שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן
חשן משפט · סימן יז
שאלה שטר מתנה של לאה שנתן לה בעלה קרקע אחד והיא מסרה השטר לבנה וכתוב בו בזה הלשון בפ"ע ח"מ באה האשה לאה ואמרה לנו הוו עלי עדי"ג וקנו מידי קג"וש איך מט"ור גמרתי והקניתי השטר הזה לבני פ' איהו גופיה וכל שעבודיה ה דאית ביה ואנו העדים קנינו מידה וכו' ובפנינו מסרה האשה הנז' השטר הזה ביר בנה וא"ל בפירוש קנה לך וכו' ולראיה מהמג"א ח"ש וכו' ע"כ. ועתה לשאו'ל הגיעו אם הכתיבה הזאת שכתבו העדים מועיל לפום דינא וזכה הבן בגוף הקרקע אם לא יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה:
תשובה עם היות טרידנא טובא במילי דצבורא וכחיש חילאי וחליש לבאי ואין כחי בירי לאחוז בקס'ת להשיב שואלי דבר כאשר עם לבבי. מכל מקום לא בן חורין אני להפטר וחיובא רמיא עלי להשיב כהלכה. גם כי אין הענין סובל אריכות. על כן אעלה על אר'ש הנוגע לעיקר הדין דוקא. והנה הדבר מפורש בשל חן ערוך ח"מ ס מן ס"ו ס"ב שאפי' מסרו לידו וקנו מידו שמוכר כל השעבוד וכתבו לו עדים הקנין זה הכתב אינו אלא לראיה בעלמ' ואינו כלום כיעו"ש. והן הן דברי מהר"י ן' מיגאש ז"ל הו"ד בבע"הת וכ"כ הנמק"י בשם ר"י הלוי ורבי' יונה והר"ן ז"ל הובאו כל דבריהם ביתה יוסף שם. ובכן בנ"ד שהעדים מעידים שאמרו לו קנה לך איהו וכל שעבודיה וקנו מידו ומסרה לו השטר ותו לא מידי. א"כ ודאי שלא קנה הבן כלום דהאי שטרא לראיה בעלמא נכתב להעיד על הקנין ולאו כלום הוא כי אין אותיות נקנות אלא בכ"ומ. וכמו שביאר הרב יהונתן ז"ל באו"ת שם:
אלא שראיתי למהראנ"ח ז"ל בח"א סי' צ"ב ה"ד הש"ך שם ס"ק ז' שכתב וז"ל מיהו בקנין לאה שטרו של זבולון ראיתי קצת תיוהא שהאותיות אינם נקנות אלא בכת"ומ והיינו שיכתוב לו שטר קנין וכו' רק כתוב בו שהעדים העידו שבפניהם מסר זבולון ללאה שטר פ' וא"ל קנה לך איהו וכל שעבודיה ואינו אלא שטר ראיה ואינו מזכיר שכתב לה ללאה כלום אלא שא"ל וכו' אלא שכבר כתב הר"ן בפ"ק דקידושין דשטרי ראיה דידן מהנו מדין שטר קנין. ועוד אפשר דכיון שכתוב בשטר שאמר לה קנה לך השטר וכל שעבודו אפשר שיש בכלל זה עדות על הכתיבה דומיא דהאומר נתתי שדה פ' לפ' דבפ' השולח דקאמר עלה ר"י וכולן בשטר עכ"ל. ואחרי המחי"ר נפלאה דעת ממני איך ריפא שבר זה על נקלה וכתב שהוא תיוהא קצת ולדידי היא מכה בלתי סרה כיון דהשטר ההוא לא נכתב אלא לראיה ול"מ ולא מידי כמתבאר מהטור ש"ע שם וכנז"ל. ומ"ש ליישב במ"ש הר"ן בפ"ק דקידושין דשטרי ראיה דידן מהנו מדין שטר קנין. אנכי הרואה שהר"ן זל לא כתב שם דשטרי ראיה דידן מהנו. אלא דהוא ז"ל ס"ל דשטרי דידן אע"פ שכתוב בהם לשון עבר הוו שטרי קנין וכמ"ש מב"י בסי' ק"ץ משמו וכבר הארכתי בזה בתשובה אחרת. ועיין מ"ש הרב ז"ל שם בח"א סימן קט"ז ובח"ב סי' ב'. וראיה לזה דמרן בש"ע בסי' קצ"א פסק כסברת הר"ן ודעמיה ומ"מ פסק כאן בסימן ס"ו שהשטר שנכתב לראיה אפי' קנו מניה וא"ל קנה לך וכו' ומסרו לידו דלא מהני משום שלא נכתב אלא לראיה. ופשוט הדבר שגם הר"ן ז"ל יודה בזה. והוא ברור:
גם מ"ש עוד דאפשר דכיון שכתוב בשטר שאמר לה וכו' אפשר שיש בכלל זה עדות על הכתיבה וכו' ע"כ. גם את זה לא זכיתי להבין איך באמור העדים שבפניהם מסרה ואמרה לו קנה לך וכו' שנאמר שיש בכלל שאמרה כתבו לו שטר קנין. והם היה להם לפרש שכך אמרה להם כמתבאר בש"ע סי' ס"ו ובסמ"ע שם סק"י. וצריך ביאור גם אם אמרה להם כתבו לו והם לא כתבו מה שאמרה אי איתנהו קמן דנשילינהו אי יכולים לפרש דבריהם בכגון דא שנראה פירושם סותר לשון השטר ראיה שכתבו. וגם ראייתו מפרק השולח אחרי המחילה אינה מכרעת דהתם ר"י פרושי קמפרש ועכ"פ צריך שיכתוב כן בשטר. ועיין בתשובת המבי"ט ז"ל בח"א סי' ש"ץ ובב"י סי' ק"ץ באופן שדברי הרב ז"ל שגבו ממני ולא יכולתי להולמם. וגם הוא ז"ל בדרך אפשר אמר הטעם הב' (והש"ך שם העתיק בשני הטעמים אפשר וליתא) וגם בטעם לא כתב כן אלא בנדון דידיה כיון שלוי היה תובע מזבולון והקנה השטר ללאה ולאה היתה חייבת לזבולון וא"כ הו"ל כגבוי כמ"ש הרב בסו"ד דאפי' למחול אינו יכול. ובכגו"ד סבר הרב דא דאמרינן הכי להחזיק מה שבידה ואינו יכול זבולון להוציא ממנה. אבל כל לעומת זה בכעין נ"ד שבן לאה בא עתה בכח שטר זה להחזיק בקרקע ולהפסיד לשאר היורשים. אפשר שגם הראנ"ח ז"ל יודה דלא זכה כיון קרקע בחזקת כל היורשים קאי. ואפי' תימא דפליג. אנן אתכא דמרן הש"ע סמכינן ולדידיה ודאי שטר זה אין בו ממש ולא מהני מידי. ולהיותי עמוס התלאות חוץ למחיצתי וספרי דבי רב אינם אתי והשואל הי"ו נח'ץ ינח'ץ באיש אשר כמוני להורות לו את משפט השטר ומה יעשה בו. ע"כ הנראה לע"ד כתבתי בקיצור נמרץ: