שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן
יורה דעה · סימן כג
זה כתבתי בעי"ת עונאבה יע"א בהיותי שם בשליחות מצוה מע"הק תוב"א ביום צום אסתר ש' התרל"ג ליצירה:
כתב הרמב"ם בפ"ח מהל' מ"א הט"ו וז"ל האוכל ג"ה של נבלה או עולה ושור הנסקל לוקה שתיים לפי וכו' ע"כ והקשה הרשב"א ז"ל בח"ד סי' פ"ט משם חכם אחד והו"ד בכ"מ שם דבריש ג"ה משמע דלמאן דס"ל אין בגידין בנ"ט אינו חייב במקודשים אלא אחת והרב פסק דאין בגידין בנ"ט ופסק בעולה דחייב שתיים וקשיא מיניה וביה. ולא מצאו כל אנשי חייל ידיהם בישוב דבריו. וגם הרשב"א ז"ל שם כתב שאינו יודע דרכו בזה:
ואני תמיה למה קבעו תמיהתם על עולה דוקא. והלא תקשי נמי בנבלה ושור הנסקל. דהא למאי דמסיק תלמודא לעיל בדק"א לר"ש שפטר בטמאה דאי אין בגידין בנ"ט אינו חייב אלא אחת ושאני טמאה שאין בשרה מותר. וא"כ ה"ה דקשה בנבלה וגם בעיקר תלמודא ק"ל לחכמים דמודים לר"ע בעולה ושור הנסקל. דנר' דבשאר מוקדשים הנאכלים אינם מודים. דאלת"ה לימא דמודים במוקדשים. כי ע"כ כר"ל דבדוקא נקט עולה. משום שנאסר בשרה אכ"ע. משא"כ בשאר מוקדשים הנאכלים שעדיין בשרה מותר. וא"כ ליכא כולל ומוסיף. ולכן בשאר מוקדשים ס"ל לחכמים שאין חייב אלא אחת. אכן קשה להרמב"ם שפסק בהל' א"ב שאינו צריך כולל ומוסיף. וכן פי' דבריו בפי' המשניות בכריתות פ' אמרו לו וכבר הארכתי בזה בקונטריס אחר). ומה"ט פסק בנבלה דחייב שתים דאית ליה איסור מוסיף דוקא שנאסר בשרה. אע"פ שהגיד עדין מותר בהנאה. וא"כ במוקדשים נמי אית ליה כולל שנאסר הגיד בהנאה. וכמ"ש בכריתות אקדשיה מג' דאתוסף איסורא דהנאה וכו' והיינו איסור כולל כמ"ש התוס' בחולין:
ואפשר דהרמב"ם ז"ל ס"ל דג"ה של מוקדשים אינו נאסר בהנאה. דאין סברה ללמוד מחלב דליכא ק"ו כדי לאסור. ואחר דאיפסיקא הלכתא דאין בגידין בנ"ט א"כ הרי לא נהנה מההקדש. אלא דזה דוחק כיון שכל עיקר התרו בהנאה הוא מק"ו דחלב. והכא החלב עצמו אסור כדאמרי' במס' כריתות די"ד. ואפשר לומר דזיל בתר טעמא משום דחלב בכלל בשר. הרי הגיד אינו בכלל. ולכן בקרשים הנאכלים אינו חייב אלא אחת דליכא כולל ומוסיף. משא"כ בעולה שאינה נאכלת וכולה כליל. הגם שהגיד משום שאסור באכילה חולצו לתפוח. מ"מ דין הוא שיאסר בהנאה כיון שהקדיש גם את הגיד. וכן נמי בשור הנסקל דאפי' חלבו אסור. ואפי' תימא דבעולה נמי הגיד מותר בהנאה כשאר מוקדשין. מ"מ אית להו איסור כולל שנאסר אכ"ע. ולדעת הרמב"ם חייב שתים. וכן נמי שור הנסקל ונבלה. משא"כ שאר מוקדשים הנאכלים דאית להו התר אכילה:
פש גבן לבאר דמריש פ' ג"ה מבואר דמאן דאית ליה נוהג במוקדשים דאינו חייב אלא אחת. היינו מטעם דאין בגידין בנ"ט אפילו אית ליה איסור חע"ה בכולל או במוסיף ור"מ דס"ל דחייב שתים. הוא משום דס"ל יש בגידין בנ"ט. ורי"הג דהיינו חכמים ס"ל הכי. ובנבלה פטרי ליה בחדא מפני דהוי איסור קל. וכן נראה מהתוס' ריש ג"ה. דאי ס"ל אין בגידין בנ"ט אפילו באיסור חמור לא חייל דהו"ל חתיכת עץ בעלמא. ואין להכריע דרי"הג אית ליה אין בגידין בנ"ט מדאמר שם היא הותרה חלבה וגידה לא הותרה. דכבר כ' התוס' בפרק כל שעה. אלא מוכרח דהרמב"ם ס"ל דאפילו תימה אין בגידין בנ"ט באיסור כולל או מוסיף חייל. ואם כנים אנחנו בזה אתי שפיר הכל. ועדיין צ"ע בזה: