט קל"א וקמ"א ובס"ק קל"ה העלה שאם כתב אל"ף במקום ה"א יש להקל בדיעבד ובס' עז"ן בשמות הנשים אות א' בשם אפנדרה ביאר יותר וז"ל ובשמות בני רומניא ולשון ערבי אע"ג דלכתחי' כותבים בה"א ע"ד ל"הק יראה לי דאם כבר נתגרשה בגט שנכתב א' במקום ה"א אין להטריח לכתוב גט אחר בה"א וכ"ש דיש להקל במקום עגון ושעת הדחק. וה"ד הרב דברי אמת ז"ל בקונט' י"א סי' י"ג משמע דהכי ס"ל וכן הביא דבריו בלתי חולק הרב ג"מ בולא בכללי השמות סימן מ"ה סי"א. ואף אם בערי המערב נהגו לכתוב שמות כאלו באל"ף לבסוף כמ"ש בקונט' הוראה דב"ד בשמות הנשים בשם עישה ובשם שמשא. מ"מ הי"ל לחוש למנהג מקום הנתינה שהוא העיקר. ובפרט שאם כתב ה"א במקום אל"ף יש להקל טפי בהצטרף ס' מהריב"ל ז"ל בח"ג סי' יו"ד וכמ"ש הרב ג"פ בסי' קכ"ט ס"ק קל"ה. ועדיפא מינה עשו מעשה ב"ד הגדול שבירושת"ו בשנת תרכ"ה שכתבו שם עיישא באל"ף לבסוף כמנהג מקום הנתינה ע"פ מ"ש בס' זכות אבות אע"פ שמנהגם לכתוב בה"א כמשפט לשון ערבי כיעויין בס' הוראה דב"ד דנ"ה ע"ב והכי הו"ל למעבד דבני מקום הכתיבה לכתוב צאלחה בה"ה לבסוף כמנהגנו שהוא מקום הנתינה. ו' שכתבו והרי את מותרת לכ"א בשני שיטות. תיבת והרי בשיטה א' ומותרת לכ"א בשיטה אחרת. הנה כבר כתב רמ"א ז"ל בסי' קכ"ו סמ"א כי טוב להזהר לכתוב הרי את וכו' בשיטה אחת אבל אם עבר וכתב הגט בב' שורות כשר והוא מפסקי מהרא"י ז"ל בסי' קמ"ג. ולטעם שכתב בעל הלבושים שם שהוא כדי שיהא נקרא בב"א שמא ישמעו השומעים מקצתו ויאמרו לא התירה לכל אדם. לטעם זה נ"ד עדיף טובא כי דוקא תיבת הרי הוא בשיטה אחת והשאר שהוא את מותרת לכל אדם בשיטה אחרת והשומעים כשישמעו כל הארבעה תיבות אלו הרי יש במשמעם שהתיר לאשתו לכל אדם ומעיקרא כבר כתב הרב. ג"פ שם בס"ק צ"ז שהוא טעם חלוש והביא ראיה מפרק המגרש דכותבים הרי את וכו' בב' שיטות וב' עמודים עי"ש. וגם הפר"ח שם בס"ק ס' הביא הא דפרק המגרש וכתב דאלמא לא בעינן בשיטה א' וה"ד הרב ג"מ בולא סי' מ"ט דקמ"ה ע"ב. וכן ראיתי בס' הוראה דב"ד אות ד' בשם דונא במעשה שהיה בע"הק ירושת"ו באייר תקצ"ד שאירע שכתב ה"א מותרת בשיטה יו"ד ותיבת לכל אדם בשיטה י"א והורו להתיר ע"פ הסכמת הרב ג"מ כיעו"ש. מ"מ הי"ל להזהר בזה לכתחילה וכן ראיתי להרב ויאמר יצחק ז"ל מרבני המערב בסי' קל"ח דקמ"ו ע"ד שכתב וז"ל עוד מצינו שתיבות וה"א מותרת לכ"א כתבו אותם בשני שיטות והרי את מותרת לכל בסוף שיטה ותיבת אדם בתחילת שיטה. ועמ"ש מהר"א ה"ד רמ"א בהגהה סימן קכ"ו סמ"א ומ"ש בעל הלבושים שם. ואף את"ל דהיכא שכתב והרי את מותרת לכל בשיטה אחת אפי' שכתב אדם בשיטה אחרת אין קפידא מ"מ הו"ל משנה מתקון חכמינו ז"ל שהתקינו שכל תיבות אלו יהיו בשיטה אחת וכו' עי"ש. ואנו נזהרים בזה שאם כתב הסופר תיבות אלו בב' שיטות כל שאינו שעת הרחק חוזרים לכותבו כתקון חז"ל. ובנ"ד לא ידעתי מה שעת הדחק היתה שם אתרי שהמגרש שם והגט נשלח עם הפוסטה דכל שעתא זמניה הוא ואין כאן שליח המוליכו כדי שנאמר אץ לדרכו. ז' שהשמיטו מקום עמידת האשה ומנהגנו בגט על ידי שליח לכתוב במקום העומדת היום לכתוב בכל מקום שאת עומדת וכהוראת מהריק"ש ז"ל. וכן עשיתי בגט ששלחתי מטראבלס המערב לפה נא אמון בזמן הרב הגדול כמהר"מ פארדו ז"ל כמ"ש בספ"הק תע"ל ח"א ח"הע סי' יו"ד. והגם שמדברי מרן ז"ל בש"ע סי' קכ"ח מובן שאם לא כתב לא עכב שהרי כתב אם יהיה עומדת וכו' ואם לאו אין כותבים מקומה כלל. וכן כתב הרדב"ז בישנות סי' מ"ד וז"ל ולענין מקום האשה אם אתם יודעים כתבוהו ואם לאו כתבו המקום שעומדת וכו' ואם אינם יודעים לא. זה ולא זה לא תכתבו כלל שאינו מעכב לדעת הראשונים ולדעת מקצת אחרונים מעכב ובשעת הדחק כשר ע"כ ועיין ג"פ סי' קכ"ח ס"ק י"ד וט"ו ובג"מ בולא סי' נ"ה ס"ו ובס' הוראה דב"ד אות ע' בשם עקביא הביא מעשה שבא גט מחו"ל לע"הק ירושת"ו ולא כתבו בכ"מ שאת עומדת והכשירוהו וציין להג"פ שם ומזבח אדמה דמ"ז ע"ד ובודאי דדינא הכי בדיעבד. מ"מ למחש הוה בעי לכתחילה כי מדברי מהריק"ש ז"ל נראה דקפידא הוא. ועיין בית אהרן מע' הה"א אות ט' מ"ש ע"ד הרב מזבח אדמה והצ"ע ואכמ"ל:

ד' ומעתה אבא נבא אל נסח ההרשאה של שליחו' הגט אשר רבו בה הגמגומי' כאשר אבאר להלן:

וזה נסחה

במותב תלתא כחדא הוינא בחמישי בשבת באחד עשר יום לירח אדר בשנת חמשת אלפים ושש מאות וחמשים ושתים לב"ע למנין שאנו מנין בו כאן במתא מכנאסה דיתבא על נהר בופבראן ובא לפנינו ימין בן יהודה המכונה עטייא ובידו גט כריתות שרצה לשולחו לאשתו צאלחא בת עזרה המכונה אנקונא להתגרש בו ובפנינו אנחנו ב"ד בהיותנו בג' מינה לאחיו אברהם בן יהודה המכונה עטייא להיות לו שליח במקומו לתת הגט לאשתו צאלחא בת עזרה. וכך אמר בפנינו הבעל הנז' הנני ממנה בפניכם את אברהם בן יהודה המכונה עטייא להוליך גט כריתות זה לאשתי צאלחא בת עזרא וליתן אותו בידה בכל מקום שימצאנה או ביד שלוחה ותהא ידו כידי ועשייתו כעשייתי ופיו כפי ודיבורו כדבורי ונתינתו כנתינתי ונותן אני לו רשות גמורה לעשות שליח בחריקיה ושליח אחר שליח אפילו עד מאה שלוחים ואפי' בלי אונס ותכף כשיגיע גט זה לידה או ליד שלוחה מידו או מיד שלוחו או מיד שליח שלוחו עד מאה שלוחים ואפי' בלא אונס תהא מגורשת בו ממני ומותרת לכל אדם. והגט שנעשה עליו אברהם בן יהודה הנז' שליח להוליכו לצאלחא בת עזרה כנ"ל נכתב ונחתם במתא מכנאסא דיתבא על נהר בופבראן בחמישי בשבת באחד עשר יום לירח אדר בשנת חמשת אלפים ושש מאות וחמשים ושתים לב"ע למנין שאנו מנין כאן במתא מכנאסא הנז'. ועידי הגט החתומים בו הם יצחק בן מסעוד המכונה בן דאוד וחיון ויעקב בן יוסף המכונה בן עטאר. אנחנו שננו החתומים פה שחתמנו בו יצחק בן מסעוד עד יעקב בן יוסף עד בלי כינוי משפחה. וסימני הגט הם אלו אחורי אות מי"ם שבסוף שיטה ראשונה נרשם זרקה ואחורי אות תי"ו שבתיבת אנתתי שבאמצע שיטה ו' נרשם סגולתא. ואחורי אות רי"ש שבתיבת פיטורין שבסוף שיטה אחד עשר נרשם קרני פרה. ובפנינו ביטל הבעל הנז' כל מ"ו ומ"ו דמ"ו ודנפקי מגו מ"ו עסב"ה שמסר על גט זה ועל שליחותו. וגם בפנינו קבל עליו בחרם ובשבועה חמורה בשית"ך שלא לבטל הגט הזה ולא את השליחות הזאת ומה שראינו ונעשה לפנינו כוח"פ תס"ת בזמן הנז' והכל שריר ובריר וקיים:

יצחק בן דוד וחיון ס"ט יעקב בן עטאר ס"ט הנפק שטר הרשאה דנא קדמנא אנן ב"ד דתרי מינן חת"ל ומדאתבריר לנא דהיא היא חתימת ידייהו דהני סהדי דחתימי להתא אשרנוהי וקימנוהי כדחזי ואתקיים:

יעקב ברדוגו ס"ט יצחק ן' מלכה ס"ט ע"כ העתק ההרשאה וקיומה. והנני בא לבאר הספיקות שיש בה אחת לאחת למצוא חשבון:

א' שמנהגנו לכתוב ההרשאה בכתב פרוב'ינצאל שהיא כתיבה תמ"ה. והרשאה זאת נכתבה בכתב חצי קולמוס ורבו בה הדיבוקים במעט בכולה וגם שנכתבו בה כמה תיבות בר"ת ויש בה גם כן מחקים ותיבה אחת ביני שיטה ולא נתקיימה:

ב' שכתוב במותב תלתא וכו' ובפנינו אנחנו ב"ד וכו' וכך אמר בפנינו וכו' והנסח הנהוג לשליח א' הוא בלשון עדים ולא בלשון ב"ד. ואם היו רוצים לעשותו בנסח מינוי השליח א' לה"ב שהוא בלשון ב"ד היו צריכים לחתום הב"ד עצמם. לא כן עתה שפתח בלשון ב"ד וסיים בלשון עדים וחתמו בו עידי הגט. וא"כ אין כאן עדות על מינוי השליחות כי לשון מינוי השליחות הוא מהב"ד והב"ד לא חתמו בו והגם שכתוב בסוף וגם קבל עליו שלא לבטל וכו' מלבד שיש לפרש שגם זה חוזר על ב"ד. עוד זאת שאף אש נאמר שחוזר על העדים עכ"פ הם מעידים שקבל שלא לבטל וכו' ועל המינוי אינם מעידים. ומ"ש בסו"ד ומה שראינו ונעשה לפנינו אין לפרשו דקאי גם על המינוי הנאמר בתחילה שכבר ביאר בתחילת דברי ההרשאה שהיה המינוי לפני ב"ד. ואם היה חפץ מסדר ההרשאה שהעדים יעידו שהכל נעשה בפניהם ובפני ב"ד לא היה צריך להתחיל במותב תלתא וכו':

ג' שבשם יהודה שבגט כתוב בשני ההין וכאן בהרשאה כתוב בב' אלפי"ן וגם פה כתב פעם אחרת באל"ף באמצע וה"א לבסוף וידוע שיש לדקדק שהשמות יהיו נכתבים כמו שכתובים בגט:

ד' בשם העד שכתב בהרשאה המכונה בן דאוד וסיון באל"ף אחר הדלת. ואלו העד עצמו חתם בה בן דוד וחיון דוד ככתוב:

ה' שלא ביארו מקום עמידת השליח כמו שאנו נוהגים כשהשליח במקום אחר:

ו' שכתב סימני הגט חדשים מקרוב בזרק"א וסגולתא וק"פ ומלבד שלא שיערום הראשונים. עוד זאת שאינם סימנים מובהקים ובנקל יזדייפו. ואף אם נהגו בהם רבני המערב היינו ודאי בגט הנשלח ע"י שליח הולכה שהוא אומר בפ"ן ובפ"ן ולא בגט הנשלח עם הב"ד ואין קיום בית דין בגט והעיקר הם הסימנים:

ז' שקיימו ההרשאה בתרי מגו תלת ומלבד שהי"ל לחוש לס' הפוסקים שצריך שיחתמו השלשה. וגם ס"ל שצריך שיתקיימו כל הג' חתימות עוד זאת שאפי' אם נקיל בהכרת ב' חתימות הי"ל לחתום ג' חתימות למען יתקיימו ב' אם לא יתקיימו השלשה חתימות:

והנני בא לבאר הגמגומים שיש בהרשאה זאת אחת לאחת מפי סופרים ומפי ספרים כי הגם שיש בה איזה טעיות שהם טעות דמוכח ובדיעבד יש להכשיר. לא ידעתי מה צרה היתה שם בשעת הכתיבה שבראות הב"ד מה שיש לפקפק בה לא חזרו לכותבה כראוי שכבר ביארנו לעיל שלא היה שעת הדחק כי הבעל מצוי שם. ושליח המביא את הגט אין כאן כי הוא נשלח עם הפוסטה ומן הראוי להם לדקדק בהרשאה כראוי ולחזור ולכותבה כדי שיצא מתחילה דבר מתוקן. וכן ראיתי להרב חת"ת ז"ל בח"ב סי' י"א שכתב וז"ל ראיתי בהרשאה שכתבו פעם אחת פע"ת חסר טי"ת במקום פעת"ט ואע"ג דהוי טעות דמוכח מ"מ מילתא דתמיהא על גברי רברבי שלא השגיחו על כיוצא באלו. ומה הפסד היה לכתוב הרשאה אחרת כראוי עי"ש וכ"ש בנ"ד שיש בה טעיות הרבה ויש בהם שיש חשש לפוסלה אפי' בדיעבד. ובפרט כשאין בה לא שעה"ד ולא מקום עגון ואם זה נאמר אפי' בהרשאה שמביא השליח בידו שהוא נאמן לאמר בפ"ן ובפ"ן. ואם יש בה איזה טעות הניכר יש לומר דל מהכא ההרשאה באלו אינה. וכמ"ש המח"א בהל' גירושין די"ג ע"ב בנמצא טעות בסימני הגט שבהרשאה וכתב ומה בכך דל מהכא השטר כאלו נאבד הוא נאמן כיעו"ש ועיין למהריק"ו שורש ק"ו ה"ד הד"מ בסי' קמ"ה:

אך בנ"ד שעיקר סמיכתנו הוא על ההרשאה כי השליח נתמנה שלא בפניו ואינו יכול לומר בפ"ן ובפ"ן. וגם לא נתמנה מהשליח א' כדי שיאמר שליח ב"ד אני ובגט אין בו קיום ב"ד. ואם כן כל סמיכתינו היא על ההרשאה הזאת הא ודאי לכ"ע צריך לדקדק בה בכל פרטיה שתהיה משופה ומנוקה מכל סיג וטעות ושגגה. וגדולה מזאת כתב הרב הת"ס ז"ל שם בסי' י"א וז"ל בשנת תקנ"ח הביאו לפני הגאון מו"ה משולם הרשאה לשליח ודקדק הגאון על קוצו של יו"ד. ואמ"ל שכל הני דקדוקים בהרשאה הוא מטעם. שכתב הריב"ש בשם הר"ן שיש לחוש כיון שלא דקדקו בהרשאה שמא גם בגט לא דקדקו ורמזו רמ"א סי' קמ"א סק"ל וזה לא שייך גבי רבנן דרב גוברייהו והשיב שזה היה בדורות הראשונים שהיו השלוחים בחזקת צדיקים ומהימני לומר בפ"ן ובפ"ן וההרשאה היא ליתר שאת ואין לדקדק כ"כ. אבל בזמנינו אין חזקת השלוחים ועיקר הקיום הוא ההרשאה וכו' וסיים אם כך בשנת תקנ"ח מה נאמר בשנת תקצ"ט אשר בעו"הר ירד הדת אלפים מעלות שיש לדקדק יותר ויותר ע"כ. ועוד לו בסי' ואם זה אמר הרב על שנת תקצ"ט אנן מה נאמר בשנת תרנ"ב. ואם הרב אמרה אפי' כשיש שליח אלא שיש לחוש על כשרותו מה נענה ומה נאמר בנ"ד שאין כאן שליח כלל וכמש"ל:

א' ונחל בראשונה שיש בה הרבה ר"ת ודיבוקים ומחקים וביני שיטי. הנה בענין הר"ת כתב הד"מ בסימן קמ"א סקי"א שמהרא"י פסל הרשאה אחת שהיה כתוב ח"מ ר"ת וצוה לכתוב חתומי מטה כי לא טוב לכתוב ר"ת ולא נקודות רק תיבות שלימות ע"כ וסיים רמ"א שם שאם הביא השליח הרשאה שכתובה כה"ג אין לפסול ע"כ. ולכן פסק בהגה"ה בש"ע סקכ"ד לכתחילה כותבים ההרשאה בדקדוק ונזהרים שלא לכתוב בה ר"ת. מיהו כ"ז הוא כשאין צורך להרשאה כגון שהשליח בעצמו מביא הגט שההרשאה היא ללא צורך שהרי הוא נאמן לומר בפ"ן ובפ"ן וכמש"ל. אבל בכגון נ"ד שהגט נשלח ע"י הבי דואר וההרשאה היא עיקר קיום הגט אפשר דיש קפידא בדבר אפי' בדיעבד. וכן ראיתי למרן החביב ז"ל בכנ"הג א"הע סי' קמ"א הג"הט נ"ו שהביא דברי מהר"י מינץ בס"ה משם מהרא"י וכתב עליו שהיא חומרא יתירה שאפי' לדברי מהרא"י ה"ד כשיש צורך לשטר הרשאה מן הדין כגון שהשליח א' עושה שליח ב' אבל כשאין צורך לשטר השליחות לא פסל. ואפשר דס"ל דאע"ג דאין צורך לשטר שליחות אם לא כתבו כתקנו פסול כדעת מהרי"ל בתשו' סי' ק"ד ע"ב. הרי מבואר כשיש צורך לשטר השליחות ובנד"ד שיש לפסול לדעת מהרא"י ז"ל:

איברא דקשה הדבר בעיני לפסול גם בדיעבד הרשאה שכתוב ר"ת אף אם ההרשאה צריכה מן הדין כגון בשליח ב' או בנד"ד שנשלח הגט ע"י הבי דואר דהא לא עדיפא ההרשאה מהגט עצמו. ובגט אם כתב ר"ת כתב מב"י בסי' קכ"ו בשם הגה"מ בגיטין שכתבו בשם הרב מטראני שאינו פסול ופסקו בש"ע סכ"ה ורמ"א בס"ד שאם כתב י"ב במקום שנים עשר דכשר. ועיין ג"פ ס"ק כ"א ובס"ק ע"ג כתב שה"ה אם כתב יום טו"ב במקום שבעה עשר וכן במספר השנים בר"ת שכשר. וראיתי למרן החבי"ב בסימן קכ"ו הגב"י מ"ב שנרגש מזה וסבר דפליג מהרא"י על סי' זאת של רי"ו והרב מטראני והביא תי' מהר"א קופינו שכתב דל"פ ושאני בגט במנין הימים מים בר"ת שאין לטעות בו. משא"כ כר"ת של ח"מ שיש לפרש חזקיה משה או שמות אחרים. וכתב הרב דאף שה חילוק נאה ומתקבל מטעם שנתן מהרא"י לא משמע הכי. י גם ה' מהר"ש סבע כ"ת כ"י כתב שרב אחד קרא תגר על שטר שליחות שכתוב הנז' והנז' בר"ת והוא ז"ל כתב שאין חשש. ואם איתא שאינו פוסל מהרא"י אלא במלה שיש משמעות אחד למה קרא תגר אותו הרב על הנז' והנז' שאין לטעות בדבר אחר ע"כ. ואני אומר דחדא מתרצת חברתה כי מ"ש שמדברי מהרא"י לא משמע הכי כוונתו שכבר ביאר מהרא"י דהטעם הוא שלא טוב וכו'. ונראה שבכל ר"ת אפי' שאין לטעות בו ולאו דוקא ח"מ. והנה הרואה יראה שדברי מהרא"י כפשטם קשים להולמם שפסל הרשאה שכתוב ח"מ ומשמע אפי' בדיעבד וכמו שהבין רמ"א ז"ל בכונתו. ושוב כתב כי לא טוב וכו' דמשמע מהיות טוב דוקא ולא לפסול גם בדיעבד. אך כונתו פשוטה שהוא סובר שאין לכתוב שום ר"ת בגט אפילו שאין לטעות בו אלא צריך לכתוב תיבות שלימות וזהו לכתחילה. אבל בר"ת שיש בו מקום לטעות יש לפסול גם בדיעבד וע"כ פסל בר"ת של ח"מ שיש מקום לטעות ואמר כי לא טוב לכתוב ר"ת כונתו אפי' על ר"ת שאין מקום לטעות וזהו לכתחילה. ובכן יפה כיוון אותו הרב שקרא תגר על מהר"ש טבע על תיבת הנז' והנז' דבודאי לכתחילה צריך להזהר ולא אמר הרב לפסול גם בדיעבד באופן זה שאין מקום לטעות ועיין להרב הגדול כמהר"ח מודעי הראשון ז"ל בס' חיים לעולם ח"ב סי' ל"ד סל"ב שגם הוא קרא תגר על רבני טבת"ו שכתבו בהרשאה ח"מ בר"ת וכתב שלא יפה עשו לשלוח הרשאה זאת והי"ל לכתוב אחרת והכשירה בדיעבד ע"פ מ"ש רמ"א שאם הביאה השליח אין לפסול עי"ש ועיין בס' ויאמר יצחק א"הע סי' ק"ץ שכתב ועמ"ש שטר הרשאה בר"ת הרי מור"ם כתב בהג"ה ונזהרים וכו'. ומדברי הכנ"הג מוכח שהיא פסולה ע"כ ואחר המח"ר לא דקדק היטב בדברי הכנ"הג:

עכ"פ בכגון נ"ד ודאי שיש להחמיר יותר כיון שאין כאן שליח ועיקר סמיכתינו הוא על ההרשאה וממנה יתקיים הגט גם כי הר"ת שכתובים בה יש בהם מקום לטעות כמו ח"מ כמ"ש מהר"א קופינו ז"ל. וכן ב"ד כתוב כמה פעמים בר"ת ויש לפרש בני דוד או בעלי דינו וכיוצא מלבד תיבת הנז' והנז' שקרא עליה תגר אותו הרב ועוד בה כמה ר"ת שאינם נהוגים ואינם מובנים היטב ולפורטם אי אפשר כי קצר המצע. וכל הרואה נסח ההרשאה שהעתקנו לעיל בין יבין את אשר לפניו. ועיין בס' החיים ושלום ח"ב סוף סימן ס':

ואני אמרתי אך זה חולי ואשאנו. ברם דא עקא כי נמצאו בה ג"כ דבוקים הרבה ומחקים. וגם כתיבת סימני הגט תיבת כתובה ביני שיטי ולא נתקיימה. והנה מהרא"י ז"ל ה"ד לעיל כתב שיש לכתוב תיבות שלימות. וגם הרב ב"כ ז"ל בס"הג כתב שיזהרו ממחק ודיבוק והרב הלק"ט בסי' נ"ט סכ"א ב' ויזהר שלא יכתוב ר"ת כ"א תיבות שלימות. ועיין בהרב המפ"ה סימן קמ"א וכו' יש ליזהר ממחקים אף שיתקיימו אח"כ לבסוף והדבר פשוט כי כל חומרות אלו לכתחי' או כשאנו יודעים שמסדרי הגט אינם בקיאים וכו' אבל בדיעבד לא. דעיין שער אפרים סי' ק"ט ע"ב וכ"כ הרב שער אפרים שם בהרשאה שהיה כתוב ח"מ ר"ת והר"פ ר"ת וכשם הבעל והשליח והאשה הנז' בר"ת וגם מחקים ואף שנתקיימו אח"כ וכו' וכל הדברים הנז' היינו לכתחי' וכו' ע"ש. וכתב הרב בארות המים בסי' מ"ז דכשהדברים שהם ביני שיטי הם מהדברים שגוף ההרשאה תלוי בהם אפשר דס"ל דאפי' בדיעבד לא מכשרינן. וכתב עוד דאפשר דגם הרב שער אפרים לא הכשיר בדיעבד אלא באותו נדון שהיה חשש עיגון כמ"ש בסו"ד וסוף הביא מ"ש הב"ש בה"הג רג שכתב שאם יש איזה מחק או גדר או טשטוש או אותיות ביני שיטי יש לקיימו קודם והכל ש"וב וקיים ואם שכחו לקיים קודם יש לקיים ולחזור ולכתוב והכל ש"וב וקיים וסיים ע"ז דאפשר דלא אמרה הב"ש דמועיל קיום אלא בדיעבד שיש חשש עיגון אבל במקום דליכא חשש עיגון לא עיש"ב:

הרי מבואר דעת הרב ז"ל דהיכא שאין בה מקום עיגון אפי' בדיעבד לא מהני קיום וכ"ש בנ"ד שיש בה כל הרעותות האלו מחק ודיבוק ור"ת וביני שיטי ואין בהם קיום אפי' על אחת מהם דודאי לדעתו לכ"ע לא מהני. וכ"כ הרב דבר משה ז"ל בא"הע סימן ס"ה וז"ל וכבר בא מעשה בהרשאה שהובאה מלארסו שנמצאו בה קצת מחקים ולא היה בהם קיום למטה ולא ניתן הגט לכתחילה עד שיכתבו הרשאה אחרת דאע"ג דמן הדין א"צ הרשאה כמ"ש בא"הע סי' קמ"א וכו' מ"מ היכא דבאה ההרשאה בפנינו והיא פסולה. מן הדין נראה דאין ליתן הגט וכו' עכת"ד הו"ד בס' קנין פירות בסופו כי אין ספרו מצוי אצלי. ואם זה כתב הרב ז"ל היכא שבאה הרשאה ביד השליח שא"צ הרשאה מן הדין כ"ש בנ"ד שההרשאה היא צריכה מן הדין והיא פסולה לפנינו. ועיין להרב שבט בנימן סימן קנ"ב וסי' קנ"ג:

ב' בנוסח ההרשאה שהתחיל בלשון ב"ד במותב תלתא וכו' ובפנינו ב"ד וכו' הנה לא ידעתי מי הכריחו מאחר שבכל נסחי ההרשאות לשליח הולכה הראשון כתוב בכל ספרי הפוס' בלשון עדים ורק כששליח א' עושה ב' ששליח א' אומר בפני בית דין בפ"ן ובפ"ן ואו כותבים ב"ד הרשאה לשליח ב' בלשון ב"ד כמ"ש כש"ע סימן קמ"א ס"מ וסי' קב"ב ס"ט וכן הוא בכנ"הג בקינטריס' מי השילוח. ומן הראוי היה בשליחות גט זה שהוא ע"י בי דואר לעשות שליח א' שם ואותו שליח היה עושה שליח כ' של"ב בפני כ"ד. וכמו שביארתי לעיל באות ב' ומאחר שלא עשו כן אלא מינה שליח א' של"ב הי"ל לעשותו בל' עדים כמבואר בס' בית יהודה במנהגי ארג'יל דק"י ע"ד שהוא הממציא הראשון נסח ההרשאה לשליחות הגט עם הב"ד. ובא רעהו וחקרו הר"הג שארי כמהר"מ חזן ז"ל וסידר נסח הרשאה אחרת הבאתיה בספרי תעלומות לב ח"א א"הע סימן יו"ד. מ"מ וראי שאם עשאה בלשון ב"ד אינו מעכב ואולי דטפי עדיף. וכאשר אני בעניותי במעשה שבא לידי פה נא אמון יע"א בגט הנשלח ע"י ב"ד לעיר קורפ'ו יע"א קצרתי נסח ההרשאה ההיא יען היא ארוכה מאר"ש ומרוב אריכות דברים שבה יבא הסופר לטעות. ועכ"פ כתבתי בה שהעדים מעידים שכל המעשה ההוא דהיינו מינוי השליחות וכתיבת הגט וחתימתו היה לפני ב"ד. ובהנפק שכותבים הב"ד כותבים שהגט נכתב ונחתם לפניהם ובכגון דא יכול לומר השליח שליח ב"ד אני או אני נעשיתי שליח לפני ב"ד כמ"ש רמ"א בהגה"ה בסי' קמ"ב ס"ט. והא ודאי דכשהב"ד עצמם מעידים שבפניהם נכתב ונחתם הגט עדיף ממה שמעידים שהשליח אמר בפניהם בפ"ן ובפ"ן וגם יש להכריח ממקום שבאו להצריך ב' שלוחים בשליחות גט ע"י גוי ממ"ש בהג"א פ"ב דגטין בגט שבא לב"ד והשליח אמר בפ"ן ובפ"ן שיכולים ב"ד לשולחו ליד שליח כשר ע"י גוי ואותו השליח הב' אומר שליח ב"ד אני כיעו"ש. ומינה למדו לעשות ב' שלוחים ואני אומר שמ"ש בהג"ה פ"ב דגיטין היינו כשנכתב הגט במקום אחר ומביאו השליח בפני ב"ד שאז השליח צריך שיאמר בפני ב"ד בפ"ן ובפ"ן. אבל כשהגט נכתב ונחתם לפני ב"ד הא ודאי שיכולים ב"ד לומר שנכתב ונחתם לפניהם וגם מינה השליח בפניהם ואותו השליח הא' יכול לומר אני נעשיתי שליח בפני ב"ד. ועיין בתשובות הרימ"ט הובאה בתשו' מהרח"ש סי' ב' ה"ד הכנ"הג בסימן קמ"ב הג"הט נ"א ובתשו' מהר"ם מאטלון הובאה בתשו' מהרש"ך ח"א סי' ל"א. ועיין בש"ע סי' קמ"ב ס"י ובהג"ה שם ואכמ"ל:

אך זו רעה חולה בנ"ד שכתב בלשון ב"ד ולא חתמו הב"ד רק העדים וגם בקיום שעשו על חתימת העדים לא פירשו שהיה בפניהם. וכיון שבשטר ההרשאה מבואר שהבית דין הם מעידים שבפניהם בא המגרש ובפניהם בהיותם ב"ד של ג' מינה להשליח. והעדים הם מעידים שהם עידי הגט ובפניהם ביטל המודעות ושקבל בחרם שלא לבטל הגט והשליחות. אבל אינם מעידים על מינוי השליחות כי על המינוי ההוא מעידים הב"ד וכיון שלא חתמו הב"ד על השטר הזה אין כאן עדות על מינוי השליחות. והעיקר חסר ומן הראוי היה שהעדים יעידו שבפניהם ובפני ב"ד נעשה כ"וכ. ואף שבסו"ד כתבו ומה שראינו ונעשה בפנינו וכו' והיינו יכולים לומר דאכולה מלתא קמסהדי. אך מלבד שיש לפרש דאמאי דסליק שהוא על כתיבת הגט וחתימתו וכו' הוא שמעידים. עוד זאת שהיא מזוייפת מתוכה שכתוב בפנינו ב"ד בהיותנו וכו' שמדברים בעדם ולא שהעדים מעידים עליהם ודבר זה קשה מכל הפקפוקים והספיקות והאריכות בזה אך למותר. ועיין ב"ת הרב תומת ישרים ז"ל סי' קי"ג:

ג' ואל השלשה לומר בא על אודות שינוי כתיבת שם יהודה שבגט כתוב בה"א באמצע וה"א בסוף כראוי ובהרשאה כתוב באל"ף באמצע ואל"ף לבסוף ולא עוד אלא שגם בהרשאה כתוב פעם אחת באל"ף באמצע וה"א בסוף. וכבר ידוע מ"ש מהר"א טריוי"ש צרפתי דאם במקום יהודה כתב יהודא באל"ף לבסוף שהגט פסול. וכן אם כתב יאודה באל"ף אחר היו"ד אם היה רגיל לחתום באל"ף מפני כבוד השם יש להכשיר בדיעבד. ואם היה חותם בה"א יש לחוש ולכתוב גט אחר ורק במקום עיגון ושעת הדחק הכשיר בס' שמות. ועיין בס' שמות באות יו"ד ובאות מ"ם בשם מתתיה ועיין ג"פ סי' קכ"ט ס"ק קכ"ט ובג"מ בכללי השמות סימן מ"ה ס"י. ואם אמנם ידעתי שהמחמירים לא החמירו אלא בגט עצמו מ"מ כבר ידוע שיש להזהר לכתוב השמות בהרשאה כמו שכתובים בגט. וכמ"ש רמ"א בד"מ סימן קמ"א סקי"א שמהרא"י פסל ההרשאה שהיה כתוב בה זנביל בבי"ת ובגט היה כתוב זנויל בוי"ו כי צריך לכתוב ההרשאה כמ"ש בגט עי"ש. ופסקו בש"ע סקכ"ד וע"ש בב"ש ס"ק ל"ג כתב שאם שינה דינו כמו ר"ת וכשר. וכבר כתבנו לעיל בס"א דשניא הרשאה זאת הבאה עם הפוסטא מהרשאות אחרות שמביאים השליח ועלייהו קיימי המקילים כמובן הפשוט. ועיין להרב זקן אהרן בסימן קס"ח ה"ד הי"א בסי' קמ"א הג"הט מ"ג בגט שהיה כתוב פנחס חסר ובשטר ההרשאה היה כתוב פינחס מלא וכתב שאם לא היה במקום עיגון היה פוסלו ע"כ ועיין להרב דברי אמת בתשו' סימן ד' ואין הפנאי מסכים להאריך ועיין י"א סי' קמ"א הג"הט ל"ט. ועיין להרב החבי"פ ז"ל בס' חיים ושלום ח"ב סימן ס"ד דקי"ב ע"ג שכתב על גט שכתוב אליה בה"א ובהרשאה כתוב אליא באל"ף לבסוף שיש לחוש לפסול:

ד' ועל ארבעה ל'ו אשיבנו גם בשם העד שכתוב בהרשאה שכינויו דאוד וחיון באל"ף אחר הדל"ת ובחתימתו חתם דוד וחיון חסר אל"ף ובהא ודאי דהויא קפידא כיון דהוי כמזוייף מתוכו וכל סמיכתנו הוא על ההרשאה הזאת וכמתבאר מדברי הרב חת"ס ז"ל בח"ב סי' י"א ה"ד לעיל. אלא שיש לומר שזה טעות הניכר כיון שכתוב והעדים הם אנחנו הח"מ וכו' שחתמנו בו וכו' וכשהוא טעות הניכר רבו המקילים. אלא שצריך לחקור אם יש ב' משפחות אחת בכינוי דאוד וחיון באל"ף אחר הדל"ת ואחת בוי"ו אחר הדל"ת כי אז קשה הדבר להכשיר בכעין נד"ד אפילו בדיעבד ואין הפנאי מסכים להאריך:

ה' שלא ביארו בהרשאה איה מקום עמידת השליח. ומן הראוי לכתוב מינה פב"פ ממקום פ' כמו שכתוב בנסח ההרשאה שבס' בית יהודה דק"י. וכן סידר הר"הג שארי ז"ל והבאתיה בס"הק תעלומות לב ח"א א"הע סי' יו"ד.. וכ"כ בנסח שטר קבלה שבס' פחד יצחק אות נ"ט דמ"ד ועיין למהריב"ל ח"ד סי' י"ב ה"ד הכנ"הג בסימן קמ"א הג"הט צ"ז. וכן הוא הנסח בס' שער אשר א"הע סי' מ"ט פב"פ ממתא פ'. וכ"כ שם אריה סי' ס"ז דלא סגי במה שכותב שמו וש"א בהרשאה דכמה יב"ש נמצא בעולם רק צריך לכתוב מאיזה עיר פב"פ מעיר פ' עי"ש והנה ודאי דלכתחילה כך היה צריך לכתוב ולא הי"ל לשנות ממטבע שטבעו חכמי':

אך בדיעבד נראה לי כי אין לחוש לזה. חדא דכיון שהאשה פה נא אמון והגט וההרשאה נשלח לפה ע"י הבי דואר א"כ ודאי שכונתו על השליח המצוי בעיר הזאה. ועוד שכבר כתב ג"כ בכתב מיוחד המגרש לשליח פה העירה שהוא יהיה:

שליח וגם אי בעינן שיהיה ניכר מתוך ההרשאה עצמה מי הוא השליח. בנד"ד שכתוב את אחיו פ' די בזה כיון שידוע שזה השליח המצוי פה הוא אחיו ולא אחר. וזהו הוכחה ברורה שאין למעלה הימנה ועיין להרב מנחת משה הנד"מ בסימן י"א שהאריך בזה והעלה בכגון נד"ד להקל ונימוקו עמו ונד"ד עדיף כמש"ל:

ו' בענין סימני הגט שכתבו אחורי הגט זרק"א סגולת"א ק"ף וסימנים כאלו אינם מובהקים ובקל יוכלו להזדיף ואף אם נהגו בארצות המערב בסימנים כאלו. היינו ודאי בשליח הולכה שמביא הגט שאפילו אין כאן הרשאה השליח נאמן לו' בפ"ן ובפ"ן. אבל בכגון נ"ד שהשליח אינו יכול לו' בפ"ן ובפ"ן ובגט עצמו אין קיום בית דין. כפי מנהגנו שלא לעשות קיום בגט א"כ עיקר סמיכתנו הוא על ההרשאה ואף אם תתקיים ההרשאה. אכתי איכא למיחש שמא אותו גט נאבד או נשרף וזה גט אחר הוא וכמ"ש רבים מהפוס' ז"ל לא עת האסף פה. א"כ עיקר קיום הגט תלוי בסימנים המובהקים הכתובים בהרשאה והסימנים שנהגו בהם כמעט בכל תפוצות ישראל הם סימני ראשי שלשה שיטות וסופן ונקב יש בצד אות פ' וכו' וכמ"ש מהרשד"ם ז"ל שבקצת מקומות נהגו לכתוב בשטר השליחות סימנים מובהקים שיש בגט כגון ראשי השיטות וסופן ע"כ ה"ד הכנ"הג בסי' קמ"א הג"הט מ'. וסיים וכן אנו נוהגים. וכן תראה בספרי רבני האחרונים סימנים לו בכל ההרשאות ואותם הרשאות הם בשליח שמביא הגט. אבל כשהשליח נעשה של"ב ואינו יכול לו' בפ"ן ובפ"ן יש סוברים שגם הסימנים האלו המובהקים לא יספיקו. וכמ"ש הב"ח בסימן ק"ך וז"ל ומה שנוהגים כן בארץ תוגרמה שכותבים בהרשאה סימני הגט בהתחלת השורה ובסופה וכו' היינו משום שהשליח הוא שאומר בפ"ן ובפ"ן וכו'. אבל היכא דלא מצי השליח לו' בפ"ן ובפ"ן פשיטא דצריך לכתחילה לקיים הגט באשרתא דדייני בגט עצמו וכו' עי"ש. וגם מהראנ"ח ז"ל בח"א סימן ל"ב כתב וז"ל ואע"פ שיש כאן שטר שליחות וכו' ואע"פי שכתוב סימני הגט מראשן וסופן כמנהג וכו' מ"מ מחשש שמא נשרף הגט או נאבד וזה גט אחר שחשש הריב"ש ז"ל עדין אין שטר זה מוציא ממנו ואף סימני הגט הכתובים בשטר אינם מספיקי' לזה ע"כ ועיין פ"מ בסי' ל"ז:

אלא שהרב מהרש"ך ז"ל בח"א סימן ל"א כתב וז"ל ואומר שאם הסימנים שנותנים על הגט הם סימנים מובהקים ודמו לנקב יש בצד אות פ' אין ספק אצלי וכו' ואפשר דכל אחד מהסימנים שנותנים מראשי השיטות הוי סימן מובהק דמהני אפי' מדאורייתא. ואפי' אם תמצא לומר דלא הוי סימנים מובהקים אפשר דג' הסימנים הנז' אע"פי שיהיו גרועים אלימי כחד סימן מובהק וכו' עש"ב וע"ש בתשו' מהרשד"ם ומהר"ם מאטלון ז"ל י וכ"כ הרב תמת ישרים בסי' ק"ב וז"ל ויכתבו תוך שטר השליחות וכו' בסגנון זה תיבה פ' בשיטה ג' ותיבה פ' כשיטה ו' ותיבה פ' בשיטה עשירית וכו' וכיון דאית בגוה סימנים לא אמרינן לאו ההוא גיטא וכו' אלא גיטא אחרינא דאזדמן ליה הוא אלא סמכינן אסימנים ואפי' לאפוקי ממונא מהמוחזק מפקינן ע"י סימנים וכו' עי"ש. וכ"כ מהריק"ש ז"ל בסימן קמ"א ס"ל דבזמנינו שמדקדקים הרבה לכתוב סימני הגט בהרשאה ודאי דבקיום דהרשאה מתקיים הגט עי"ש. וה"ד הרב המחבר קונט' הוראה דב"ד בשם עישה וביאר עליה שם שעל סימני הגט שבהרשאה יש לסמוך. ועיין להרב ויקרא אברהם בשדה מגרש אשר לו בסימן ל"ה שקרא ערער על שלא כתבו רק סימני שיטות שנים. ועתה מחדש בא לידי ס' שדי חמד וראיתי להרב המופלא המחבר נר"ו בסי' י"ט סט"ו הביא תשו' מהר"ם מלובלין סי' ומ"ש בספר זכרון צבי מנחם סימן ל"ד בענין הסימנים ואין ספריהם מצויים אצלי. עכ"פ כבר ביארנו שיש להקת הפוס' שחוששים שמא נאבד או נשרף הגט אף אם יש בו סימנים מובהקים בהרשאה כל שהשליח אינו יכול לו' בפ"ן ובפ"ן ונהי דהאידנא סמכינן לס' הפוס' המקילים היינו דוקא כשיש בהרשאה סימנים מובהקים בראשי שיטות וסופן. אבל לסמוך על הסימנים כאלו של זרק"א וסגולת"א דכותבים אחורי הגט זו לא שמענו:

ז' שחתמו בקיום תרי מגו תלת ולא נמצא לקיים אלא חתימה אחת. והנה ידוע שמהריב"ל ז"ל בסי' ט' הצריך לקיים חתימת כל הג' דיינים משום דגט הוי מלתא דאיסורא וערוה החמורה. ועיין בב"י בסי' קמ"א ועיין בכנ"הג שם הגב"י נ"ד ועיין להרב ויאמר יצחק בא"הע סימן קל"ח וק"ץ. ולכן אנחנו נוהגים שעידי הגט חותמים בהרשאה בכתב אשורית כמו שחותמים בגט כדי שיתקיימו עידי הגט ממילא וכמ"ש מהר"א ששון ז"ל בסימן קפ"ד וז"ל ועוד השתדלתי לקיים הגט בחותמיו מתוך שטר השליחות וכו' אלא שהחתימות שחותמים בגט הם משונות מהחחימות שחותמים בשטר השליחות וכו' ע"ש נמצא שכשהם שוות מועיל ועיין בתשב"ץ ח"ב סימן פ"ט והרשב"ש סימן שפ"ה וכמו שכתבתי בספרי תע"ל ח"א א"הע סימן יו"ד. ועיין בתשו' הריב"ש סי' שי"ח:

ואולם בנד"ד שחתימות ההרשאה הם משונות מחתימות שבגט תכלית שינוי בכתב ובסדר לא יועיל תיקון זה וגם כי אף אם החתימות שוות י עכ"פ צריך קיום לדייני ההנפק כדי שיתקיים הגט מאליו ובנד"ד אין קיום רק לחתימה אחת. ואף הגאון מז"ה ז"ל בס' נדיב לב ח"ב א"הע סימן נ"א שהקיל בדבר זה היינו עכ"פ בהכרח שתי חתימות. וכ"כ בס' אזן אהרן מע"ג סי' י"א ובס' הוראה דב"ד אות ע'. אבל לקיים רק חתימה אחת ובכעין נד"ד שצריך שיאמר השליח בפ"ן ובפ"ן ואינו יכול. וגם עידי ההרשאה חתמו באופן משונה מחתימתם בגט בכגו"ד קשה מאד להכשיר:

את זה ראיתי ונתון אל לבי לבאר מה שיש לפקפק בהרשאה זאת מלבד גמגומים אחרים שיש בה שכל הקורא איתה יבינם מעצמו. ועוד בה שכתוב ומה שראינו ונעשה לפנינו והיו צריכים לכתוב ונעשה בפנינו כמו שדקדק הרב ויאמר יצחק בא"הע סי' קל"ח וקמ"א. וגם מ"ש ובפנינו ביטל המודעות שמסר והיל"ל אם מסר שבאומרם שמסר הם מעידים שמסר. וכמ"ש הרב ויאמר יצחק בסימן קמ"א ויפה דן ויפה כיוון ועם היות שהרבה מאלו הפקפוקים שפקפקנו הם שנפרא דשטרי ולכתחילה מ"מ מלבד שהרבה מהם הם לעכובא כמו שביארנו ובפרט כשאינו מקום עיגון. עוד זאת שבהצטרפות כולם יחד ודאי שיש לחוש יותר. ועיין להרב מנחת משה נר"ו בא"הע סי' י"א דכ"ד ע"ב וע"ד ואין לי פנאי להאריך כי הלכה זאת קראתיה סירוגין פעם ביום פעם כלילה מחמת רוב טרדת הצבור והיותי עסוק להשיב שואלי דבר הלכה בענינים אחרים ע"כ קצרתי במקום שהיה צורך להאריך:

ואחרי ככלות כל הכתוב בכל זאת שלחתי אחר האשה לדעת מה בפיה והיא אמרה שלא תקבל ברצונה את הגט ואינה חפצה לעזוב בעל נעוריה והיא מוכנת ללכת אחריו במקום שמוצא פרנסתו. ואם הוא מואס אשת נעוריו לפחות ישלם לה כתובתה. והנה הרב המסדר נר"ו עשה לו סידור ב"ח והשביעו ע"ז וסידר לו הגט לשלח את אשת נעורים מבלי שישלם לה כתובתה. ואף שיש סוברים שאם אין לו לבעל לשלם כתובה שיכול לגרשה והכתובה תשאר חוב עליו מ"מ אין זה מוסכם והדבר שנוי במחלוקת. ויש סוברים שאפילו שהתה עשר שנים ולא ילדה אינו יכול לגרשה בלא תשלום כתובתה. עיין בב"י א"הע סי' קי"ט ובכנ"הג סימן קנ"ד הג"הט נ"ג ונ"ד ועיין למרן הגאון הרמ"ז ז"ל בס' חק"ל מה"ב חא"הע סימן י"ח ולהרב ויאמר יצחק בחא"הע סי' קמ"ט. ובגלילותינו כך אנו דנים שלא יוכל לשלחה אם לא ישלם לה כתובתה זולת בנאסרה עליו כי מצא בה ערות דבר ועיין ג"מ בולא סי' כ"ב. והאשה הזאת נשאת פה העירה ואדעתא דמנהגא אינסיבת ליה ולא כ"כ לגרשה חנם אין כסף ובפרט כיון שברצונה אינה מקבלת את הגט. אין ב"ד נזקקין לגרשה בע"כ כי אנו חוששים לחרם הקהלות שלא לגרש בע"כ כמ"ש הר"ן בתשובות סי' ל"ח והרב תומת ישרים בסי' נ"ג כתב דתקנת ר"ג שלא לגרש בע"כ פשטה בכל קהלותינו. ועיין גט פשוט בסי' קי"ט סכ"ב שכתב שהרשד"ם בסי' ע"ז חייש לדברי הר"ן בתשו' הנז'. ובספרי תע"ל ח"ב א"הע דיני גיטין סי' ב' הארכתי בזה ואין בידינו כח לזרוק לה גיטה. והטוב בעיני אלהים ואדם שישלח ויקחנה אליו ואם חפץ ליקח אשה אחרת להבנות ממנה יקיים את שתיהם. ואם לא יכיל למיקם ישלח לפייס את אשת נעוריו בממון או בדברים עד שתתרצה להתגרש. וכשתתרצה להתגרש לצאת ידי כל הספיקות יותר נכון שהיא תעשה שליח קבלה לאחד מהעומדים במח"ק כמו שפשטה ההוראה בגלילותינו כאשר הארכתי במקום אחר:

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה