שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן
חשן משפט · סימן יח
אחר ימים האיר וזרח פה העירה טראבלס יע"א הרב הש"דר מע"הק צפת"ו כמהרי"א נר"ו אף הוא ראה כל הכתוב בענין והסכים עמדי להלכה ולמעשה. ושרטט וכתב ליישב דברי מהראנ"ח ז"ל וזה ת"ד נר"ו:
ועל מ"ש מהראנ"ח ז"ל בתשו' סי' צ"ב וז"ל מיהו בקנין לאה וכו' ע"ס הלשון. הרואה יראה שבאו הדברים בערבוביא וחלילה לתלות בוקי סריקי בהרב ז"ל. אלא שט"ס נפל בדבריו כאשר יראה המעיין. והוא במ"ש והיינו שיכתוב לו שטר קנין איהו וכל שעבודיה. ואם הדברים ככתבם מה קנין צריך בכת"ומ ובתחילת דבריו כתב שהאותיות אינם נקנים אלא בכתיבה ומסירה. ובתו"ד כתב גם אינו כתוב שהעדים הקנו ע"פ תחז"ל בכ"ומ. יבא הג' ויכריע במ"ש אפ' בכלל עדות זה על הכתיבה. מכל אלין דהוו מוכח דהעיקר הוא הכתיבה ולא הקנין. והא ודאי דט"ס נפל בדברי הרב וצ"ל במקום קנין כתיבה. ומה שי"ל על הרב ז"ל במ"ש אלא שכבר כתב הר"ן ז"ל בפ"ק דקידושין וכו' דהר"ן ז"ל ס"ל דשטרי ראיה אינם נקנים בכת"ומ וכמ"ש בב"י סי' ק"ץ וקצ"א וגם בזה אפשר דט"ס נפל וצ"ל במקום הר"ן הרמ"ה. דהרמ"ה ז"ל הכי ס"ל דאפי' בשטרי ראיה נקנים. ומוטב להגיה בדברי הרב ולא לתלות ברב שכמותו דברים שאינם לפי כבודו ומ"ש בדב"ק גם אינו כתוב וכו' שהעדים שהקנהו וכו' כתוב בו שבפני העדים מסר וכו' מזה מוכח שהעדים שנתיחדו לעדות אינם העדים שכתבו המסירה אלא עדים אחרים שראו שמסר זבולון השטר ללאה בפני עדים וכמו שמדוקדק בדב"ק שבפני עדים מסר וכו' הרי שעדי המסירה כתבו שבפני עדים מסר וע"ז כתב הרב ז"ל ועוד שאפשר שיש בכלל זה עדות על הכתיבה אבל אי הוו העדים שנתיחדו לעדות הם הכותבים ודאי לא היה כותב אפי' בדרך אפשר. ולא אמרה הרב למלתיה בכאן אלא בעדים שראו שמסר השטר בפני עדים אמרינן שמא היתה שם כתיבה והם לא כתבו ולא דקדקו בכתבם. אבל בעדים גופייהו לא קאמר. ועוד דהוי להחזיק לאה במה שבידה ואין מוציאין מידה אלא בראיה ברורה ואפי' בספק מחזיקין ביד המוחזק וכמ"ש כת"ר נר"ו. זהו מה שנלע"ד בדברי הרב ז"ל ודעתו רחבה לרחק או לקרב. עכת"ד נר"ו:
זאת תשובתי אליו לפי רוב האהבה
ראה ראיתי דברי מעכ"ת שי"ל במ"ש ליישב דברי מהראנ"ח ז"ל בסי' צ"ב. ואחרי הס"ר מכ"ת לא צדק בזה. כי מה שטרח וכתב שט"ס נפל בדברי הרב ז"ל במ"ש והיינו שיכתוב לו שטר קנין. והוקשה לו דבכת"ומ אינו צריך קנין אלא כת"ומ ושגם הרב ז"ל מודה בזה. ומכח זה הגיה במקום שטר קנין שטר כתיבה על כן לא היה צריך להאריך בזה ולהגיה כי אדרבה תקנתו קלקלתו. כי דברי הרב בזה נכונים וצדקו יחדיו כי שטר קנין היינו שטר הקנאה למעוטי שטר הנכתב לראיה וכדמפרש ואזיל לקמיה וזה ברור כשמש. גם מ"ש לעשות ט"ס שני ולהגיה במקום הר"ן הרמ"ה. אתו הסליחה כי לא ניתן ליאמר כי מלבד שלא הי"ל להביא בפשיטות סברה שהיא דלא כהלכתא כמו שהעלה הרב ז"ל עצמו בח"ב סי' ב'. ועוד שדברי הרמ"ה הם בפ' ג"פ ולא בפ"ק דקידושין כמו שהביא הרב ז"ל ושם הם דברי הר"ן ז"ל. ותו שהראנ"ח ז"ל לא כתב שהר"ן סובר דשטרי ראיה נקנים בכ"ומ. אלא דמהנו מדין שטר קנין. ועל זה הוא שהקשיתי בעניותי לעיל והם דברים ברורים. גם מ"ש שיש כאן שתי כתי עדים וכו' והפריז על המדה לומר שמדוקדק כן בדברי הרב שם ובהכי ניח"ל מה שיש לתמוה על הרב ז"ל ככתוב בדב"ק. אנכי הרואה שאין לדקדק כן בדבריו כאשר יראה הרואה. ומעיקרא איני רואה נפקותא בזה והדברים פשוטים ומבוארים כמש"ל ולא הוצרכתי להשיב אלא איידי דחביבותיה גבן וידעתי כי האמת אהובה אצלו כמוני. ולהיות העת נחוץ אין ארו'ך אליו: