שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן
יורה דעה · סימן ה
אלה הסכמות הרבנים גדולי הדור ה"י על מ"ש להם בענין זה בקיצור.
ראה ראיתי דברי מע' הרב הכולל גם כן וא"ח הוא לי הי"ו דעמד ושרטט וכתב בנדון דאתא לידיה בצבור הרוצים לקנות חצר לת"ת וכו' ורצונם ליחד מקום למלמד יהודי ללמדם איזה שעה ביום שאר לשונות וכו' וע"ז כתב כחא דהתרא. והן אמת שהלשונות מצד עצמם לא נאסרו שהרי הואיל משה באר את התורה באר היטב בע' לשון. (אמר המחבר הא"ח ס"ט כ"כ רש"י בפרשת תבא והוא מש"ס סוטה רל"ו ע"א וזכורני שהרא"ם כתב כי באר היטב בצירופו עולה ע'. ובימי חרפי כתבתי הנר"ל בכוונתו כי היטב ד' אותיות אות ה' ד"פ עולה ך'. יו"ד ג"פ ל'. ט' ב"פ י"ח. ב' שנים עולה שבעים. וכעת אין בידי לא הרא"ם ולא מפרשיו) ומע' ידי"ן הרב הפוסק נר"ו הביא ראיה מהש"ס כי לא נאסרו הלשונות בשום זמן ולא גזרו אלא על חכמת יונית וכבר קדמו הריב"ש ז"ל בסימן מ"ה (א"ה כבר הבאתי דבריו בפסק הארוך עי"ל) שכ' וז"ל ואם מצד שהם כתובים בלשון יוני הלשון לא נאסר וכולם היו בקיאים בו וכו' וספרי הטבע המפורסמים לא מן ה' הוא זה לאסור אותם משום הלשון ומה שראוי להמנע מהם הוא מפני שמתאמצים לעקור עקרי תו"הק ע"ש שהאריך וכל המשא ומתן הוא ללמוד בספרים כאלו דמשכי להו לאפקרותא וזה הוא שאסר רבינו האיי גאון ז"ל ומה שחילקו הא בגדול הא בקטן היינו דכשהתלמיד אדם גדול מותר מפני שיבור הסולת וישליך הפסולת וכתב שם דאפ"ה כל באיה לא ישובון דלא נמלט הרמז"ל משגגה גם החכם רלב"ג אחר היותו חכם גדול הטו את לבבו אותם החכמות מדרך האמת וע"ע שם בסימן קי"ח. אבל עיקרי הלשונות מעולם לא נאסרו. ותשו' הריב"ש הלזו הובאה בס' יכין ובעז סי' קל"ד:
ואנא דאמרי כי מה שהכריח נמי הרב הפוסק נר"ו להתיר הלשונות הוא הכרח גמור דאי לת"ה בא ונצווח על כל בני ישראל השרוים בד' כנפות הארץ. שכולם מדברים כלשון אותה אומה השרוים בתוכה. ואי איתא הרי עבדי איסורא ח"ו. ולא ניחא למרייהו דתימא הכי שכל ישראל וחכמיהם וגאוניהם טועים בזה ח"ו. אלא ודאי שהלשונות לא נאסרו. והאיסור הוא להעמיק בפלוסופיא שלהם שמכחישים עקרי הדת. והרשב"א ז"ל לא החרים בדורו אלא משום שנטמעו בספריהם והיו מלבישים ד"ת בחכמת הטבע שבספריהם ועל כיוצא בזה הוא מה שכתב הרא"ש בכלל כ"ו בהתווכחו עם הרב ידידיה וז"ל ועל שכתבת מגזרת השכל והדת וכו' וע"ז אמר החכם כל באיה לא ישובון וכו' עש"ב צא ולמד שאינו כועס על מה שלמדו הלשון אלא על מה שהעמיקו בספריהם העוקרים עקרי הדת. ובכן נ"ד שכל עיקרו הוא בא ללמד הלשון והכתיבה כדי לישא וליתן לצורך פרנסתו אין בו איסור כלל. ומ"ט ומ"ן שיעשו ככל אשר אנחנו עושים פה בבית הספר שיסדה הגברת מווין ללמד תשב"ר תו"הק ויש מלמד קבוע ללמדם ב' שעות ביום לשון המדינה לשון וכתיבה מכל ספורי תו"הק המועתקים ללשון ההוא. ובזה נמצאו מבינים הלשון היטב. וממילא יודעים ג"כ מ"ש בתורה ונביאים על בוריו וזה היתר גמור בלי שום פקפוק כאמור:
ואין ספק שלזה כוין הרב הגדול בע"ס זרע אמת ז"ל בח"ב סי' ק"ז שכת' להתיר לצורך פרנסתו ללמד הלשון של העמים. אלא שאם אחר כך כשלמד הלשון בהיות הנער שלם בדעתו נטה לבבו לעיין באיזה חכמה חיצונית לית לן בה מאחר שכבר נשתרש באמונת התורה. ואם נטה לבו לדבר רע אין זה אלא כי סורו רע בלא"ה. ועיין להרמז"ל בפי' לאבות כשחילק הדבור לה' חלקים שכ' ודע שהדבור לא יאסר ולא יותר ויאהב וימאס מצד הלשון אלא מצד עניינו וכו'. אלא דאכתי מידי אותם זקנים וחסידים מאנשי תורתנו דמייתי הר' מז"ל לא יצאנו י"ח שהם היו מרחיקים שיר ערבי בכל מיני הרחקה ונראה שהיו אוסרים הלשון לכאורה. אבל הא ליתא שכבר ביארנו מן התלמוד דלא נאסר שום לשון וכ"ש לשון ערבי שהוא ל"הק משובש. ואמאי הרמז"ל לא סתר סברתם מן התלמוד אם כוונתם היתה לאסור הלשון. אלא ודאי דהם לא היו מרחיקים אלא לשיר שיר ערבי ומטעם אל תשמח ישראל אל גיל כעמים ומפרשים דבמקום שיש שמחה שלא ישירו כמו שישירו העמים וכאשר הובא בתשו' סימן רפ"ה שש"ץ המנגן בשירי הישמעאלים שמסלקים אותו ועיין להרי"ף ז"ל בפ' אין עומדין ולהרב מהר"מ חזן זלה"ה בס' איי הים סי' קנ"ב הרי טעם זקנים המרחיקים שירי ערכי. ואפי"ה דעת הרמב"ם ז"ל להתיר כיון שאין בו נבלות שהרי אמרו כיצד מרקדים לפני הכלה נאה וחסודה ומשום היותו בלשון ערבי לא יאסר:
ועל אשר שמעתי באומרים דנהי שהותר ללמד שאר לשונות וכמו שמצינו ג"כ ביוסף הצדיק ע"ה שבא מלאך ולמדו ע' לשון. מ"מ עתה שאנחנו בגלות החיל הזה ומחכים פדיון נפשנו יש לחוש פן יגרום עכוב הגאולה שהרי אמרו ז"ל דבשביל ד' דברים נגאלו ישראל ואחד מהם שלא שינו את לשונם. אנא דאמרי דטעותא היא דהכוונה שלא שינו היינו שלא עזבו לשון עברי מכל וכל הגם שידעו שאר לשונות. וממקומו הוא מוכרע דהכי איתא בשיר השירים רבה ע"פ גל נעול אחותי כלה רב הונא בשם בר קפרא אמר בזכות ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים שלא שינו שמם ר"וש נחתין ר"וש סלקין דלא קרו לראובן רופיס וכו' ולא שינו את לשונם להלן כתיב ויגד לאברהם העברי וכאן כתיב אלהי העברים נקרא עלינו וכתיב כי פי המדבר אליכם בל"הק ע"ש הנה דומיא דיוסף קאמר דהרי כשהיה מדבר עם פרעה והמצרים היה מדבר נפטית וגם ישראל היו מדברים כלשונם ומה שלא שינו לשונם היינו שלא שכחוהו וביניהם היו מדברים בל"הק. וכן לענין השמות נראה שהאף שהאומות היו קורין לראובן רופיס ולשמעון לוליני מ"מ ביניהם היו נקראים כשמות אשר קראו להם אביהם. ונראה טעמו של דבר שבשביל אלו זכו לגאולה. כי הנה מה שלא שינו את לשונם גרם שיצאו על פי מה דאיתא בשמות רבה ע"פ ויאמן העם יכול לא האמינו עד שראו את האותות לא אלא וישמעו כי פקד על השמועה האמינו ובמה האמינו על סימן הפקידה שאמר להם שכך היה מסורת בידה מיעקב שמסר הסוד ליוסף ויוסף לאחיו ואשר לסרח בתו ועדין היתה קיימת וכך אמ"ל כל גואל שיבא ויאמר לבני פקד פקדתי אתכם הוא גואל של אמת ע"כ ואלו שכחו הלשון מכל וכל לא היו מאמינים בשמיעת פקד פקדתי מאחר שאין מבינים הסוד הרמוז בתוכו כמ"ש המפרשים ז"ל דכמנין פקוד שהוא ק"ץ פקדתי כלומר חסרתי כמו ויפקד מקום דוד וכשאמר משה והם לא יאמינו לי אמ"ל הקב"ה ישראל מאמינים מינים בני מאמינים. וכן מה שלא שינו את שמם טעם נכון יש בו דכבר ידע שעתידים או"הע לומר אם בגופן שלטו בנשותיהם לא כ"ש ולכך כתוב לראובן משפחת הראובני ששם יה הוא עדות לישראל ואין הקב"ה משרה שכינתו ושמו על שמות הנכרים לפיכך לא שינו את שמם כדי שישרה שם יה עליהם וק"ל:
כי מן הבא'ר יצא מליצה טובה על אחב"י השרויים עתה בגלות אדום אשר שינו את לשונם וגם את שמם ושם ישראל לא יזכר ח"ו (לא על הכלל כולו ללמד יצא כמובן) ויש לחוש פן ח"ו יהיה זה סיבת עכוב הגאולה חלילה. ולפי האמור דשניא גאולת מצרים שמה שזכו למתנת הארץ היה מכח אברהם אע"ה דכתיב לך ולזרעך אתן את הארץ. א"כ היה צריך עדות מאתו יתברך להעיד כי זרע אברהם אבינו הם. וגם היו צריכים שלא לשנות לשונם משום המסורת שהיה בידם כנז"ל. אבל עתה שהקב"ה עתיד לגאלנו בעבור שמו הגדול הגם דנתערבו בגוים ושינו לשונם והחליפו שמותם אכתי ישראלים נקראים והוא יעשה למען שמו לקיים הבטחתו ולקבץ נדחי ישראל בעגלא ובזמ"ק. (א"ה ס"ט דבר ה' בפינו אמת שהרי ראינו בגלות בבל שהיה חציו מדבר אשורית וכו' גם לא ידעו להבין במקרא גם קראו בשמותם ולא למטה אבותם כמבואר בס' עזרא ונחמיה וגאלם הקב"ה ברחמיו. כה יעשה לנו האלהים אשר הם בגלות הארוך ואמר הזה שרוב כל ישראל לא שכחו ל"הק אף אם ידעו שאר לשונות. ועוד הם מתפללים בו בכל דבר שבקדושה. והעיקר לפי דעתי כי בגלות מצרים לא היה בידם רק ד' דברים של זכות ההם. משא"כ בגלות בבל וגלות החל הזה אשר אפי' ריקנים שבישראל מלאים מצות כרמון. ה' בחסדיו יזכנו במהרה בימינו לחזות בנועם ה' בשובו את שיבת ציון):
הדרן למאי דאתאן עלה אם כה יעשו ככל אשר אנחנו עושים פה כמדובר לעיל וגם שיהיו גבאים אנשים כשרים לעמוד על המשמר לבלתי ידיח המלמד להתינוקות מיראת ה' או ללמד להם ספרי הטבע וכיוצא שזה אסור. וטרם כל יבדקו במלמד שיהיה יראת ה' על פניו לבלתי יכשלו בבני אדם שאינם מהוגנים ואין תוכן כברן כאשר אירע כן באחת מערי טורקיאה ולעולם לא ישגיחו הגבאים על דבר זה שלפעמים יוחלף הראשון לאיזה סיבה ויצטרכו להביא אחר יהיו עיניהם פקוחות על תהלוכות מעשיו. וכשיעשו כן הנני מכת המתירים לעשות הדבר הזה. כי כמו שהותר לכל ישראל השרויים בשאר ארצות ללמד לשון העמים כדי לישא וליתן עמהם ולהרויח כדי פרנסתם שהלא"ה מהיכן יזונו אי לא ידעו לשון הארץ. כן נמי יש להתיר אפי' לשון ארץ מרחקים אפי' תלוי עיקר הפרנסה במ"ומ אשר שם. מאחר שהלשונות לא נאסרו אין פחד לאסור אלא בקריאת ספריהם בחכמת הטבע וכיוצא. וספרים כאלו צריך שלא ימצאו אצל המלמד ללמד להנערים רק לימוד הלשון ודקדוקו וכאשר יהיה כן יעשו ויצליחו בעה"ית. ואיני מתיר בשופי אלא לשון הנצרך להם לקיום פרנסתם. אבל שאר לשונות שאינם צריכים להם אלא בשביל שלימות בעלמא לא. דנהי דלא נאסר שום לשון מ"מ האיכא משום מפנה לבו מד"ת. ודבר זה נלמד מסוגיין דפרק מרובה דקאמר בא"י לשון סורסי למה. כלומר שלא היו צריכים לו:
את זה כתבתי בנחיצה היותי מוטל על ערש ואין הספרים מצויים אצלי ובכלל דברי הרב הפוסק ידיד נפשי יצ"ו דברי. אלא שהרחבתים קצת. וצור ישראל יצילנו משגיאות אמן:
הצעיר אברהם אשכנזי (גושפנקא דמלכא יר"ה) נחל נובע מקור חכמה נה'ר דעת ומזימה רב חביבא עינא ולבא מעלת הרב המובהק זר"ק כמהר"ר אליהו חזן נר"ו יחל"א:
ראש על אר'ש יעבור שלום ובעתי'רותי אמינא למען יאריך ימים על ממלכתו תרב גדולתו כי"ר. עתה באתי להגיד כי ישר מקבלת מכתבו היקר ושם ראיתי אשר צדיק פעל ועשה בית של ת"ת ולהספיק צרכיהם כראוי ולהיותם כאגודה אחת כדל כהלך. וברם אשר שאלו אנשי העיר להביא מורה אחד ללמד בניהם שפה איטאלקי ויש אשר פוצה פיו לאסור איסר על דנא פתגם ותלו הדבר ברב אחד מפה. לזאת אשיב כי זה מן המתמיהין. כי גם פה אנן בדידן כן עשינו שגם בבתי ת"ת של פה הביאו מלמד שעה אחת ביום ללמדם שפה איטאלקי. כי בימים האלה ובזמן הזה צריכה רבה היא ותורה שעמה מלאכה היא. וזה וזה מתקיים בידם. וגמירי התינוק ספי ליה כתורא. ומזה ימים שהודיעוני דייני העיר הע"י מזה הענין. וכבר ידי יסדה אר'ש לשם שב'ו כדברים האלה שגם אנן בדידן כן עשינו וה' הצליח. הנה כי כן הא ודאי בעת ובעונה הזאת אין מי שיוכל לעכב על דנא פתגם. ובפרט כי אם לא יעשו כן אדרבא הולכים אל האיסקו'לה ועושים אותו קבע והתורה עראי והתורה חוגרת שק ב"מ. ומהיום והלאה מתקיים שגם מבני עשירים תצא תורה. אלא מעתה ש"וט ישגא כנה"ר וכנפש נאמן אהבתו החותם פה תוניס יע"א:
הצעיר אברהם חג'אג' ס"ט (מקום החותם) רישא דעמיה מדברנא דאומתיה המא"הג מע' הרב הגדול מעוז ומגדול מוכתר בנימוסו כמהר"ר אליהו חזן נר"ו יאיר כזוהר כיר"א:
קדמה לפני יקדים קנה שלומי אמוני שלמא עלך מלכא דיהודאי אריה דבי עלאי ושפתינו אתנו יוצאות חנונות את פני ה' צבאות למען יאריך ימים על ממלכתו באשר ה' אתו למרבה המשרה על שכמו לרעות ביעקב עמו בימיו ובימינו תושע יהודה וישראל כיר"א. אות לטובה להגיד מק' מכתבו של בית רבי ושם נאמר מפעולת איש צדיק אשר אסף איש טהור לקופה חדשה אבן הראשה. מה מאד גדלה שמחתנו בפעולת צדיק שפעל ועשה בית ת"ת כהוגן וללמד להנערים שעה אחת ביום שפת איטאלקית כי הוא צורך גדול בזה העת ועליה נאמר יפה ת"ת עם ד"א כי רוב העולם רובו ככולו מלמדים לבניהם זה הלשון. ומודע לבינה כי אני הוא העומד עמידה שיש בה סמיכה לעשות בית ספר ללמד לבנ"י העניים לשון איטאלקי וצרפת כי למה יגרעו בני העניים. ואפשר שגם בני עשירים יכנסו בתוכה. וממילא אנו מרויחים שלא ילמדו אותם אנשים שלא מבני ישראל המה. ובזה יהיה התורה קבע ושתי שעות ביום בשאר לשונות. ודי בזה לחכם שכמותו. וכל מעשיך יהיו לש"ש ואל תחוש אל המעוררין. אלא מעתה ואני תפלה תרב גדולתו וירום ונשא וגבה. ומצוה כזאת שעשה יכולה היא שתגן אלף המגן. והיה זה שלום:
הצעיר אברהם בן הר"מ אבוקארה ס"ט מו"ץ ור"מ בק"ק פורטוגיזיס במתא תוניס יע"א (מקום החותם) שרי צבאות ישראל הגבירים נשיאי העדה פרנסי גבאי ומנהיגי עי"ת טראבלס יע"א יחד כולם ונחלו לעולם כי"ר:
ריש מילין החלו עולין שלמ'י צבור והיחיד שלום שלום לרחוק ולקרוב. ויבא אברהם באר'ש להגיד כי ישר שהיה לי בשורה טובה על העצה הנכונה דאיותה נפשם לבנות בית ת"ת ולסדרן בסדר נאה. ובכלל לקחת מלמד שילמד לשונות הגוים כי זה הוא שלימות גדול שעובר עתה בכל העולם. וראש והתחלה היה בקמ"ר קושטא יע"א. ובראשונה היו מפקפקים קצת מחכמי קושטא כי כמו זר נחשב בעיניהם ללמד בני ישראל הקטנים מלשונות הגוים אף אם המלמד לא יהיה גוי. ועל זה שמה ישבו כסאות למשפט ותנו רבנן אם שפיר למעבד הכי. והביאו ראיות מהש"ס והפוסקים דאין פקפוק בדבר ואדרבה בדורות הללו למצוה יחשב. והמעוררים חזרו והודו לעשות הדבר הזה. ושם נמצאתי כשחתם הרב בעל חותמא דמלכא עם בי דינא רבה לקיים הדבר. וכן עשינו פה עיר עז לנו אזמיר יע"א ודרשתי אני הצעיר בחינוך האיס'קולה עם רוב עם הדרת מלך. ואין בידנו אלא לעתור ולרצות לפני שוכן מעונה שישרה שכינה במעשה ידיהם ויצו ה' אתם הברכה ויהיה הכל מתוקן כאות נפשם וכנפש המתפלל בעדם ברוב עוז ושלום. כ"ד החותם פה אזמיר יע"א בש"א לחדש כסליו שנת אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה לפ"ק:
הצעיר אברהם בכמוהר"ר חיים פאלאג'י ס"ט (מקום החותם)