שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן
חשן משפט · סימן ל
נסתפק הגאון מז"ה הגדול זצוק"ל בס' חק"ל ח"מ סימן ה' במוחל בינו לבינו בלי עדים ומודה שמחל אי מהני ואסיק דלא איברו סהדי אלא לשקרי וכיון שמודה שמחל מחילתו מחילה והביא ראיות ברורות לזה. ותמה על הרב נאמן שמואל ז"ל בסימן ק"א דנקיט בפשוט דבעי עדים והצ"ע כיעו"ש. וכ"כ בפשיטות הרשב"א ז"ל בח"ד סי' ש"ו והרדב"ז ז"ל בח"ה סי' ב' אלפים פ"ו דכשחברו מודה שמחל אינו צריך עדים דלא איברו סהדי אלא לשקרי עי"ש ובתשו' מהר"ש גאון ז"ל שבס' משפטים ישרים הובאה תשובת מהר"י באסאן ז"ל בסי' כ"ו וכת' שם דכשאין עדים על המחילה אפי' בע"ד מודה יכול לטעון טענת השטאה ונסתייע מדברי הטור בסי' פ"א שכת' דהמוחל חובו בפני עדים אין צריך לומר אתם עדי ע"כ. ודבריו תמוהים דאי הוה מועיל טענת השטאה במחילה כי נמי איכא עדים מאי הוי הא לא אמר אתם עדי. ומאי דנקט הטור בלשונו בפני עדים. לא שמצריך להיות המחילה בפני עדים. אלא אורחא דמלתא נקט דאי ליכא עדים יכול לכפור וזה פשוט בדבריו וכמו שביאר ג"כ מז"ה הגדול בחק"ל שם. וכן ביאר בפירוש הרדב"ז ז"ל בתשו' הנ"ל וז"ל ולפ"ז אם עמד מעצמו ומחל אע"פ שלא אמר אתם עדי החוב מחול דלא שייך הכא משטה ושלא להשביע אבל אם הלה תובעו למחול אם אמר אתם עדי מחול ואם לא אמר אתם עדי אפי' יש עדים אינו מחול עכת"ד. ואי חשיב ליה לנ"ד כתובע ממנו למחול או מפני שאין הנמחל מוחזק בו אפי' בפני עדים לא מהני וכמ"ש הרב מהרש"ג שם בסי' ז"ך:
והנה ראיתי בס' שלחנו של אברהם הנד"מ בחי' על הש"ע ח"מ סימן י"ב שה"ד מהרי"ב ז"ל הנז' שכתב דוקא מחילה בעדים אבל שלא בעדים יכול לומר משטה. וחמה עליו דמדברי הר"ן בפ"ק דקידושין משמע דהא דבעי באפי תרי היינו שלא יכחיש עי"ש. וסברא זאת אינה סברת הר"ן לחודיה שכל הפוסקים סוברים כן וגם הרי"ף ז"ל שם כתב כן והגאון מז"ה ז"ל בחק"ל שם אסף וקבץ רוב סברת הראשונים ז"ל ותמה על הש"ך בסי' של"ג סקמ"ח שכתב כן מסברא דנפשיה עי"ש. ומה מאד אני תמיה על הרב שש"א ז"ל שבקונט' מצות כהונה שבסו"הס בסימן ג' הביא דברי מהר"י באסאן אלו כהלכה פסוק' וסייעו ממ"ש בפ"ק דקידושין ולימא ליה באפי תרי זיל. והוא תימה רבתי. ועיין בס' משכנות הרועים אות ק' סג"ן שבט בנימן סי' רצ"ג ארח משפט סי' של"ג הג"הט כ"א בני בנימן הנד"מ סי' ב' וסי' ג':
ובענין מחילה בלב אי מהני עיין למז"ה הגדול זל שם בסי' ו' שהביא מ"ש בס' חשק שלמה בסי' י"ב משם מהר"ם מינץ ומהרש"ל וחי' הגרשוני ז"ל דהוי מחילה והוא ז"ל תמה על דבריהם. ועיין עוד לו בתשו' הבאה בספר סמיכה לחיים ח"מ סי' ד' שהעלה דמחילה בלב לא מהני וכתב דהכי נקיטינן. ועיין בס' בני בנימן ח"מ סי' ג' ובס' משכנות הרועים אות מ' ס"ב ואכמ"ל: