אור ברסלב
שות תעלומות לב חלק א חשן משפט › סימן לא

שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן

חשן משפט · סימן לא

סימן ל

ע"א אי מחייב שבועה בטענת שמא במחלוקת שנויה והרמב"ן ז"ל מחייב והרשב"א ז"ל מכת הפוטרים. ועיין במ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' ח"ג סימן כ"ג והו"ד בב"י ח"מ סי' ע"ב. ועיין להרב מש"ל ז"ל בפ"ה מהל' שאלה ופקדון ומז"ה הגאון ז"ל בחק"ל ח"מ ח"א סי' מ"ו תמה דבחי' הרשב"א לשבועות הכריע כדברי המחייבים. ועיין לו עוד שם בסי' י"ג דש"וט בתשו' הרשב"א הנז"ל. ובבירור דעת הרמב"ם ז"ל כתב ה"המ ז"ל בפ"ג מהל' טוען הל' ו' שנחלקו המפרשים והרמב"ן והרשב"א ז"ל בדין זה וכתב שדעת הרמב"ם לא נתברר. ומרן כ"מ ז"ל שם כתב שכבר נתבאר בפ"ר מהל' גזלה אצל ראוהו עדים לתוך ביתו של חברו שלא בפני בע"הב ותמהו ע"ד הרב לח"ם והרב מש"ל ז"ל שם דהתם גם ה"המ ספוקי מספק"ל בדעת רבינו וכו' כיעו"ש. ובהגהותי לס"ה ישרי לב בח"מ אות ע' ספ"ג תמהתי על דבריהם כי הן אמת שממ"ש בפ"ד מהלכות גזלה הל' י"ג אין הוכחה ברורה מ"מ פשט דברי ה"המ משתמען שסובר כדעת הרמב"ם דמחייב שבועה ועכ"פ מה יענו למ"ש ה"ה שם בהל' טו"ב בפי' שדעת הרב ז"ל שמש שמשביעין בע"א בטענת שמא ע"כ. ואין ספק שלזה כיוין מרן הכ"מ. כמתבאר מדבריו שבב"י סימן שס"ד ועיין בכנ"הג שם בהגהב"י. והיותר תימה על הלח"מ כי שם בהל' גזלה בהטו"ב ה"ד ה"המ אלו וכתב שהוא מוכרח מדבריו ותמה עליו כקושית מרן הכ"מ בפ"ג דטוען והוא פלא. ועיין להרב ט"ז ז"ל בסי' צ"ו ובס' משפטים ישרים בתשו' מהר"ש חאסאן ז"ל בסימן מ"ו. ועיין להרב גד"ת דכ"ג בגדי ישע בל' הרמב"ם דע"ו. ולענין דינא לדידן שקבלנו הוראות מרן הש"ע ז"ל לא נפק"מ מידי שכבר פסק בש"ע ח"מ סימן ע"ה דמשביעין על פי ע"א. אלא דלמקומות דדייני בדין הקי"ל נראה ודאי דיכול לומר קי"ל כיון שיש רבים ונכבדים דסברי דאין משביעין. ועיין בש"ך שם סק"פ ובמט"ש הגהב"י פ"א:

והנה הגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל ח"מ ח"א סי' מ"ג נסתפק לדעת הסוברים בטוענו בספק ע"פ העד דלא משביעינן ליה ש"ד. אי טעין ע"פ העד סך ידוע ושכנגדו הודה במקצת אי מודו דחייב ש"ד או"ד דגם בכי הא בעינן טענת בריא של בע"ד עיש"ב ובהיותי בעו"בי תוניס יע"א בשנת תרל"ב בשליחותייהו דרבנן קדישי חסידי דארעא דישראל תוב"א. הקשה אלי אחד מדייני העיר חסיד שבכהונה הרב השלם הר"המ כמהר"ר א אברהם הכהן טנוג'י נר"ו כי ספק זה הוא נפשט יפה מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' גזלה הטו"ב דהתם תבעו בספק ע"פ העד והודה מקצת ואפילו הכי פטרו הרמב"ם משבועה והרי הרמב"ם מכת הסוברים דמשביעין ע"פ העד ואפ"ה כתב הרב המ"מ שם דבעינן טענת ודאי במודה מקצת כיעו"ש וכ"ש לדעת החולקים בסברא זאת על הרמב"ם וסוברים דאין משביעין על פי ע"א. וכל לעומת זה מתבאר יפה מהש"ע ר"סי פ"ז דמודה מקצת ע"פ ע"א חייב ש"ד. והרב ז"ל לא הרגיש בכל זה את"ד נר"ו. ובאותו פרק השבתי לו כי אין מכל זה ראיה לספקו של הרמ"ז ז"ל והדין עמו שלא נרגש בזה. כי הא למטוניה דמר נר"ו הני תרי פסקי סתרי אהדדי. ואחר הישוב פורתא לאו סתר'אי נינהו וצדקו יחדיו ואין להביא ראיה מהם לספק זה. כי ממ"ש הרמב"ם בפ"ד דגזלה הי"ז הדבר ברור דלא שמיה מתיא. דהתם העד עצמו לא ידע כמה לקח וליכא טענת בריא אפי' מפי העד ואשר יאמר כי הוא זה בעינן וליכא. וזה הוא שכתב ה"המ ל שם דבמ"מ בעינן טענת בריא לכ"ע ודבר זה פשוט וברור אין צורך להאריך בו ועיין בהרב ב"ח ז"ל בסימן שס"ד וברבני האחרונים ז"ל שהאריכו בזה:

גם מה שהביא ממ"ש הש"ע בח"מ ר"סי פ"ז. לא ידעתי מה דמות ראיה יש מהתם. וכנראה שר"ומ נר"ו הבין במ"ש הש"ע אם הוא מ"מ חייב שבועה מן התור' וכן אם הוא כופר בכל וע"א מכחישו אפי' אינו ידוע שחייב לו אלא ע"פ העד ע"כ דזה שכתב אפי' אינו יודע אלא ע"פ העד דחוזר גם על מ"מ. ואחרי המחי"ר זה טעות מפורסם. כי הטור והש"ע לא כתבו כן אלא אמאי דסליק מניה בע"א מכחישו דחייב ש"ד כתבו דלאו דוקא בטוען הבע"ד בריא וע"א מכחישו אלא הוא הדין אם הבע"ד אינו ידוע לו אלא ע"פ העד. וזה מתבאר יפה מדברי הטור שם שסיים וכמו שפירשתי לעיל דהיינו בסימן ע"ה דקאי בכופר בכל. ומרן ז"ל בב"י שם בר"סי פ"ז ביארו יפה שכתב וז"ל אפי' אינו ידוע וכו' כלומר שהתובע אינו יודע שחייב לו זה כלום וכו' כמו שפירשתי לעיל בסי' ע"ה וכבר נתבאר שם שזהו דעת הרי"ף ז"ל ושיש חולקים בדבר ע"כ. הרי מבואר דלא קאי אלא אע"א מכחישו כמובן דפשוט ואפי' לכי יה בנא ליה כל דיליה שמתבאר יפה מסי' זה גם בטוענו ע"פ העד והורה מקצת. הא הטור והש"ע הם מכת הסוברים דמשביעין על פי ע"א בטענת שמא וכ"ש במ"מ. ועיקר ספקו של הגאון מז"ה הגדול ז"ל הוא לדעת החולקים די"ל דבהא מודו כמתבאר מדב"ק שם והוא ברור. ועיין בסי' בטור וב"ח שם ואכמ"ל:

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה