שות תעלומות לב חלק ב· רבי אליהו בכור חזן
הלכות גיטין · סימן ו
קונטריס שמות הגיטין
דבר אליהו המחבר ס"ט. בהיות ראיתי הרבה ספרים נפתחים בשמות הגטין של אנשים ונשים. והגם מפוזרים ומפורדים בספרי רבני האחרונים ז"ל ע"כ אמרתי לקבצם יחד. והנה הבאתי בקיצור השמות המובאים בספר עזרת נשים לה' הגדול כמהר"מ ן' חביב ז"ל ובס' יד אהרן א"הע ושאר הפוס' האחרוני' המצויים אצלי. ומה שחידשתי בעניותי על דבריהם כדי להקל החיפוש מעל מסדרי הגטין. ולמודעי אני צריך כי לא היה פנאי לדקדק בכל השמות כסדר כתיבתם כפי הראוי מרוב טירדת הצבור וחסרון הספרים. לכן על הרב המורה המסדר הגט לעיין בדבר הדק היטב ולשקול בפלס שכלו כדת מה לעשות בכתיבת השמות יען רבו הסברות בענינים אלו. ויש הרבה שמות שתלויים במבטא שנוהגים במקום הנתינה. וגם בהרבה שמות נפלו טעיות מהמעתיקים והמדפיסים. ועל המורה החכם להבין דבר מתוך דבר לבל יכשל ח"ו וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אמן ולמודעי אני צריך שבכל מקום שכתוב עיין להרב הנז' שם. כונתי על ס' עזרת נשים למהרב"ח ז"ל כי הוא היה היסוד בזה:
שמות אנשים אות א
א' אברהם. אם בשעת לידה קרו ליה אברם לסיבה שהיה אביו שמו אברהם ואבי אשתו ג"כ אברהם ומת ורצו לקרותו בשם אבי אמו. וכדי שלא יקפיד האב קראו אותו בשם אברם. כותבין בגט אברם ואם כתבו אברהם דמתקרי אברם הגט פסול. י כ"כ הרב ע"נ ז"ל בשמות הגטין אות א' ואם משעת לידה קרו ליה אברהם ואח"ך היו קורין אותו אברם. עיין להרב הנז' שם:
ב' איברהים. אם עיקר שמו בשעת מילה היה אברהם והכי קרו ליה לס"ת רק בבית ובשדה כ"ע קרו ליה איברהים אין כותבין בגט רק אברהם ואם עלייה לס"ת וחתימה היה בשם איברהים ג"כ אם יודעים דעיקר שמו היה אברהם כותבים אברהם דמתקרי איברהים. ואם לא נודע כיון דעלייה לס"ת וחתימה וכ"ע קרו ליה איברהים כותבים איברהים לבד וכותבים אותו בה"א באמצע כיון דשורש השם הוא אברהם ואם כתב כאלף איבראים יש לפסול. ואפשר בשעת הדחק ומקום עגון יש להכשיר הרב הנז' שם. ועיין משאת משה בשניות סי' ח' וט' ה"ד הק"פ אות א'. ועיין טיב גיטין להרב רס"ם ז"ל סי' י"א. ועיין י"א בשמות הגיטין באות זה שהאריך. ועיין בס' נחלת שבעה סי' מ"ו שאם נקרא אברש או אברשקא אין כותבים אלא אברהם וכן כל כיוצא בזה עי"ש:
ג' אבו פ' יש נוהגים הרבה לקרוא את האב ע"ש הבן דרך משל. אם הבן שמו יצחק קורין את האב אבו יצחק עד שכמעט משתקע שם האב. אם עולה לס"ת בשמו העיקרי כותבים שמו וכל שום וכו' וסגי בהכי. ואם גם לס"ת עולה בשם אבו יצחק כותבים אנא פ' דמתקרי אבו יצחק. וכן בנשים אם כ"ע קרו לה ע"ש בנה אם פ' ולא נודע לה שם אחר יכתבו עיקר שמה. פ' דמתקריא אם פ'. הרב הנז' וציין למ"ש בג"פ סי' קכ"ט סק"א ועיין חיים שאל סי' ל"ז הוראה דב"ד אות א':
ד' אבו סעד. הוא שם העצם כלומר אב העושר והוא תיבה אחת כמו אברך. ואם כתבו בב' תיבות בשיטה אחת אין ולאו ורפיא בידי להכשירו. הרב הנז' שם ועיין בי"א בשם זה מה שציין בזה:
ה' אבו לחסין. הרב הנז' ז"ל בשם תשו' הרא"ש ז"ל כלל ס"ח סימן י"א. ובמערב יש הרבה ששם זה הוא כינוי משפחה:
י' אבו אלכיר. הרב הנז' בשם רלב"ח ר"סי ס"ו. ואני ראיתי באלגיר יע"א אנשים שכינוי משפחתם הוא אבו אלכיר:
ז' אבי גדוד. יש לכותבו מלא בוי"ו ואם חותם חסר הולכים אחר חתימתו. הרב הנז' שם וכתב שם משם ס' שמות שכתב בשם רש"ל דיש לכותבו בחד תיבה ועי"ש:
ח' אבשלום. האריך הרב הנז' שם ואסיק דכתבינן אבשלום מלא וי"ו:
ט' אבישלום. מלא בוי"ו ומלא ביו"ד ובתיבה אחת. הרב הנז' שם וציין למ"ש בסי' קכ"ט סל"ב. ועיין מ"מ א"ה סי' י"א אדמ"ק א"הע סי' מ"ט ציינם הק"פ אות א':
י' אבישי. תיבה אחת ומלא ביו"ד אחר הבי"ת הרב הנז' שם:
י"א אבמרי. יש להסתפק אם הוא ב' תיבות או מלה מורכבת. עי"ש שציין תשו' הריב"ש סי' קצ"ג ורי"ב ובסי' רס"ח כתב ישעיה בר אבא מרי:
י"ב אבי עד שר שלום. עיין מחנה ישראל סימן פ"ז אות ה':
י"ג אבי העזרי. יש לכותבו בב' תיבות אבל לא בב' שיטות. יד אליהו סימן צ"ב:
י"ד אבא. הוא שם המוזכר בתלמוד והובא ג"כ בס' שמות להב"ש וכתב שם משם הט"ז דשם אבלי הוא כינוי לאברהם ולא לאבא ואין כותבים הכינוי. הו"ד בי"א בשמות הגיטין:
ט"ו אבלי. עיין באות הקודם:
ט"ז אבו זכרי. הוא כינוי גנאי ואין כותבים אותו בגט. פה"א ח"ג דל"ב ע"ב הו"ד בי"א שם:
י"ז אדוניה. יש לכותבו חסר וי"ו באחרונה ואם כתבו מלא אין להקפיד. הרב הנז' שם:
י"ח אדרת. שם איש. הובא בי"א בש"ה משם מהרש"א ז"ל:
י"ט אדבונדו. ויש קוראים אדבורו ויותר טוב לכתוב אדבונדו כי כן עיקר השם. מס' כ"י:
כ' אהרן. חסר וי"ו ואם כתבו מלא. עיין ג"פ סי' קנ"ט ס"ק קכ"ח ועיין י"א שם:
כ"א אור שרגא. בס' שמות כתב שיכתבנו בחד תיבה והרב הנז' כתב שיקרב אותם שיהיו נראים קצת לתיבה אחת ויותר יהיו נראים לב' תיבות. ואם כתב שרגה בה"א לבסוף הגט כשר. י שם ובס' ק"ף אות א' הביא משם ה' תשובה מאהבה סי' ב"ן שכתב אורי שרגא ביו"ד שכך היה חותם ע"ש:
כ"ב אושעיה. אם המגרש חותם באל"ף כותבין באל"ף. ואם אינו יודע לחתום או בשם אבי המגרש והמתגרשת ולא ידעינן איך היה חותם כותבין בס"א ואם כתב באל"ף הגט כשר ואם היה רגיל לחתום בה"א. וכתב בגט א' יש להכשיר במקום עגון ושעת הדחק. ואם חותם באל"ף וכתב בה"א יש להכשיר. אפילו שלא בשעת הדחק. ואם היה רגיל לחתום בה"א בתחילת התיבה כותבים באל"ף ולא משגחינן בחתימתו י ואם כתב בה"א יש להכשיר בדיעבד ובשעת הדחק ואם יש טורח לכתוב גט אחר יש להכשיר כיון דהוא רגיל לחתום בה"א וליכא שינוי במבטא. הרב הנז' שם:
כ"ג אודי. למי ששמו יאודה קורין אותו אודי בס' אדמ"ק א"הע סי' מ"ו הו"ד בי"א שם שהסכימו לכתוב יאודה דמתקרי אודי ביו"ד לבסוף:
כ"ד אוריאל. בוי"ו וביו"ד כ"כ בי"א בש"ה משם מהר"ש ויטאל ז"ל ועיין גנזי חיים באות ג' במה"ג אות נ"ו:
כ"ה אידר. ביו"ד בין א' לדלי"ת ואם כתבו חסר יו"ד הגט פסול שמשתנה הכונה. ואם כתב אידיר בשני יודי"ן הגט כשר בדיעבד הרב הנז' שם. ועיין בי"א בש"ה אות זה מה שתמה עליו:
כ"ו אידיל. בשני יודי"ן מנהגי מצרים אות א':
כ"ז אלטר. כתבו בטי"ת שם אות ב' במנהגי מצרים:
כ"ח אליהו. כתב הרב הנז' בשם ת"ה סימן רל"ג. דאם לא נודע אם שמו אליה או אליהו כותבין אליהו. וכ"כ מרן ז"ל סימן קכ"ט סכ"ב ובס' שמות כתב בשם מהרי"ט דיכתוב ב' גיטין וב"א לציו"ן ג"ף סי' קכ"ט ס"ק קי"ו וקי"ז הרב כנז' שם. ועיין פרי האדמה ח"א דע"ט ע"ג נוב"י מהד"ק א"הע סי' צ' ס"ד הק"ף אות א'. ועיין הוראה דב"ד אות א' גנזי חיים אות ג' סימן מ' וסי' ע"ח:.
כ"ט אליקים. דמתקרי אנאשטאש שהוא פי' אליקים בלשון יון. הרב הנז' שם ועי"ש:
ל' אליגרי. שם עצם של איש. י"א בש"ה אות זה:
ל"א אלעזר אליעזר. צריך לחקור כיצד נק' בשעת עריסה ואיך חותם ועולה לתורה ומי ששמו אליעזר וקורין אותו ליטמאן או ליפמאן. עיין בס' אשדת סי' ע"ט מ"מ בשניות א"ה סי' י"א וי"ב. ועיין בס' נחלת שבעה סי' מ"ו שכתב משם הלבוש ומהר"מ שמי שקורין אותו ליזר כותבים אליעזר וכשקורין אותו לאזר כותבים אלעזר ואין צריך לכתוב הקיצור. ועי"ש שהאריך:
ל"ב אמון שם איש וכותבים אותו באל"ף. י"א שם:
ל"ג אימרידך. במי ששמו מרדכי. עיין אורים גדולים לימוד צ"ב דל"ד ע"א. ועיין י"א בשמות הגיטין אות זה ולקמן באות מ' וכתב הרב מהרא"ז ז"ל שם שהוא קיצור שם מרדכי וע"כ כותבים מרדכי דמתקרי אימרידך:
ל"ד אנגיל. כתוב בס' שמות בשם מהרי"ט ז"ל וז"ל אנגיל שם אדם ורגילים לכתוב רפ"א על הגימ"ל. ונ"ל שאם נכתב בלא רפ"ה שפיר דמי שהרי שם זה מיוחד למלאכים וכו' עיש"ב. ה"ד הרב הנז' ועי"ש ויען נהגו לקרות למי ששמו מלאך או מרדכי אנגיל צריך לחקור אם משעת לידה קרו ליה אנגיל או עיקר השם מלאך או מרדכי ואם יש לכתוב אנז'ילו בזי"ן. עיין דב"מ בסימן ע"ב סכ"ט:
ל"ה אנזילו. עיין דבר משה ח"א סימן ע"ב שכתבו ג' גיטין:
ל"ו אנגילינו. בספר מנהגי מצרים אות ג' כתבו כן ועל הרפ"א לא חששו והרב המאסף ציין לס' חיים ושלום. א"הע סי' ל"ג ול"ד עי"ש. ואם הוא איטאלקי צריך לחקור כיצד חותם. יען משפט כתיבתו הוא אנגולינו בוי"ו אחר הג'. ועיין גנזי חיים אות ג' סי' ס"ג שאמרו לו שמפני שהיה בכור וע"ש קדושתו מרחם קראוהו אנגילינו וא"כ יש שייכות לל"הק עי"ש:
ל"ז אנשיל. כתב הרב הנז' שם דיש כותבים אנשיל במקום אנגיל וזה תלוי במבטא. ולי נראה דאנשיל אין לו דמיון לאנגיל ונראה שהוא כינוי לשם אשר כמ"ש הרב בשם ס' שמות. ועיין בס' טיב גיטין אות א':
לח אנשטש. מי ששמו אליקים קורין אותו כך וכותבים אליקים אנשטש. עיין י"א שם שהעלה לכותבו בלא אלפין באמצע התיבה כיון שהוא לשון יוני והם אינם כותבים א' בהברת הפתח:
ל"ט אסמאל. מי ששמו כך כותבים בסמ"ך כ"כ הי"א בש"ה באות זה:
מ' אפידא. שם עצם איש כ"כ הי"א בש"ה אות זה. ובס' רב דגן במה"ג סי' ג' הובא בכמה גטין ובסי' ד' סתצ"ג הסכים לכותבו בה"א לבסוף עי"ש:
מ"א אצלאן. למי ששמו יהודה איך לכתוב בצד"י או שי"ן. עיין באורך בס' דבר משה חא"הע סי' ח"ן. ועיין י"א באות זה שאין קפידא כזה ומי שכותב בסמ"ך או בצד"י לא משתבש. ויש קורין אותו אצלאני ביו"ד לבסוף כמ"ש בדבר משה שם. ועיין הוראה דב"ד באות א' ובס' רב דגן במה"ג סי' ג' בכמה גטין כתוב אשלאן בשי"ן:
מ"ב אריה. דמתקרי ליב. עיין גיטין מודעי סי' ל"ו:
מ"ג אשקר. כתוב בס' שמות אשקר שם זכר בערבי ופירושו אדמוני. וכ"כ בש"ות מהר"ם אל אשקר ז"ל שם זה הרב הנז' שם:
מ"ד אשתרוק. כ"כ בס' שמות בשם מהרי"ט בתי"ו וקו"ף באחרונה וכן הוא בתשו' הריב"ש סי' ס'. ולפי מ"ש מור"ם סי' קכ"ט סל"א והוא מת"ה סי' רל"א. היה נראה דטפי עדיף לכתוב בטי"ת מיהו כיון דנהגו לכתוב בתי"ו אין לשנות. י ואם כתב בטי"ת הוא כשר הרב הנזכר שם. ונראה שאם החזיק המגרש לכתוב בטי"ת כותבין בטי"ת לכתחילה י ועיין הוראה דב"ד אות א' וכן כתוב בטי"ת במזכרת הגיטין שבס' שער אשר סי' נ"א גט ל' מפני שכך היה חותם:
מ"ה אשחדי. עי"ל באות ש' ובי"א באות זה ובאות ש' מה שציין:
מ"ו אשרוגה. אישרוגה. איסטרוגו.
איסטרוגה. עיין להרב הנז' שם:
אות ב
א' באלי שם זה נהוג בתוגרמה לכנוי והוא לקוח מהישמעאלים והסכים הראנ"ח ז"ל ח"א סי' ל"ה לכתוב אליהו המכונה באלי ולא דמתקרי. ולענין אם לכתוב מלא באל"ף או חסר הסכים הרב הנז' לכותבו כפי כתיבת הישמעאלים אם מלא מלא ואם חסר חסר י ועיין להרב הנז' שם שהסכים לכותבו מלא ועי"ש. ועיין הוראה דב"ד אות ב' ועיין י"א בש"ה אות זה:
ב' באראכאת. שם ערבי למי שנקרא ברוך או ברכה. האריך הרב הנז' שם והעלה לכותבו מלא באלפין ובתי"ו באחרונה כיעו"ש ובס' שמות למהרש"ו ז"ל ה"ד הי"א באות זה כתב ברוך דמתקרי ברכאת או ברכת וציין שם להדבר משה ח"ב סימן ק"ד אדמ"ק ח"א בחא"הע:
ג' בבאני. עיין בספר שמות מ"ש משם מהרימ"ט ז"ל הו"ד בי"א אות זה ובערי המערב נהגו שם זה לכינוי:
ד' בבאקו. שם עצם איש. עיין בס' י"א אות זה:
ה' בונגואה. כתב בי"א אות זה שאם בשעת המילה קראוהו יהודה כותבים יהודה דמתקרי בונגואה עי"ש:
בונפוש כתב בי"א אות זה משם מהר"א מוטאל ז"ל שקורין כן למי ששמו אשר ואם קראוהו אשר בשעת המילה צריך לכתוב אשר דמתקרי בונפוש. ואם יכתבו אל"ף בין נו"ן לפ"א כתב שם דאין קפידא. ונראה דה"ד אם קורין אותו בונפוש בקמ"ץ אחר הנו"ן ודוק. ועיין מה שציין בשו"ג שבס' בית אהרן אות ב':
ו' בודנאליס. כתב הי"א שם משם הפה"א ח"א ד"פ ע"א שהוא כינוי ואינו גנאי וכותבים בסמ"ך לבסוף. ואם כתבו בזי"ן אין קפידא עי"ש:
ח' בונו. עיין לח"ש דק"ס ע"ג:
ט' בחיי. בב' יודין הרב הנז' שם:
יו"ד ביב'אנטי. מי ששמו חיים קורין אותו ביב'אנטי. עי"ל באות ח' ובס' כתיבתו עיין י"א אות זה:
י"א ביוו. כתב בי"א שם משם מהרש"א ז"ל שכתבו הוי"ו ולא בבי"ת מפני הרפ"א ואם הוא כינוי משפחה עיש"ב:
י"ב בינויניישטי. כתב הי"א שם שכותבים בוי"ו בין נו"ן ליו"ד ולא בבי"ת ובתיבה אחת ולא ן' וינישטי. ואפי' חותם בב' תיבות אין משגיחין בחתימתו דטועה הוא וידוע שיש כינוי משפחה בשם זה. וראיתי רבים חכמים בכינוי משפחתם חותמים בב' תיבות ונראה שזה הוא ההפרש. כי כשהוא שם חותמים בתיבה אחת ובכינוי משפחה בב' תיבות:
י"ג ב'יטה בבי"ת וה"א לבסוף י כ"כ הרב מימר חיים בס' חיים לעולם חא"הע סי' ט"ל סנ"ה שלא לשנות מחתימתו עי"ש ועי"ל אות וי"ו:
י"ד בכור. כתב הרב עז"ן שם שכותבים פ' המכונה בכור וציין למ"ש בג"פ סי' קכ"ט סוף ס"ק פ"ד ובהגה שם כתב שהפמ"א ח"ב סי' כ"ט הסכים לכתוב דמתקרי. ועיין י"א אות זה שהאריך ועיין הוראה דב"ד אות זה:
ט"ו בלאנקוגו. כ"כ כמה"ג סבס' רב דגן סימן ג' סש"ד שלמה ה"מ בלאנקוגו:
ט"ז בניהו. מלא בוי"ו משום דהרוב בכתוב הוא מלא. ואזלינן בת"ר עז"ן אות ב' זולת אם נתברר שהיה שמו בניה שכותבים חסר ועיין י"א באות זה ובג"ף סי' קכ"ט ס"ק קכ"ב:
י"ז בנימין. הולכים אחר חתימתו אם מלא מלא ואם חסר חסר ואם לא נודע או לא חתם מעולם כותבים חסר ואם כתבו מלא בב' יודי"ן כשר. וכן במקום שנהגו לכתוב מלא וטעה הסופר וכתבו חסר אין קפידא בדבר. ואם נזדמן שם המגרש בנימין שחותם מלא ושם אבי המתגרשה בנימין שחותם חסר כותבים לכל אחד כפי חתימתו. הרב הנז' שם ועיין דברי אמת סימן ג' דבר משה ח"א דקע"ה ע"ג ה"ד הק"ף באות ב'. ועיין ויקרא אברהם גט צ"ט ועיין טיב גיטין מודעי סי' נ"א ונ"ה ועיין י"א אות זה. ובגנזי חיים אות ג' סי' ע"ג האריך בזה עי"ש:
י"ח בן ימין. אם קרו ליה כן וגם חותם כן צריך לכתוב כן ואם כתב בנימין הגט פסול. ואם היה שמו בנימן וכתב בן ימין הגט פסול הרב הנז' שם. ועיין הוראה דב"ד אות ב' י"א אות זה בשם בנימן:
י"ט בן ציון. האריך הרב הנז' שם והעלה לכותבו בשיטה אחת נראין בתיבה אחת ויותר יהיו נראים ב' תיבות מתיבה אחת כיעו"ש ועיין הוראה דב"ד אות ב'. ומ"ש הרב הנז' ז"ל שלא ראה ולא שמע מי שנקרא בן ציון אבל ראה מי שנקרא ציון. ולכן אם בא לפנינו לגרש את אשתו והוחזק בשם ציון מסתמא כתבינן ציון ולא חיישינן שמא נקרא שמו בן ציון וקצרו את שמו וכו' עיש"ב. ואני אומר שכדבריו כן הוא במקומות שלא נהגו לקרות בשם בן ציון אבל בערי המערב החיצון אני ראיתי הרבה שנקראים בשם בן ציון ומהם שמקצרים את השם וכותבים ציון ושם ודאי צריך לחקור על עיקר השם. ועיין חיים שאל ח"א סי' ל"ח:
כ' ברוך. כתב ס' שמות בשם רש"ל מי שנקרא ברוך וקרו ליה ברכה לשם כינוי בעלמא אין כותבים שם ברכה כלל יע"ש. ועיין בס' שמות בשם נתן דקרו ליה נטע וחותם גם בשם נטע שהאריך לכתוב ב' השמות. ועיין מ"ש בשם עוזר ובס' ג"ף סי' קכ"ט ס"ק ע"ה והרב הנז' באות ב' ועיין י"א בשם ברכיה:
כ"א ב'יטא ב'יטוריו. עי"ל באות הוי"ו:
אות ג
א' גדליה. מור"ם ז"ל בסי' קכ"ט סכ"ו כתב לכתוב גדליהו אם לא שאומר בודאי ששמו גדליה ע"כ. וי"ח ואומרים שיכתבו מסתמא גדליה חסר וי"ו ובס' שמות מסיק בשם דמש"א ליתן ב' גיטין. ויראה דאם כתב גט אחד בשם גדליה לא פסל לכ"ע. אך אם כתב בשם גדליהו בוי"ו יש לחוש לס' הפוסלים. ויש אנשים שחותמים גדלי' ועושים רפ"א על היו"ד ובס' שמות כתב דמסתמא שמם גדליה ולא גדליהו. ועכ"פ צריך לחקור איך נקרא ולפרש החתימה ע"פי מה שקוראים אותו העולם. הרב הנז' שם ועיין מקום שמואל אשכנזי סי' צ"ז דק"ב ציינו הק"פ שם. ועיין מ"ש הב"ש ומ"ש הי"א באות זה על דבריו:
ב' גוליו. ששמו גרשון. כתבו במצרים גרשון דמתקרי גוליו ובנקודה על הג'. מנהגי מצרים דט"ו ע"א:
ג' גיליבי. כותבים שמו העיקרי המכונה גיליבי נהגו באזמיר לכתוב גט אחד בלא רפ"ה ולמוסרו בעדי מסירה. ואחר כך נוקדים הרפ"ה על הג' וחותמים העדים ונותנים אותו פאת ים בליקוטים אות ג' ובס' עז"ן אות ג' כתב שיש כותבים ב' גיטין אחד ברפ"ה ואחד בלא רפ"ה. ומנהג עי"ק ירושת"ו לכתוב גט אחד בלא רפ"ה ומשפט כתיבתו הוא מלא ביו"ד אחר הגימ"ל ויו"ד אחר הלמ"ד. ועיין הוראה דב"ד אות ג' ובערי מצרים אומרים אותו בשי"ן דהיינו שליבי ולכן אין לכותבו בגט זולתי כמשפט לשונם כ"כ הק"פ במנהגי מצרים משם הלחם שלמה סי' קנ"א ע"ד ומשאת משה ח"ב סי' ח' דל"ג ע"ב:
ד' גיליבון. בב' יודי"ן ווי"ו אחר הבי"ת. הוראה דב"ד אות ג' ועיין טיב ץ גיטין מודעי סי' כ"ב כ"ג ל"ז:
ה' גיבה. היא כינוי למי שרגליו קלות כאילות כ"כ הרב גנזי חיים אות ג' סי' ק':
ו' גלידייא. בב' יודי"ן אחר הדלי"ת ובאל"ף לבסוף. למי ששמו ידידיה קורין אותו גלידייא ולכן כתבו ידידיה דמתקרי גלידייא. עיין גנזי חיים אות ג' סי' ע"ב ונראה דמ"ש שם גלידייא באל"ף לבסוף הוא ט"ס דכיון שהוא יוצא משם העברי ראוי לכותבו בה"א לבסוף ובתו"ד כתוב גלידייה בה"א וגם שם ידידייה כתוב אחר כך בא' ונראה דלא נחית להכי ומשפטו ודאי בה"א לבסוף:
ז' גרשון וגרשם. עיין סי' קכ"ט סכ"א ובחיבורו ג"פ שהאריך בזה. ועיין למהר"מ מינץ בתשו' סי' ט' ועיין י"א אות זה שהאריך:
ח' גראסיין כתב בי"א אות זה משם מהר"א מוטאל שיכתבו בב' יודי"ן. והוא ז"ל הסכים לכתוב באל"ף אחר הב' יודי"ן גראסייאן ונר"ל שזה תלוי במבטא השם כמובן. וכמ"ש באות שאחר זה:
ט' גראסייאנו. בב' יודי"ן ואל"ף אחריהם מהרשד"ם א"הע סי' מ"ו הו"ד בי"א שם:
אות ד
א' דאוד. מי ששמו דוד וקורין אותו דאוד כותבים דוד דמתקרי דאוד. הוראה דב"ד אות ד' נראה דה"ד אם נתפרסם שם זה בין היהודים כמ"ש הי"א אות זה משם מהרש"ו ז"ל:
ב' דוד. כותבים בלא יו"ד. עיין סימן קכ"ט סכ"ו. ואם חותם מלא ביו"ד כותבים מלא ואם כתבו חסר כשר. י ג"פ שם ס"ק קכ"א ועיין י"א אות זה:
ג' דוראן. שם זה שכיח בין היהודים שבמערב וצריך לכותבו באל"ף אחר הדל"ת והכותבים דורן חסר א' טועים הם. הרב הנז' שם:
ד' דוב. ואם נקרא בער אם כותבים המכונה או דמתקרי. עיין הוראה דב"ד אות זה ובאות יו"ד:
ה' דונש. חסר א' בין נו"ן לשי"ן. י"א אות זה בשם מהר"א מוטאל ז"ל:
ו' דונוזו. שם עצם י"א שם:
ז' דיבו. כינוי לזאב בלשון ערבי דיב ומוסיפין וי"ו לגעגוע ותפארת הלשון וכותבים שמואל המכונה דיבו. חיים לעולם ח"ב א"הע סי' ל' אות ט':
ח' דניאל. מוראנ"ח ז"ל היה חוכך להחמיר לכתוב כ' גיטין א' ביו"ד והב' בלא יו"ד ובס' שמות מסיק דבגט אחד ביו"ד סגי. וכן הסכים הרב הנז' שם ועיין גו"ר ח"ב א"הע כלל א' סי' ט"ו מ"מ בשניות א"הע סי' י"ג ציינם הק"ף ועיין מזבח אדמה דל"ג ע"א טיב גיטין מודעי סי' י"ז ועיין י"א אות זה שהאריך:
אות ה
א' הושע. חסר יו"ד בין שי"ן לעי"ן. ואם כתבו מלא יש להכשיר. י"א אות זה בשם יאיר נתיב:
ב' הילאל. מהריק"ש כתב שם הלאל בערבי חסר יו"ד ומלא אל"ף והרב הנז' כתב לכותבו ביו"ד וא' ונראה שאם כתבו חסר יו"ד שהגט כשר. ועיין אדמ"ק ח"א דק"ד ע"ד ובס' פה"א ח"א דפ"ד ע"ב ציינם הי"א באות זה:
ג' הירש. עיין תשובה מאהבה ח"א סי' ב"ן אות ט' שהסכים לכתוב מלא ביו"ד אף אם חותם חסר יו"ד. הו"ד בק"ף אות ה' ועיין הוראה דב"ד אות ה' שהאריך:
ד' הלל. עיין סי' קכ"ט ובג"פ שם והסכים הרב ע"ן אות ה' שיש לכותבו חסר יו"ד ואם נכתב מלא כשר. ועיין פה"א ח"ד רפ"ד ע"א י"א דק"ז ע"א וע"ב חיים שאל ח"א סי' ל"ח בשם מבורך:
אות ו
א' ואלק. כינוי ליהושע ואם חותם פלק צריך לכתוב כן. תשובה מאהבה ח"א סי' ב"ן אות יו"ד הו"ד בק"פ שם ועיין בב"ש בשמות הגיטין שכתב כשקורין הוי"ו כקמ"ץ יש לכתוב א' אחר הוי"ו. אבל במדינות אלו שקורין בפת"ח יש לכתוב ולק חסר א' ע"כ. וכן כתבו בע"הק ירושת"ו ועיין הוראה דב"ד אות וי"ו:
ב' וואלף. עיין שבות יעקב ח"א סי' קכ"ב הו"ד בק"פ אות וי"ו:
ג' וידאל. יש לכותבו כן ביו"ד אחר הוי"ו ובא' אחר הדלי"ת. כן העלה הרב הנז' שם וסיים שאם כתב ויטאל בטי"ת במקום דל"ת יש לחוש לשינוי השם יע"ש:
ד' וישל. כן כתבו בע"הק ירושת"ו ע"פ מ"ש בס' נחלת שבעה בקו' שמות הגיטין דפ"ד ע"ג עיין הוראה דב"ד שם:
ה' ויטא. אם נקרא בשם חיים כותבים חיים דמתקרי ויטא. עיין בס' הוראה דב"ד אות וי"ו שהאריך ועיין חיים לעולם סי' ט"ל סנ"ה ועי"ל אות ב':
ו' ויטוריו. מי ששמו חי או חיים קורין אותו ויטא או ויטוריו ויותר נכון לכותבו בוי"ו בתחילה מפני הרפ"ה:
ז' וינטורא. הוא לעז שם גד. ואם נקרא מהעריסה בשם גד כותבים גד דמתקרי וינטורא. ואם מעת המילה נקרא וינטורה כותבים אותו לבד ואם יש לכותבו בה"א או בא'. עיין להרב טיב גיטין מודעי סי' ן' שנראה דאזלינן בתר חתימתו. ואם חותם בה"א כותבים בה"א ואם חותם בא' כותבים בא' עי"ש. ועיין י"א באות זה בשם מהר"א מוטאל ז"ל שצריך לכותבו בא' לבסוף:
ח' וילייסיד. שם עצם וכך משפט כתיבתו וי"ו יו"ד למ"ד ב' יודי"ן סמ"ך יו"ד דל"ת. ואם כתב שי"ן במקום סמ"ך אין קפידא אך אם כתב תי"ו לבסוף במקום דלי"ת אם הוא שעת הדחק ואין שהות לכתוב אחר יגרור התי"ו ויעשינה דלי"ת ואם אי אפשר נראה שאינו מעכב י"א אות זה בשם מהרא"ם ז"ל ועיין במה"ג בסו"ס שער אשר גט ר"ד:
אות ז
א' זבולון במחלוקת הוא שנוי אם כותבים אותו בב' ווי"ן או בוי"ו אחד. ובס' שמות מסיק דטפי עדיף לכותבו בב' ווי"ן. ועיין להרב עז"ן ז"ל אות זה שהאריך וכתב דאזלינן בתר חתימתו כיעו"ש והי"א אות זה כתב מהרש"ו ז"ל להצריך ב' גיטין:
ב' זוסמן. חסר אל"ף בין ס' למ' ובין מ' לנו"ן הוראה דב"ד שם:
ג' זין. שם זה שכיח בין הערביים ופירושו יפה אירמוזו בלעז וכותבים אותו ביו"ד אחת הרב הנז' שם ומ"כ בהגה כ"י וז"ל ועיין להרב ז"ל עצמו מש"ל בשם וארדה ועיין להרב הלק"ט בקונ' הגיטין סי' ל' שכתב שהיו"ד מורה על החיריק. וצ"ל שיש הפרש כשהצירי הוא בתוך התיבה כותבים ביו"ד. ואם הוא בסוף תיבה. צריך לכתוב בה"א ע"כ. ובי"א אות זה כתב משם מהר"שו זין דמתקרי שריה או שריה דמתקרי זין:
ד' זכאי הגם שנמצא במקרא זכי חסר אלף. ראוי לכותבו מלא בא'. הרב הנז' שם ועין י"א אות זה:
ה' זכריה כותבים אותי חסר ויו. הרב הנז'. ואם קורין אותו זכרי או זכארי כותבים זכריה דמתקרי זכרי או זכארי י הרב הנז' בשם זכרי:
ו' זכרי הוא שם בפ"ע וכותבים אותו ככתוב. הרב הנז' שם:
ז' זלמן עין הוראה דב"ד אות זה. ש"כ פ' המכונה זלמן:
ח' זמרא. באל"ף לבסוף. כ"כ הרא"ם ז"ל והנאמן שמואל בסי' ע' כתב לכותבו בה"א ואם כתב בא' וניתן אין צריך גט שני. הו"ד בי"א אות זה:
ט' זעליג. עיין תשובה מאהבה ח"א סי' ב"ן אות ד' ואות ה' הו"ד בק"פ אות זה:
יו"ד זרח. זרחיה. הם ב' שמות מתחלפים כי יש שנקראים בשם זרח ויש שנקראים זרחיה. ומי שנקרא זרחיה וקרו ליה זרח צריך לכתוב זרחיה דמתקרי זרח כמו אל חנן ד"מ חנן. הרב הנז' שם ועיין טיב גיטין מודעי סימן נ"ד:
אות ח
א' חביב. שם עצם איש. מהר"א אלפאנדארי במזכרת הגיטין:
ב' חגי. כותבים חסר א' ככתוב במקרא יען שגם בתלמוד אשכחן חגי חסר א'. הרב הנז' שם:
ג' חויגה. קיצור שם יצחק. ויקרא אברהם בקונט' שדה מגרש סי' כ"א:
ד' חומאני. קיצור שם רחמים. שם סי' כ"ה ל"ד מ"ט:
ה' חוגה. קיצור שם יצחק. ויקרא אברהם בקונט' שדה מגרש סי' ה' ע"ב:
ו' חזקיה. אם לכתוב יחזקיהו. עיין ג"פ סי' קכ"ט ס"ק קכ"ג ועיין י"א אות זה מה שציין עוד:
ז' חייא. הריק"ש ז"ל נסתפק אם כותבים אותו ביו"ד אחד או בשתי יודי"ן וכתב שרואים איך חותם. אך הרב הנז' שם העלה לכתוב בב' יודי"ן ואין להשגיח בחתימתו דטועה הוא עי"ש ועיין הוראה דב"ד אות זה באורך:
ח' חיים דקרו ליה ביב'אנטי כתב מרן ז"ל סימן קכ"ט סי"ז דכותבים חיים דמתקרי ביב'אנטי ועיין גט פשוט שם. ובערבי קורין לחיים יחייה. וכתב הריק"ש שמשפט כתיבתו הוא בב' יודי"ן אחר החי"ת וה"א בסוף תיבה. הרב הנז' שם ועי"ל באות יו"ד ועיין דברי אמת קונטריס י"א סי' ח"ן הוראה דב"ד אות זה ועיין י"א אות זה שהאריך בזה:
ט' חי. ביו"ד אחד ככתוב. הוראה דב"ד אות זה:
יו"ד חייקאל. בב' יודי"ן ואל"ף אחר הקו"ף וכתבו פ' דמתקרי חייקאל. הוראה דב"ד אות זה:
י"א חיו. מי שנקרא חיים וקורין אותו חיו כותבים חיים דמתקרי חיו י ועיין ך הוראה דב"ד אות זה:
י"ב חידאר. שהוא פי' חיים בלשון תוגרמה וראוי לכתוב חיים דמתקרי חידאר. טיב גיטין מודעי סימן מ"ו ובס' רב דגן במה"ג סי' ג' כתוב חיים ה"מ חידאר:
י"ג חכם. מי שנקרא בשעת מילה בשם אברהם ומשום עגמת נפש אם נולד אחר מיתת אביו או זקנו קורים אותו חכם ואין קורין בשמו אלא בעלית ס"ת כותבים אברהם המכונה חכם הרב הנז' שם. ואם קורין אותו חכאמני עיין נח"ב ח"ב א"הע סי' י"ז שהעלה לכתוב פ' המכונה חכאמגי עי"ש. ובס' י"א אות זה הביא משם הבארות המים א"הע סי' מ"ד לכתוב דמתקרי חכם עי"ש. ועיין לח"ש בקונט' ע"ד:
י"ד חכמון. עיין ויקרא אברהם בקונט' שדה מגרש סי' יו"ד:
ט"ו חליפה. חלפון. עיין להרב הנזכר באות ח'. ועי"ל באות ך' כי משפט כתיבתו הוא בכ"ף:
ט"ז חלקיה. ברוב המקומות בנביאים כתוב בוי"ו ובתלמוד אשכחן בכל המקומות בלא וי"ו אלמא דס"ל דהוי"ו בשמות אלו אינם אלא לתוספת השם. עיין להרב הנז' שם:
י"ז חנינא. כך מוזכר בתלמוד בא' לבסוף ובס' שמות כתב משם רש"ל שראוי לכתוב בה"א לבסוף. והרב הנז' שם העלה דכיון דיש חנינא כאל"ף ויש בה"א כל כה"ג הולכים אחר חתימתו. ואם נסתפק לנו כגון שפעם חותם בה"א ופעם באל"ף (או שאינו יודע לחתום) וכן באבי המגרש והמחגרשת לכתחילה ראוי לסדר ב' גיטין אחד באל"ף ואחד בה"א ואם הדבר נחוץ יסדרו גט אחד בה"א ואם כתב בא' יש להכשיר בדיעבד ע"ש:
י"ח חנניה. במקרא כתוב בה"א ובש"ס כתוב בא' ולכן ראוי לכתוב כפי מנהג חתימתו אם בא' או בה"א. ואם יש ספק אם שמו חנניה או חנניהו מסתמא כותבים חנניה ולא חנניהו הרב הנז' שם ועיין הוראה דב"ד אות זה. ואם קורין אותו גראסיין או גראסייאנו עי"ל באות ג' ועיין י"א אות זה:
י"ט חננאל. אם היו קורין אותו חנן כותבים. חננאל דמתקרי חנן ואם נקרא מרזוק בלשון ערבי כותבים דמתקרי מרזוק. עיין י"א אות זה ועי"ל אות מ':
כ' חנין. יש לכתוב ביו"ד דב"ש סי' רמ"א הגה שם. ובערי המערב יש מי ששמו חנן וכך סדר כתיבתו בלי יו"ד ע"כ צריך לחקור על טיב השם. ועיין ק"פ אות זה ויקרא אברהם בקונטריס ש"מ אות ט' ועיין י"א אות זה:
כ"א חסן. שם זה שכיח בין הערבים ופירושו עשיר ואין כותבים א' כי בערבי אין רגילים לכתוב אותיות לרמוז על הנקודות כי הוא קרוב לל"הק הרב הנז' שם. ואני לא ראיתי בערי המערב מי שנקרא בשם חסן בין היהודים רק משפחה גדולה יש שכינוי משפחתם הוא חסאן וחותמים בא' אחר הסמ"ך. וגם בין הגוים יש:
הרבה ששמים חסאן והוא בא' אחר הסמ"ך כי כך משפט כתיבתו בערבי:
כ"ב חסדאי. עיין טיב גיטין מודעי סימן ג"ן:
כ"ג חת. יש מי ששמו חזקיה וקורין אותו חת ויש מי ששמו יחזקאל וקורין אותו חת. עיין י"א באות זה שהאריך:
אות ט
א' טאוס כותבים אותו בטי"ת ולא בתי"ו. הרב הנז' שם וכן מצאתי בקונט' שמות הגיטין אות ט' כתוב שם זה בט"ית ובסמ"ך באחרונה:
ב' טוביה. מסתמא יש לכתוב טוביה חסר וי"ו באחרונה. הרב הנז' אות זה:
ג' טובי. שם עצם איש וצריך לכותבו מלא. י"א אות זה בשם מהר"א מוטאל ז"ל וכ"כ בס' פאת ים אות ג' דס"ב סע"ב:
ד' טודרוס. ברוב המקומות כתוב בטי"ת בתחילה ומעוט מקומות כתוב בתי"ו והעלה הרב הנז' שם לכתוב בטי"ת בהוראת הת"ה סי' רל"א. ופסקו מור"ם סימן קכ"ט סל"א בכל כינוי שצריך לכתוב תי"ו או טי"ת כותבים טי"ת עי"ש. ואם המגרש אומר ששמו טודרוס בוי"ו אחר הדלי"ת יכתבו כן. הי"א אות זה בשם הרא"ם ז"ל ועיין פאת ים אות ג' דס"א ע"ב וע"ג:
אות י
א' יאיר. בס' שמות כתב שהאשכנזים שקורין יאר בציר"י כותבים חסר יו"ד וכתב הרב הנזכר שם דבין הספרדים מצוי שם זה וכלם קורין יאיר בחיר"ק וכותבים יאיר מלא ביו"ד. ואם טועה וחותם יהיר בה"א אין משגיחין בחתימתו וכותבים באל"ף ע"כ ועיין י"א באות זה:
ב' יאשיה. במלכים וד"ה כתוב בוי"ו לבסוף והמתרגם מתרגם פעמים בוי"ו לבסוף ופעמים בלא וי"ו. ובתלמוד אשכחן בלא וי"ו ולכן יש להסתפק אי סגי בגט אחד או בב' גיטין ובסתם בנ"א אפשר שעיקר שמם יאשיה בלא וי"ו ועי"ל בשם גדליה ואם טעה הסופר וכתב יושיה וי"ו במקום א' יראה דהגט פסול ואפשר שיש להכשיר במקום עגון ושעת הדחק. הרב הנז' שם:
ג' ידידיה. בס' גט פשוט סימן קכ"ט ס"ק קל"ד האריך ושם באות זה העלה שיכתוב אותו בב' תיבות כעין תיבה אחת ויותר נראים ב' תיבות. ואם כתבו בתיבה אחת לגמרי יש להכשיר בשעת הדחק ואם כתבו בב' תיבות ובב' שיטות הגט פסול ע"כ. ועיין הוראה דב"ד אות זה ובי"א אות זה:
ד' יהודה. אם היה רגיל באל"ף אחר היו"ד מפני כבוד השם כותבין יאודה דמתקרי יהודה כשר כ"כ הריק"ש. ומדברי הרא"ש בתשו' סימן יו"ד בשם יאושע נראה דלא משגחינן בחתימתו וכותבים בה"א וכן נראה עיקר. ועיין בארות המים דקכ"ז ע"ד ודקל"ג ע"א הו"ד בק"פ אות זה. י ואם כתב באל"ף יש להכשיר כדיעבד אך אם לא היה רגיל לחתום רק בה"א וטעה הסופר וכתב באל"ף יש לחוש ולכתוב גט אחר. ואם הוא במקום עגון ושעת הדחק כתב בס' שמות דיש להכשיר. הרב הנז' בס' עז"ן שם ועיין הוראה דכ"ד אות זה מה שציין עוד והעיקר לכתוב בה"א ועיין חינוך בית יהודה סי' קמ"א. ואם היה נקרא יודא בפי הכל וחותם כך אלא דלעס"ת היה עולה בשם יהודה י עיין תשובה מאהבה ח"א סי' ב"ן אות ג' נו"ב מה"ב א"ה סי' ק"ז הו"ד בק"פ אות זה ועיין י"א אות זה:
ה' יהושע. כותבים בה"א אף אם רגיל לחתום באל"ף ואם כתב באל"ף יש מקום להכשיר בשעת הדחק ואף אם רגיל לחתום כה"א וכתב באל"ף יש להכשיר במקום עגון ושעת הדחק הרב הנז' שם. ואם הוא חותם יושע לקיצור השם. עיין הוראה דב"ד אות זה ועיין י"א אות זה:
ו' יום טוב. עיין הריב"ל ח"ג סי' יו"ד ובג"פ סי' קמ"ו ס"ק קל"ד. ומסקנא דמילתא שיכתוב יום טוב וכן כל שם שבסוף השם הא' מאותיות מנצפ"ך בב' תיבות בשיטה אחת. ונכון הדבר שיקרב התיבות שיהיו נראים קצת לתיבה אחת ויותר נראים ב' תיבות מתיבה אחת. ועיין י"א אות זה:
ז' יואש.כתב בס' שמות בשם רש"ל שהוא מלא וי"ו. ואם יש להסתפק אם שמו יהואש כמו שמצינו בכתוב כתבינן ב' גיטין. הרב הנז' שם:
ח' יונתן.כתב בתה"ד סי' רל"ג דאם לא נודע אם שמו יונתן או יהונתן מסתמא כתבינן יונתן. וכ"כ מרן בסי' קכ"ט סכ"ה ועי"ש בג"פ ס"ק ק"ך:
ט' יוסף. מסתמא כתבינן יוסף ולא יהוסף י מיהו אי איכא דקרו ליה יהוסף ראוי לכתוב ב' גיטין כ"כ מהרי"ט והובא בס' שמות ואם איכא דקרו ליה יוסי ואיכא דקרו ליה יוסף כותבין יוסף דמתקרי יוסי. ועיין מ"ש מור"ם סימן קכ"ט סט"ו ואם טעה הסופר פר וכתב יאסף באל"ף במקום וי"ו ור"ל דהגט בטל ואם כתב יוסאף באל"ף אחר הסמ"ך. עיין תשובת הרימ"ט א"ה סי' י"א הרב הנז' שם:
יו"ד יוספיה. כך היה חותם גדול אחד שהיה במצרים ואם יש מי שנקרא כן כך הוא משפט כתיבתו הרב הנז' שם. ואם חותם המגרש יוסיפיה ביו"ד אחר הסמ"ך אין משגיחין בחתימתו דבמקרא (עזרא סי' ח') כתוב חסר. י"א אות זה בשם מהר"א מוטאל ז"ל:
י"א יונה. יוניס מי ששמו יונה קורין אותו בערבי יוניס וכותבים יונה דמתקרי יונים. י"א אות זה בשם מהרש"ו ז"ל:
י"ב יואל. טיב גיטין סי' ה' הוראה דב"ד אות זה: