שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן
יורה דעה · סימן כ
להלכות נדה
שאלה נפשי לשאול הגיע מאת מני"ר שיל"ה במה שאנו נוהגים בימי הפרשה לישן באלו המטות של ברזל הרחבות הרבה כי ישכבו שם שנים איש ואשה כל אחד בפ"ע בכלים מיוחדים והם רחוקים זה מזה. ועושים הכר להניח הילד הקטן בין שניהם. אי כגון דא הוי היכרא או צריך כר או כסת להפסיק ביניהם יורנו המורה ויבא שכמ"ה:
תשובה מאי דמספקא לך אי סגי להניח הילד בין האיש והאשה בימי הפרשתם. פשיטא לן דהוי היכרא טובא. שהרי המרדכי בפ"ק דשבת שאסר אפילו בב' מטות. היינו כשהמטות נוגעות זה בזה. וכמ"ש רמ"א בסי' קצ"א ס"ו. אבל כל שהם מרוחקות זו מזו ודאי דשרי. ומ"מ נהגו ישראל להניח דבר המפסיק ביניהם כמו כר או כסת וכיוצא. וה"ה ילד קטן דאף אם הילד הולך על רגליו ויכול להיות כי באמצע הלילה הלוך ילך אחר אמו מצד אחר הא פש גבייהו מטת הילד שהיה מושכב עליה. וכן נוהגים בארץ הצבי. וכבר אמרו במס' סנהדרין בפ' אחד דיני ממונות שאפילו כסוגה של שושנים לא יפרצו בהם פרצות וכמ"ש התשב"ץ ז"ל בח"ג סו"סי מ"ב שאפי' אין ביניהם אלא סייג של שושנים לא יבאו לידי עברה. ומכאן ראיה שמ"ש קודם לזה שאם הם ישנים פנים כנגד פנים שצריך מרחק רב ביניהם לאו דוקא מרחק רב אלא שיהיו מרוחקות באופן שאינם נוגעות זה בזה וכמ"ש הרב חיד"א ז"ל על הברכי"ם שם סט"ז. וזה פשוט. ועיין בס' אור זרוע הגדול הנד"מ בדיני נדה סי' ש"ס:
אכן מאי דפשיטא לך לשכב בערש ברזל אף אם היא רחבה ביותר. זה ודאי איסור גמור. וכבר נשאלתי ע"ז בשנת תרכ"ד מנוה היפה תוב"א והשבתי לאסור מההיא שכ' התשב"ץ שם בסי' מ"ב וסי' ח"ן שלא הותר אלא כשהיא קבועה בכתל וציינתי דברי בהגהותי לס' ישרי לב חיו"ד אות ן' והשיב עלי הרב המגיד יק"ר מחכמה ומכבוד נר"ו שכבר מבואר בב"י ובהגה בש"ע סי' קצ"ה ואין כל חדש כיעו"ש וכבר השבתי ע"ד שאין ראיה משם כלל. ואדרבה היה מקום לטעות להתיר ממ"ש הש"ך שם בשם מהר"מ אלאשקאר ז"ל בתשו' סי' צ"א דבמטה של עץ הוא בבגדו והיא במטתה דשרי. אלא דעתה שנגלו לנו תשו' התשב"ץ ז"ל מוכרחים אנו לפרש שמ"ש מנהמ"א מטה של עץ דשרי היינו בקבועה בכותל דומיא דמטה של בנין. וגם לזה השיב בהשמטות שם ששתי תשו' התשב"ץ הנז"ל כבר הביאם הרב שיו"ב והלא כה דברו כי אין כל חדש ע"כ. ואנכי הרואה כי הוא אהב לטעון כי מעיקרא אני לא באתי להורות דין חדש אלא כתבתי מעשה שהיה הלכה למעשה. והוא חשב להשיג ממ"ש בב"י ובהגה ונמצא מושג. והביא מן החדש שכבר קדמני השיו"ב. ואין זו השגה כי לאו חמור נושא ספרים אנן. ומי זה ניצול מהשגות כאלו מספרי אחרוני זמננו. ואם באנו לכתוב השגות כאלו יכלה הזמן ולא תכיל אותם יריעה אף אם יהיו השמים גוילים (ומכאן תשובה מוצאת לכל אשר ימצא בדברי העלם דבר מספרי הפוס' האחרונים כי אל ישיתו עלי חט'את כי מלבד שרוב ספרי האחרוני' אינם נמצאים אצלי בגלות החיל הזה. ואף אם הבאתי דבריהם לפעמים הוא ממה שהיו מצויין אצלי מעת היותי שליו ושאנן על אדמת הקדש. עוד זאת כי כאשר ראיתי הדבר מבואר בספרי הראשונים וגדולי האחרוני' לא חשתי לחפש עוד לבל נאבד הזמן בחיפוש ספרים ודי בהערה זאת לכל הדן לפ"ז). ועיין שער המים חיו"ד סימן א'. ובס' נחלת שבעה סימן ז' ואין הפנאי מסכים להתיישב בדבריהם:
איך שיהיה באנו לנדון שלפנינו שאם המטה הזאת היא של ברזל מטולטלת ואינה קבועה בנקל במסמרים של ברזל. הוא איסור גמור מק"ו דספסל ואין מתיר בדבר. ואם נהגו כן הוא מנהג בטעות ובאיסור שראוי לבטלו וכמ"ש הגאון מז"ה ז"ל בס' נדיב לב ח"א חיו"ד סימן ע"ה ובפרט באיסור נדה דחמיר. וציי"מ. ויראנו נפלאות מתורתו: