אור ברסלב
שות תעלומות לב חלק א חשן משפט › סימן טו

שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן

חשן משפט · סימן טו

סימן יד

בין כתיבה לחתימה שלח אלי שנית פסק דינו הרב המובהק מש"דר נר"ו וז"ל בתוספת נופך שהוסיף אחרי כן וז"ל הטהור:

נסתפקתי בענין שטר מתנה שהקנה ראובן חצרו לאשתו בק"ס וכתבו העדים סיפור דברים איך היה המעשה שבא לפניהם הבעל כנהוג לכתוב בכל השטרות ולבסוף כתבו א"ך ונגמר הכל בקש"ם וכו' כנהוג. ואחר עבור זמן מה מסרה המקבלת הנז' שטר מתנה הנז' בכ"ומ מי אמרי' כיון שעיקר המתנה היה בק"ס השטר הנז' הוי שטר ראיה ואינה נקנה בכ"ומ דכיון דלא קנתה המקבלת הראשונה בשטר אלא בק"ס היאך יקבל השני בשטר או דילמא ל"ש ונקנה בכתיבה ומסירה:

ואען ואומר הנה מקור דין זה הוא בש"ס בתרא פ"ג איתא התם וכן היה רשב"ג אומר הנותן מתנה לחבירו והחזיר לו השטר חזרה מתנתו וחכ"א מתנתו קיימת וקמפלגי באותיות נקנות במסי' רשב"ג סבר אותיות נקנות במסי' ורבנן סברי אין אותיות נקנות במסירה לחוד אלא בעינן כ"ומ והרא"ש בפסקיו לשם כתב וז"ל ויראה לי הא ודאמרינן שטר מכר נקנה במסי' לרשב"ג ולרבנן בכ"ומ אם מסרה וכתב לו קני לך איהו וכל שעבודיה היינו דוקא בשטר קנייה שכתב לו שדי מכורה לך ואם מסרו לוקח ראשון ללוקח ב' קנה. אבל אם נקנה השדה בכסף או בחזקה או בקנין וכתבו שטר לראיה אם מסר אותו שטר לאחר לא קנה השדה שהרי גם הראשון לא קנה באותו שטר והיאך נייפה כח השני לקנות באותו שטר עכ"ל. ומרן בשולחנו הטהור בסי' ס"ו סי"ד הביא דברי הרא"ש הללו ופסקם להלכה ולמעשה כאשר יראה המעיין שם וא"כ אפשטא בענין דלא קנה מקבל שני כיון שהקנה הבעל לאשתו החצר הנז' בק"ס דהוי שטר הנז' שטר ראייה ואינו נקנה בכ"ומ לדעת מרן שקבלנו הוראותיו אלא דכפי זה קשה דבכאן סי' ס"ו סי"ד פסק כהרא"ש דדוקא שדי מכור לך או נתון לך הוא דהוי שטר קנייה וכ"ס הרא"ש ובסי' ק"ץ וסימן קצ"א בב"י הביא מחלוקת הרא"ש והר"ן וסייעתו ופסק כס' הר"ן וסייעתו. גם בשלחנו הטהור סי' קצ"א ס"ג פסק כסברת הר"ן וסייעתו דס"ל דשטרי דידן הוו שטרי קנין ואפי' כתיב בשטר מכרתי ונתתי הוי שטר קנין:

ונלע"ד קלה כמות שהיא דלא קשה מידי דבסימן קצ"א דמיירי לענין חזרה דכיון שהגיע השטר ליד הלוקח או ליד המקבל אינם יכולים לחזור בהם לא המוכר ולא הלוקח ולא הנותן ולא המקבל מסתבר ליה למרן טעמא דהר"ן וסייעתו דאפילו לשון מכרתי או נתתי הוי שטר קנייה דמצינו מקרא מלא דבר הכתוב לשון עבר במקום עתיד דכתיב נתתי כסף השדה ובסי' ס"ו דמיירי במכירת השטרות מסתבר ליה טעמא דהרא"ש דכיון דלא לקח לוקח ראשון בשטר היאך נייפה כח השני לקנות באותו שטר וכמ"ש הרא"ש והביאה בא"הג סי' ס"ו. ותדע דכן הוא שהרי בסי' ס"ו דמיירי בעדות הביא ב"פ סברת הרא"ש בלתי שום חולק גם בשלחנו הטהור פסק לס' הרא"ש בסתם ובסי' קצ"א וק"ץ דמיירי לענין חזרה הביא סברת הרא"ש וסברת החולקים ופסק לסברת החולקים עיקר גם בשלחנו הטהור שם פסק לס' החולקים בסי' קצ"א ס"ג בסתם ה"ז מורה באצבע כמו שתירצנו:

איברא ברא שראיתי למרן החבי"ב בכנ"הג ח"מ ח"א סי' ס"ו בהג"הט אוכ"ז שתירץ לקושיא הנז' באופן אחר וז"ל שהרב לא כתב כן דברי הרא"ש אלא להשמיענו דשטרי ראיה אינן נקנין בכ"ומ אבל אה"נ דשטרי דידן דלאו שטרי ראיה נינהו אלא שטרי קנין נקנין בכ"ומ עכ"ל. ואני עני שמעתי ולא אבין כוונת הרב ז"ל אחרי נשיקת הרצפה שתחת כפות רגליו הצדיק ז"ל דאי לאשמעינן. דשטרי ראיה אינן נקנין בכ"ומ הוא דאתה לא היה צריך להביא דברי הרא"ש דבשטרי ראיה לא פליג הרא"ש והר"ן וכולהו סברי מרנן דאי"נק בכ"ומ וכמו שמפורש יוצא בדברי הר"ן גופיה הביא דבריו ב"י בסי' ק"ץ וז"ל ושטר ראיה דקאמרי דאיהו מועיל לקנות כו היינו שטר הודאה וכו' הרי הר"ן אזיל ומודה דדינא דהוי שטר ראית דאינו קונה ול"פ אלא בלשון מכרתי או נתתי דהוי שטר ראיה למר ושטר קניה למר דא"כ למה הוצרך מרן ז"ל להביא דברי הרא"ש בש"ע סי' ס"ו להלכה ולמעשה בסתם ולא הול"ל אלא ושטרי ראיה אינן נקנין בכ"ומ וממוצא דבר אנחנו לו נדע דשטרי דידן דהוו שטרי קנין נקנין בכ"ומ ומדסתם לן מרן בש"ע כסברת הרא"ש בסי' ס"ו הא ודאי דהכי סבר לה מר דדוקא שדי מכורה לך וכו' הוא דהוי שטרי קנייה אבל לשון מכרתי נתתי לא הוי שטר קנייה אלא שטר ראיה. ואפי' נימא דממה שכתב הרא"ש הוא שידענו דשטרי ראיה אינן נקנין בכ"ומ אכתי לא הרוחנו בזה כלום דבשלמא בב"י דרכו דרך הקדש לאסף ולקבץ כל הסברות בין שהם אליבא דהלכתא ובין שאינם אליבא דהלכתא ועם שלא הביא בב"י סי' ס"ו כ"א ס' הרא"ש ולא הביא ס' החולקים נדחוק עצמנו ולומר דהביא ס' הרא"ש להשמיענו דשטרי ראיה אינם נקנין בכ"ומ. אלא מה נענה ומה נאמר במה שפסק בשלחנו הטהור בסי' ס"ו סי"ד דברי הרא"ש בצורתם ובצביונם דדוקא שדי מכורה לך או נתון לך הוא דהוי שטר קנין הפך ממה שפסק בסי' קצ"א ס"ג ואין דרכו לכתוב סברה שאינה אליבא דהלכת' בסתם ושמעתי לאחד קרוש מדבר בתורה שבע"פ דמה שהביא מרן דברי הרא"ש בסי' ס"ה הוא לאפוקי מסברת ר' ישעיה שכ' הטור בשמו דשטר שכתוב בו קנין נקנה בכ"ומ אע"פ שעיקר הקנין לא היה בשטר ולכך בא מרן להשמיענו דאין הלכה כרבינו ישעיה עכ"ל. ואני הדל השבתי לו דאי לאפוקי מרבינו ישעיה הוא דאתא ולעולם סבר לה מר כהר"ן וסיעתו וכמו שפסק בסימן קצ"א א"כ הוא לא הול"ל לסתום כסברת הרא"ש סי' ס"ו סי"ד ומדסתם כסברת הרא"ש ודאי דהכי ס"ל למר והדרא קושיא לדוכתא ושתק הרב הנז':

איך שיהיה אפי' לדעת הרב כנ"הג צ"ל דלא פליגי הני רבוותא אלא במכרתי או נתתי אי הוי שטר ראיה או שטר קנין וכ"ע מודו דלשון הרא"ש וסיעתו והר"ן וסיעתו דשטרי ראיה אינם נקנין בכ"ומ כאשר כתבנו וכמ"ש הש"ך סי' ס"ו ס"ק מ"ד עי"ש. והיכא דלשון השטר מוכיח דלראיה נכתב כגון שמכר או שנתן בק"ס וכתבו שטר לראיה שכך נעשה בפניהם אליבא דכ"ע שטר זה שטר ראיה מקרי ולאו שטר קנין ואינו נקנה בכ"ומ וכמ"ש מהרשד"ם ח"מ סימן רכ"ה בתוך תשובתו הרמ'תה וז"ל דצ"ל שאפי' לדעת הר"ן והמ"מ שכתבו דשטרי דידן שטרי קנייה נינהו ה"מ היכא דלא מוכח בפירוש דהוי שטר הודאה ולא באו אלא לחדש דאע"ג דכתבו לשון עבר מכרתי או נתתי ואפ"ה לשון קנייה הוי ולא לשון הודאה. אמנם לשון שטרות שלנו שכתוב בפירוש הודה פ' וכו' נראה דלכ"ע לשון הודאה הוי ולא לשון קנייה וכל הלשונות הכתובים אח"כ כלם נמשכים לכוונה הנז' הודאה לא ששט"ז מקרי שטר קנייה וכן משמע לי במ"ש במ"מ ז"ל וז"ל ולא אמרינן דלשון מכרתי אינו לשון קנייה ולא לשון הודאה שמודה שכבר מכר הרי דמשמע שלא היה כתוב בלשון השטר מודה וכו' דאי הוה כתוב הכי הול"ל ולא אמרינן כיון דכתיב ומודה אלא ודאי דבהא לא פליגי דכיון דתחילת השטר כתוב בו בפנינו עדים ח"מ הודה פ' וכו' לכ"ע שטר הודאה מקרי ולא שטר קנייה וכן ראוי לקרב הסברות ולמעט המחלוקת דאפושי מחלוקת לא מפשי' וא"כ יש לנו לומר דע"כ לפי' הר"ן והרא"ש אלא בשטר שכתוב בו ומכרתי או נתתי דלמר הוי שטר ראיה ולמר הוי שטר קנייה אבל בשטר שכתוב בו הודה פ' בהא ל"פ עכ"ל. מוכח מדבריו דהיכא דלשון השטר מוכיח דלראיה נכתב כגון אם כתב בו הודה פ' אליבא דכ"ע הוי שטר ראיה ואם כן דון מינה ואוקי באתרין דהלשון מוכיח בלשון השטר דנ"ד שהרי כתוב בו בא לפנינו וקנינו מידו בקש"ם ודאי דהוי שטר ראיה דאי ס"ד דהוי שטר קנין למה להו לכתוב ק"ס ולמה להו לכתוב איך היה הענין למאי נ"מ והלא קרקע נקנה בשטר אלא ודאי מדקנו ממנו בק"ס וגם במה שמספרים העדים בשטר איך היה הענין וקנו ממנו בק"ס עיקר הקנייה בק"ס ושטר לראיה נכתב ואין סברא לומר דגם בשטר שכתוב בו היכי הוה עובדא ואח"כ קנו ממנו בק"ס ונכתב בשטר עכ"ז פליגי ביה הני רבוותא חדא כמ"ש מהרשד"ם דאפושי מחלוקת לא מפשינן ועוד דדבר זה לא נכתב בספר ב"י דכל הסברות. איתנהו ביה ועוד למה להו לעדים כולי האי לכתוב כל הני לישני דכתבו מכל הני מלי מוכח דלראיה כוונו וכמ"ש בסי' רס"ה וז"ל דצ"ל אפי' לדברי הר"ן ז"ל בשטר שאינו אלא ספור דברי העדים מה ששמעו ממנו אין הקרקע נקנה ע"י אותו השטר עכ"ל עיניך לנכח יביטו בדברי מהרשד"ם ז"ל. כאשר כתבנו דהיכא שכתוב בשטר מעשה שהיה כך היה שבא לפניהם וכו' וקנו ממנו וכו' הוי. שטר ראיה ואינו נקנה בכ"ומ וכאשר הוכיח במישור מהרשד"ם ח"מ סי' שי"א וז"ל דצ"ל דפשיטא דשטר זה וכל השטרות הנהוגים בז"הז אינן שטרי קנייה ולא שטרי מקנה רק שטרי ראיה נינהו וכמ"ש הרא"ש בתשו' הביאה הטור סימן רנ"ג וז"ל דשטר קנין היינו שטר שכתוב בו שדה מכור לך או שדה נתון לך ומסרה ליד המקבל ובזה אין אנו רגילים בז"הז לא מקיימין המכר באחד מן הקניינים דשייכי בהו וכותבין שטר לראיה עכ"ל. הרי מפורש יוצא מדבריו ז"ל דכשמקיימין המכר בקנין השייך לו וכתבו לו שטר אותו שטר שטר ראיה מקרי ואינו נקנה בכ"ומ והרב בי"ד ח"מ סי' ק"ה אזיל ומודה לדברי מהרשד"ם שכתבנו וא"כ קם דינא דמסירה וכתיבה דעשתה האלמנה למקבל שני לא שרירא ולא קיימה וכמ"ש. ועם דמהר"ם אלשיך בסי' ע"ב וע"ד פסק כהר"ן וסיעתו אנו אין לנו אלא דברי מרן שהביא לסברת הרא"ש בסתם בסי' ס"ו סי"ד וכ"ש לדעת מהרשד"ם ז"ל דסבר לה מר דלא פליגי הרא"ש והר"ן לא בלשון מכרתי ונתתי. אבל בשטרי דידן שאינן לא ספור דברי העדים מה ששמעו מהמוכר או מהנותן דאליבא דכ"ע הוי שטרי ראיה ואינן נקנין בכ"ומ:

אחרי כתבי הראוני מ"ש הרב זרע יעקב בסי' ן' שהביא פסק מרן דסי' ס"ו סי"ד וכתב הרב ז"י ז"ל וז"ל וכתבו אחרונים דלפי פסק מרן בסי' קצ"א דשטרי דידן שטרי קנין הם א"כ ודאי דנקנין בכ"ומ והרא"ש שכתב כן אזיל לשיטתיה דס"ל דשטרי דידן שטרי ראיה כמבואר בסי' קצ"א אבל לדידן דקי"ל שטרי קנייה נינהו נקנו בכ"ומ ומרן לא כתב כן אלא היכא דידעינן בודאי שהשטר נכתב לראיה כגון דפריש שלא לקנות בשטר וכמו שכתב מור"ם בסי' קצ"א ס"ב ע"ש עכ"ל. ונלע"ד שהאחרונים שכתבו שכתב הרב ז"ל קאי על הרב כנ"הג וקרי ליה אחרונים בלשון רבים דרך כבוד ואפשר שיש מי שפירש כפי' הרב כנ"הג הלכך קרי ליה אחרונים. איך שיהיה לפי דבריהם ז"ל קשה מה שהקשיתי למעלה על דברי הרב כנ"הג ועוד בה קשה דמאי חזית דסמכת הפסק מרן דסימן קצ"א דמיירי באתרא דנהגי לכתוב שטרא ובאתרא דנהגי דלא לכתוב שטרא דהוא לענין חזרה כמבואר בב"י שם אדרבה אפסק דסי' ס"ו סי"ד אית לן למסמך דמיירי במכירת שטרות בכ"ומ דסגייא בדוכתה עדיפא ולא הו"ל למרן למסתם סתומי כסברת הרא"ש ומדסתם בסימן ס"ו כסברת הרא"ש ודאי דהכי ס"ל גם מה שהביא ראיה ממור"ם דסי' קצ"א היא ראיה גמורה לדברינו דאי איתא לדבריו הו"ל. למור"ם להגיה על מרן בסי' ס"ו דשם מקור מכירת השטרות בכ"ומ ומדלא הגיה שם מוכח דגם מור"ם אזיל ומודה לענין מכירת שטרות כסתם מרן ודוקא לענין חזרה דסי' קצ"א הוא דאית ליה כהר"ן וסיעתו ולפיכך הגיה שם אבל מכירת שטרות מודה למרן כמ"ש. עוד כתב הרב זרע יעקב וז"ל וחוי הוית הרב בית יהודה במנהגים וז"ל מקומות הללו אתרא דכתבי שטרא נינהו וכו' ושטר לחוד לא מהני כיון דשטרי דידן אינם שטרי הקנאה אלא לראיה לכך בעינן תרתי ובלא"ה יכולין לחזור עכ"ל. וכתב עליו הרב ז"יע ז"ל וז"ל ולא ידעתי יסוד למנהג זה שהוא הפך סברת הפוסקים שהביא ב"י בסי' ק"ץ דכולהו ס"ל דשטרי דידן שטרי קנין הם ובודאי דמיירי במוכר שדהו מפני רעתה דאי בשאר שדות מיירי אמאי אצטריך להאי טעמא משום דהוי שטר ראיה דאי נמי הוי שטר קנין לא קנה עד שיתן הדמים כמבואר בסי' קצ"א וכיון דרוב הפוסקים כסברת הריטב"א ס"ל דאפי' איכא כלהו בעינן שטר ושטר גופיה אף דאיכא ביה קנין לא הוי שטר קנין אלא שטר ראיה א"כ מתנה במאי קנה ולא ראיתי פוצה פה ומצפצף במתנה דלא קני בשטר ואדרבה אינה נקנית אלא בשטר דוקא עכ"ל. הנה השיב על ראשון ראשון מ"ש הרב ולא ידעתי יסוד למנהג זה שהוא הפך סברת הפוסקים וכו' לפי' מ"ש למעלה דלא פליגי הני רבוותא אלא בלשון מכרתי או נתתי דהוי שטר ראיה למר ושטר קנייה למר כמו שמבואר בא"הט בב"י סי' ק"ץ וקצ"א וכמו שהוכיח מהרשד"ם והרב ב"ד כמ"ש למעלה קחנו משם. אתי מנהגא דמר יהודה מיוסד על אדני פז אליבא דכ"ע כאשר יראה המעיין דשטרי דמר יהודה ז"ל שנהגו בזמנו עד יומא כי האידנא בכל המקומות שראיתי שמקיימין המכר באחד מן הקניינים דשייכי בהו וכותבין שטר לראיה הא ודאי אליבא דכ"ע הוי שטר ראיה וצ"ל דאשתמיט מהרב זי"ע מ"ש מהרשד"ם וב"ד דאלו שלטא עין צדיק בס' צדיקים הנז' לא היה כותב מ"ש ומה שכתב דבודאי מיירי במוכר שדהו מפני רעתה דאי בשאר שדות מיירי אמאי אצטריך להאי טעמא משום דהוי שטר ראיה דאי הוי נמי שטר קנייה לא קנה עד שיתן הדמים וכו' לא ידעתי אחר המ"ר מאי הכריח מר דאימא דלעולם בשאר שדות מיירי הר' בית יהודה ונ"מ להיכא דקדמו כתיבת השטר למתן דמים דאי הוי שטר קנייה בשעת שנותן מעות קנה למפרע משעת כתיבת השטר ואי הוי שטר ראיה לא קנה אלא משעת נתינת המעות וכמו שמבואר בב"י סי' ק"ץ ע"ש. ומ"ש בסוף דבריו וכיון דפוסקים כסב' הריטב"א וכו' עד ולא ראיתי פוצה פה ומצפצף במתנה דלא קניא בשטר ואדרבא אינה נקנית אלא בשטר עכ"ל ומ"ש ושטר גופיה אף דאיכא ביה קנין לא הוי שטר קנין אלא שטר ראיה וא"כ מתנה במאי קנה וכו' אחר המח"ר וכי הריטב"א פליג על הש"ס ופוסקים ודאי אי כתב ליה שדה נתון ומסרו לו בפני עדים ודאי דקנה ולא כתב הריטב"א דאפי' כתוב בשטר קנין לא הוי אלא שטר ראיה אלא בשטרות הנהוגים בז"הז שמספרים ובאים העדים כיצד היה המעשה דלשונו מוכיח עליו דלראיה נכתב וכמ"ש למעלה ואה"ן דאם אירע שכתב לו שדה נתון לך ומסרו לו בפני עדים ודאי אפי' הרא"ש מודה דקנה ולא כתב הרא"ש אלא דאין רגילין לכתוב כך אכל אם אירע שכתב לו שדה נתון לך ודאי דהוי שטר קנייה וקנה בו השדה. גם מה שכתב בסוף דבריו וז"ל וכיון דרוב הפוסקים ס"ל דהוו שטרי קנין אמאי סמכי אסברת הרא"ש שהוא יחיד בדבר ואף כדברי הרא"ש לא אתי דלדידיה אין חילוק בין מכר למתנה דבכולהו ס"ל דהוי שטר ראיה ולא קנה אלא בא' מדרכי ההקנאות כמבואר בסי' רנ"ג וכיון דפוסקים כסברת הריטב"א דאפי' איכא כלהו בעינן שטר ושטר גופיה אף דאיכא ביה קנין לא הוי שטר קנין אלא שטר ראיה א"כ מתנה במאי קנה ולא ראיתי פוצה פה ומצפצף במתנה דלא קני בשטר ואדרבה אינה נקנית אלא בשטר עכ"ל ממ"ש הנה מ"ש אמאי סמכי אסברת הרא"ש שהוא יחיד בדבר כבר מתורין כמ"ש דלא פליגי אלא במכרתי או נתתי אבל אם העדים משתעו ואולי בשטר היכי הוה עובדא אליבא דכ"ע הוי שטר ראיה וא"כ לא על הרא"ש לבדו סמכו אלא על כל הפוסקים סמכו. גם מ"ש לא ראיתי פוצה פה ומצפצף במתנה דלא קני בשטר אחר המח"ר היכן מצא בדברי הרא"ש דבמתנה ל"ק בשטר דמ"ש הרא"ש הוא דאין רגילין בז"הז לכתוב שדי מכור לך ואה"נ היכא דכתב ודאי דמהני וכמ"ש למעלה. ומ"ש אדרבה אינה נקנית אלא בשטר לא ידעתי זה מנין לו ומ"ש מרן בסי' קצ"א דלא קנה עד שיתן הדמים לא כתב כן אלא במכר דאית ביה דמים ודאי דנקנית בק"ס או בחזקה ולא בשטר דוקא וכמ"ש מרן ריש סי' רמ"א וז"ל הנותן מתנה לחברו בין קרקע בין מטלטלים אין המקבל זוכה אלא באחד מן הדרכים שהקונה זוכה עכ"ל. והקונה זוכה בק"ס או בחזקה או בשטר וכמ"ש מרן סי' ק"ץ ואם כן המקבל זוכה גם בק"ס ובחזקה ולא בשטר לחוד. הנה כל מ"ש הרב זרע יעקב ז"ל לא מחוור אחהמ"ר ודברי הר' בית יהודה ישרים ונכוחים כאשר יראה המעיין:

הדרי ביה למאי דכתיבנא לעיל דמרן מסתבר ליה טעמא דהר"ן וסייעתו דאפי' מכרתי ונתתי הוי לשון קנייה וכיון דמטא שטרא ליד הלוקח או ליד הנותן זכה ולא מצי הדר ביה וראיה מדסתם מרן לסב' הר"ן וסיעתו בריש סי' רמ"ה יע"ש ובסי' ס"ו סי"ד מסקנ' ליה טעמא דהרא"ש וסתם כמותו לענין מכירת שטרות בכ"ומ וכמ"ש לעיל:

נקטינן מכל האמור דכ"ומ שעשתה האלמנה למקבל חספא בעלמא היא ולית בה ממשא והדרא ארעא לאלמנה וצויי"מ וימ"ן אמן כ"ד סמוך לחתימה הינה ה' לידי ס' ערך השלחן וראיתי לו בח"מ סי' ס"ו דין י"ד שכתב וז"ל או שטר של קנייה שכתב לו שדי מכורה לך וכו' מרן בסי' קצ"א פסק דשטרי דידן שטרי קנין הם ואם כן נקנין בכ"ומ אבל בלשון הודאה כעין שלנו שכותבין בפנינו הודה פ' הוי שטר ראיה כמבואר בדברי הר"ן בפ"ק דקידושין כמ"ש הר' בצלאל בתשו' סי' ל"ד ומהרשד"ם סי' רכ"ה וסימן רס"א ומהרח"ש ח"א סי' ל"ג ע"ש. וזה לא נקנה בכ"ומ אבל רבי' ישעיה ס"ל דשטר ראיה נמי בר מכירה כמ"ש הטור וכ"כ הרמ"ה בפרא ג"פ סי' צ"ב וז"ל ולא תימא הנ"מ בשטר שאין בו קנין שנמצאת קנייתו לאותה מתנה ולאותה מכירה מעיקרא בגוף השטר וכו' אלא אפילו בשטר שיש בו קנין קנייה דכיון דכתב ליה קני לך איהו וכל שעבודיה וכו' כיון דהאי שטרא לראיה קאי ואי לאו דלית ליה למריה ראיה אהאי שעבודא לא הוה מוקמינן לה לארעא דידיה אשתכח דכי אקני ליה לקונה כל שעבודא דלית ליה בהאי שטר גופא דארעא אקני ליה וכו' עכ"ל. וכ"כ הרמב"ן בחי' שם ע"ש. ומ"מ נראה דכיון דקנין שטרות דרבנן דכל ספק בתקנה אמרינן יד בעל התקנה על התחתונה ואפי' תפס מוציאין מידו וכה"ג כתב מהרשד"ם סי' ש"ן גבי שטרות בערכאות של גוים כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אית לן לאוקומה אדינא דאורייתא דיד בעל התקנה על התחתונה והביא ראיה מדברי מוהרי"קו ומבואר דאפי' להוציא ממון אמרינן הכי ע"ש. וה"נ כיון דמדאורייתא לא קנה השטרות בספק אם קנה מוקמינן ליה אדאוריית' מיהו כתב מרן בתשובה בספר אבקת רוכל סי' קכ"ג דאם נשבע לקיים המכר הוי ספק שבועה לחומרא ולא א אמרינן דהוי שבועה בטעות ע"ש עכ"ל. הנה ממ"ש הרב ז"ל דברי הרמ"ה וז"ל ולא תימא ה"מ בשטר שאין בו קנין שנמצאת קנייתו לאותה מתנה ולאותה מכירה מעיקרא כתוב בשטר וכו' אלא אפי' בשטר שיש בו קנין קנייה דכיון דכתב ליה קני לך איהו וכל שעבודא וכו' כיון דהאי שטרא לראיה קאי וכו' מוכח דבשטר שיש בו קנין הוי שטר ראיה לכ"ע ופליגי אי שטר ראיה נקנה בכ"ומ או לא דלר' ישעיה וסיעתו נקט בכ"ומ והרא"ש והר"ן והמ"מ ובעל העיטור וסייעתם ס"ל דלא נקנה בכ"ומ והנה שלש מחלוקות בדבר שדי מכור לך אליבא דכ"ע שטר קנייה הוא ונקנה בכ"ומ. שטר שכתוב בו מכרתי להר"ן והרב המגיד וסיעתם הוי שטר קנייה ולהרא"ש וסיעתו הוי שטר ראיה. ושטר שיש בו ק"ס אליבא דכ"ע הוי שטר ראיה ולר' ישעיה וסיעתו נקנה בכ"ומ ולהרא"ש והר"ן והמ"מ וב"הע וסיעתם ס"ל דלא נקנה בכ"ומ וא"כ כיון דמכירת שטרות דרבנן כל ספק בתקנה אוקמה אדאורייתא וכמ"ש הרב ז"ל א"כ אינו נקנה בכ"ומ וא"כ היינו דפסק מרן בסי' ס"ו סי"ד דאינו נקנה בכ"ומ אלא שטר שכתוב בו שדי מכור לך וכסברת הרא"ש וסייעתו אבל בשטר שכתוב בו מכרתי לך אף דמצינו בקרא לשון עבר במקום עתיד לענין מכירת שטרות דתקנתו דרבנן היא ס"ל למרן ז"ל דאינם נקנין בכ"ומ וא"כ נ"מ בנ"ד דאיכא ק"ס דלא נקנה בכ"ומ ובהכי סליקו דברי מרן ישרים דבסי' קצ"א דמיירי לענין חזרה סבר לה מר דאפי' מכרתי הוי לשון קנין ובסי' ס"ו דמיירי במכירת שטרות שהיא תקנתא דרבנן לא הוי מכרתי לשון קנין ולזה כוין הר' ער"הש ז"ל דאי לא תימא הכי וס"ל מר כהרב כנ"הג דלדעת מרן אפי' במכרתי ס"ל אף במכירת שטרות מכרתי הוי לשון קנין ונקנה בכ"ומ היכי פסק מר הר' ער"הש הפך דעת מרן והא באתרא דמר קבלו הוראת מרן אלא ודאי דהכי ס"ל בדעת מרן גופיה. הדרן למאי דאתן עלה דהיכא דאיכא ק"ס ונכתב השטר דלראיה נכתב וכמ"ש הרי"בש בתשובה סי' כ"ג וז"ל הצ"ל ומ"מ בנ"ד אין אנו צריכים לכ"ז במתנה זו שהרי יש בה ק"ס ואין השטר גומר ההקנאה אלא ק"ס ושטרא ראיה בעלמא דומיא דשטרי מכר וכו' עכ"ל. וכ"כ מור"ם בהגה סי' ס"ח יע"ש. וא"כ זכינו לדין דנ"ד כיון שהקנה הבעל לאשתו חצרו בק"ס הנה עיקר ההקנאה בק"ס והשטר לראיה נכתב ואינו נקנה בכ"ומ והדרא ארעא לאלמנה. כ"ז כתבתי להלכה. אבל למעשה עד שיסכים עמי רב אחאי גאון רב משרשייא חד מבני עלייה זרע היחס והמעלה הרב המובהק שר לו נאמר צדיק כתמר כמוהר"ר א"ח פדה יפדה. כ"ד צעי'ר המשתלח בשליחותייהו דרבנן קשישי צפת את"ל ומקוה רחמי שוכן זבול. והוא יחייא אביטבול ס"ט

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה