אור ברסלב
שות תעלומות לב חלק א יורה דעה › סימן יג

שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן

יורה דעה · סימן יג

סימן יב

נתתי אל לבי לחקור במנהג עירנו זאת טראבלס יע"א שנהגו משנים קדמוניות שהשוחט נוטל שכרו מן הכשרות ולא מן הטריפות ולא ראינו מי שעורר על זה לא הראשונים אשר הם בגן אלהים ולא החיים אשר הם עדן על הארץ הע"י ובהיות אנן שוחטי מתא עד ועד בכלל אנו נוהגין כן ליטול דוקא מן הכשרות ולא מן הטרפות. והן עתה שהאיר אל עבר פנינו נר המערבי מעלת הרב הגדול מעוז ומגדול בנן של קדושים קופה של שרשים שר בשרים כמוהר"א חזן נר"ו ובעודו מפקח על תקנות העיר אז הגידו לו זה הענין של השוחטים הי"ו שאינם לוקחין על הטרפות ועמד מרעיד כמנהגו הטוב לאפרושי מאיסורא ולקח נייר ושרטט וכת' למעלת השוחטים הי"ו שמהיום ולעולמי עד צריך שתקבלו עליכם ועל הבא אחריכם שתקחו מן הכשרות והטרפות שוה בשוה מאחר שכן הסכים מרן ביו"ד סי' ח"י ומי יכול להתנגד נגד דעת מרן ז"ל ובאותה שעה השוחטים העלימו עין מזה דחשו לקלקולא ואחר עבור שבוע שמע הרב שעודם מחזיקים במנהגם ושלח להם וציוה להם עוד כי זה לא לכבודי עשיתי חלילה אלא שכן הוא הדין ועד היום לא היה לכם כח לבטל שאין דבריכם נשמעין אמנם עתה תתלו הענין בי וכי יהיה לכם דבר בא אלי ובהיות כי חששנו שאם לא נשמע לדבריו העון תלוי בנו אז אמרנו לקצבים ואחר שנודע להם שכן צריך להיות ע"פי הדין מצד חשד הש"וב אז בע"כ ענו אמן וכן היה שתהלה לאל קיימו וקבלו לתת מן הטרפות כמו מן הכשרות ואחר עבור שבוע אחת ואיש אחר מקצבים הראשונים אשר ספו תמו ורק עוג נשאר מיתר הרפאים והוא קשה עורף ויצא לו עגל טרפה ולא רצה לשמוע ולקבל ענין זה ואדרבה פער פיו לבלי חק והלשין לכל הגבירים הי"ו והיתה תשובתם מאחר שזה הענין נוגע לענין דינא אין לנו עסק בנסתרות ואין לך אלא שופט שבימיך. ובכן אני נכנסתי לפנים ממחיצתי וראיתי לברר ענין זה אם יש לקיים המנהג או דהוי מנהג בטעות וגם דקרו לן כהנא מסייע כהני מ"מ תורה היא וללמוד אני צריך וכמ"ש הר' הגדול אהל יוסף ז"ל סי' ה' שהוא ג"כ היה ש"וב יע"ש. ואען ואומר דעיקר דבר זה הוא תלוי במה דקתני מתניתין בבכורות דכ"ט הנוטל שכרו להיות רואה את הבכורות אין שוחטין על פיו אא"כ היה מומחה כאילא ביבנה שהתירו לו חכמים ליטול בשכרו ששה בגסה וארבע לדקה בין תם בין בעל מום ופריך הגמרא בשלמא בעל מום דקא שרי ליה אלא תם אמאי ומשני דא"כ אתי למחשדיה דאמרי האי תם הוא והא דקא שרי ליה כדי לישקול אגרא ופריך הגמרא תם נמי אמרי בעל מום הוא והא דלא קא שרי ליה סבר כי היכי דלישקול אגריה זימנא אחריתי ומשני חד זימנא תקינו ליה רבנן תרי זימני לא תקינו ליה וכתבו התוס' ז"ל ד"ה תרי זימני לא תקינו ליה וא"ת אכתי אמרי האי תם הוא והאי דשרי ליה לפי שאינו רוצה לטרוח פעם אחרת וי"ל שלא חייבוהו חכמים לראות פעם אחרת אלא דאם ראה מעצמו לא יכול ליטול עליו שכר ועוד דבזה לא יחשדוהו לעולם שיתיר את האסור כדי לינצל מטורח של פעם שניה ע"כ ומכאן דן אבי התעודה הר"מ במז"ל ז"ל בפי' המשנה וכתב ומתוך הלכה הזאת יתבאר לך שיש מן הטבחים ששוחטים בשכירות ידועה אם השחיטה כשרה ואם טרפה אינו נוטל כלום וזה אינו מן הראוי וכו' אלא שישחוט בלא שכר או יטול שכר על כל מה שישחוט בין כשרה בין טרפה ע"כ והרע"ב ז"ל גם הוא הביא כל דברי הרמב"ם ז"ל והריב"ש ז"ל הביא דבריו הרב ב"י ז"ל בטור סי' ח"י הסכים לדעת הר"מ ז"ל וכתב דהטבחים הלוקחין הכרכשתא מן הכשרות ולא מן הטרפות לא יפה הם עושין ופסקו מרן בש"ע סי' ח"י ומור"ם ז"ל שם מטעם שכתב הריב"ש ז"ל יע"ש. גם הראב"ד שהביא הריב"ש ז"ל מצריך ליקח שוה בשוה כמ"ש בב"י ז"ל ומאחר דכל הני אשלי רברבי הכי ס"ל דצריך ליקח גם מן הטרפות כמו מן הכשרות וראייתם ממשנה ערוכה דקתני בין הם בין בעל מום מי יכול להתנגד ולהרים ראש נגד שאגת אריות שהזכרתי וא"כ אין ספק שזה מנהג בטעות ומשום דחוששני מחטאת לומר דטעו בזה רבני וגאוני עיר זאת שהיו מקדמת דנא וגם החיים אשר הם חיים והם דייני דבקיעי ע"כ חפשתי חיפוש מחיפוש לקיים מנהג זה כדי שלא להוציא לעז על הראשונים נ"ע וגם על אשר הם עדן הע"י כיר"א. וראיתי בהטורי זהב ז"ל סי' ח"י ס"ק י"ד הביא מ"ש הטור בח"מ סי' ש"ו הטבחים שלוקחים הכרכשות נקרא שפיר שכר אע"פי שאין לוקחין מן הטרפות משמע דגם בימי הטור ז"ל היו נוהגין ליקח מן הכשרות לבד וע"פי זה נקבע גם היום ונראה הטעם שלא נחשדו בשביל דבר קטון כזה להאכיל טריפות ולא דמי לההיא דאילא ביבנה דשם יש חשד משום דבר גדול כן נראה לי ליישב המנהג וכן מצאתי לרש"ל ז"ל עכ"ל ולכאורה יש לתמוה על הט"ז דמחלק בין ההיא דאילא ביבנה שהוא דבר גדול למה שלוקחין הכרכשתא דמזה משמע דגם הרמב"ם ז"ל דאוסר ליקח מן הכשרות דוקא היינו דוקא אם הוא דבר גדול כהך דאילא אמנם אם הוא דבר קטן כהך כרכשתא אין כאן חשד בשביל דבר מועט כזה. דקשה דהיה לו להרמב"ם ז"ל שם לעשות תנאי שלישי ולמה לא מנה אלא שני תנאים דהיינו שישחוט בחנם או שיקח שכר שוה בשוה והיה לו להר"מ ז"ל ללמדנו כוחה דהתירא דאם דבר מועט מותר וזה חידוש הוא לקיים מנהגם שלוקחים דוקא מן הכשרות והוא צווח ובטלו היה לו למעט להם שכרם ואז. יוכלו ליקח מן הכשרות דוקא ואי משום דזה קשה לפחות להם הרי הוא כתב שישחוט בחנם וזה קשה יותר ודוחק דזה נכלל במה שכתב או שישחוט בחנם ודבר מועט חנם מקרי אמנם נ"ל בדעת הט"ז ז"ל שלא נתכוון ליישב המנהג לדעת הרמב"ם ז"ל דודאי הר"מ ז"ל אינו מחלק בין רב למעט וכמו שכתב או שישחוט בחנם אלא דכל כוונת הט"ז ז"ל ליישב דעת הטור ז"ל דממ"ש בח"מ סי' ש"ו דהטבחים הלוקחין מן הכשרות וכו' משמע דהיו נוהגין כן ולא מיחה בהם ואז קשה ליה להט"ז לדעת הטור דמה יענה להך משנה וגמרא דקתנו לאילא ביבנה גם על התם ומשום חשדא להכי תירץ דשאני הך דאילא לדעת הטור שהוא דבר גדול לא כן הכרכשתא אבל לדעת הרמב"ם ז"ל אזיל ומודה הט"ז ז"ל דאוסר אפי' דבר קטן ולפי פי' זה בהט"ז סרה מעליו תלונת הכנ"הג והרב שמלה חדשה בתבואת שור ז"ל שתמהו דהא משמעות הרמב"ם ז"ל לאסור בכל שהו ולמ"ש ניחא דכל מה דשקיל וטרי הט"ז לדעת הטור ז"ל דלא התיר ליקח מן הכשרות אלא הכרכשתא וכמ"ש בח"מ סי' ש"ו לא כן בדבר גדול כהך דאילא ביבנה אלא שאני תמיה דמ"מ תקשה למרן ז"ל דכאן הסכים לדעת הריב"ש שהביא בב"י ז"ל לאסור להם הכרכשתא מן הכשרות ולא מן הטרפות ובח"מ סי' ש"ו כתב הך דינא דהטור ז"ל דהטבחים הלוקחין מן הכשרות ולא מן הטרפות יע"ש ואי מה שכתבה הטור ז"ל הוא לומר שאין כאן חשש תינח להטור ז"ל שלא הזכיר ביו"ד דין השוחט שצריך ליקח מזה כמו מזה אמנם מרן ז"ל דפסק שצריך ליקח משניהם ובנה יסודו מתשובת מהריב"ש ומהריב"ש מיירי בכרכשתא ואפ"ה אסר וכמ"ש בב"י איך בח"מ הביא דין הכרכשתא שלוקחין דוקא מן הכשרות ואם נאמר לדעת מרן ז"ל דלא נחית לענין איסור והתיר אלא לדינא אי הוי שומר שכר ניחא אלא שצ"ע להט"ז שיישב דעת הטור ז"ל איך היה מיישב דעת מרן ז"ל. העולה מזה דהט"ז מיישב המנהג שנהגו ליקח דוקא מן הכשרות ולא מן הטרפות דכל שהוא דבר קטן ולא הוי כהך דאילא ביבנה שהם ששה איסרות או ארבע לדקה מותר והרב אהל יוסף ז"ל סי' ה' בנה יסודו על דברי הט"ז ז"ל לחלק בין רב למעט והוכיח במישור ענין זה ממה שמצא בהרמב"ם ז"ל וגם בגמרא דחולין דהטבחים שהיו בימי הגמרא היו ש"וב ומוכרין לאחרים ומדוע לא חשו להם כמו דחשו גבי אילא ביבנה וחשו לחשד וזה תמיהה עצומה דהינך תרי דינים דהיינו מה שהתירו לקצבים לה ותש"וב ומוכרין עם הך דאילא הם סתראי ומזה יצא לחלק ולהתיר בין רב למעט יע"ש ואני אומר אם זה יסודו לחלק ולהתיר במעט אני אומר נפל היסוד נפל הבנין דהוא כתב דלא ראה לשום מחבר שנתעורר בזה אמנם נעלם ממנו שזה הדבר נפתח בגדולים הלא הוא הר"ש ז"ל בפ"ב דנגעים והביא דבריו הרב הפרישה ביו"ד סי' שי"ב עמ"ש הטור ז"ל אין החכם רואה בכור עצמו אפי' הוא חכם ומומחה וכתב הפרישה וז"ל כתב הר"ש ז"ל ספ"ב דנגעים אע"ג דאדם נאמן על עצמו בכל איסור והיתר יש לחלק בין היכא דאיתחזק איסורא להיכא דלא איתחזק איסורא יע"ש גם הב"ח בסי' שי"ב כתב כן יע"ש וא"כ מאי קשה ליה למה האמינו מינו לטבח ולא לאילא דשאני גבי בכור דאיתחזק איסורא לא כן גבי שוחט ובודק דהא מזה הטעם אמרו דתלמיד חכם רואה טרפה לעצמו וכמ"ש הר"ש ז"ל מגמרא דעירובין ומשום דלא אתחזק איסורא לא כן בבכור אפי' חכם ומומחה כמ"ש הטור משום דאיתחזק איסורא וא"כ בזה יש לחלק בין אילא שחשדו וחשו לזה בין הקצב הש"וב ואי משום דהקצב האמינו אותו אפי' בשחיטה דהיא בחזקת איסור דלא שייך הושחטה הותרה הרי כבר עמד בזה הט"ז ז"ל ביו"ד גם בסי' שי"ב וכתב דרוב המצויין אצל שחיטה מומחין הם ור"ל כיון דהם מומחין הוי חששה רחוקה להיות ספק בשחיטה וא"כ מאחר שהט"ז בעצמו דס"ל לחלק בין רב למעט לא מצא לחלק בין בכור לש"וב כמ"ש הרב ז"ל א"כ לא ס"ל דהש"וב הוי שכר מועט אבל מ"מ מצינו שהט"ז חלק בין רב אם נוטלין שכר מועט על הכשרות ולא על הטרפות דאז ודאי שרי וכמו שהסכים עמו דברי מהרש"ל ז"ל ועיין בתבואת שור וז"ל וא"כ מאחר דאיכא מאן דס"ל הכי מנהג עיר זאת הוא על הדין ועל האמת ואין לערער עליו. שוב הדרי בי שמדברי הט"ז אין ראיה למנהגינו שהרי הוא מודה ובא דאי איכא ששה איסרות לגסה כהך דאילא אז ודאי אסור ליקח מן הכשרות דוקא והרי מנהג עיר זאת ליקח חתיכת בשר שהם ארבע חוליות עם הבשר שבהם והם שוים כמו מאתים פרוטות ואף בעגל קטן הם שוים לפחות ששים פרוטות וששה איסרות עולין מ"ח פרוטות כדקתני במשנה בקדושין דף ב' וכמה היא פרוטה אחד משמונה באיסר א"כ האיסר הוא שמונה פרוטות וששה איסרים עולין למ"ח פרוטות לפ"ז מה שלוקחין הוא יותר ממה שהיה לוקח אילא ועכ"ז קראו אותו שכר מרובה וחששו לחשדא והטילו ליקח גם מבעל מום ועל מי סמכו ליקח מן הכשרות שכר מרובה כזה. ואען ואומר דמנהג עיר זאת מיוסד על דברי הש"ך ז"ל ביו"ד סי' י"ח ס"ק ל"ד שכתב שאם נוטל הכרכשתא בשכרו ואוכלה אז ליכא למיחש שיאכל איסור ואם ימכרם אז ירגישו בו יע"ש. ולכאורה דבריו תמוהין דאם איתא דכל היכא שיאכל ממה שהיתר אין לחושדו אפי' שיקח דוקא מן הכשרות ולא מן הטרפות למה גבי אילא ג"כ לא תקנו כן ולמה הטילו עול כזה על בעל הבהמה שיתן לו אפי' מן התם ובתורת מוקדם יתקנו שיתנו לו חתיכת בשר מכל בעל מום ויאכל אותה וליכא חשדא ואם ימכור ירגישו בו אלא מוכרח מאחר דהיו מביאין לו בכורות הרבה אם נכריח שיקח בשר ולא ימכור אז פסקינן לחיותיה דבמה יתפרנס הוא ואנשי ביתו ומאחר שכן לא מצאו לו תיקון אלא שיקח גם על התם וא"כ גם אנן בדידן שאין לנו פרנסה אלא מאלו המתנות מוכרחין אנו למכור וכמו שכן האמת ומאחר דמוכרחין למכור יש חשש ולא יש תקנה אלא שנקח גם על הטרפות כמו הך דאילא ביבנה וכמו שכן כתב הרב תבואות שור ז"ל דלא תיקן הש"ך אלא לכפר קטן יע"ש וא"כ גם לדעת הש"ך לא נתקן מנהג עיר זאת וראיתי מי שמקיים המנהג ואין בו חשש ממ"ש הרב תורת הזבח ז"ל באות ש' דמנהג עיר אזמיר יע"א ליטול מן הכשרות ולא מן הטרפות יע"ש. וכיון דהרב ז"ל דאנו סומכין עליו בכל ספק שיסתפק בדיני השחיטה וכמה עיירות גדולות הולכות בעקבותיו ומיום שיצא לאויר העולם נתחדשו כמה דינים וכמה מנהגים א"כ גם זה אחת מהם ומאחר דהרב לא ערער על מנהג מקומו וכמנהגו הטוב בספרו נדיב לב בכמה מקומות להעמיד המנהג ע"פ הדין וכאן שתוקי משתק וכתב עוד שהרב צפיחית בדבש קיים מנהג זה אם כן אין לערער גם על מנהג עירנו יע"א אלא דממה שכתב בספרו נדיב לב סי' ל"ד דף ע"ד ע"ג משם ראיה לדידן שהרי שם כתב דמנהג עיר אזמיר דיחידי הקהל היו מתנין תנאי גמור עם הקצבים לספק להם בשר כל מה שצריך ואם תצא אחת טרפה אז משחיטין את הטבח בע"כ כדי למלאות את חסרונם ומאחר שכן אין כאן הפסד לשוחט בטריפה שהרי שוחטים אחרת וכל הקצוב לו בכל שבוע ממנו לא יחסר וא"כ ליכא שום חשש ובזה עלתה הסכמת כל רבני האחרונים להתיר וכמ"ש הפר"ח ז"ל והרב כרתי ופלתי והנמשכים אחריהם יע"ש. וכן הסכים הר' נאמן שמואל ז"ל הביא דבריו הרב אהל יוסף ז"ל הל' שחיטה סימן ה' ובזה תריץ יתיב דעת הרא"ש ז"ל שלא הזכיר בבכורות הך שקלא וטריא דאילא ביבנה ומה שאמרו מרו שצריך בין מתם ובין מבעל מום משום חשדא דכיון דהיו מתנין הקהל עם הקצבים לספק להם בשר כל מה שצריך א"כ אין כאן חשד לשוחט כיון שאינו מפסיד כלום אלא טרחא ועל הטרחא לא נחשד להאכיל דבר איסור והלך בעקבותיו בנו הטור ז"ל וכתב בח"מ סי' ש"ו דאף דלוקחין הכרכשתא דוקא מן הכשרות ולא מן הטרפות ש"מ שפיר עבדי כיון שאין השוחט מפסיד כלום אלא טירחא ועל הטירחא לא חששו להאכיל איסור אמנם דעת הרמב"ם בפי' המשניות שאסר גם זה על הטבחים ס"ל דאף בטירחא חששו לחשד וסיים וכתב דפלוגתייהו בשני תירוצי התוס' ז"ל שזכרתי בריש הסי' בד"ה תרי זמני דתחילה הקשו דאף אם הוא תם יאמר בעל מום כדי שלא לטרוח פעם א אחרת ותירצו דאינו חייב לראות אלא אם ראה מעצמו אינו נוטל שכר ובתירוץ השני תירצו דמשום טרחא לא חשיד יע"ש והנה מתירוץ הראשון משמע דגם על הטירחא יש חשש חשד שהרי כתבו שאינו חייב וזה דעת הרמב"ם ז"ל בתירוץ יב ש ראשון אמנם דעת הרא"ש ז"ל דלא חייש לחשד היכא דליכא אלא טורח אזיל בשיטת תירוץ שני של התוס' ז"ל דכתבו דמשום טירחא לא חשיד יע"ש. והנה אמת שדברי הרב נעלמו ממני דאיך יוכל לומר דהרמב"ם ז"ל ס"ל כתירוץ ראשון של התו' ז"ל שאין מחוייב לראות פעם שנית שהרי הטור בסי' שי"ב חלק יו"ד גבי בכור כתב וז"ל וכתב הרמב"ם ז"ל שלא יתנו לו שכר של בהמה אחת אלא פעם אחת ורואה אותה לעולם ע"כ ותמה הב"י ז"ל דלמה הביא זה משם הרמב"ם ז"ל דהא גמרא ערוכה היא בבכורות דף כ"ט חד זימנא תקינו ליה רבנן תרי זמני לא תקינו והרב הדרישה תמה על הב"י ז"ל דאיך נעלם ממנו מ"ש התוס' ז"ל בתירוץ ראשון דאינו מחוייב לראות אלא אם ראה מעצמו ואי לאו דברי הרמב"ם הייתי מפ' כתירוץ ראשון שאינו מחוייב להכי הטור הביא משם הרמב"ם ז"ל דחייב לראות בע"כ וכתירוץ שני של התוס' ז"ל וכן כתב הב"ח ז"ל והט"ז יע"ש הרי שהטור ז"ל מורה ובא דדעת הרמב"ם ז"ל שחייב לראות בכל פעם כתירוץ השני של התוס' ז"ל ואיך כתב הרב נאמן שמואל ז"ל דהרמב"ם דחייש לטירחא משום דס"ל כתירוץ הראשון דאי ס"ל כתירוץ הראשון מהיכן למד הטור בדעתו דבע"כ צריך לראות בכל פעם אלא מוכרח כתי' השני ובתי' השני כתבו דלא חיישינן לחשד בטירחא לבד וצ"ע. העולה דגם הרב ז"ל לא התיר אלא בנדון שלהם דהוה להם קצבה עם הקצבים אמנם הרב אהל יוסף ז"ל הביא כל דברי הרב נאמן שמואל ז"ל ויישב המנהג. ונ"מ גם לדידן שהרי כתב דהשכר שנותנין להם על הכשרות הוא היה גם על הטרפות ד"מ אם נותנין על הכשרה חצי או"קא של בשר אם לא בשביל הטריפות לא היו נותנין אלא שליש דהטריפות לא שכיחי וא"כ אף אם תצא טרפה אין להם הפסד דכבר קבלו שכרם ועל הטירחא ליכא למיחש. ובאמת שהוא דבר קשה להוציא מחשד שהרי מאחר דכבר נשתקע זה הטעם וכמה שנים הם מקבלים מן הכשרות זה המנה יפה וזכו בה מאן מפיס דזה השכר גם על הטרפות וכמ"ש הרב ז"ל. אשר ע"כ המחזיק שלא לבטל המנהג אינו אלא מתנגד ולא לשם שמים שהרי גם הרב אהל יוסף ז"ל והרב צפיחית בדבש שעמדו לקיים המנהג עכ"ז כתבו מי שיכול לתקן שיקחו השוחטים מן הכשרות ומן הטרפות עליו תבא ברכת טוב ומאחר דכבר קבלו הקצבים דבר זה וצדקו דברי חכמים במה שאמרו אפי' ריקנין שבך וכו' ובתחלה שחשבו שזה חק וגזרה צעקו במרה. אמנם בראותם שהשוחטים אין להם נחת רוח מזה מצד מריבות ועכ"ז הכריחם הרב הנ"ל אז ענו ואמרו מאחר שהוא דין תורה נעשה ונשמע וכן היה ועל המנגד להביא ראיה וחוששני לו מחטאת ופוק חזי מה שקונן הרב פחד יצחק ז"ל על המחזיק בענין זה אלא ראוי לכל ירא ה' שיתקן שיקחו מזה כמו זה ואין כאן לעז לראשונים דא"כ איך הרא"ם ז"ל שהביא הרב נאמן שמואל וגם האהל יוסף ז"ל רצה לבטל מנהג זה וגם הכנ"הג ז"ל בטלו בכמה מקומות אלא מוכרח דהראשונים המה ראו לבטל ולא עלתה בידם וכיון שבא החכם הגדול מוהר"ר הנ"ל ותיקן ונתקבלו דבריו בעיני הקצבים צריכין כל ממוני העיר הי"ו לסייעו ועל זה נאמר הבא ליטהר מסייעין כנ"ל להלכה ולא למעשה נאום הצעיר משה אסרוסי ס"ט:

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה