שות תעלומות לב חלק ב· רבי אליהו בכור חזן
דיני קידושין · סימן ו
לעוב"י קורפ'ו יע"א
אשא עיני אל ההרים הרמים ראשי עם קדש שרי הפרתמים אשר אור נוגה להם בעובי קורפ'ו יע"א הזאת נעמי קריה נאמנה נעימה במעשיה כפתוריה ופרחיה. ואנשיה בקרבה אהבי התורה ולומדיה כל מחמדיה. אתה ה' תשמרם וכבוד והדר תעטרם. שמועה שמעתי ותרגז בטני. כי הנה נמצא במח"ק איש ישראל זה שמו יעקב בן שבתי מורדו. אשר הלך חשכים לעשות הרע בעיני ה' להכעיסו. וילך שובב בדרכי לבו הרע. ויקח לו לאשה את רחל הממזרת הודאית מאב ואם. אביה בשם ישראל (יכונה ואולם כידור שמו. וכך היו צריכים לקרותו כי היכי דלהוי ליה הכרא טפי) קוניליאנו הממזר הגמור. ואמה שמחה (נהפכה לתוגה) בת שבתי יהודה הממזרת הודאית אשר נשאו זה את זה כדת של תורה. שהממזר הודאי נושא את הממזרת הודאית. (כמ"ש בפרק עשרה יוחסין ופסקו הרמב"ם בפט"ו מהל' א"ב והטוש"ע א"הע סי' ד') בר"ח סיון שנת התק"ץ ברשות הרב הגדול המורה לצדקה כמהר"ר ש"ט אמאריליו זלה"ה וביאר הדבר בשטר הכתובה ששניהם ממזרים גמורים. והם הולידו את הבת רחל הנזכרת. אשר היא ממזרת ודאית מאב ואם. ונשמר יעקב הנזכר שלא כרצון ה' ולא כרצון יראיו. ופגם את זרעו והוליד בן פריץ וקראוהו בשם ישראל (כשם זקנו הממזר הראשון וביררו ראשי ומנהלי הקהלה ביום ט' טבת שנת התרכ"ב שהוא י"ב דיג'ימברי אלף תתס"א למספרם. בפנקס הק"ק כי הנער ישראל הזה הוא ממזר גמור ואסור לבא בקהל. ועוד לא שב מחטאתו ולא פירש ממנה והוליד בנות אחרות להרבות ממזרים בישראל. על זאת תאבל הארץ ואומלל כל יושבי בה:
ועוד ידו נטויה להוסיף על חטאתו פשע וגם רשע להוסיף טומאה על טומאתו. והוא שואל ודורש להשיא אחת מבנותיו הממזרות לבן ישראל כשר. אוי לאזנים שכך שומעות ואוי לדור שבך עלה בימיו. כמה כרכורים כרכרו אבותינו ורבותינו הקדושים אשר בארץ זצוק"ל וכמה סיגים סיגו וכמה גדרי' גדרו לבל יבא זר בתוכנו. כמה מעלות טובות עשו ביוחסין לבל יטמא זרע קדש. והנה העז איש רשע לפגום בעצמו ולפגום את זרעו. ולא די לו כל הרעה הזאת כי עוד יבקש להרבות עוד ממזרים רעים ומרים. הנהיה כדבר הרע הזה או הנשמע כמוהו למן היום הוסדה הארץ ועד עתה. והמכשלה הזאת תחת יד השרים והסגנים אשר לא עמדו בפרץ לגדור הפרצה ולהפריש את יעקב הנז' מאשתו הממזרת. ולכופו בכל האפשר לבל ירבה ממזרים בישראל. צא ולמד אפי' על לאו של פ"ד דקי"ל טובא מהלאו החמור הזה כמובן. ואפי' ע"י חולי שרבו המתירים כס' הרמב"ם ז"ל. לך נא ראה בתשובת תומת ישרים בסי' כ"ב וקכ"ה ורי"ג כמה צווחות צווחו. וכבר הארכתי בענין זה בקונט' מבקרת קדמוניות. בספרי תעלומות לב ח"ב (העומד כעת על משב'ח הדפוס) כ"ש וק"ו באיסור ממזר שעושה פירות אשכלות מרורות דם ואש ותמרות. אשר ראוי לכל ראשי העדה לקום לעזרת ה' בגבורים לבער הרע מקרבם. ואולם ידעתי כי אחסור דרי ומה יעשו גדולי ישראל הישרים בלבותם למקומותם בארצותם ואין דורם דומה יפה. ורבו העוברים ביד רמה ואין לאל ידם להושיע. כי החירות המדיני גרם הריסת כל הדתות ואיש הישר בעיניו יעשה. עד יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו:
אך בכל אלה חלילה לכם להתרשל בדבר ולתתו להשיא בתו לישראל. והנה עמכם רב המקום המורה לצדקה. ידעתי כי איש חיל הוא ועומד כגבור לגדור הפרצה. וגם ממשלת הארץ יר"ה אשר שופטיה ישרים למשפט ישורו. וחפצים הם בישוב העולם ובקיום הדתות איש בשם אלהיו. בודאי הגמור כי לא יתנו לפושע הזה הרע מעללים החפץ בהשחתת עולם. לטמא זרע קדש לעבור על לאו המפורש בתורה:
והאף אמנם כי הדבר הזה מוטל רק על הרב המורה צדק בעדתו. להרים מכשול מדרך עמו צאן מרעיתו. קרא כדכתיב אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. והחיוב מוטל עליו ועל ראשי קהלתו. לאפרושי מאיסורא פן יחרה אף ה' וקנאתו. ולא לנו להכנס בתחום שאינו שלנו ואין לזרים אתו. אכן בדבר איסור גדול כזה שהוא לאו מפורש בתורה. ויש ג"כ חשש תערובת ממזרים בקהל ישראל. החיוב מוטל על כל רבני ישראל די כל אתר ואתר. לחלץ חושים ולצאת לישע המשפחות המיוחסות בישראל שלא יבא בם זר וטמא. והבט ימין וראה מה שאסף איש טהור הרב הגאון שארי כמהר"ר ישראל משה חזן זצוק"ל אשר שמש ץ ברבנו' בקהלת קורפו יע"א כמה שנים בספרו הנכבד נחלה לישראל על אותו נדון של נחלות שחל להיות בעיר אנקונא יע"א. ושם בסעיף החמישי האריך להביא סברות הפוסקים ראשונים ואחרונים. כי חיובא רמיא על כל רבני ישראל לצאת לישע לשבר מתלעות עול. ולכוף כאגמון ראשו של אותו האיש שהיה חפץ לעקור ירושה דאורייתא עיש"ב. י כ"ש וק"ו בענין יוחסין כנ"ד שכל ישראל שייכים בה. וכל העדה כלם קדושים בכל הארצות. ורבני המדינות בראשם חייבים לאזור חיל. לבל יתערבו בישראל ממזרים. רעים ומרים. וקנאת ה' צבאות תעשה זאת:
ובבן הנני מבאר באר היטב לעיני כל ישראל. ולפני שופטי המדינה הטובים והישרים. כי כל בניו ובנותיו של האיש יעקב בן שבתי מורדו שיש לו ויהיו לו מהממזרת רחל הנזכרת. הם ובניהם ובני בניהם ע"ס כל הדורות. הם כולם ממזרים ודאים ואסורים לבא בקהל ה' לישא ישראלית הזכרים שבהם. או להנשא לישראל הנקבות שבהם. ואיסור זה איסור עולם הוא ככתוב ומפורש בתורה. (בס' דברים פ' כי תצא) ושנוי בתלמודנו הקדוש (במס' קידושין פ' עשרה יוחסין) ומשולש בדברי גדול המחברים רבינו משה המיימוני ז"ל (בפט"ו מהלכות איסורי ביאה) ומבואר בש"ע (בא"הע סימן ד') והוא דין פשוט ומוסכם מכל הפוסקים והמחברים אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל. והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל התורה והמצוה. אין לו חלק באלהי ישראל ולא נחלה בעדת ישראל. ועונו ישא האיש ההוא. והדבר פשוט וברור. כי שום רב ודיין בשום עיר ובשום מקום. לא יוכל לסדר קידושין ולכתוב כתובה ולהכניס לחופה. שום אחד מבניו ובנותיו של יעקב הרע הזה עם זרע ישראל עם קדוש. כי הרי הם ממזרים גמורים ואין להם התר אלא במינם. ואל ישיאהו לבו הרע של יעקב הנז' לחשוב מחשבת פיגול כי בהיותו הוא ישראל כשר בניו ובנותיו מיוחסים אחריו. קרא כדכתיב למשפחותם לבית אבותם. כי לא נאמר זה אלא כשיש קידושין ואין עברה. אבל במקום שיש עברה גדולה כזאת הדבר מוסכם בש"ס ובש"ע (עיין במסכת יבמות דע"ח ובש"ע סי' ד' בא"הע) כי הולד הולך אחר הפגום. וכן הדין פשוט שם. ישראל שנשא ממזרת או ממזר שנשא ישראלית הולד ממזר לעולם ואסור לבא בקהל:
את כל זה כתבתי כיאודה ועוד לקרא ולא היה צריך הכתוב לאומרו. ואם היינו באים ל לעשות פסקי דינים בדברים פשוטים כאלו לא יספיקו ספרים ומגלות גם אם יהיו השמים גוילים. ורק להפיק רצון אהובי חמודי החכם השואל הי"ו שבקש ממני להרחיב הדברים אולי יצטרכו להעתיקם לפני שופטי המדינה. ויה"ר שיהיו דברינו נשמעים:
הב"ד החותם פה עוב"י נא אמון יע"א בש"א לחדש רחמים שנת התרמ"ט ליצירה:
הצעיר אליהו חזן ס"ט וזה מה שכתב אלי החכם הנכבד המורה צדק הי"ו.
עלץ לבי בה' רמה קרני באלהי. שזיכני בחסדו ואמתו להגות דברי כבודו כי נעמו. מתוקים מדבש ונופת. דברים נכונים מיוסדים על אדני פז. דברים הנכנסים אל הלב. כי באו עד עומק ההלכה. וסבר וגמר כפי התורה וכפי מה שתקנו חכז"ל. על ענין המשפחה הפגומה של יעקב מורדו. כי כל בניה ובנותיה ממזרים ודאים המה. ואסורים לבא בקהל קדושים. ולי נאה לשלם תודות למו"ר בתשואות חן חן. על הפסק האדיר מרגניתא טבתא דלית בה טימי. אשר שלח כבודו אל מעלת הפרנסים מנהיגי הק"ק הזה. וה' ברוב רחמיו יבא בעזרי כדי שאוכל לרוץ אורח ולעמוד על המשמר נגד הקנטירנין אל רצונו יתברך ואל תורתנו הקדושה. והוא יתן ליעף כח להרים דגל התורה ויוציא לאור משפטנו ויגדיל תורה ויאדיר:
ואני עפרא דארעא זעירא מן חברייא. אחלה פני אל שיצו את ברכתו את מו"ר ועל כל משלח ידו. ובימים הנוראים הבע"ל יכתבהו ויחתמהו בספר חיים טובים ולשלום. ויאריך ימיו בטוב על כסאו הנשגב:
הכו"ח פה קורפו עש"ק לסדר ובחרת בחיים שנת התרמ"ט:
מוקירו ומכבדו הצעיר אלישע מפאנו ס"ט ר"מ פה קורפו יע"א