שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן
חשן משפט · סימן טז
וזאת תשובתי על דבריו
עיני ראו הכתב והמכתב דש"דר לן מר הר' המובהק עליון למעלה נר"ו והגם שאיני מופנה מכל הצדדין כאשר עיני אדוני רואות וגם שכבר ידי יסדה אר'ש בעיקר הדין בסימן הקודם ואסיקנא דהלכתא כוותיה דמר שיל"א. ואנה אני בא לחזור על המקרא ולכפול הדברים. אכן אהבת רב אחא משבחא בקדש נאדר מר ש"דר הרב הפוסק נר"ו אלצתני להשתעשע באמרותיו כי נעמו והנני בא באותות שתים אחדים באהבתו ויהי הקצ'ר אמיץ לנחיצת הזמן ואפיסת הפנאי וזה החלי ע"פ סדר קונטריסו:
תחילת דבר חזיתיה לר' מא'יר הרב הפוסק נר"ו שתמה על פסק מרן ז"ל שבסימן ס"ו וקצ"א דסתרי אהדדי ועלה אל הישוב דבסי' קצ"א שפסק דשטרי דידן שטרי קנין נינהו היינו לענין שאינו יכול לחזור בו משום דמסתבר ליה טעמיה דהר"ן ז"ל ובסי' ס"ו דקאי לענין מכירת שטרות פסק כהרא"ש ז"ל דמסתבר ליה טעמיה את"ד. וכל לגבי דידי כבר כתבתי בסי' הקודם דפסק מרן ז"ל שניהם כאחד טובים וצדקו יחדיו וחילוקו של כת"ר שיחיה אין בו מובן דכיון שפסק הש"ע דשטרי דידן שטרי קנין אינון שהקרקע נקנה על ידם ואינו יכול עוד לחזור בו וטעמו כמ"ש הר"ן ודעמיה דאפי' בלשון עבר הוי הקנאה ולא הודאה ואדרבה לחוזק הדבר עושים כן א"כ ה"ה והוא הטעם שיהיה זה השטר נקנה בכ"ומ כיון שהראשון קנה באותו שטר עצמו וזהו טעמו של הרא"ש ז"ל וגם הר"ן יודה שבשטר שנכתב לראיה שאינו נקנה בכ"ומ מזה הטעם עצמו שהראשון ל"ק בזה השטר ואין חילוק ביניהם בטעמם ונימוקם אלא בעיקר הדין דהר"ן ס"ל דלשון מכרתי ונתתי הוא כמכורה ונתונה להרא"ש ז"ל וכיון דהש"ע פסק כהר"ן ז"ל אין הפה יכולה לחלק מהכא להתם:
ומ"ש עוד ותדע דכן הוא שהרי בסימן ס"ו דמיירי במכירת שטרות הביא בב"י סברת הרא"ש בלתי חולק ובסי' קצ"א הביא סברת החולקים וכו' ע"כ גם בזה לא צדק אחר המחי"ר שדבר פשוט הוא שלא היה אפשר למרן הב"י ז"ל להביא בסי' ס"ו סברת הר"ן ודעמיה כי על אותו דין של הרא"ש ז"ל אין חולק בדבר זולת רבינו ישעיה שהביאו הטור כי הר"ן וסיעתו יודו דשטר ראיה אינו נקנה בכ"ומ ומה שכתב הרא"ש שדי מכורה כלישנא דתלמודא י"ל דה"ה מכרתי ואף אם בדברי הרא"ש לא יפורש כן בדברי הש"ע יתפרש כן בשופי ולא פי' כאן בסי' ס"ו דסמך אמה שביאר בסימן ק"ץ וכ"כ בפשיטות הש"ך בסי' ס"ו ס"ק מ"ה ומטעם זה לא הגיה רמ"א ז"ל בד"מ ולא בהגה בש"ע כי הדבר פשוט בעיניו וכמו שביארתי היטב לעיל לך נא ראה ואעיקרא ע"פ חילוק זה בא כת"ר שיח"ל לחדש לנו מחלוקת שלישי בדעת מרן ז"ל דשטרי דידן הגם דשטרי קנין אינון אינם נקנים בכ"ומ ואתו הסליחה לא ניתן ליאמר דבר זה כמו שביארנו. ועוד שמהר"ם אלשיך ז"ל בס"סי ע"ב והש"ך בסי' ס"ו ס"ק מ"ה ומרן החב"יב שם בהג"הט כ"ז והרב זרע יעקב סי' ן' וה' מה"ש שם סעיף י"ד נקטי בפשיט דכיון דשטרי קנין הם ה"ה דנקנים בכ"ומ ודבריהם נכונים בטעמם והא ודאי דכוותייהו נקיטנן דאינהו בקיאי טפי מינן:
תו חזיתיה לכת"ר שהביא מה שתי' בקושיא זו הרב כנ"הג בהג"הט כ"ז ותמה עליו דאי לאשמועינן וכו' עד סוף הלשון כיעי"ש. האמת אגיד דלשון הרב ז"ל אינו כ"כ מדוקדק דעיקר הקושיא על הש"ע הוא איך סתם כאן דשטר קנייה הוא שדי מכורה הפך מ"ש בסי' קצ"א וא"כ אינו מתורץ יפה כמו שרצה ליישב וכמו שתמה הר' הפוסק נר"ו אבל נראה שגם הוא ז"ל כיוין למ"ש בעניותין וכן הוא סגנון לשונו שהש"ע לא אתא כאן לאשמועינן דין שטר קנייה שכבר נתבאר במקומו בסי' קצ"א וכל עיקרו הוא בא לאשמועינן דשטר ראיה אינו נקנה בכ"ומ ושטר קנייה נקנה בכ"ומ למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ונקט כסברת הרא"ש שהוא לישנא דתלמודא ומוסכם לכ"ע והוא קרוב למש"ל אלא שקיצר בדבר להיותו פשוט בעיניו. גם דברי הרב זרע יעקב בסימן ן' שהביא כת"ר סתומים קצת ואין הספר מצוי אצלי לעיין בו עכ"פ נראה דסגנון אחד לכולם. ומה שהק' עוד כת"ר דמאי חזית דסמכת אפסק דסי' קצ"א אדרבה אסימן ס"ו אית לך למסמך דסוגיא בדוכתא עדיפא וכו' ככתוב בדב"ק. גם בזה ר"ומ אזיל לשיטתו ולדידן לק"מ דאנן אתרי פסקי סמיכנא דמההיא דסי' ס"ו שם שמעינן כי שטר ראיה אינו נקנה בכ"ומ זולת שטר קנייה דכתוב בו שדי מכורה ובסי' קצ"א ביאר דבריו דה"ה מכרתי ונתתי כי שם מקומו לבאר איזהו שטר קנייה וכמדובר. ומה שאמר לו אחד קדוש דהש"ע בסי' ס"ו אתא לאפוקי מסברת רבינו ישעיה וכו' הם דברים שלא ניתנו ליכתב דא"כ היה די לומר שטרי ראיה אינם נקנים בכ"ומ. אבל הכריח להשמיענו הטעם ששטר קנייה נקנה בכ"ומ מפני שהראשון זכה בו וממילא שמעינן דכל שטרי קנין כמכרתי ונתתי נקנים בכ"ומ וכאמור:
אתאן למ"ש כת"ר נר"ו דלכ"ע אם נקנה הקרקע באחד מהקנינים והעדים כתבו בשטר ספור דברים מה שהיה בפניהם או שכתבו שהודה בפניהם איך נתן או מכר הקרקע בק"ס או שאר קנינים דהאי שטרא הוי ודאי לראיה בעלמא כמבואר בתשובת מהרשד"ם ז"ל ודעמיה יע"ש. דבר זה פשוט ולא נחלק אדם בדבר דאפי' נכתב הקנין בשטר כל דלספיר' דברים הוא דאתא ודאי דהוי שטר ראיה ואינו נקנה בכ"ומ וכאשר הוכחתי בסימן הקודם מדברי מהר"י ן' מיגש ז"ל שביאר לנו מה נקרא שטר ראיה וכן אני מסייעו מתשו' מרן זל בס' אבקת רוכל סי' ע' וכמו שביאר עליה הגאון מלה הגדול ז"ל בס' חק"ל מה"ב חח"מ סי' ד' ועיין להר' מופת דורנו נר"ו בס' שמו משה הנד"מ סי' כ"ב:
אך מה שרצה כת"ר להוכיח מלשון השטר שכתוב בא לפנינו וקנינו מידו בקש"ם ודאי דהוי שטר ראיה דאי ס"ד דהוי שטר קנין למה להו לכתוב ק"ס וכו' והלא הקרקע נקנה בק"ס וכו' כיע"ש. אחרי המחי"ר אין זו הוכחה שכבר כתב הרמב"ם דבהרבה ענינים עושים קנין אע"פ שאינו צריך וה"ד מהראנ"ח ז"ל ח"א סי' ס"ו והם עושים כן על כל ספק שיפול בלשון השטר שיתקיים ע"י הקנין ולא מפני שיש בו ק"ס יורע כח השטר לקרותו שטר ראיה אף אם כתוב בלשון קנייה גמורה דהגע עצמך שטר שכתוב בו שדי מכורה לך ויש בו ק"ס הלזה יקרא שטר ראיה ובפרט דהאידנא נהגו לקנות בכל הקנינים כמ"ש הר' כרם שלמה בסי' ס"ח והכי נהיגי האידנא ולא מפני זה הורע כח השטרות שלנו וכבר ביארתי זה בסי' הקודם הגם שמהריק"ש ז"ל נסתפק בדבר. והנני מוסיף להכריח זה דאם איתא להא דאפי' בשטר קנייה כל שקנה קודם באחר מן הקנינים הו"ל כשטר ראיה שאינו נקנה בכ"ומ עדיפא מינה הו"ל להרא"ש לאשמועינן דאפי' שטר קנייה אינו נקנה בכ"ומ אם קנה באחד מן הקנינים אחרים אלא ודאי דליתא להא וכן י"ל ממ"ש בש"ע סי' ס"ו וז"ל אבל אם קנה הקרקע בכסף או בחזקה או בקנין וכתבו לו שטר ראיה וכתב ומסר ל"ק ע"כ דמשמע דברים אלו דהטעם שלא קנה הוא מפני ששטר לא נכתב לשם קנייה אלא לראיה ואינו שטר ראיה שיש בו קנין דאע"פ שכתוב בו קנין ל"ק דמה יועיל הקנין שכתוב בו לספירת דברים אם גוף השטר לא נכתב בקנייה ודוק היטב. ומה שהביא כת"ר בסו"ד מתשו' הריב"ש בסי' ר"ג אין ראיה לומר דשטר קנייה שכתוב בו קנין דל"מ להקנותו בכ"ומ דהתם השטר נעשה בעש"ג בעדי גוים דלדעת הרמב"ם והש"ע בסי' ס"ח הרי הם כחרס לזה אמר דכיון דיש ק"ס הו"ל כשטרי מכר שהשטר הוא לראיה בעלמא דשטר שלהם לא יקרא לעולם שטר קנייה וכמ"ש הסמ"ע שם ס"ב ועיין בתשו' מרן בספר אבקת רוכל סי' פ"א:
ובדב"ק כתוב למ'ר שיחיה דג' מחלוקות בדבר כיע"ש וכבר מלתי אמורה דאין כאן אלא ב' מחלוקות. הראשון דלדעת הרא"ש והר"ן ורבים אשר אתם שטר ראיה דהיינו שטר שנכתב לראיה אע"פ שכתוב בו הקנין אינו נקנה בכ"ומ ולר' ישעיה ודעמיה נקנה בכ"ומ כל שכתוב בו הקנין. והב' דקמפלגי הרא"ש והר"ן בלשון מכרתי ונתתי דלדעת הר"ן וסיעתיה הוי שטר קנין ופסק מרן כוותייהו דרבים נינהו ומסתבר טעמייהו ושטרות כאלו שנקראים שטרי קנייה נקנים בכ"ומ כמו שהוכחנו לעיל ואפי' אם קנה ג"כ באחד מן הקנינים אחרים או כולם וכמש"ל. ושטר ראיה שיש בו קנין לדידן שקבלנו הוראות מרן הש"ע ודאי דאינו נקנה בכ"ומ והר' ע"הש ז"ל סי' ס"ו סי"ד הגם שהביא הסוברים דסבירא להו כר' ישעיה והם הרמ"ה והרמב"ן (לא ידעתי אנה מצא סברא זאת להרמב"ן ז"ל ואי ממ"ש בפ' ג"פ כבר פירשנו דבריו בסי' הקודם ואפילו לפי פשטן של דברים יש לצדד ואכמ"ל) ואיכא למימר דאלו היה רואה מרן ז"ל דבריהם לא היה פוסק כסברת הרא"ש דרבים הם לגביו ע"כ כתב כיון דקנין שטרות דרבנן הוא (עיין להש"ך בריש סימן ס"ו ולהמשכנות הרועים אות ש' שעבוד קרקעות וצ"י) ומדאורייתא ל"ק אוקמינן ליה אדאורייתא ונ"מ דאפילו למקומות שלא קבלו דעת הש"ע נמי הלכתא הכי. וא"ת השתא דאתית להכי גם במחלוקת שבין הרא"ש והר"ן דלדעת הרא"ש שטר שכתוב בו מכרתי או נתתי שטר ראיה הוי ואינו נקנה בכ"ומ אף דהר"ן וסיעתיה חולקין נוקמא לדאורייתא ולא יקנה בכ"ומ כיון דהוי פלוגתא דרבוותא הא ודאי ל"מ דלדידן שקבלנו הוראות הש"ע כבר איפסיקא הלכתא כהר"ן ודעמיה ואין כאן מחלוקת ועיין כנ"הג יו"ד סי' ק"ה וק"י חק"ל יו"ד ח"א סי' קכ"ז נדיב לב ח"א סי' מ"ח וח"ב סי' ס"ג ולפ"ז לא ידעתי מה ראיה מייתי כת"ר לחילוקו מדברי הע"הש הנזכר וכדבר האמור:
סופא דמלתא בנ"ד שכתוב בשאלה שהעדים כתבו ספור הדברים איך היה מעשה זה ודאי דלכ"ע הוי שטר ראיה ולא ניתן לימכר בכ"ומ לכ"ע זולת סברת ר' ישעיה ודעמיה ומלבד דאנן אתכא דמרן סמכינן ובש"הט פסק כסברת הרא"ש ודעמיה. עוד זאת דכיון דהוי פלוגתא דרבוותא אוקמי' ליה אדאוריית' וכמ"ש הר' ער"הש ז"ל וכמו שהעלה הר' המובהק הפוסק נר"ו אסוף דינא ואף ידי תכון עמו להלכה ולמעשה וחפץ הייתי להשתעשע באמרותיו אחת לאחת אכן עול הצבור והיחיד ועול מלכות אשר עלי היו כולנה לא יתנוני השב רוחי עד בלעי רוקי. ואתו הס"ר על איזה דברים שפלטן הקולמוס מרוב הנחיצה. ואני תפלה כי בנכסים רבים ישוב לביתו נאוה קדש עק"ות צפת את"ל ושב ושקט ושאנן על התורה ועל העבודה כאשר היתה באמנה אתו. וכה יעשה לי אלהים והראני אותו ואת נוהו על אדמת הקדש ירושלם תוב"א ושבתי בבית ה' לארך ימים לעבדו בלבב שלם: