אור ברסלב
שות תעלומות לב חלק א יורה דעה › סימן יד

שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן

יורה דעה · סימן יד

סימן יג

וזאת תשובתי אליו

מה נמרצו אמרי יושר אשר דבר בקדשו חד מן חבריא ראש זובחי הזבח רב טבחי"א הד"ר הוא הרב הכולל ענותן כהלל כמהר"מ אסרוסי נר"ו על דבר המנהג שהיה פה העירה. כי הש"וב היו לוקחים שכרם מהכשרות דוקא ולא מהטרפות. ואל שכרם מהכשרות הם נושאים את נפשם כדי להביא טרף לביתם כי אין להם שכר מהק"ק בעד השחיטה. ואני בצאתי מירושלם ע"הק תובב"א ובאתי עד הנה לרעות ביעקב. שמעתי את המנהג הרע הזה ותרגז בטני כי לפי מה שבינותי בספרים ראיתי כי ראוי ונכון לבטלו ולעמידו על קו הדין. אחרי שהכפירים שוהגים שזה הוא מנהג רע ומר. ושלשת הגבורים הרמב"ם והראב"ד והריב"ש זלה"ה אשר מימיהם אנו שותים ומפיהם אנו חיים. צווחי ככרוכיא על הדבר הזה. וקבעו דבריהם להלכה ולמעשה מרן הקדוש ז"ל בש"ע ורמ"א בהגהה ובעל הלבוש בסי' ח"י ובפרט כמה שהפליג הרא"ם ז"ל בתשובה סי' כ"ד וז"ל וכמה פעמים ראיתי לפסול לכל הטבחים של קושטאנדינא מפני שנוטלים שכרם מן הכשרות ואע"פ כן נמנעתי מפני שידעתי שלא יעלה בידי ומוטב שיהיו שוגגים וכו' יעו"ש גם הרב כנ"הג בחיו"ד סי' ח"י הגהב"י סי' ס"ב ובס' בעי חיי חיו"ד סי' ט"ז הרבה להשיב אפי' על המנהג הרע הזה וכתב שראוי לבטלו וגילה אוזן הרב הגדול רבו מהרימ"ט ז"ל והרב מהרי"ט ן' יעיש ז"ל ואמרו לו ישר חילו. והביא מ"ש מהר"מ די בוטון ז"ל בתשובה סי' ו' ששיבח לעיר שבטלו המנהג ההוא ועשו תיקון לזה יעו"ש גם הרב מהרח"ש בס' תורת חיים ח"ג סי' י"ג העיד על העיר שנשאל עליה שבטלו אותו המנהג. והרב נחפה בכסף ז"ל בח"ב בקונטריס פרי מפרי דכ"ו ע"ב כתב שגם בע"הק ירושלים תוב"א בטלו המנהג הגרוע שהיה השוחט לוקח מן הכשרות דוקא וקצבו לו שכר מהק"ק והק"ק יהיו לוקחים מה שהשוחט היה לוקח וכתב שכן ראוי והגון שינהגו בכל גלילות ישראל ע"כ וכן הוא המנהג בעי"הק עד היום הזה. גם הרב החבי"ב בכנ"הג שם העיד כן על עיר ברוסא. ואחרון חבי"פ הרב הגדול שארינו ז"ל בס' משא חיים מערכת ש' אות קי"ב ראו הביא לנו ההסכמה שעשו בעיר אזמיר יע"א בשנת התר"א לבטל המנהג הקדום שהיו נוטלים הש"וב שכרם מן הכשרות דוקא ועמדו ותיקנו שיטלו שכר קצוב לשנה מכיס כוללות העיר וכוללות העיר המה יטלו הקצבה מן הקצבים וכו' כי"עושב הרי מבואר יוצא שראוי לבטל המנהג הזה היכא דאפשר ולתקנו בדרך נכון:

והגם שראיתי לאיזה מרבני האחרונים ז"ל שחתרו לישב מנהגם כדי שלא תהיה עדת ישראל כעוברי על דת ח"ו. מ"מ גם הם יודו דהיכא דאפשר לתקן בדרך ישרה לצאת ידי חובת כל הסברות שראוי לעשות כן. והנה הרב ט"ז שם בס"ק י"ד רצה לתת טעם להנוהגים לקחת מן הכשרות מפני שלא נחשדו בשביל דבר קטן כזה להאכיל טרפות. ולא דמי לההיא דאילא ביבנה ששם יש חשד בדבר גדול וכתב שמצא כן לרש"ל ע"כ וטעם דחוק הוא וגם רש"ל בפא"ט סו"סי ח' שה"ד הש"ך שם לא כתב כן אלא בטבחים שאינם מתירים שום ספק אלא מראים אותו לחכם שבעירו כיעו"ש והרב פר"ח שם ס"ק ל' כתב דבמידי דדררא דממונא אין טעם לחלק בין הנאה מועטת למרובה ולעולם איכא חשד ע"כ וכ"כ מהרשד"ם חיו"ד סי' מ"א ומהריק"ש בתשובה הביא דבריהם הגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל יו"ד ח"א סי' ק"ן ועיין להרב צפיחית בדבש סי' מ"ב. גם מרן החבי"ב והרב שמלה חדשה סתרו דברי הט"ז ועיין להרב זרע אמת ח"א יו"ד סי' א' שהאריך. וכ"ש למ"ש התוס' בבכורות דכ"ט ד"ה תרי לתירוצא קמא דאפי' משום טירחא לראות הבכור פעם שניה איכא חשדא ונראה שדעת מרן בש"ע כן כמו שנבאר. ועיין בתשובת אבקת רוכל למרן ז"ל בסי' ר"ז שכתב וז"ל אבל הכא שנוטל הכרכשה מהכשרה הרי יש לו הנאה אם יכשירנה ואע"פ שהנאה מועטת היא חשוב ש"ש מפני הנאה זו כמ"ש בח"מ סי' ש"ו ע"כ נמצאת למד שגם התר זה של הט"ז נדחה קרו לה רוב הפוס' ואין דעתם נוחה בזה:

וגם הטעם שכתב רש"ל ז"ל בטבחים שבכל הוראה של ספק טרפה מראים אותה לחכם. ומשמע ליה דבכגון דא ליכא חשדא. גם הטעם הזה קליש טובה דכיון דיש לו הנאה אם יכשירנה והוא מכשיר את הבהמות שאין בהם ספק. אכתי החשדא במקומה עומדת. ונראה שלזה כיוין הש"ך שם ס"ק ל"א שכתב ע"ד רש"ל שצ"ע בדבר. והטעם שכתב הרב ש"ך ז"ל היכא דהמנהג שהשוחט לוקח הכרכשות ואוכלם ליכא למיחש שיאכל טרפה ולמוכרם לאחרים מתירא ע"כ והוא מסתבר פורתא בכל זאת כתב שהוא מנהג רע והביא מ"ש בהג"א פא"ט שאוסר גם באופן זה. ובפרט היכא שהמנהג למוכרם וכמנהג העיר הזאת שכל שכרם הוא זה ולא על הכרכשות לבדם יחיה האדם. ודאי דאסור וראוי לבטלו. ומ"ש הפר"ח שם בסו"ד דבקצת מקומות שהטבח נכרי מספיק בשר לישראל כל צרכם יש להקל קצת בזה ע"כ וטעמו נראה דאע"ג דאית ליה טירחה יתרה לטבח שהוא שוחט והולך עד שימלא מלא חסרון הטרפות לא חשדינן ליה דמשום הטירחה מתיר את האיסור. והגם שבעיר הזאת אין לקיים המנהג מטעם זה כיון שהטבחים הם יהודים ולא נתחייבו להקהל להספיק להם בשר כדי צרכם. מ"מ אפילו באותם המקומות שיש להם חיוב זה. נראה שאין טעם זה מספיק לכ"ע. דהא לא קיימא אלא לתירוץ ב' של התוס' שם בבכורות. אבל לתי' קמא אכתי איכא חשדא. ואולי מצד זה הוא שכתב הרב יש להקל קצת כלומר שיש להם על מה שיסמוכו. וכן כתב הרב יהונתן ז"ל בכרתי שם ס"ק כ"ז:

והיה נראה להכריע דמרן ז"ל ס"ל כתי' קמא דתוס' והוא ממ"ש הטור בסי' שי"ב ולא יקח אלא פעם אחת ורואה אותה לעולם וכו' ותמה מב"י ז"ל שם למה הביא דין זה משם הרמב"ם והוא גמרא ערוכה שם בבכורות. והקשו ע"ד הב"ח והדרישה והט"ז שם דמה שהביא הטור בשם הרמב"ם הוא במה שחידש שחייב לראותה לעולם ולא חשדינן ליה משום טירחה כתי' ב' של התוס' שזה אינו מפורש בגמ' עכ"ד. ונראה לכאורה שמרן סובר דמ"ש הרמב"ם ורואה אותו לעולם אין הכוונה שחייב לראותה אלא שאם רואה אותה כמה פעמים אפי"ה אינו לוקח שכר. והכי משמע לישנא דהרמב"ם ז"ל שכתב ורואה אותה ולא פירש ואמר חייב לראותה כדרכו דרך הקדש לבאר בלשונו הצח. ומה"ט מרן בכ"מ שם בפ"ב בהל' בכורות לא הביא רק סוגיית הש"ס ולא הראה מקום לדין זה שחייב לראות אותה תמיד שאינו מפורש בגמ'. אלא שלשון הרמב"ם לפי"ז נראה מיותר דבאומרו שאינו יכול ליקח שכר פעם שניה מפני החשד היה די. ולמה לו להאריך ולומר ורואה אותה לעולם כל זמן שמביאים אותה אליו שהוא יתו"ר נפי"ש. כי ע"כ דעתי נוטה שהרמב"ם בא להוסיף ולומר שחייב לראותה לעולם כתי' ב' של התוס'. ומ"מ קשה קושית מרן הב"י על הטור שלא הי"ל לכתוב הדין שאינו יכול ליקח שכר חוץ מפעם אחת בשם הרמב"ם. אלא כך הול"ל והרמב"ם כתב שרואה אותה לעולם וכו' וכך דייקי דברי הב"י ועדיין צ"י:

העולה מן האמור שכל הדרכים שכתבו הרבנים האחרונים ז"ל לקיים המנהג בחזקת סכנה ואין דרך ישרה לדעת כולם אלא או שיקחו בשוה ככשרות כטרפות או שיקחו שכרם מכוללות הק"ק והם יקחו חלקם בכשרות. ומה גם בנ"ד שהש"וב אין להם שכר אחר אלא שכרם מהכשרות ובכל ספק שיפול הם המורים הלכה למעשה בלי שאלת חכם. וגם הטבחים אינם מחוייבים לתת בשר כשר לכל עם הקהל. הא ודאי שהוא מנהג רע ומר וראוי לבטלו. דלכ"ע היכא שיש יכולת ביד ראשי הקהל לבטלו ולהעמידו על קו הדין שראוי לעשות כן וכמ"ש למעלה משם כמה רבנים. וצא ולמד כמ"ש הרב צפיחית בדבש בסי' מ"ב שאחר שהאריך הרחיב לקיים המנהג בסו"ד כתב שאם יש כח בידם לבטלו מ"ט חלקם ומ"ן גורלם שיוצאים י"ח כל הדעות כיעו"ש ומ"ש הגאון מז"ה ז"ל בס"ה תורת הזבח אות ש' שמנהג עוב"י אזמיר יע"א שלוקחים מן הכשרות דוקא שיש להם על מה שיסמוכו ע"כ מלבד דגבה תורא בין מנהגם למנהג העיר הזאת דבמנהג עיר אזמיר איכא תרתי לטיבותא חדא שהיו מתנים עם הקצבים להספיק להם בשר כשר כמ"ש בספרו נדיב לב ח"א סי' ל"ד ה"ד הרב הפוסק משה שפיר נר"ו. ועוד שעיקר שכרם היה מכיס הק"ק ומה שהיו לוקחים מהכשרות הוא תוספת בעלמא כמ"ש בס' נדיב לב ח"ב ח"מ סי' ג"ן וכגו"ד יש להם סמך להקל כמ"ש הרב גבעות עולם סי' ב'. ובכל זאת ודאי דאזיל ומודה שאם אפשר לתקן דמתקנינן וכן היה גם בעיר אזמיר שתקנו הדבר כמ"ש מרן החבי"ף ז"ל בס' משא חיים הבאנו דבריו לעיל:

זאת היתה לי בבואי לעיר הזאת לתקן הדבר באופן המוסכם לכ"ע דהיינו שיקחו שכרם בשוה מן הכשרות והטרפות אין נגרע דבר. וליכא למיחש ודאי ללעז הראשונים כמו שהוכחנו מכמה עיירות גדולות אשר בית ישראל נכון עליהם שבטלו המנהג הקדום ותקנוהו כנז"ל ולא חששו ללעז הראשונים. ובפרט לדידן שקבלנו הוראות מרן בש"ע אפילו להקל ודעתו מפורש דמנהג זה אינו נכון כמ"ש ביו"ד סי' ח"י ובח"מ סי' שי"ב הגם שבב"י כתב ע"ד הטור שדברי טעם הם לענין דינא אפי"ה השמיטו בש"ע. ובענין לעז על הראשונים פוק חזי דברי מרן הקדוש ז"ל בתשובה שבס' אבקת רוכל סי' ר"ט וזל ואין בהסכמה זו משום הוצאת לעז על אבותינו שאכלו טרפות ח"ו שהרי היה להם ע"מ לסמוך ועתה שנדבה רוחם אותם להחמיר על עצמם כדברי האוסרים ולהשען על אילן גדול תבא עליהם ברכה עכ"ל הטהור ועין גו"ר חא"הע כלל א' סי' ג' ובכגו"ד ודאי אמרינן שמקום הניחו לאחרונים להתגדר בו כמ"ש הרשב"ש סי' רפ"ו ועיין סמיכה לחיים חיו"ד סי' ד' ולאדוני זק"ן הגאון ר"ל ז"ל בס"ה נדיב לב ח"א חיו"ד סי' מ"ה מה שהאריך בזה ואוקי באתרין:

וסבותי אני לראות דברי הרב הפוסק עליון למעלה נר"ו וראיתי שכווננו לדע' אחד וכארי יקום לבטל את המעוררין איישר חיליה וחפץ הייתי להשתעשע בכל אמריו אבל אין הפנאי מסכים. אך את זאת ראיתי בסו"ד שתמה על הרב נאמן שמואל בסימן ל"ב שכתב דהרמב"ם ס"ל כתי' ראשון של התוס' במס' בכורות וכו' וע"ז תמ'ה יקרא דהדרישה בחיו"ד סימן שי"ב כתב כל בתר איפכא והצ"ע ככתוב בד"ק באורך. ואנא דאמרי שאין זו תימה על הרב שכבר הביא שם דברי הלחם חמודות שכתב כדברי הדרישה והרב ז"ל פירש דברי הר"ם במז"ל באופן אחר כיעו"ש והא גרמא ליה להרב הפוסק נר"ו שלא ראה הדברים במקומם אלא מ"ש הר' אהל יוסף בשמו. (וספר אהל יוסף אינו נמצא אתי כעת):

ואנכי הרואה דברי הרב נאמן שמואל שם תמוהים מאד מצד עצמם שכתב וז"ל דלתירוץ ראשון חיישי' לטורח וכדי שלא יחשדוהו על הטורח לא חייבוהו חכמים לראות פעם אחרת ומה שנטל נטל ואם ילך אצל אחר אינו יכול לומר לו לך אצל מי שנתת לו שכר וכן אם יבא לו אינו יכול לומר לו לך אצל אחר ובזה ליכא חשדא ע"כ ודברים אלו אחר המחי"ר אין להם מובן שכתב שהאחר אינו יכול לומר לו לך אצל מי שנתת לו שכר דמשמע דגם האחר חייב לראותה בחנם ולא יוכל לדחותו אצל מי שכבר לקח השכר. וזה לא ניתן להאמר דדוקא להראשון לא תקנו ליה רבנן ליקח תרי זמני אבל השני ודאי שיכול ליקח שכר בטלתו. ואם כוונתו שגם אם בא בשכרו לא יוכל לדחותו אצל האחר. גם זה מנין לו. ומ"ש וכן אם יבא לו אינו יכול לומר וכו' א"כ הרי חייבנוהו לראותו דמעולם לא עלה על הדעת שיהא הוא חייב לילך ולראותו אלא שכשיביאוהו אצלו לא יוכל לדחותו ואם אתה אומר כן הא איכא חשדא טובא. וכתב עוד שדעת הרמב"ם כתי' ראשון דלא כדברי בל"ח דאי כדבריו הול"ל והנוטל שכר חייב לראותה וכו' אלא ודאי לשונו מוכיח דס"ל כתי' ראשון של התוס' וכו' יעוש"ב. וכבר הוכחנו שתי' ראשון של התוס' לפי פירושו אין לו מובן דלפי דבריו אין נפקותא בין תי' ראשון לב' אלא דלתי' ראשון אם ילך אצל אחר אינו יכול לדחותו אצלו ולתי' ב' יכול לומר לו לך אצל האחר. וזה הוא דבר שאי אפשר לשמוע דהאחר יכול לראותו בשכר אם ירצה ואם לא ירצה אפילו בשכר ודאי שיכול לדחותו. והראשון אף אם יביאוהו אצלו אינו חייב לראותו לתי' ראשון ולתי' ב' חייב לראותו. ודברי הרמב"ם נוטים יותר דס"ל כתי' ב' מיתור לשונו הגם שיש לדקדק למה לא כתב בפירוש חייב לראותו וכאשר כתבנו בעניותנו לעיל ודוק כי קצרתי ועוד יש לדקדק בדברי הרב נ"ש שם אלא שהם מובנים להמעיין שם היטב:

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה