אור ברסלב
שות תעלומות לב חלק א יורה דעה › סימן כא

שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן

יורה דעה · סימן כא

סימן כ

להלכות רבית מעי"ת עונאבא יע"א

שאלה ראובן שמת וחלי"ש והניח בנים ובנות. ואחר זמן לפטירתו הגיעה אחת מהבנות לפרק הנושא. והשיאוה אחיה ללוי ע"פ התנאים שהתנו ביניהם דהיינו כי מה שמגיע להבת הנז' מעישור נכסי יתנו סך מה בין תכשיטין ובגדים ויתחייב לוי בעלה באחריותם כנהוג. והיה הנותר סך מה יהיה מונח בתורת משכנתא על קרקעות שהניח אביה. ולא יהיה רשות להבעל והאשה ליגע בגוף הקרן כל ימי חייהם רק שאחיה השרים הע"י נתחייבו לתת לה בכל שנה סך כ"וך ונתרצו ויאותו ע"ז אחותם ובעלה לטוב להם כל הימים. ונכתב כן בפירוש בשטר הכתובה בקג"וש ובש"ח שקנו מידם לקיום התנאי הנ"ל וחתמו בו הבעל והאשה. וליותר בטחון נכתב כן לפני שרי הממשלה יר"ה ונחתם בטבעת המלכות כנהוג בנימוסיהם. ועתה אחר עבור ט' שנים יצא טעון הבעל שרוצה לקחת הקרן הנז' בב' טענות. א' מפני שלא נכנס גוף הקרן ליד הבעל כדת של תורה. והב' שהוא חושש פן יש בזה איסור ריבית במה שלוקח מאחי אשתו מידי שנה בשנה. וע"ז שואלים הלכו אחי האשה אם צדקו בטענתם. יורנו המורה לצדקה ויבא שכמ"ה:

תשובה הגם כי אין הפנאי מסכים עמדי מטירדות הזמן. וגם כי הנני חד כרעא אארעא דישראל וחד כרעא אמברא לנסוע לעוב"י טראבלס המערב יע"א. והשואל נח'ץ ינחץ לדעת דבר ה' מירושלם בעצם היום הזה. אכן אהבת השואל דחביב עלי עד לאחת אלצני להשיב שואלי דבר לפי סגנון השאלה ויהי הקצ'ר אמיץ הנוגע לעיקר הדין דוקא וצור ישראל ינחנו במעגלי צדק:

ואבא היום להשיב על אחרון ראשון בטענת הבעל שהוא חושש ביראת ה' על פניו פן יש בזה צד ריבית. ואיננו מבקש לעשות תקון לזה כדי להנצל מאיסור ריבית החמור. כאשר לא נתעורר ע"ז זה ט' שנים דאכיל וחדי. ומ"מ אף אם יש מקום איסור לא מפני זה יהיו חייבים לתת לו הקרן. כי הם יכולים לתקן הדבר בדרך התר ומוסכם מכל ז"ל אלא דמעיקרא אני רואה שאין בזה איסור כאשר נבאר. והוא ממה שראיתי להרשב"א ז"ל באלפי"א סי' תתקפ"ט וז"ל שאלו מתנים כשמיחדין החובות אם לא יפרע מכאן ועד יום פ' הריני מוסיף על כל ליטרה ד' פשיטים בחדש מותר ואין כאן ריבית כי זה כתוספת על הנדוניא ואין זה אגר נטר. למה זה דומה לנותן מתנה לחברו ואמר אני נותן לו כ"וך לזמן פ' ועוד אני מוסיף לו כ"וך ודוקא כשהתנה קודם שנשאת אבל אח"ך לא כדאיתא בפ' אז"ן וכו' ע"כ ועוד לו בתוספת ביאור בס' תולדות אדם סי' ב' המובן מדבריו דכל שהתנו כן קודם הנישואין לתת לה כ"וך ולהוסיף לשנה דאין כאן ריבית משום דהו"ל כנותן מתנה ומוסיף. ומה"ט אחר הנישואין ל"מ תנאי זה אפי' על סך הנדוניא דכיון שנישאת כבר נתחייב לו בסך הנדוניא והו"ל מלוה גביה וכשמוסיף הו"ל ריבית גמור:

וכן בקדש חזיתיה להריב"ש ז"ל בסי' תק"ב שנשאל על שטר של נדוניא שכתב הסופר שנתחייב בכ"וך דינרין ויתן כ"וך פירות בכל שנה. והשיב הרב וז"ל הצריך וא"כ הרבה שנית בעשותך השטר בלשון הזה שהרי ההלואה הזאת לא היה בה ריבית שכיון שהתנו כן קודם הנישואין הרי הוא כתוספת על הנדוניא ואין זה אגר נטר לי וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה ואתה עשית לו שטר כאילו הוא מלוה לו ד' מאות דינרים קרן לריבית קצוצה והיה לך לעשות שט"ח בכל המעות יחד וכו' או לעשות לו שתי שטרות ברצון המתחייבים וכו' ולא לעשות לו שטר מקרן וריבית שהרי אם יבא לפני ב"ד לא יגבו לו בשטר זה לכל היותר כ"א הקרן לבד עכ"ל ולכאורה קשה על דברי הרב ז"ל דיוקא אדיוקא כי מראש דבריו ניכר שבהלואה זאת אין בה ריבית כלל ולא הורע כחה אלא מכח השטר שכתב ריבית או ריוח. ובסו"ד נראה כסותר לזה שהוא מיעצו איך היה לו לעשות דהיינו הכל בשטר אחד או שתי שטרות וכו' דמשמע דבאופן כזה הוא ההתר דוקא. ומדברי הרשב"א ז"ל שהביא ומבואר יותר בתשובה שבח"ב סי' ב' נראה ברור שאפילו כתוב בשטר שנתחייב בסך כ"וכ מהנדוניא ומוסיף לו בכל שנה סך כ"וכ שאין כאן ריבית וטעמו ונימוקו עמו דכיון שהתנאי הוא קודם הנישואין הו"ל כנותן מתנה ומוסיף. וא"כ קשה למה היה צריך הרב להביא לו עצות מרחוק בכתיבת השטר באופנים שזכר:

ואחרי שו'בי ראיתי שכוונת הריב"ש לומר להסופר שאם שגיאה זאת באה לו מחסרון ידיעתו שבהלואה זאת אין בה ריבית ולא ידע לכתוב שטר המועיל לפחות הי"ל לעשות הכל בשטר אחד או בשתי שטרות. ובתשובה שאחריה בסי' תק"ג כאשר בא לבאר לו איך יעשה עתה ביאר לו השני אופנים שהזכיר בתשובה ראשונה. והוסיף לו נסח אחר דהיינו שנתחייב בסך הנדונייא וגם נתחייב בקג"מ להוסיף לו סך כ"וך בכל שנה. ויען חשש שמא יורע כח החתן אם יצא שט"ז לפני ב"ד שאינו בקי ויחשבוהו לשטר פסול. יעץ לו לכתוב החיוב בכל הסך וכו' כיעו"ש ואולי זה היה טעמו שלא ביאר לו אופן זה בתשובה הראשונה. ותשובת הריב"ש שבסי' תק"ב הביאה מב"י בסו"סי' קס"א ותשובת הרשב"א הביאה בסי' קע"ז בב"י ופסקו בש"ע סי' קע"ז סט"ו. גם רמ"א פסקו בהג"ה סי' קע"ו. ונראה שבא לחדש מה שלא ביאר מרן בש"ע שכ"ז הוא דוקא כשהתנו כן קודם הנישואין ולא אח"ך דאז הוי אגר נטר. ועוד הוסיף מור"ם ז"ל שאפי' התנה שבכל שנה יתן לו כ"וכ שכר דמותר. ואתא לאשמועינן דמ"ש הרשב"א והריב"ש ז"ל שמתנים שאם לא יפרע לזמן פ' שהוא מוסיף כ"וכ וכלשונם פסק הש"ע. לאו דוקא שמתנה כן אלא אפי' אומר שכל זמן שלא יפרע יתן שכר כ"וכ. לא הוי אגר נטר כיון דאין עיקרו הלואה והו"ל כמוסיף ומותר. והדבר פשוט כן דאין איסור ריבית תלוי בלשון אלא בענין. וכיון שהלואה כזאת אין בה ריבית אין הלשון שכותב שכר כ"וכ אוסרו. ומה שהריב"ש ז"ל בסי' תק"ג כשתיקן להסופר נסח השטר הוצרך לתקן באותם הנוסחאות וכתב בסי' תק"ב שהרבה שגג בעשותו השטר י שנתחייב בכ"וכ דינרים ויתן כ"וכ פירות בכל שנה. שנראה מזה שאם כתב כן הוי ריבית. המדקדק בדבריו יראה שעיקר כעסו על הסופר היה שלא ביאר בשטר שאין חוב זה הלואה אלא נדונייא שאז אפי' כתב פירות אין בו איסור. אבל כיון שכתב סתם שנראה כאלו מלוה לו קרן לריבית קצוצה שבבא השטר לפני ב"ד לא יגבו בו לכל היותר אלא הקרן. לכן תיקן לו נסח שטר שלא יטעה בו שום ב"ד וכמ"ש בסי' תק"ג וכמדובר. וכן מתבאר ממ"ש בסי' תק"ב וז"ל וכיון שהתנו כן קודם הנשואין הרי הוא כתוספ' על הנדוניא ע"כ והרי בשעת התנאי התנה לתת שכר כ"וכ כמבואר בשאלה ואפילו הכי כתב דמותר משום דהוי כמוסיף על הנדוניא אף ע"פי שלא כתב בפירוש שהוא מוסיף אלא שנותן שכר מ"מ מותר דכיון שגם התנאי הזה היה בשעת הנישואין קודם שנתחייב בממון הנדוניא אין זה אגר נטר ומותר ואל תטעה במ"ש הרב בסי' תק"ג שאינו יכול לשנות השטר בלתי ידיעת בעלים מפני שהקנין נעשה בטעות וכו' שנראה לכאורה שזה הלשון אינו מועיל להתיר הריבית כי זה אינו. וכוונת הרב לומר דכיון שהעצה היעוצה לכתוב שטר המועיל לפני כל ב"ד. ואותו הקנין היה בטעות בשגיאת הסופר א"כ אינו יכול עתה לכתוב שטר לכלול כל הסך בשטר אחד מה שלא היה בקנין הראשון לזה כת' שטוב שיקנה ממנו שנית וכו' כיעו"ש. ודבר זה מוכרע מעצמו שגם בנוסח השטר שכתב בשעת הנישואין אם היה מפרש שעיקר הממון הוא מהנדוניא ולא הלואה והיה בא לפני ב"ד בקיאים ודאי שהיו גובים בו קרן ופירות. דאלת"ה מה יועיל עתה כתיבת שטר חדש אחר הנישואין להתיר הריבית. והוא כתב שם שיכול גם כן לכתוב לו שטר שמתחייב בק"ג להוסיף כ"וכ בכל שנה ויהיה השטר כשר לכ"ע. והדבר פשוט שתנאי זה המועיל לכ"ע הוא דוקא כשהתנו כן קודם הנישואין. אלא ודאי שהוא היה מכוין לכל אשר כתבנו בעניותנו:

הנה הוצרכתי להאריך בדבר פשוט זה מפני שראיתי להרב ברכות המים בחי' ליו"ד סימן ק"ע שרצה לדקדק מתשובת הריב"ש ז"ל דסימן תק"ב שאם כתב בשטר שנתן שכר או ריבית וכו' אפילו אם נכתב בפירוש שעיקר הקרן הוא מהנדוניא שאינו נמלט מאיסור ריבית ומזה יצא לתמוה על הרב ט"ז שכתב וז"ל הפוסק מעות לחתנו וכו' ושיתן לו ריבית קצוצה הרי זה היתר גמור כיון שהתנו קודם הנישואין שעדין לא היה שום חיוב וכו' ע"כ וע"ז כתב הרב שהוא הפך משמעות מרן והרשב"א ז"ל ולפי זה קשה אמאי הרי"בש לא כתב תיקון זה להדיא ועוד לא זכיתי להבין למה לא יועיל אח"כ בהבאת עדים שחוב זה היה עיקרו נדוניא וכו' את"ד. וכן האריך לבאר קודם לזה דהכי סבירא ליה להריב"ש ז"ל וע"ז תמה על דברי מור"ם והלבוש יעו"ש ואנכי הרואה אחר המחי"ר לא צדק בזה וכל זה גרם לו מפני שלא ראה תשובת הריב"ש שבסי' תק"ג כי משם יתבאר שכל מה שצעק הרב על הסופר הוא מפני שאם יגיע השטר ליד ב"ד שאינו בקי לא יגבה אלא הקרן לפחות ואפי' יביא עדים שעיקרו הלואה לא יועיל לפני ב"ד שאינו בקי כמו שחשב הרב שמא יורע כח החתן אפי' נכתב בפירוש בשטר שהוא נדוניא. ולזה הצריכו לחזור ולכתוב לו שטר שיועיל לפני כל ב"ד וכמש"ל. וא"כ נמצא שיפה כוונו מור"ם והלבוש והט"ז. וגם מרן לא יחלוק ע"ז כי הוא ז"ל העתיק דבריהם כדרכו בקדש וגם רמ"א ז"ל לא בא לחלוק אלא להוסיף וכמדובר. וס' פני משה שהביא ממנו סייעתא לדבריו אינו מצוי אתי. ומהלשון שהעתיק בספרו לא חזינא לא סייעתא ולא תיובתא. וכן ראיתי להרב הגדול ישמעאל כהנא ז"ל בספר זרע אמת ח"ב סי' ס"ב שביאר כן שאפי' כתב בפירוש שהוא נותן שכר שאין בו איסור ריבית וביאר דברי הריב"ש ז"ל כמ"ש בעניותין ובסו"ד סיים שדברים אלו לא ניתנו ליכתב כי פשוטים הם אפי' למתחילים וכו' יעוש"ב. ובכן ודאי דלענין דינא כוותייהו דכל הני רבוותא נקטינן דמסתבר טעמייהו וכמדובר. ועיין להרב גנת ורדים כלל ו' סימן ו' ה"ד הרב ז"א בח"ב ס"סי ע"ה וכן יש להוכיח מדברי הנו"בי מ"ת חיו"ד סי' ע"ו שאזכיר דבריו לקמן:

פש גבן ערער חד שמה שמצינו לגדולי הפוסקים ז"ל שהתירו להוסיף על הנדוניא בכל שנה ואפי' יכתוב בפירוש שכר או ריבית לית לן בה דכיון דאין בחיוב זה ריבית אין הלשון אוסרו. היינו דוקא לגבי אב או אם הנותנים נדוניא לבתם דהוי כנותן מתנה ומוסיף. אבל לגבי אחים הנותנים לאחותם נראה לכאורה לאסור דכיון שבלא"ה הם חייבים לתת לה עישור נכסי. א"כ ההוספה באה מחמת חיוב ואסור לכ"ע. ואיסור זה נלמוד ממ"ש שם אפי' באב הנותן לבתו שצריך תנאי זה להיות קודם הנישואין. דאלו אחר הנישואין כבר נתחייב בממון ואסור. וכמו שראיתי להרב נודע ביהודה מ"ת ח"א סי' ע"ו שכתב על שטר שכתבה האם לבנה בלשון זה ועוד סך מאתים זהובים (שצוה האב לתת לבנו בצוואת ש"מ) יהיה לו חוב על קרקעות שלה ובעבור הרחבת הזמן יהיה לו דירה בחנם בשביל הריווחים. רצה לדמות זה להוספת נדוניית חתנים שזכר רמ"א ביו"ד סי' קע"ו והמחבר בסי' קע"ז ושוב דחה שאין זה דומה לנדוניית חתנים כיון דהאם כבר היתה חייבת לבנה חוב זה על פי צוואת אביו והביא דברי הט"ז בסימן קע"ו. הנה ודאי יפה דחה מעלתו שאין זה דומה לנדוניית חתנים ובודאי מה שדר הבן כל הימים היה ריבית עכ"ל. ואולם ראיתי להרב זרע אמת שם סי' ע"ה שגם הוא נשאל על אחים שהיו חייבים לאחותם בצוואת שכ"מ ונתחייבו לתת ריוח לאחותם בכל שנה. ובתחי' צדד לאסור ממ"ש הט"ז הנז' ושוב דחה דברי הט"ז וכתב דבכה"ג אף הט"ז מודה דהא זה התנאי נעשה מתחילה בתנאים הראשונים שונים שאחי הכלה הבטיחו להחתן וכו' וא"כ הרי זה כתוספת נדונייא דאילולי זאת לא היה מתרצה החתן ליקח אחותם ואין כאן ריבית כלל ול"ד לנדון הט"ז וכו' ואף על פי שבשטר דוטאלי כתוב תיבת ריוח דמשמע קצת לשון ריבית ודאי אין לנו לשמור המלות רק הטעמים כדרך החכמים ע"כ. ואנכי הרואה דרב גובריה להתיר בכגו"ד שעיקר הנדונייא כבר היו חייבים לתת לאחותם מכח צוואת אביהם ואין זה כנותן מתנה ומוסיף. והגם שבסו"ד רצה ליישב זה וכתב וז"ל דס"ס עם משה החתן לא הי"ל שום חוב רק עם אחותם וגם היא לא היתה חייב' למשה כלום וממילא אין זה אלא כתוספת מתנה למשה ע"כ ואכתי לא ידעתי מה הרוחנו בזה דסוף סוף האחים לא נתנו מתנה והוסיפו וכמובן:

מ"מ אומר אני דבנ"ד כ"ע מודו דמותר כי אין כאן צוואת ש"מ לתת לאחותם סך ידוע. אלא חיובם הוא להשיאה מע"ן שלה. וכבר ידוע שנהגו עתה להוסיף ולגרוע על הנוגע לה מעישור נכסי. וכיון שאין להם חוב מבורר וידוע. ודאי שפיר קרינן בהו נותן מתנה ומוסיף והוי ודאי תוספת על הנדונייא שמותר. ועוד דכיון דעישור נכסי נגבה מהקרקע כמ"ש הש"ע א"הע סי' קי"ג א"כ נמצא שמה שנותנים לה בכל שנה היינו שכירות המגיע לה מחלקה בע"ן בקרקעות אביה. (ובלא"ה האחים חייבים לשלם לה חלקה בשכירות כדין הדר בחצר שצריך להעלות לו שכר. מדי דברי עם הרב הגאון ר"ל נר"ו בענין זה כה היה דבריו דמטעם זה לבד אין כאן איסור ריבית). ולזה נראה שכיוין הסופר במ"ש שיהיו במשכנתא בקרקעות שהניח אביה. ועיין להרב זרע אמת שם בסימן ס"ב באורך דון מינה ואוקי באתרין כי אין אני בן חורין להאריך כעת. סו"ד נראה ברור כי מכל אלין אין כאן איסור ריבית כלל. ומהיות טוב יעשו האחים שטר משכנתא על אחד מקרקעותיהם ובזה יוצאים ידי חובת כל הדעות והסברות וינצלו אפי' מספק איסור ריבית דחמיר:

אתאן לטענת הבעל השניה שתובע הקרן מפני שלא נכנס גוף הקרן ליד הבעל כדת של תורה:

אנכי הרואה דגם בזה לא צדק כי הדבר ידוע שרק הסך שהתנו ביניהם בשעת השידוכין שיהיו בידו ונכתבו בשטר הכתובה וקבל הבעל אחריותם. אותם המעות או קרקעות ודאי שצריך שיהיו תחת רשותו. כי איך יקבל אחריות על נכסים שהם ביד זולתו. אבל נכסים שהתנו בפירוש בשטר הכתובה שלא יהיו ברשותו ולא קבל אחריותם. הרי הם כנ"מ של אשתו שאין לו בהם רק אכילת פירות כמבואר בש"ע א"הע סימן פ"ה. ואפי' במעות בעין הנתונים לריוח היום ע"י אחרים שכתב מהר"ם גאלאנטי ז"ל בתשובה סי' ק"ג שראוי שיקחם הבעל וירויח בהם. מ"מ כתב בסו"ד שדינו דוקא אם הבעל הגון וירא שמים ואינו מבזבז בנכסים. ואם ח"ו יש חשש שמאבדם אין ראוי לתתם לו עיש"ב וכ"ש בנ"ד שהם נתונים במשכנתא על קרקעות אביה והארץ לעולם עומדת דלית דינא ולית דיינא שיאמר להוציאם מדרך בטוח כזה ולתתם ביד הבעל שהוא קרוב להפסידם שכל אדם עלול לנזיקין וחבילות. ובפרט שזה היה התנאי הא' שהתנו עמו בשעת שידוכין ואדעתא דהכי נתנו לו את אחותם. ומה גם שנשבע ש"ח על זה שחייב לקיים שבועתו. ומכח שבועתו זאת אינו יכול להיות מפתה לאשתו לתבוע הממון כדי שלא יהיה גורם לביטול השבועה. כמתבאר היטב מתשו' הרשב"א ז"ל באל'פיו סי' תשע"א (ועיין מה שכתבתי בזה בתשובה חא"הע ונדפסה בספר פני יצחק סימן טו"ב ואכמ"ל). ואף אם יפתה את אשתו ותתבע גם היא גוף הקרן אשר היא ודאי רשאה ושלטאה בנכסיה. מ"מ נראה ודאי שגם היא אינה יכולה לתבוע הקרן מאחיה. מכח שבועתה שנשבעה בש"ח שהקרן יהיה ביד אחיה והם יתנו לו הפירות ואין פוטר אותם. והיה לי להאריך בפרט זה ולבררו וללבנו אלא שאין הפנאי מסכים עמדי להיותי טרוד מאד אדעתא למסק לעו"בי טראבלס המערב יע"א ע"כ היה הקצ'ר אמיץ:

הכ"ד החותם פע"הק ירושלם תוב"א בש"א שבט שנת התר"ל וחמש ליצירה הצעיר אליהו חזן ס"ט וזאת הסכמת הרב הגדול ראשון לציון נר"ו

אנא נפשאי ראשון לציון הבא ע"הח ראה ראיתי את השאלה שמע"לד ואת אשר נגזר עליה מאת רחימתין עזיזא סיני ועוקר הרים הרב הפוסק נר"ו האח הא"ח ראתה עיני כל מה שכתב בקיצור נמרץ לנחיצת הזמן לאסור איסר על האשה הנז' תמ"א ובעלה הי"ו שלא יוכלו לתבוע תבע גוף הקרן שביד אחיה הי"ו מאחר שנתחייבו כן בשעת הנשואין וגם נשבעו ש"ח לאשר ולקיים חיובם זה. ומי יקל ראשו באיסור שבועה החמורה אשר נזדעזע כל העולם בעבורו כאשר הורה גבר רחימא דנפשאי הא"ח נפשי הי"ו וגם אנכי מס'כים הולך בכל האמור ואף ידי תכון עמו. ועל אשר הם חוששים בענין לתא דרבית והאריך בזה ידי"ן הרב הפוסק נר"ו. לדידי חזי שאין כאן מיחוש מאחר שהאחים המבורכים הי"ו קבלו עליהם אותו קרקע שמגיע לה מע"ן בתורת שכירות לתת להם בכל שנה כ"וכ כל ימי חייהם. כדין הדר בחצר חבירו שצריך להעלות לו שכר. ובזה ניצולו מאיסור ריבית ולית דין צריך בושש. ועל דבר אמת וענוה צדק ח"ש פע"הק ירושלם תוב"א בש"א שבט התרל"ה על הדין ועל האמת ועל השלום:

הצעיר אברהם אשכנזי ס"ט

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה