אור ברסלב
שות תעלומות לב חלק א יורה דעה › סימן יט

שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן

יורה דעה · סימן יט

סימן יח

להלכות נידוי וחרם

שאלה יורנו רבינו פטיש החזק אליהו בהי"ר כמראה הבזק מגזע היחס אראלים ותרשישים החזן רוע"ה צאן קדשים בעובדא דהוה בדידי ונשפל לארץ כבודי כי שכרתי בית מאחד מאנשי עירנו ובאחד מן הבתים היה שם תנור גדול ורציתי להרוס אותו ולעשותה בית לדירה. וכאשר התחלתי להרוס הבנין שמע החכם המ"וץ ושלח אחרי באמור אלי כי אסור מן התורה להרוס הבנין הנז' וא"כ שלח אחר הבע"הב להזהירו שלא יניחני לעשות רצוני. ותכף הלכתי אצל הרב ושם מצאתי הבעל החצר ואמר לי תדע שהרב אומר שדבר זה אסור ואני מתפחד מהסכנה ואם אתה מקבל עליך האיסור והסכנה עשה מה שברצונך. אמרתי לו קבלתי הכל. אז אמר החכם איני מניח אותך לעשות איסור אמרתי לו שבקיה לההוא גברא וליקום באיסור כי אני יודע כמה וכמה עשו כן בתוך עירנו בזמן הרבנים ולא היה מוחה בידם אזי קם בחמתו ונידה אותי בשווקים וברחובות. ואדוני יודע השנאה שיש לו עמי מזמן היותו ר"ומ כת"ר פה עמנו בשליחות מצוה. לכן הנני מבקש מכת"ר להודיעני שורת הדין אם נדוייו כדין וגם אם הדבר הזה אסור או מותר ועם אדוני הס"ר וה' יגביה ככב מערכתו ויאריך ימים על ממלכתו וישוב הו'ד לביתו נאוה קדש ירושלם צבי חמדתו ושכמ"ה:

וזה תורף תשובתי במכתב ששלחתי ליד החכם המורה לצדקה נר"ו:

קול שאון סואן ברעש עלה באזני צעקת ריבה אשר בינו ובין החכם אהובי המתחסד עם קונו הי"ו. ואם כנים הדברים כאשר כתוב במכתבו אלי הפריז הרבה על מדותיו מר באתריה. להחרים ולנדות איש חכם חסיד בכל דרכיו ועולה לא נמצא בשפתיו כאשר מכירו הייתי לשעבר ואף אם עשה שלא כהוגן וכשורה והיה חייב נידוי ע"פ הדין. היה ראוי לרו"מ לחשוך עצמו מדין זה. בהיות ידוע לכל באי שער עירו גודל שנאת רו"מ עמו מימים ימימה. ורבים ושלמים היו מרננים אבתריה דרו"מ כי שנאתו עם החכם הנז' היא מקנאתו אותו וכיוצא מדברים רעים אשר שמעתי ותרגז בטני בהיותי במח"ק ולא אעלם על ספר משום כבודו וכבוד התורה. ועתה מה יאמרו בני קהלתו מצא בע"ח לעשות נח"ר ליצרו והיינו חרפה ובוז ח"ו. ולא נעלם מעיני דמר מ"ש הרב ת"הד וה"ד מהרשד"ם ז"ל בחיו"ד סי' ר"ט. כ"ש שרו"מ נלכד ברשת מנדה למי שאינו חייב נידוי בלי ספק כי החכם הזה לא התריס כנגדו אלא אדרבא דבריו בנחת נשמעים. ואם נידהו מחמת האיסור מלבד שאין זה איסור תורה כאשר אבאר להלן עוד זאת כי לא ראיתי ולא שמעתי שרו"מ נידה לשום ארם על עברות יותר חמורות מאלו. ועוד רעה חולה שלא המתין כ"ת עד שיעשה האיסור לפי דעתו אחר התראתו. כי מכל אלה איני רואה מקום לחול נידויו. ואהניא ליה ענותנותיה של החכם שכנגדו שלא הפך הקערה על פיה כי אז היה צריך נגר ובר נגר דליפרקיה לרו"מ מרשתו כאשר האריך בזה הגאון מז"ה ז"ל זצוק"ל בס"ה נדיב לב ח"א חיו"ד סי' קי"ב יע"ש כי לא הניח פינה וזוית. ואין רצוני להאריך בזה אם רו"מ ישמע לעצתי ויתיר לו להחכם הנז' תו"מ ובאהבה יקרבהו וכאישון עינו יצרנהו. והלואי היו לו בעירו שלשה או ארבעה ת"ח כמוהו והיה לו לנחת בודאי. כ"ש כי האחד הננו ואין שני לו ומדוע בשתי ידים ירחקהו ובאיבה יהדפהו. לא ידידי לא זו העיר ולא דרכה של תורה כלך מדרך זו לאהבה את יראי ה' ואוהביו ויהי שלום בחילו ושלוה בגבולו:

ובעיקר הענין אין בו איסור תורה ואפי' איסורא דרבנן ליכא. אלא היא צוואת הר"י החסיד ז"ל כמבואר בצוואותיו שבריש ס' החסידים סי' נ"ח וז"ל (יען כפי הנראה אינו מצוי אצלם) לא יחוץ אדם תנור וכירים שאופים בו להשתמש באותו מקום אלא יניח אותו לתקן שנית כי סכנה גדולה כל עושה אלה ע"כ ובעי"ק ירושלם תוב"א נזהרים בה הרבה וגם ביתר ערי תוגרמה שמעתי שנזהרים הרבה ברוב צוואות הרב ז"ל ורבים עברו ונענשו. ויש שאינם מקפידים ולא קפדי בהדייהו. והגם שהרב נודע ביאורה ח"ב א"הע סי' ע"ט כתב שלא צוה אלא לזרעו. מ"מ בצוואה כזאת רואה אני שראוי להחמיר הרבה יען הפליג בדבר כי היא סכנה גדולה לכל עושה אלה. ואפי' הרב ב"ד בחיו"ד סימן כ"ו שהתיר ה"ד שהיה רוצה לעשותו בית תלמוד ולצורך רבים ואפי"ה קמו עליו הרב חיד"א ז"ל בס' אהבת דוד דרוש ט"ו והר' צרור הכסף בחיו"ד סימן ו' ודחו כל ראיותיו והעלו לאסור אפי' במקום מצוה וצא ולמד שם מה שאירע לבע"הב בנו של הרב המתיר ז"ל ועיין יוסף אומץ סי' ל"ז. מ"מ לא נאמר זה אלא באתרא דידעין לה לצוואה זאת ומקפידים בה שודאי שאם בא אדם להמלך אין מתירין לו אלא אדרבא ראוי להודיעו חומר הסכנה ושומר נפשו ירחק מלחבול בעצמו. ובאתרא דלא ידעין שומר פתאים ה' כמ"ש הרב חיד"א ז"ל ביוסף אומץ שם. והרב צרור הכסף שם כתב בסו"ד וז"ל ברם מי שבא לימלך יען בההוא פחדא יתיב כנ"ד וכיון דבא לשאול כנראה שהוא מן הקפדנין ותמן אמרין. מאן דקפיד קפדין בהדיה דאם אינו מקפיד למה זה שאל יעשה מה שלבו חפץ ושפיר קרינן ביה שומר פתאים ה' עכ"ד. הרי מבואר שאין על המורה לאסור ביד חזקה ולהכות חרם אשר לא כדת. ובפרט שמדברי החכם השואל נראה שמקומם הוא אתרא דלא קפדין בהא. ומבואר ג"כ שהוא אתרא דלא ידעין לצוואות הרב ז"ל ואפי' כת"ר נראה דלא סיימוה קמיה והפריז ואמר שהוא אסור מן התורה. והחכם שכנגדו ביודעו שלא נזכר איסור תורה זה בשום מקום השיבו כהלכה שבקיה לההוא גברא דליקום בהאי איסורא דקי"ל בגויה דאיסורא ליכא. ואם מני"ר עשה זה כדי להחמיר עליו לא טוב עשה. דהאידנא שהכל מבורר לפנינו כש"ע והמפה הטהורה. מי יאמין אל אשר לא כתוב בספר. ואדרבא אם היה גלוי לפניו שאיסורא דנא הוא מצוואות הרב ז"ל וחמירא סכנתא אולי היה שומע לדבריו. ועיין אות היא לעולם ח"ב מערכת צ' אות ע"א מ"ש בתנור המטלטל. ועיין תורת חסד ס"סי רס"ח:

ונראה לי שאם בעל הבית הוא המשכיר היה יודע בזה וקפיד בצוואות הרב ז"ל אפשר שיש כח בידו למחות בשוכר שלא יעשה כן אף אם נתן לו רשות לעשות כל אשר יחפוץ בבית. דכג"וד דאיכא סכנה ולא ידענו למי מגיע הסכנה והוא חושש על נפשו מי יחוס יותר ממנו. אבל אם בעל החצר אומר להשוכר אני איני חפץ לעשות כדבר הזה כי ירא אנכי מהסכנה ואתה אם אינך ירא וחרד על זה עשה כאשר ברצונך אין אנו אחראין עוד. וכדמות ראיה נר' מההיא דסוף פ' לא יחפור דא"ל רבא בר רב חנן לרב יוסף אנא לא קייצנא דאמר רב האי דיקלא דטעין קבא אסור למקצייה וא"ר חנינא לא שכיב שבחת ברי אלא דקץ תאנתא בלא זמנא מר אי ניחא ליה ליקוץ. באופן שבנדון זה מני"ר שתים רעות עשה וכן לא יעשה ואתא החכמה והמדע לתקן המעוות במתק לשונו ובמטו מניה דמר אל ישים הת"ח הזה בעל מחלוקתו כי ירא אלהים הוא וחרד אל דברו ושבו להיות לאחדים כשבת אחים גם יחד:

כ"ז כתבתי לפי סגנון השאלה שאני שולחה לרו"מ כדמותה. ובעיניו יראה איך גם במה שכתב אלי החכם הנז' נזהר מלפגוע בכבודו עד שלא הצריכני לשנות הלשון מפני ד"ש. ואם יש איזה שינוי אשר בעבורו יוכל להצדיק עצמו כי כתורה עשה יודיעני ואדעה ושבתי בשלום:

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה